דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כה

עבר מעל"ע ומכל מקום נתנפח ונסרך רמו בשאר האברים אין סרכא פוסל הנה מלבד דדעת המהרש"ל ועוד רבים וגדולים מהקדמונים דפסקו דסרכא פוסל בכל האברים וכ"כ השל"ה בערך אותיות אות קו"ף והביא בשם המשפטי שמואל שכ"כ ואף שבשו"ת צ"ץ סי' ט' חולק משום זה על המשפטי שמואל וכ"כ סי' מ"ט הנ"ל וכן עיקר מ"מ לפענ"ד העיקר כהמחמירין ואף בלא נמצא מחט כלל דעת הפנים מאירות להחמיר ע"ש בח"ב סי' קכ"ט ואף שיש מקילין כמ"ש החוט השני סי' ס"ט אבל כמדומה שדו"ז הגאון בעל ישועת יעקב ז"ל החמיר ג"כ בזה ועכ"פ בכה"ג שנמצא תחוב אף שהי' בשפוע קצת ודאי יש להחמיר אף בהפסד מרובה ובתשובה לק' פשווערסק הארכתי בזה. (והנה בהא דאמרו בדף מ"ט דרבינא אמר זילו שקילו גלימא דטרופאי היינו משום שנשא ונתן ביד כמ"ש רש"י שהאכילה לכלבים והיינו שנתנה לכלבים ע"פ וע' בסי' כ"ה ס"א בחו"מ בהג"ה ולא מצאתי מי שיעורר בזה). והנה בדבר השאלה שכתבתי למעלה עוד לאלוה מילין הנה מה דמועיל סתומה בזה נ"ל אף אם נימא דתרי רואין לא אמרינן אבל סתומה מועיל דכל הטעם דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו מועיל הוא משום דהוה סתומה דסלקא לאחר זמן וכמ"ש הט"ז והש"ך סי' ל"ו אבל כאן הרי כעת אינו טריפה ורק שיעלה לאחר זמן ובכה"ג הוה סתימה קודם המכה ובזה צדקו דברי הב"י דכתב דבחצר הכבד מועיל סתימה וקרום שעלה מחמת מכה והיינו משום דעכ"פ הוה סתימה קודם שהיא נטרפה ולפ"ז נ"ל ברור דלהרשב"א לשיטתי' דהוה תרי רואין אף דאינו סתימה מעליא שאינו בדרך המכה ורפוא' מועיל. דעכ"פ לא נטרפה עדיין אבל לדידן לא מקרי סתימה כיון דלא הוה כדרך העולם וכמ"ש למעל' ודו"ק היטב

שם ס"ו ואם נסרך טרפש הכבד בשנתרכ"א ער"ח אייר הגיעני מכתב מהרב מו"ה אברהם יהושע העשיל נ"י אבד"ק טאסט במה שאירע שנסרך טרפש לבה"כ ובא כלב וקרע את בה"כ במקום הסרכא והשליך הפרש ממנו ובא ר' נטע שוחט ונטל את בה"כ וחבר קרע אל קרע ולא הי' מחט ולא שביל גם אמר שמשמש בבטן הבהמ' מבחוץ על הבה"כ ולא הרגיש שום מחט ועי"ז הכשיר וע"ז כתב מעלתו כי אף בלא נקרע הבה"כ רק שנשלך הפרש אין מקום להכשיר דאף שהצ"ץ מכשיר והפר"ח הסכים היינו בנמצא על הפרש דיש לומר דל"ד לוושט דנייח משא"כ כאן דיש לומר דהכלב בעת קריעתו נוסר אותו ולא נייח וטריפה וע' שו"ת פמ"א ח"ב סי' קכ"ט הטריף ולא מהני מה שמשמש בחוץ דלא בעינן שיהי' תחוב לחוץ וציין דברי הנוב"י מהד"ק סי' ט"ו ומהד"ת סי' כ"ב ואף דבשו"ת חוט השני מכשיר באם ערו הפרש היינו אם בה"כ נשאר שלם אבל בנקרע לא וגם הכלים כל שהם כ"מ שנוכל להגעיל מחמיר הנוב"י. והנה הדברים פשוטים ונכונים אך לענין השו"ב אי הוה כמזיד או כשוגג הנה לא אוכל לדון ע"ז והוא מבפנים ויוכל לעשות כמו שיראה בעיניו. והנה בשנת תרכ"ה ארבעים במספר הביא השוחט ר' אהרן בכבד של בהמה עובר מקצתו דרך נקב שהי' בטרפש שהוא חצר הכבד ועלה לצד השני שבטרפש סמוך לריאה ולא הי' נסרך לריאה והחתיכ' שהי' סמוך לריאה הי' גדולה הרבה מהנקב שבחצר הכבד. והנה מעשה כזו מבואר בשו"ת הגאון מוהר"ח כהן ז"ל סי' יו"ד והכשיר ועיקר סמיכתו על הרשב"א ח"א סי' כ"א שלא הטריף רק מטעם סרכא אבל לא מצד נקיבת הטרפש ע"ש ולפענ"ד אין ראיה משם דהנה הכה"ג כתב דניקב טרפש הכבד טריפ' ותמה הב"י כאן דהרי הוא כתב בסי' ל"ט שאם נסרך למקום שאין הנקב פוסל כגון לטרפשא ע"ש שמחלק כמה חלוקים והעיקר כתב כיון דאין הטריפות מצד עצמו רק מחמת שסוף הכבד להנטל כל שנסתם והעלה ארוכה תו ליכא למיחש ע"ש ואני אומר דתלוי בטעם הכבד שניטל דטריפה דלהרשב"א דניטל הכבד טריפה אינו רק מצד חסר המרה ולפ"ז הו"ל תרי רואין ובכה"ג ודאי לא מטריפין כל שעובר הכבד דרך טרפש הכבד שניקב והו"ל תרי רואין ואף דלא קי"ל כהמ"ב ואמרינן תרי רואין כמ"ש התב"ש סי' ל"ה ס"ק מ"ז דהו"ל כמכה ורפוא' ע"ש אבל לדידן דניטל הכבד טריפ' מצד עצמו א"כ לא הוה תרי רואין וז"ב

