דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כז

נשתנה ונעש' טריפ' אף שלבהמ' אינו מטריף: (והנה בבכורות דף ל"ט מבואר דניטל יוכל להיות דחוזר לאיתנו יותר מניקב ע"ש גבי נפגם ולא ניטל וצ"ע דכאן מבואר דניטל טריפ' יותר והרי כל יתר כניטל דמי וצ"ע והרמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח השמיט הך דנפגם ולא ניטל ע"ש בכ"מ:) והנה עוד הקשה על מ"ש התוס' בחולין דף י"א ד"ה וכ"ת דלכך לא יליף מרוצח גופא דלמה טריפ' הוא וכתבו דמזה אין ראיה דאף אם לא ניזיל בתר רובא לא אכפת לן אם הורגין הטריפ' וע"ז הקשה דאכתי ניליף דהרי רציחה דוחה את עבוד' וכתבו התוס' ביבמו' דף ז' דאף שאין כהן אחר ראוי לעבוד' כעת נדחית עבוד' יקשה דאיך נדחה עבוד' דלמא טריפ' הוא ואינו נהרג וכשר לעבוד' ואף דהוא טריפ' כל שהוא בסתם כשר לעבוד' כמ"ש הרמב"ם כאן ולפענ"ד פשוט דאף דלא ניזיל בתר רובא ועכ"פ ספק הוא שפיר דחינן עבוד' דהא הרוב מעיד שאינו טריפה וניהו דלא הוה רק ספק עכ"פ מספק יש לדחות עבודה בשב וא"ת ומה שהורגין אותו לא אכפת לן. והנה המלמ"ל פ"ה מרוצח הי"ב הקשה על מ"ש רש"י ביומ' דף פ"ה מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דהיינו כשכבר התחיל בעבוד' אינו מפסיק דכתב דהרמב"ם דחה זאת מהא דאמרו דרציח' דוחה עבוד' ומשמע דאפי' התחיל כבר והוא תימה לפענ"ד דמשם מוכח להיפך דהרי התוס' הקשו ביבמו' שם דמנ"ל דמשום דרציח' חמורה ודלמ' משום דגבר' לא חזי לעבוד' כמו דאינו נושא כפים וכתב דהרי אינו מחלל עבודה דהא כל שהתחיל בעבוד' אינו מפסיק וא"כ מוכח ע"כ דאם התחיל בעבוד' אינו פוסק ומה שהקש' המלמ"ל מדברי רבינו לפענ"ד ל"ק דעיקר החילוק הוא בין שוגג למזיד דבמזיד אין המזבח קולט ואחר שגמר העבוד' לוקחין אותו להרגו ובשוגג כל שעבוד' בידו קלטו ואין הורגין אותו ואם עבר הגואל הדם והרגו נהרג עליו ודו"ק ומה שהקש' בהא דאמרו בסנהדרין אלא הא דקאמר מעם מזבחי תקחנו והקש' דנימא דקאי אם התחיל בעבוד' לפמ"ש ל"ק דע"כ הוא כן דאל"כ מנ"ל דרציח' דוחה עבוד' דלמא משום דלא חזי וצ"ע כי אין לפני ש"ס סנהדרין ועכ"פ מ"ש בדברי רש"י ורמב"ם נכון

סי' מ"ה ס"ב בשלחופי' בש"ס אמרו בדף נ"ו איבעי' להו הורו בטרפחת לאיסור' כרבי בזפק להיתיר' או דלמא הורו בטרפחת להיתיר' כר' בזפק וכרבי בזפק לא ס"ל והוא תמוה דלמה תלה זה בזה והנרא' בזה דהנ' באמת תמוה דהיאך שייך הורא' לאיסור' וכדאמרו בכתובו' דף ז' ואף דאמרו שם הורו לאיסור' היינו במקום דמפורש לאיסור' אבל לפרש סתם הורו לאיסור' למה לנו לומר כן וכבר הקשיתי כן זה רבות בשנים ולא ידעתי מקומו אך נראה דבאמת