דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כח

עליו אחרי כי כלם במקום אחד ואם ינתקו ישאר המעי סתום ובצד האחרת המעי פתוח וע"ז נסתפק אם זה מקרי הדרי ערבי לפענ"ד הדבר ברור דכשר דכיון דאין רעי יוצא מתוכו זה מקרי רק דלדול בעלמ' ועפר"ח ואף שהתב"ש כתב שצריך לעיין היטב בזה אם דומה למ"ש בפר"ח מ"מ כל שיש לו השלש' תנאים בודאי כשר ובעוף באמת סגי בשני תנאים אבל בשלש' בודאי כשר וכמ"ש הראב"ן כנ"ל. שוב ראיתי שמ"ש הפר"ח בס"ק וא"ו שכל שאין בו רעי הוא ווריד הנמשך מן הכבד כמ"ש הכלבו והיש"ש כתב שזה צריך קיבוץ גדול מהטבחים ולהבין אם הוא דומה ממש לדבריהם ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' כ"א ועכ"פ כל שאין בתוכו רעי ויש לו ג' תנאים בודאי כשר ומה גם דכיון דבבר אווזות שקורין ענטין הדבר שכיח ובשנה הזאת נמצא גם בתרנגולים כמ"ש מעלתו א"כ שוב יש לנו לומר כל הני חווי בריית' הכי אית להו כיון דחזינן דהזמן הוצי' כן וכעין מ"ש הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' כ"א לענין הוריד שאף שהרשב"א שחק ע"ז והכלבו העיד שכן נעשה מעשה בבדרש בוועד חכמים ע"ש וה"ה בזה ודו"ק

סי' מ"ח המסס ובה"כ ע' ר"פ א"ט ברש"י דהמסס היינו צימפל וצ"ע ברש"י שבת קנ"ב דפירש קורקבן הוא המסס שקורין ונפל וצ"ע דהמסס הוא בפ"ע וקורקבן הוא בפ"ע: ובשנת תרכ"ז בש"ק נח הגיעני מכתב מכפר בילטש סמוך לאוזיראן מר' פנחס יוסף נוסבוים שפרתו היתה אוכלת ירק הנקראת קאששווע ונפח בטנה והרועה תחב סכין בהבאקי סמוך להוואנפים ויצא קצת פרש מהאוואנפים ותיכף הוקל מעליה ונתרפא' וכעת לא ניכר כלל אם הי' נקב והנקב שנעשה בה הי' אחר כלות וסמוך לשדרה והוא הנקר' באהקי בהצד השמאל לא בצד ימין שחולבין שם וע"ז שאל מה משפט הבהמ' וגם החלב. והנה לפענ"ד זה המוזכר בטור כאן במנוי השם והוא העיד שהוא כשר אמנם הב"ח חולק בזה ע"ש ולכן לא מצאתי היתר בזה