סי' מ"ב ס"ג אם חסרה המרה קורע הכבד מעשה אירע בשנת תרי"ז בפסח שחסרה המרה וגם בכבד טעמו ולא הרגישו מרירות והנה בש"ע מבואר שצריכין לצלות הכבד ובי"ט שיש לחוש שמא לא יורגש טעם מרה ויהי' שלא לצורך ומצאתי בשו"ת תשובה מאהבה חיו"ד סי' מ"ב שנסתפק אי מותר לצלות ולפמ"ש הש"ך דקרוב הדבר שיטעום טעם מר מותר לצלות אבל לפמ"ש הכו"פ ועה"ג סי' מ"ב שע"פ הרוב אינו נרגש טעם ולכך אסרו אם נאבדה הכבד קודם טעימה א"כ אסור לצלות ולכאור' רציתי לומר כיון דהוה חזקה מכח רובא דרוב בע"ח כשרים א"כ י"ל דבודאי נרגש טעם מרירות ואף שלא נרגיש אולי אין הטעם מר כ"כ שתרגש אבל מכל מקום יש בו טעם מר שהרי רוב כשרות רק שאנחנו לא שעמו כ"כ טעם מר ולא נרגש המרירות. אמנם יש לומר לפי ס"ד בכתובות דף י"ז רוב נשים בתולות נשאות וכל הנשאת בתולה יש לה קול והאי כיון דאין לה קול אתרע לה רובא א"כ ה"ה כאן דרוב בע"ח הכשרים יש להם מרה ניכרת והאי מדלא נמצא לה המרה איתרע לה רובא אמנם יהי' איך שיהי' זה ודאי דלאחר שנצלה הכבד ולא טעמנו טעם מר אף שמבואר בס' קול בית לוי ובכנה"ג שיש לטעום בקרקבן או בדקים זה ודאי אסור לצלות דבזה בודאי לא שכיח שימצא אבל לצלות ביחד הכבד והדקים והקרקבן אפשר דשרי וצ"ע: והנה ברוקח סי' שפ"ד כתב נטלה המרה כשרה לא נמצאת המרה לוחך בלשונו אם יש מר במקום המרה כשרה והיא תמיה דכל דנטלה המרה כשרה א"כ מה בכך שלא נמצאת המרה ג"כ כשרה וא"ל דנטלה היא דכשר אבל נבראת חסירה טריפ' זה אינו שהרי מצינו להיפך דאף דניטל טריפ' מכל מקום יש דיעות אם נברא כך חסר כשרה ועיין בסי' נו"ן ועוד שהרי כתב תיכף אח"כ ואם נמצא שתי מרות כשרה מאחר שאם היתה חסירה כשרה ה"ה אם ב' שהן כשרות אפילו למזבח הרי דחסר כשרה וא"כ למה נטעום המרה וע"כ נלפענ"ד דצ"ל אם נטלה המרה טריפ' ואח"כ ראיתי שכוונתי לאמת דהרי מצוין ברוקח דהוא הלכות טריפות דרבינו גרשום והרי רגמ"ה מסתמא פוסק כבה"ג דנטלה המר' טריפה ועכ"פ לפענ"ד ברור דס"ל לרוקח דנטלה טריפ' ונברא חסר כשרה כמ"ש בשם בה"ג. והנה במ"ש הש"ך והפר"ח דטעימ' אסור בספק איסור הנה בשנת תרכ"ח ב' בהעלתך למדתי מסכתא כדה ובדף ב' בהא דאמרו הי' בודק את החביות פירש"י טועמה אם היא בחזקתה ולכאור' כיון דמחזיק אותה החבית להיות סומך עליו ולהפריש ממנה תרומ' ומעשרות על חביות אחרות א"כ בודאי שלא הפריש ממנה תרומות ומעשרות כדי שלא יהי' מפטור על החיוב וא"כ אסור לטעום שהרי הוא טבל ויין הוא טבל דאוריית' ואף אם הוא מדרבנן כשיטת הרמב"ם פ"א מתרומות הרי גם בדרבנן אסור ומצאתי ברשב"ם ב"ב דף צ"ו שפירש דנוטל ממנו מקצת ומפריש תרומות ומעשרות והתוס' שם פירשו דבודק בריחא ומזה משמע דטעימה אסור ובריח הוא דמותר דריחא לאו מלתא ועריב"ש סי' רפ"ח וע' ביבמות דף פ"ט דאמרו אבעיא לי' למטעמי' והתוס' נדחקו שם ויש לפרש ג"כ דטעמו בריחא אם הוא סרוח אבל זה דחוק

