דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) ל

ואולי חולק על רע"א והש"ך כאן ואין אנו חייבין לשמוע אליו גם מ"ש דלא מחזיקין ריעותא שלא הי' הבוכנא קיים כיון דעכשיו ראינו הבשר יפה ושלם וגם הגידין והיתרות לא ראינו שום ריעותא. הנה הריעותא ראינו שנשבר קצת מהעצם וכמ"ש בעצמו בשם שו"ת בית יעקב סי' צ"ד והלב"ש בפתיח' אות ג' והוא רוצה לחלק בין בוקא דאטמא שדורסת הבהמ' ע"ג משא"כ בגף הנה עכ"פ ריעותא מקרי ויש לחוש. גם מ"ש לחלק בין נשבר חצי ובין נשבר קצת הנה אין לחלק להאמר

סי' נ"ה ס"א בין הערקום ובין השוק. הנה אור ליום ועש"ק וארא תרכ"א הגיעני שאלה מהרב החריף מוה' יחיאל הכהן נ"י אבד"ק ראזלי במה שאיר' שם שאחד שחט לו השו"ב אווזא וראה שהי' רגל אחד מהאווזא בין הערקום לשוק במקום צומת הגידין עב קצת מהרגל השני ושאל להדיין ר' יעקב הלל והטריף וכשבא לאכסניא כי הי' מבני הכפרים אמרו לו שילך להרב והנה כשבא אצל מעלתו ראה כעין חתך בהעור מהרגל וכמדומ' שנעש' בצפורן ושאל להאיש מה זה החתך ואמר שהשוחט רצה ליקח הרגל והתחיל לחתוך ובראותו שהוא עב קצת לא רצה ליקח אותו ולקח מעלתו סכין וחתך את הארכוב' התחתונ' ולא נראה לו שום ריעותא ורקבון רק בחתכו יצא צרור דם כמו שיצא מחתך לצומת הגידין וכל הבשר ביניהם הי' בריא ושלם וליתר שאת חתך גם הרגל השני להקיף ולא הי' ביניהם שום שינוי והכשיר את האווזא וכשנודע לר' יעקב הלל אמר שהי' מוגלא בין עור לבשר וע"ז כתב מעלתו דאף לדבריו כל שהבשר והגידין יפין לאו ריעותא מקרי כמ"ש הגש"ד בשם הגאונים ולחד פירושא אף בדיק' א"צ רק הרכ"ש במ"ש מחמיר והיש"ש פרק בהמה המקש' סי' ט"ו כתב דחומרא בעלמא היא ובזה אנן בקיאין בבדיק' ובכו"פ מבואר דלפעמים מחוזק הקשיר' נראה איזה ריעותא ולאחר חתיכת העור והבשר שוב אינו מכיר וכשר והנה יפה כתב בכל מ"ש וכן מבואר בשבו"י ח"ב ס"ס ס"ו ובמטה יוסף דף ל"ח ע"ב הובא ביד אפרים שנדפס מחדש ומבואר כדברי הכריתי כי יש לתלות בחוזק הקשיר' וכל שרואין שהבשר שלם ולא רקבון כשר ע"ש ונאמן מעלתו בזה. ומה שהקיף הרגל השני אף דאין אנו בקיאין בהקפ' כמבואר סי' ל"ו הנה כבר כתב הש"ך שם בשם האפי רברבי דבמקום שיש עוד צד להקל מקלינן ומכ"ש בנ"ד דודאי יש נסמוך אהקפ' ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"ט דבדבר התלוי במשמוש היד ובמשחתא אנן בקיאין ואני כתבתי על הגליון ראי' מהך דאמרו בב"ב קכ"ח דגם סומא בקי במדת ארכו ורחבו מכ"ש בנ"ד דעיקר הריעותא הי' שרגל אחד הי' עב קצת מרגל השני וכל שהקיפו ולא מצאו שום שינוי דודאי כשר וז"ב:

