דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) ג

דהרמ"א פסק כהבנת ב"י בדברי הרמב"ם

שם אבל לכתחל' אין לסמוך על החזק' כ"כ שכ"כ בעל העיטור וצ"ע דלקמן ס"ב כתב הרמ"א דאי ליתא קמן למבדקיה דמכל מקום צריך לבדוק בסימנים דכל מה דאפשר למבדק בדקינן וזה כסברת הגאונים ולא כבעל העיטור וצ"ע באחרונים ובגוף סברת הבעל עיטור נראה לי כעת חדשות עפמ"ש הר"ן ריש כתובות דכל דליכ' ריעות' ל"צ לברר אבל כל דיש ריעות' צריך לברר ולפי"ז קודם שחיטה דאיכ' חזקת אבמה"ח ואינו זבוח שפיר צריכין לבדוק אבל לאחר שחיטה דאזל ליה חזקת אבמה"ח לכך א"צ לבדוק. והנה תלמיד אחד השיב דל"ד דשם יש ריעות' בגוף הדבר אבל כאן הבהמ' יש לה ריעות' וחזקת איסור אבל אדם לא אתרע והשבתי דאף דהדבר נכון והוה כעין דאמרו בחולין דף יו"ד סכין אתרעי בהמה לא אתרעי אבל מכל מקום הרי לא קי"ל כר"ח רק בשיבר עצמות וגם לפמ"ש התוס' בכל הג' תירוצים כאן לא שייך זאת ועכ"פ חשוב קצת ריעות' ועיין ט"ז שהאריך בזה בס"ק וא"ו

שם אם נטל קבלה וכו' עיין ט"ז מ"ש בזה וכבר כתבתי בזה הרבה והנה הש"ך הביא בשם הד"מ שמחלק דרוב מצויין אצל שחיט' אינו רוב גמור דרוב בני אדם אינם מומחין ובראשית ההשקפ' תמהתי דמה ענין רוב בני אדם שאינם שוחטים הם אינם בגדר השוחטי' ואין אנו דנים עליהם ותלמידי הראוני שהפרמ"ג הרגיש בזה וע"ש מ"ש בזה וקצת ראיה לזה מב"ב דף צ"ג דאיכ' תרי רובא יעו"ש ודו"ק. והנה האחרונים הקשו דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הוה רובא דתלוי במעש' יע"ש ובזה רציתי ליישב קושית התוס' בחולין דף ד' שהקשו על רבינ' דהא תנאי ס"ל רוב מצויין אצל שחיט' מומחין הן ורציתי לומר דרבינ' לשיטתו דס"ל בבכורות דף כ' דרוב התלוי במעש' לא מקרי רוב. אמנם אחר העיון לפענ"ד אינו ענין לכאן דשם הרוב תלוי במעשה והמיעוט אינו תלוי במעש' שהרוב מתעברות ותלוי במעש' ומיעוט אינן מתעברות אבל כאן הרוב והמיעוט תלוין במעש' שכלם צריכין לשחוט ורק שהרוב שוחטין יפה ומיעוט אינם שוחטין יפה וא"כ מה"ת להניח הרוב נגד המיעוט וז"ב ועי' ברשב"א חולין דף יו"ד ודו"ק