כל הטעם דל"ש הורא' לאיסור' כתב רש"י דכל אדם יכול להחמיר מצד הספק ואינו רבות' כ"כ ע"ש ולפ"ז כאן שבאמת ר"ט חזר בו והו"ל טעות במשנ' ורק דהתוס' כתבו לחלק דבעוף דזוטר חיותיה יש להטריף א"כ עכ"פ רבות' גדול' היא ולפ"ז שייך בזה הורא' לאיסור. ובזה מיושב מה דאמרו דהורו בזפק כרבי להיתיר' והיינו דאף דרבי אמר אפי' ניטל ולא קי"ל כרבי כדאמר ולא ס"ל כרבי והיינו דניטל חמור מניקב וא"כ שוב הוה הורא' להיתיר' כאן רבות' גדול' דבטרפחת בעוף דזוטר חיותא וניטל דכאיב טפי מניקב ואפ"ה התיר וזה דתלה בזפק ובזה מיושב ג"כ מ"ש התוס' דהול"ל דשניהם להיתיר' ולפמ"ש שוב ל"ש לתלות זה בזה דמה רבות' להתיר ומה"ת לחלק וניטל ג"כ אינו מעלה דהרי לרבי שוה ניטל לניקב מיהו באמת צ"ע דאנן קי"ל כאן דניקב מחמירין טפי מניטל והרי חזינן לרבי דניטל חמור מניקב ולמה לא יהי' כאן כן וצ"ע וגם בשבת במנורה צ"ע דהיאך שייך הורא' לאיסור' ויש ליישב ג"כ ולא נפניתי כעת

והנה בשנת תרכ"ג כ"ח שבט הגיעני מכתב מהרב מוה' דוד אלימלך יאליש נ"י, אבד"ק ברזדאוויטץ בהרב מוהר"א ליפא ז"ל אבד"ק זראוונ' בעוף שנמצ' בגופה שלחופית מלא מים ונסרך להאם שהבצים מונחים שם ובאותו מקום נרקב מקצת השליא והי' ע"ש ושעת הדחק והפ"מ דהיינו שתות מהקרן ורצה לאסור מטעם כיון דאיכ' תרתי ריעותות דניקב האם אינו כשר רק בהפ"מ וגם שלחופית של מים אינו כשר רק בהפ"מ כמ"ש התב"ש סי' נון והפמ"ג בשפ"ד סי' מ"ם ס"ק א' וא"כ הרי הט"ז כתב בס"ס צ"א דתרי קולי לא מקלינן ע"י הפ"מ ע"ש וע"ז כתב כיון דנסרך לשליא א"כ רגלים לדבר דהמים בא מכח השליא והדבר דומה למה דמבואר בסי' ל"ט סכ"ב דאם האומה נסרך לדופן ויש מכה בדופן כשירה דתלינן שבא מהדופן ה"נ בנ"ד אמרי' דהמים בא דרך השליא ולכך מקלינן הנה יפה כתב בזה. אמנם בגוף דברי הט"ז הנ"ל הנה מצאתי בלבושי שרד בפתיח' לטריפו' שבירות העצמו' אות ז' כתב דלכבוד שבת או שאר סעודת מצוה מקילינן גם כשיש תרי קולות ובגוף דברי הט"ז נ"ל הכה כפי הנרא' מהפרמ"ג הוא משום דהוה כעין ס"ס להחמיר אבל אינו מובן דא"כ מה מ"ט להפ"מ כל שיש ס"ס להחמיר מחמרינן. אמנם נרא' לפימ"ש בחולין מ"ט איסור' דאוריית' ואת אמרת התור' חסה על ממונן של ישראל ולפ"ז מה מועיל הפ"מ כיון דיש ס"ס להחמיר שוב הו"ל איסור תורה דס"ס דרבנן מרוב ואיך שייך הפ"מ להקל. איבר' דלפ"ז אם לא הי' רק איסור מדרבנן הי' מועיל בהפ"מ אף דיש ס"ס להחמיר משום דסוף סוף אינו רק בגוף האיסור ובזה שייך לומר התור' חסה על ממונן של ישראל וגם בגוף הדבר שהחמיר המלמ"ל פ"ח מאה"ט בשני ספיקו' להחמיר באיסור דרבנן לא ידעתי דמ"מ הו"ל ספק דרבנן ואף דהוה