ס"ח והוא שלא מלחן ולא הדיחן ע"ש מ"ש בזה והטעם דחיישי' שמא ע"י הדחה או המליח' עברה קורט דם וכמ"ש הרר"פ בסוף הסימן והנה מזה מוכח דלא כהב"י בסי' ל"ג שכתב דאין הארס עובר ע"י הדחה ומליחה ע"ש מ"ש בזה וראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ט"ו שהרגיש בזה הרב השואל והוא כתב דמה בכך שעבר ע"י הדחה מ"מ שם החשש שמא ניקב לחוץ ודבריו צ"ע דמ"מ ראיה משם דיש לחוש שעובר ע"י הדחה ואם לא נחוש שעבר ע"י הדחה היינו אומרים דבודאי לא ניקב לחוץ דאל"כ היכן קורט הדם מיהו בלא"ה י"ל דש"ה דהבדיקה היא להוצי' מחזקת איסור וכל שמלח והודח ולא נוכל לבדוק הרי היא בחזקת איסור כמ"ש הרשב"א שם אמנם מ"מ מוכח דחיישי' שמא עבר ע"י הדחה. אך בגוף הדבר לא ידעתי מה שהחזיק בנוב"י שם בסי' זה סכל שעבר ע"י הדחה זה מופת ברור שלא נתקלקל דאל"כ לח הי' עובר וכמ"ש הב"י לענין ארס של דרוסה לא זכיתי להבין דאף אם נחליט כהב"י אשר באמת הרשב"א והרא"ש לא ס"ל כן כמ"ש הב"י והד"מ בקי' ל"ג שם אבל כ"ז בארס של דרוסה שהוא קשה מאד והארס הולך בחוזק ולא יעבור ע"י הדחה אבל כ"ז בארס של דרוסה אבל בשאר נקובות מנ"ל לומר דלא תעבור ע"י הדחה וא"כ אף שעובר ע"י הדחה וכמו שהראה שם המ"ץ שעבר ע"י רוק אבל מ"מ יש לחוט שנתקלקל אף שעובר ע"י הדחה ולפענ"ד ראיה ברורה מהא דאמרו בע"ז דף ל"ב אם יש עליו קורט דם אסור ואם אין עליו קורט דם מותר ואמרו שם ל"ש אלא שלא מלחה אבל מלחה אימא מליחתו העבירתו ע"ש הרי שאף שראינו שהקרע שלו עגול וקדור והרי יש קלקול גדול לפנינו אפ"ה אמרי' דיש לחוש שמא העבירתו המלח הרי דוקא ארס של דרוסה הוא דלא יכול הדחה ומליחה להעבירו לדברי הב"י אבל בשאר נקובות וקלקולים אמרי' דהמליחה העבירתו וערמב"ם פ"ז מעכו"ם שהשמיט בהלכה ג' דברי רשב"ג ועלח"מ ועכ"פ לפענ"ד הדבר ברור דאף לדברי הב"י א"ש ובסי' ל"ג הבאתי ראיות להב"י אבל זה דוקא בארס של דרוס' ולא בשאר קלקולים. והנה הנוב"י שם כתב דהמ"ץ לא עשה כדין שהרי חכם שאסר ולא ידעתי דהרי המ"ץ אמר שהי' לו קבלה וכל דאגמרי' סמך מותר וכדאמרו בנדה דף כ' ועיין חולין דף מ"ג ובתוס' שם ושם וכן קי"ל כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ב סל"א בהג"ה וא"כ כל שהי' לו קבלה לא חש לדברי המורה בעת שהוא אמר הקבל' שלו טרם שניסה ע"י רוק וא"כ חזינן דהי' לו קבלה בחזק' וא"ל דמנ"ל דמי שקיבל ממנו הי' גדול דהרי לפי דעתו הי' לו קבלה אמתיות ובפרט שנרא' שסמכו על הב"י הנ"ל והקבל' אמתיות ודו"ק ומהתימ' על הנוב"י שגם הב"י בש"ע סי' ל"ג לא הזכיר כלל סברתו שכתב בב"י והסכים להלכ' שבבהמ' אין לה תקנה והנוב"י החזיק בזה והוסיף שאף בשאר הנקובים הדין כן וזה א"א כמ"ש ועיין מרשים בע"ז דף ל"ב שציין ג"כ בש"ע סי' קל"ט ואין שם אומר ודברים מעורות הלבובים וגם הרמב"ם השמיט מה דאמרו שם בדף ל"ב וכ"כ שהלח"מ הרגיש בזה ועיין מרכבת מ"ש בזה ליישב ודבריו צ"ע