והנה בשנת תבר"ך כ"ח למב"י השבתי להרב מו"ץ ר' יוסל שטראזבורגר מק' קאסיב במה שאירע באינדיק אחד שנמצא נשבר הגף סמוך לגוף פחות מרוחב אגודל והגוף הי' אדום מאוד מבחוץ וכאשר חתך לראות מבפנים השבר היטב ראה גם מבפנים במקום השבר הי' צרורות דם הרבה דהיינו שהי' דם הרבה ושחור ונדבק בין העור והעצם וגם הבשר שעל השבר הי' נצרר הדם בתוכו ושחור וגרר הדם והבשר שעל השבר וראה שהי' פחות מאגודל והטריף ואחד פטפט שהוא כשר. הנה לא אוכל להאמין על מי שמזדקק בהורא' שיכשיר בזה כל שראינו שנצרר הדם ופחות מאגודל אין כאן שום ספק להכשיר ועיין סי' נ"ג ס"ב וס"ד ובאחרונים והמצא דבכה"ג לא מועיל ס"ס ובפרט דראינו דנצרר הדם וז"פ:

והנה בשנת תרכ"ג כ"ח שבט הגיעני מכתב מהרב מוה' אלימלך יאליס נ"י אבד"ק בריזדאוויטץ בבהמ' צולעת ויש ספק אי שף בוקא דאטמא מדוכתי' ואיעכל ניביה אם להתיר החלב ובשו"ת גבעת שאול סי' וא"ו מכשיר ואין הספר ת"י והוא האריך דהו"ל ס"ס ספק שף או לא שף ואת"ל סף אימא לא איעכל ואת"ל איעכל אימא לא שף דכשר דלא כפר"ח אמנם כתב דהו"ל ס"ס בח"י והביא דברי הש"ך סי' נ"ג ס"ק ט"ו ובסי' נ"ד ס"ק ד' ולפענ"ד הי' נראה דלבטל החלב ברוב ודאי מותר ול"ש אין מבטלין איסור דהא באמת הו"ל ס"ס ועכ"פ איסור ברור אינו ואולי באמת יתברר שלא שף ולא איעכל ניבי' ובודאי שרי כנלפענ"ד וגם נרא' לפענ"ד דל"ש בכה"ג ספק ח"י דהא אף שיתברר אח"כ מ"מ יוכל להיות שאח"כ שף וא"ל דגם בחיים חיותה יוכל הבקי להכיר אם שף ואיעכל ניביה דז"א דבחיים קשה להבחין והטעם דספק ח"י לפענ"ד דהוא משום דאיך שייך לומר שלאחד הבקי יהי' איסור גמור ולאחד שאינו בקי יהי' מותר בכה"ג לא מחלקינן ולפ"ז כל שמערבין ברוב ל"ש לומר דאין מבטלין איסור דהא הוא מבטל בשביל מי שאינו בקי ולגבי' יש ס"ס ודו"ק ועיין לעיל סי' כ"ג מ"ש בזה להרב מוה' סענדיר נ"י אבד"ק יארטשיב שם הארכתי בענין זה בגוף הענין דס"ס בח"י