כעין רוב הא הרוב אינו רק מחמת שני הספיקו' מה"ת להחמיר ומ"מ הוה ספק דרבנן ואולי לפמ"ש הרמב"ן בשורש שני לספר המצות דמש"ה ספיק' דרבנן להקל אף דנצטווינו מה"ת מבלי לעבור על דברי חכמים שזה כמחיל' מאתם שלא להשוות דרבנן לדאוריית' ולפ"ז זהו בספק אחד דמחמרינן בזה אם מה"ת או מדרבנן עכ"פ ואם נחמיר גם בספיקם יהי' שוה לד"ת לכך מחלו ע"ז אבל כשיש ס"ס להחמיר דאז בדאוריית' ודאי אסור וגם בדרבנן מצינו להחמיר דשאני ספק אחד משני ספיקו' וכל שיש שינוי שוב לא הצריכו להקל ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ. והנה מדברי הש"ס הלז ראיה קצת למ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דרבנן לא החמירו היכא שיש נ"מ לממון והרי בדרבנן אמרי' דהתור' חסה על ממונם של ישראל אבל דברי הש"ך תמוהים וכמ"ש בת"ש בסי' מ"ו עיין מיש בסי' מ"א

סי' מ"ו ס"ו בהג"ה ומ"מ יש לדקדק אעתיק כאן מ"ש בתשו' להרב המופלג בתור' מו"ה משה יהודה ליב לערניר דמו"ץ דק' לוצק' נ"י מכתבו הגיעני בש"ק פ' נח שנת תבר"ך במה שאירע במקומו שאחר שנמכר הבשר מצאה אשה אחת בועות שקורין פאקין על הדקין של הבהמ' ולאחר הבדיק' היתה שינוי מראה הולכת מעבר לעבר והי' תערובו' חד בחר והטריפו כמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' י"ג וכ"כ הפרמ"ג סי' מ"ו והי' למחזיקי הפאכט הפסד גדול שהוצרכו להחזיר לכל אחד וע"כ החלו לעיין קודם המכיר'. והנה מצאו כמעט בכל בהמה שיש פאקין וע"כ שאלו להחזיר הדבר ליושנה להשליך הדקין לנהר ולא לעיין עליהם כלל או שיבדקו שלשה פאקין מכל בהמה ולהכריז אח"כ שאם תמצא אשה עוד פאקין שאינה צריכ' לשאול כלל כמ"ש בשו"ת הר הכרמל וע"ז האריך מעלתו אם נוכל להשליך או לבדוק שלשה פאקין ועוד שאלו' והנ' לסמוך על שו"ת הר הכרמל הנה אינו ת"י אבל דבריו תמוהין מאד הכי בשביל שמצא ג' פאקין שלא נתקלקלו כ"כ יהי' זה עדות על הפאקין אחרים שג"כ לא נתקלקלו וכן ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' מ"ט שכתב שאין לסמוך ע"ז ודבריו נכונים וכ"כ מהר"ם בראנשוויג דאף בדיקת רוב הריא' לא מועיל וחיישי' שמא אותו מקצת שלא בדק יש בו ריעות' ואף שהט"ז סי' ל"ט ס"ק כ"ב לא כתב כן כבר הארכנו במאירת עינים שורש ראשון ענף שני ס"ק ט' להחזיק בדברי מהר"ם הנ"ל והבאנו דברי הרשב"א בתה"ה בית ג' שער ד' הובא ביתה יוסף סי' פ"ד ס"ח דלא מהני בדיקת הרוב וחיישי' על אותו מיעוט שמא הוא מתולעת והבי' ראיה מריאה דל"מ בדיקת רוב הריא' וכ"כ בשו"ת הרשב"א סי' שכ"ד ע"ש וא"כ מכ"ש דבדיקת ג' פאקין לא יוציאנו מחשש הפאקין הנשארים. אמנם מ"ש להשליך הדקין לנהר