סי' נון ס"א בהג"ה כל מקום עש"ך מ"ש על דברי המהר"ם לובלין מ"ש לרבה דלמסקנ' חזר בו רבה ולפענ"ד ראיה להש"ך דהרי רבה אמר ר' יהושע קיהה וטיהר והתוס' כתבו שם דמיירי בנזקק לטומא' וא"כ רבנן דפליגי על ר' יהושע מטמאים וא"כ ע"כ דרבה מודה לפי המסקנ' ואף את"ל דרבה פסק כהקב"ה מ"מ לפענ"ד אינו רק ספק דהרי ר"י קיהה וטיהר ואינו רק ספק. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם שפסק ספק והכ"מ תמה ולפמ"ש גם רבה דאמר טהור אינו טהור ודאי רק ספק כמו ר"י קיהה וטיהר. והנה במק"א כתבתי טעמו של הד"מ עפמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות סוף נזיר במ"ש שחזקת טמא טמא שרגלים לדבר ביאר הוא דענין חזקה אינו דבר ברור רק שמניחים הדבר כמו שהי' שאל"כ יצא לאין תכלית שהאפשריות רבים ע"ש ולפ"ז כיון שמצד עצמותו אין ענין חזקה שום בירור רק שמניחין הדבר כמו שהי' שאל"כ יצא לאין תכלית א"כ זהו כשנתחדש ענין ספק לאחר שנתחזק אבל טרם שנתחזק הענין כשאירע איזה ספק שוב נולד ריעות' בגוף הדבר שנתחדש אח"כ ומה מועיל החזק' הא בעצם אינו בירור. ובזה נרא' לפענ"ד דבר חדש במה שחידש הש"ך בחו"מ סי' ע"ה בספק פרעון קודם להלוא' שכתב דהו"ל א"י אם פרעתיך ולפמ"ש אפשר לומר דפטור דהרי כל הטעם דא"י אם פרעתיך דחייב הוא משום דהו"ל חזקת חיוב ולפ"ז כל שנולד ספק קודם להלוא' הו"ל נולד ספק מחיים וכאן עדיף מיניה דהחזקת חיוב לא התחיל להתחזק כלל ובכה"ג לא מקרי חזקת חיוב וז"ב איבר' דלפ"ז לדידן דס"ל דאף בנולד ריעות' מחיים אמרי' נשחט' הותר' א"כ גם כאן הו"ל א"י אם פרעתיך אך כבר כתבתי דכאן עדיף דלא התחיל כלל החזק' וכ"ע מודו איבר' דלפ"ז יתעורר ראיית התומים להש"ך לקושי' גדול' דהרי אביי אמר משום ספק מ"י יקשה דא"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי דהוה ספק פרעון קודם להלוא' ומזה ראיה להש"ך ולפמ"ש שוב קשה על אביי ובפרט לפמ"ש הש"ך דאביי חולק על רבה וס"ל דגם בנולד ספק מחיים אמרי' נשחט' הותרה ומכ"ש בזה שלא התחיל כלל החזק' וע"כ נראה דמשם לק"מ דאף דבספק שנולד מחיים ל"ש חזקה זה כשהי' טוען אותו ספק אבל שם אביי אמר די"ל דל"ח דהוא חושב כן אבל מ"מ אין הדבר ברור שהוא כן בכה"ג בודאי הו"ל א"י אם פרעתיך דהחזקת חיוב לפנינו והספק אנו אומרים שהוא חושב כן ופשיט' דלא נוכל לפטרו בשביל זה לגמרי ודו"ק היטב כי נכון הוא ומן האמור יש לדון גם על דברת הט"ז ומהרשד"ם בא"י אם פרעתיך במטבע מזוייפת שכתב הט"ז דפטור ומהרשד"ם מחייבו ולפמ"ש י"ל כיון דכל הטעם דא"י אם פרעתיך דחייב הוא משום חזקת חיוב וכ"כ דברי הרמב"ם דאינו רק כדי שלא יצא לאין תכלית ולפ"ז כאן דבאמת פרע והספק נולד רק במקצת מטבעות א"כ לא יצא לאין תכלית והרי החזק' אתרע בודאי ובכה"ג לא הו"ל חזקת חיוב חזקה כלל ודו"ק היטב