והנה בשנת תרח"י ג' מנחם אב ואני בקרית חוצות לשאוף רוח צח הגיד לי אחד שהפ"י כתב דרבינ' לשיטתו ולפענ"ד כמ"ש. ובזה מיושב מה שהגיד לי בשם הפ"י בח"ד שכתב להקשות הלכת' אהלכת' דקי"ל כרבינ' דרוב התלוי במעש' לא מקרי רובא ואילו לענין רוב מצויין אצל שחיט' קי"ל דמומחין הן ולפמ"ש יש לחלק בינותם כמ"ש והנה תלמידי המופלג ר' אלעזר ביק נ"י הקשה לפמ"ש הר"ן דטעם דרובא דתלוי במעשה דל"ח רוב משום דיש מיעוט כנגדו וא"כ איך כתב הב"ח באו"ח סי' ח' דחזקה דתלוי במעש' ל"ח חזקה והא שם ל"ש מיעוט ולפענ"ד בחזקה כל שאינה בעצמותה רק ע"י מעשה לא מקרי חזקה עצמיות ולא הוה חזקה משא"כ ברוב דמכל מקום הוה רוב רק דתלוי במעשה לזה צריך לטעם דיש מיעוט נגדו ודו"ק היטב ובלא"ה נראה לפענ"ד דיש ליישב קושית הט"ז דהנה לפמ"ש התב"ש סי' ח"י ס"ק כ"ט דיש חזקה אף שלא נודע כלל רק שנהגו כך בהיתר אף שלא מסלק משם כלל כל שהי' מינה למה לא נעמידו על חזקתו כמו שהי' אך זה אינו דכל שנודע בודאי שלאו בקי הוא ואין לנו במה לתלות לא סמכינן ע"ז כמ"ש התב"ש בעצמו ולפ"ז כל שכבר נטל קבלה שוב מוקמינן לי' אחזקתו כמו שהי' מקודם ודו"ק ובזה מיושב כל קושיות הט"ז ודו"ק

ס"ג בהג"ה ומי שדרכו להתעלף ביום א' וירא תרי"ז הי' אצלי הרב הגאון מוה' אברהם תאומים ז"ל אבד"ק בוטשאטש ואמר לי קושיא בשם הרב מוה' משה דעמביצער מקרא קא דאיך מועיל מה שיאמר ברי לי הא באמת הקשו כלם דאיך נאמן העד לומר ששחט יפה הא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וע"א א"נ במקום חזקה וכתבו דבידו לשחוט יפה וגם יש רוב נגד החזקה וכאן לענין עילוף שאינו בידו דהרי רגיל להתעלף וגם אינו מהרוב דנודע שרגיל להתעלף היאך נאמן ולפענ"ד נראה דאם נימ' דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מטעם שאינו זבוח כמ"ש התוס' ולפ"ז הרי קי"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ולפ"ז העילוף היינו שבאמצע השחיטה מתעלף מחמת פחד עכ"פ תחלת השחיטה ודאי התחיל כהוגן וא"כ כבר אתרע חזקת איסור שאינו זבוח בתחלת השחיטה וכיון שאתרע החזקה בתחלת השחיטה שוב נאמן גם על סוף השחיטה שכבר אתרע החזקה בתחלת השחיטה וכמ"ש וכעין מ"ש התוס' בכתובו' דף כ"ג בזרק לה קידושין וכו' דאתרע החזקה במקצת ומכ"ש כאן ובזה נראה לפענ"ד דלכך לעלופי לא חיישי' דכבר הוחל להיות החזקה קצת אתרע אבל רוב מצויין אצל שחיטה יש לחוש דשמ' לא הי' מומחה ובתחלת השחיטה דרס וכדומה ודו"ק ומיירי באופן שאינו רגיל להתעלף תיכף בתחלת השחיטה רק באמצעו. עוד נראה לי דכיון דלעצמו ודאי נאמן לאכול משחיטתו אף נגד החזקה דאדם יוכל טעון ברי אף נגד החזקה כמ"ש הרשב"א הובא בפ"י בכתובות דף כ"ב א"כ מתוך שנאמן על עצמו נאמן גם נגד אחרים וכעין שכתבו הרמב"ן והרשב"א ריש גיטין לענין נדה. עוד יש לומר דניהו שרגיל להתעלף אבל עכ"פ לפעמים אינו מתעלף דרגיל היינו שרגיל הוא כן אבל לא שלעולם נתעלף כן דאל"כ לא יפול לשון רגיל וא"כ כל שאומר שעתה ברי לו שלא נתעלף א"כ הוא מברר המיעוט מתוך הרוב דהיינו שכעת יצא מגדר רוב פעמים שרגיל להתעלף ובכה"ג כתב הר"ן דע"א נאמן וממיל' שוב חזר להרוב אנשים שהם אינם מתעלפים ומומחין הם וא"כ שוב נאמן כנלפענ"ד ברור ובזה מיושב גם לרבינ' דאמר דחיישי' לעילוף א"כ קשה היאך נאמן ע"א דל"ש דבידו והא חיישי' לעילוף ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק

סי' א ואם בדקו איזה שוחט כ"כ האגודה והט"ז תמה ע"ז דזה למד מהא דאמר לר"ח סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והתוס' הקשו ע"ז ממקוה ותירצו ג' תירוצים וכלם לתנייהו כאן ע"ש ולפענד"נ דכל השלשה תירוצים שייכין כאן ומקודם נבאר תירוץ השלישי שכתבו התוס' דאיכא ס"ס שמא בעצם נפגמה ואת"ל בעור נפגם שמא לא שחט במקום הפגם וכתב הט"ז דאנן לא קי"ל כר"ח רק בשיבר עצמות דוקא אלמא דלא סמכינן אס"ס ע"ש ולכאור' תמוה דבכ"מ קי"ל להקל בס"ס ומ"ש כאן. אמנם נרא' דבאמת יש להבין איך נחשוב ס"ס הא בעינן ס"ס שיכול להתהפך וכאן לא יתהפך דאם נתחיל שמא בעור נפגם שוב אי אפשר לומר שמא בעצם נפגם וכאן ל"ש לומר מ"ש הט"ז בכללי הס"ס דמתחלה אנו דנין אם יש כאן פגימה דז"א דממנ"פ היה כאן פגומה רק דמסתפקים במה נפגם וא"כ יש לדון ע"ז כמו ע"ז בשוה ולא הוה ס"ס וכמ"ש הש"ך שם בכללי הספיקות ס"ק י"ד דכוונת התוס' אינו רק דהוה כס"ס אבל לא ס"ס גמור ע"ש ולכך לא סמכינן עלה ומעתה זהו דוקא שם אבל כאן שזה השוחט נטל קבלה א"כ נודע שידע כבר רק שנולד כעת ספק ששכח ולא נודע מתי התחיל השכחה בזה אנו דנין ספק ידע אז ההלכות ואת"ל לא ידע שמא שחט שפיר וכאן לא שייך לומר דלא הוה ס"ס המתהפך דז"א דכאן הוה כספק על הדורס דכתב הש"ך שם דמתחלה צריכין אנו לדון אם התחיל כאן הטורף וה"ה כאן אם תדון שמא שחט שלא כהוגן ע"כ צריך אתה לתפוס בודאי שלא ידע דאם ידע לא שחט בפגימה ופסול ומאין נודע לך שלא ידע הא נטל קבלה מכבר וידע מקודם וא"כ צריך לדון שמא ידע מקודם וא"כ הוה ס"ס גמור אף שאינו מתהפך וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז דגם בתשובת רשב"א איכא ס"ס שמא ידע כבר ושכח או ששחט כהוגן אף שלא ידע ולפמ"ש א"ש דשם דלא נטל קבלה וא"כ לא נודע לנו שידע מכבר וא"כ הספיקות שווים להתחיל מכל צד דמה"ת להתחיל בספק שמא ידע כל דלא נודע שידע וא"כ לא הוה ס"ס המתהפך וז"ב ובזה מיושב כל מה שגמגם הט"ז ומ"ש הט"ז ממרדכי פרק מי שמת דמוקמינן אחזקה דהשתא עיין מרדכי בכתובות בפרק המדיר בסופו רמז ר"ו תשובת רבינו אביגדור כהן ועכשיו נרא' דגם לתירוצים הראשוני' יתקיימו דברי האגודה דמ"ש בתירוץ הראשון דשאני מקוה דחסר ואתאי וע"ז הקשה דגם כאן השכחה בא מעט מעט ע"ז יש לומר דש"ה דכיון שחסר מעט שפיר יש להסתפק שמא התחיל לחסור ולא היה ארבעים סאה וטמא אבל כאן אם התחיל לשכוח אבל לא שכח כל הדינים בבת אחת וא"כ אכתי יש ספק שמא ידע כל הדינים עד הנה וזה הדין ששכח לא אירע לו כעת בשחיטה זאת ובפרט שהדינים המטריפים בודאי פשיטא דלא שכח ושכח דינים המסופקים כדרך בני אדם וא"כ עכ"פ יש כאן ספק משא"כ התם דעיקר הספק שמא חסר מארבעים סאה ובפחות אין כאן שום נפקותא ואם כן כשאתה אומר דחסר ואתאי ויש להסתפק שמא אז היה חסר מארבעים סאה וא"כ הוה איסור גמור. ובזה יש ליישב קושית הח"ץ ז"ל סי' ג' על דברת התוס' גבי נגע ודו"ק. וגם התירוץ שני של התוס' דעצם ודאי פוגם שייך כאן דכל סברת התוס' היא דמה"ת לומר שיפגם בדבר שאין דרכו לפגום טוב יותר לתלות שנפגם בעצם שדרכו לפגום וה"ה כאן כל שידע מכבר רק כעת ראינו דלא ידע אבל מהכ"ת לתלות שלא ידע מקודם וז"ב ומיושב קושית הט"ז ועיין בח"ר שם שכתב בהדיא דטעמו דר"ח הוא דעור אינו מצוי לפגום משא"כ עצם ותלינן במצוי וגם התוס' אזלו בזה וכמ"ש