סי' נ"ו ס"א לעצמו. אעתיק מה שנשאלתי במכתב שהגיעני ב' מצורע תר"ל מהרבני המופלג מוה' חיים אברהם ראבינאוויטץ בהרב מוה' יעקב מאיר נ"י ראבד"ק ברלאד בענין שעכו"ם מכר שור לקצב ישראל ושחטו והכשירו ואכלו הבשר ואח"כ אמר העכו"ם שזאב נשך השור זה בעוד היותו עגל ומזמן הלז צולע על רגלו וע"ז האריך אם זאב יש לו דרוס' בגסה והביא דעת הפוסקי' שנחלקו בזה והקש' על הש"ע דהתחיל בארי תחלה ואח"כ מביא דרוסת הזאב ובמשנה מבואר דרוסת הזאב תחלה והאריך בזה ולק"מ דבמשנ' מבואר ודרוסת הזאב ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת ארי בגסה וע"ז נחלקו ב' לשונות אם זאב יש לו דרוסה בגסה. והנה ל"מ אם נימא דזאב דינו כלמעל' מן הזאב ויש לו דרוס' בגסה א"כ שפיר נקט דרוסת הזאב והת"ק לא הזכיר כלל דרוסת ארי דהא הוא כ"ש מזאב ולל"ב דזאב אינו רק בדקה א"כ ר' יהודה בא לפרש דברי הת"ק א"כ שפיר נקט זאב תחלה להורות דזאב אין לו דרוסה בגסה ולא הזכיר כלל דרוסת ארי דהוא בגסה. ובאמת לכאור' קצת ראי' לדיעה הראשונ' דזאב כארי דאל"כ למה לא נקיט הת"ק דרוסת ארי כיון דהזאב אינו אלא בדקה וארי הוא בגסה ואפשר דזה פשיטא דארי הוא בגסה וא"צ לשנותו ועכ"פ הש"ע דפסק דזאב רק בדקה א"כ שפיר התחיל מארי דמעלות מעלות יש כמו שהתחיל דארי בגסה וזאב אינו רק בדקה. והנה אף שהגוי אומר שנשכו הזאב בעוד שהי' עגל ולדעת הרבה פוסקים זאב אינו דורס אף בקטנ' שבהן כגון עגלים ואף להמחמירין דבעגלים יש לזאב דרוסה וע"ש בש"ך ס"ק ב' מ"מ הא באמת אין עכו"ם נאמן אף במסל"ת רק בדרבנן ומ"ש מעלתו דכאן שהי' צולע יש קצת רגלים לדבר מ"מ אנחנו לא ראינו צולע רק כעת שהוא שור א"כ אין ראיה שנשכו בעודו עגל ודלמא בשעה שהי' שור נשכו וע"כ יש להקל בזה ומה שהאריך מעלתו בענין נאמנות העכו"ם והקש' מסי' ס"ט עיין בפר"ח שם ובט"ז וט"ז ר"ס צ"ח ודו"ק:

והנה באור ליום ג' ויצא תרל"א הגיע לידי בשאל' ספר כנה"ג ח"א על יו"ד והשקפתי בו אחת הנה ואחת הנה ומצאתי בסי' נ"ז בהגהות הטור אות מ"ז שהביא בשם הליכות אלי בשם הארוך אשכנזי שכתב דהא דטריפ' אינה חי' יב"ח הוא דוקא בטריפות שנולד אבל בטריפות הנולד עמה יכולה לחיות כמה שנים ע"ש. ולפענ"ד קשה מהא דאמרו בחולין דף י"א ודלמא הך דאסהידו ביה טריפ' הוה והקשו התוס' דלמא חבשוהו יב"ח ומה קושי' ודלמא טריפ' הנולד עמו אין ראיה וצ"ע. וראיתי שהוא הקשה מהא דאמרו בע"ז ודלמא נח גופא טריפ' הוה והקשו בתוס' דהא חזינן דחי' אח"כ כמה שנים וכתבו דס"ל כמ"ד דטריפ' חיה וקשה הא י"ל דקושית הש"ס ודלמ' הי' טריפה מן הבטן וא"כ אין ראיה ממה דחי' אח"כ כמה שנים ע"ש. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי הרשב"א כתב דביותרת אף שהוא חי יב"ח מ"מ הוה טריפ' דלא אמרו יתרת ניטל רק כניטל דמי ואף שכחול ימים ירבה וכ"ה בש"ע כאן והמהרש"ל דעתו דהוא מהמיעוט ועיין בש"ך שם וקשה כיון דיתרת הוה ודאי מן הבטן א"כ בלא"ה אין ראי' מהא דחי יב"ח איברא דלהרשב"א קשה א"כ מה הקשו התוס' דלמא חובשין אותו יב"ח ואכתי קשה דלמא הי' יתרת וא"ל דכיון דחי א"כ חייב ההורגו דז"א דהרי אף למ"ד טריפ' חיה מ"מ אינו חייב ההורגו כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ח וה"ה ביתרת למ"ד טריפ' ויתרת חי אינו חייב ההורגו ומצאת בכו"פ סי' נ"ז שהרגיש בזה וכן קשה בהך דנח דלמא הי' לו יתרת מבטן ובזכר אי יכול להוליד שהאריך הכו"פ עיין בכנה"ג שם