ובמ"ש למעל' בדברי הש"ך נגד המהר"ם לובלין בזה אמרתי במ"ש הרמב"ם פ"ב מט"ץ ה"ט דירא' לי דטומאתו מספק והקש' הכ"מ דהא נחלקו בני מתיבת' דרקיע' עם הקב"ה ורבה ב"נ הכריע דטהור אמנם לפמ"ש א"ש דהנה כבר האריך הר"ן בדרושיו איך שייך שיחלקו עם הקב"ה אך לפענ"ד א"ש בפשיטות דבאמת לשיטת הרמב"ם דכל הספיקות מדרבנן א"כ קשה למה לי קרא כלל לטהרו או לטמאו הא בלא"ה הספיקות מדרבנן. ובאמת גם לשיטת הרשב"א קשה הא כאן איכא חזקת טהרה וצ"ל דמיירי בשנזקק לטומא' וכמ"ש הפר"ח ביו"ד בכלל הספיקות אך לפענ"ד נרא' לפמ"ש התוס' בנדה דף י"ט דדרך השער להתלבן מחמת הנגע א"כ איכא ריעות' ול"ש להעמיד על החזק' לכך איצטריך קרא לטהרו או לטמאו ע"ש וא"כ גם להרמב"ם ל"ק דהא אתרע החזק' וא"כ י"ל דגם הרמב"ם לא כתב דספיקות הם דרבנן רק במקום דליכ' ריעות' אבל כאן איכא ריעות' ול"ש ספק דרבנן מיהו א"צ לזה די"ל דהקב"ה מטהר דמה"ת באמת טהור ומתיבת' דרקיע' החמירו מדרבנן ורבה ב"נ לשיטתו דס"ל דאזלי' בתר חזקה אף שיש ריעות' וכמ"ש הש"ך כאן וא"כ שפיר אמר טהור וז"ש רש"י בב"מ דאמר טהור לפמ"ש בתור' והיינו דכיון דמה"ת כל הספיקות לקולא ואף דרבנן החמירו הוא לא ס"ל זאת דאף דיש ריעות' אזלינן בתר חזקה אבל לדידן שפיר הוה ספק וטומאתו מספק כמ"ש הרמב"ם ודו"ק היטב

סי' נ"א בט"ז ס"ק ב' ע"ש מ"ש בשם הגהת או"ה. והנה בעש"ק תזריע שנת תברך הי' אצלי הרב מו"ה שאול אוירבויך נ"י והעירני דמ"ש עוף צ"ל עור ויפה כתב דמה שייטי' דעוף בזה הא גם בבהמ' כשר ועיינתי באו"ה דפוס פראג ומצאתי בהגהותי שם ושם נדפס כל הענין בטעות ועליונים למטה ותחתונים למעל' כמ"ש שם על הגליון. אמנם נרא' דמה שסיים הט"ז וכן באו"ה עצמו בכבש שנמצא בו נקב וכו' אסור צ"ל כשרה דאל"כ לא שייך דלא נגע בלב ולא בשום מקום שנקובתו במשהו כמ"ש בהגהות או"ה ובט"ז נשמט קצת ואיך יתכן דיהי' אסור וכפי הנרא' הט"ז הוסיף וכתב דמ"מ בכבש ולפנינו שם כתוב בזה"ל ועוד שם בכבש ולשון מ"מ אטעי' להסופרים שיכתבו אסור אבל המעיין בהגהות או"ה ימצא שכן צ"ל ומיהו ממה שציין בהגהות או"ה ועיין בתשובת הרשב"א משמע שצ"ל אסור דכ"כ הרשב"א וע"כ צ"ע בזה

סי' נ"ב ס"א הלב וקורקבן וכבד שדרכם להיות אדומים והוריקו וכו' כן אמרו בחולין נ"ו לא אמרו ירוקין פסולים אלא בלב וקורקבן וכבד והנה במשנ' אמרו נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקים פסולים אם אדומים כשרים וברש"י ציין אם הוריקו מפרש בגמר' לב וקורקבן אדומים שהוריקו וירוקים שהאדימו אם אדומים הלב והקרקבן כמשפטם שלא נשתנ' מראה שלהם והוא תמוה דמלבד דבמשנ' הגירס' ירוקין והוא גרס הוריקו אף גם דא"כ גם באדומים הי' לו לפרש שהאדימו אותן שהיו משפטן להיות ירוקות כמ"ש בעצמו וירוקין שהאדימו ולמה פירש אדומים כמשפטן