ס"ד או שנגנבו עיין בעיטור דדקדק למה נקט הברייתא אבדו דוקא ולכאורה לפי מה דבעי כאן רוב גנבי ישראל ל"ק דלכך נקט אבדו דלא לבעי רוב גנבי ישראל וע' בב"י הובא בש"ך ס"ק ח"י לענין פרגיות וצ"ע דבב"מ דף כ"ו אמרו שם דמצאו פרגיות שחוטין ולא ביארו בש"ס החילוק שיהי' רוב ציידי ישראל וצ"ע

ס"ה ושוטה עיין ש"ך ס"ק ג' דכל שאין דרכו בכך לא מקרי דרך שטות ולכאורה קשה מהך דב"ב דף ק"ג גבי שדי קשייתא דמקרי שטות לרבא אף שלא עשה רק פ"א ומצאתי בתב"ש ס"ק מ"ו דהרגיש בזה. אמנם לפעד"נ דדוקא הנך שטותים דחשוב בחגיגה דאינו חצוף לגבי אחרים רק שהוא שוטה בזה כל דאין דרכו בכך לא מקרי שוטה אבל כאן באמת רבא מסיק דחוצפא יתירא הוא ולפ"ז כל דהחזיקו בתחלה לשוטה אמרינן דודאי שוטה גמור הוא דאל"כ לא היה עושה שטות כזה שהוא חוצפא יתירא וע"כ דמפני שהוא שוטה אינו מרגיש ועושה ולכך אף בפ"א מקרי שוטה. ובזה מיושב מה דלא נקט גם שטות זה לענין שוטה דשחיטה וגיטין דהרי רבא החזיקו בשוטה. ולפמ"ש חלוקים זה מזה דשם אף בפ"א וכאן בעי שיעשה דרך שטות ודו"ק וא"כ אדרבא מזה ראיה להב"י: (ע' תב"ש ס"ק י"ג שהביא דברי הבית הלל בהגה דדוקא קודם שראה מותר ליקח ללכת לראות אבל אחר שראה אסור ליקח והתב"ש דחה זאת. ולפענ"ד הלכה רבה וראיה מהא דאמרו בדף מ"ח חזינהו להנך דקיימו צמחי צמחי וכו' א"ל אקפן אנא ושמעתי מאבי מורי הגאון נ"י דמה אמר אקפן אנא ולא אמר דמקיפו הטבחים שר' ירמי' השיב משום דכיון דמקיפו לו שוב הוה חשש נגיעה בדבר