שם ס"ט ואנו אין בקיאין נשאלתי בשנת תרח"י ל"ד למב"י במ"ש הפרמ"ג בשפ"ד ס"ק י' בשם דמש"א דבאינדיק אנו בקיאין לבדוק וע"ז כתב הוא דכיון דיש דעות אם הצה"ג מבפנים או מבחוץ ואם נפסק אחד מהם ואף רובו של אחד טריפ' ובעוף הם יותר מט"ז כמ"ש השפ"ד ס"ק ב' וא"כ לא בקיאין בבדיק' ולא ידעתי מה להשיב דהפרמ"ג בעצמו כתב בס"ק ב' שרמז מעלתו דאף שהם יותר מט"ז מ"מ יכול לבדוק באינדיק ואנן מה נענה אבתרי' ומ"ש שם הפרמ"ג דהעיקר הוא דגם בעוף הם מבחוץ כיון למ"ש הבית הלל שם דבעוף בודאי הם מבפנים והוא השיג ע"ז וכמ"ש בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ז שהאריך לחלוק על ב"ה: והנה בשנת תברך כ"ז סיון נשאלתי מן הרב המאה"ג הדיין מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י במה שאירע בעצם הקוליות בעוף שנמצא שבור והשבר נתחבר חיבור יפה רק לא שאשי"י והתרנגולת כבר נאכל' ורק על הכלים יש שאלה והכלים כבר אב"י שכתב בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' כ"ג שהו"ל ספק דרבנן ע"ז שאל דהיאך כדייניה דינא אם אירע שנתגל' השאל' על הכלים בעודן הי' ב"י רק שמחמת אונס או שהי' בשבת בכפר ולא יכול לשאול רק לאחר השבת וכבר נעשה אב"י אי נימא דאזלינן בתר זמן דהיה השאל' נודע אף שלא פסקו או דלמא דאזלינן בתר השתא דנשאל השאל' דהא בעת שנתגל' השאל' לא נודע האיסור ולכאור' מדברי המ"ב סי' ל"ו הובא בט"ז יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג שמחלק בין נודע לענין ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות וכתב הטעם דכל שנודע בנתים וכבר אסרתו איך נוכל להתירו אח"כ ע"ש וא"כ כל שלא נשאל ולא אסרו אותי עדן א"כ מותר אח"כ אבל הט"ז שם דחה דבריו ע"ש וי"ל דכאן כיון שאם הי' יכול לשאול היינו אוסרים ים אותו א"כ שוב א"א להתיר אח"כ אמנם בלא"ה באמת דברי הנב"י לכאורה תמוהים דהא הו"ל ספק דרבנן בהתגלגל ומחמרינן כמ"ש המהריב"ל ואיך ניקל בזה ואף שהפרמ"ג כתב דבהפ"מ מקילין דלא כמהריב"ל מ"מ בנוב"י לא דבר בזה כלום. וע"כ נראה לפענ"ד לחלק דבאמת היכא שהספק נופל על איסור תורה ואיסור דרבנן ביחד כגון שנשאר מהבשר וגם הכלים א"כ כיון שעל הבשר אתה מחמיר משום דהו"ל ספק תורה ע"כ מוכרח להחמיר גם על הכלים דהו"ל זלזול לדרבנן וכל שנזדמנו דרבנן ודאורייתא ביחד מחמרינן גם על דרבנן כמ"ש המ"א סי' קפ"ד בשם המהר"ש חיון לענין בהמ"ז בברכ' רביעית יעו"ש אבל כל שלא נשאר רק הכלים בלבד בכה"ג נוכל להקל אף דהוה בהתגלגל ומעש' דהנוב"י בהכי מיירי שכבר נאכל כלו רק שעל הכלים הי' השאל' לכך הקיל ולפ"ז הידיע' תלוי בעת השאלה שבעת השאל' קרוב הדבר שיהי' איזה שאלה בבשר עצמו ורחוק שלא יהי' נודע רק לאחר