בזה יש לעיין הנה לענין מים בראש כתב הרמ"א סי' ל"א ס"ב בהג"ה דיוכל להשליך הראש או למכרו לעכו"ם בלא פתיח' הרי דאין לחוש להעלמת עין מן האיסור איבר' דבביאורי רש"ל על הסמ"ג ה' נדה גבי רואה דם מ"ת הביא שם מה שנהגו הקצבי' להשליך ראשי הכבשי' בימו' החמה וכתב דכיון דאינו רק חומר' בעלמ' ודאי שרי להעלים עין וכפי הראות שם מחלקי' דאם יש טרח' יתיר' או היזק גדול דרשאי להעלים עין אבל מחמת חשש שמא ימצא תולעים אסור ובשו"ת בית יעקב סי' פ"ד האריך הרבה בזה והבי' דברי מהר"א שטיין בביאור על הסמ"ג והכלל דבמקום שיש טרח' או היזק ודאי יכול להעלים עין במקום דאף שימצ' אינו טריפו' ברור ע"ש ועיין בסדרי טהרה סי' קצ"ו ס"ק ט"ו שכתב ג"כ דהיכ' דאינו ודאי איסור א"צ לבדוק ולא הזכיר שו"ת בית יעקב הנ"ל ובסי' צ"ה יעו"ש. איבר' דאני מצאתי במשמרת הבית ראשון דף וא"ו בדפוס ווין שכתב דלכך במקום דאיכ' לברורי צריך לברר משום דאם לא נברר כראה כמעלים עין מן האיסור הרי דאסור להעלים עין. אך נרא' דדוק' היכא שלא ראינו ריעות' מחיים א"צ לברר אבל שם בשחיט' דעד שלא נשחט' בחזקת איסור עומדת וא"כ צריך לברר ההיתר דאל"כ נרא' כמעלים עין מן האיסור. ובזה נרא' הטעם מה דבס"ס צריך לברר כל מה שנוכל לברר משום דכל דאתרע וראינו ריעות' אם לא נברר נראה כמעלים עין מן האיסור ובזה יש ליישב קושית הש"ך סי' ק"י מהא דלגבי בעל השני סמכינן אס"ס אף דנוכל לברר ולפמ"ש י"ל דלגבי בעל השני דלגבי' לא אתרעי כלל בזה שפיר יש לסמוך אס"ס בזה וא"צ לברר ודו"ק. ומעת' בנ"ד דאף שנמצאים פאקין אכתי לא נודע אם הם מעבר לעבר וגם בשינוי מראה אין כאן טריפו' ברור ואף בשר שרופא גרדו אין כאן איסור ברור ואינו רק חשש דלא בקיאין אנו בזה ולא ראינו ריעות' נראה לפענ"ד דיכול להשליכו לנהר או למכרו לעכו"ם ובודאי הישראל לא יקנה מעכו"ם והוה כמו מים במוח דמותר כמ"ש הרמ"א וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א כנלפענ"ד

סי' מ"ז ס"ה בהג"ה דהרעי נופל לגג. בשנת תרכ"ג א' וישב הגיע לי מכתב מהרב המאה"ג הצדיק ירא ד' מו"ה פייבל פלוט אבד"ק שיראן והגליל במה שנמצ' שם בענטין הי' שכיח זאת וכעת גם בתרנגולים שיש להם באמצע הדקין כמין מעי קטן ולפעמים דבוק בדקין מראשו לסופו כמין סירכ' ולפעמי' דבוק רק מצד אחד ובולט כלפי מעלה וכלו כצפורן אצבע לכל היותר ולא כצפורן אגודל וגם רחבו רק כראש צפורן ואין בתוכו רעי אמנם תחתיו בכל פעם הוא פתוח וידמה כי כלו כמין קרום שעלה מחמת מכה ובאותן הדבוקי' מב' צדדים ויש להם כל אותן התנאי' שהסכימו כי אינו יותר מאצבע והדרי ערבי וא"כ אפי' יהי' יותר שרי אמנם יקשה