סי' מ"ג ס"ד נשתייר כעובי דינר וכו' פחות מחצי עוביו כ"כ הטור בשם הרשב"א ומטעם נשתייר קאמר ולא נקרא שיור כל שהוא יותר מחצי הטעם נראה לפענ"ד דהרי ל"ש שיור שמשמע שהוא טפל למה שניקב והרי הוא מרובה מזה ובזה נרא' לפענ"ד ליישב מה דהקשו מכמה דברים שנקרא שירים אף שהוא יותר והיינו כל שניטל החשיבות של הדבר אף ששאר נשאר מ"מ נקרא בערך מה שנטל שירים. ובזה מיושב מה שנקרא שירי מנחות מה שנשאר אחר הקמיצ' משום דהקומץ לגבוה סלקא והוא חשוב יותר מהמנח' הנשארת ושפיר נקרא שירים ולכך כתיב והנותר' מן המנח' משום דהקומץ הוא חשוב יותר מכל הנשאר שזה עולה לגבוה. ובזה מיושב מה שאמרו במדרש רות על פסוק ותשאר היא ושני בניה כשירי מנחות והיינו משום דק"ל מה לשון ותשאר דלא שייך שירים שנתותרו יותר ולכך קאמר כשירי מנחות שכל שהוא טפל נקרא שירים

שם ס"א בהג"ה בשינוי בשר עיין תב"ש מ"ש בזה ובשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' י"ג מ"ש בזה דשי דשינוי מראה בעור לבד אינו לקותא חבל בב"א בקונטרס הראיות סי' ל"ח אות כ"א הביא מה שחזר בו הנוב"י והוד' לתב"ש והעתיקו בספר שנדפס מחדש שמו הלכה סדורה סי' ט' בתוספת הלכה ס"ק ט"ו והביא דברי רבינו פ"ז מה"ש הט"ו שכתב יש מראות שאם נשתנ' מראה האבר לאות' המרא' הרע וכתב הוא דקאי על כל האברים שהרי לא כתב מרא' הריאה ועוד שבהלכ' ט"ז התחיל הריאה ע"ש. ובמחכ"ת השמיט תיבה אחת שברמב"ם כתב יש שם מראה וקאי על הריא' שמדבר ממנה קודם ואחריו וזה הקדמ' שהקדים הרמב"ם להלכות מראו' הפוסלו' וכ"כ הלח"מ וביאר שבזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד בטעם המראות וגם מי יודע ומכיר יותר סידור לשון רבינו ממנו ואיך אפשר שרבינו באמצע דיני הריא' יבאר שאר אברים ואח"כ יתחיל בריא' ויתר דקדוקיו אינם כדאי וע"כ אין משם ראיה ולכך לא הביאו הפוסקים דבר זה שוב מצאתי בספר תשוב' מאהבה ח"ג על יו"ד סי' מ"ג גם הוא רמז דשינוי מראה עור לבד ג"כ פוסל ורות לדברי הרמב"ם הלז וכוון לדברי רבו הנוב"י הנ"ל ובאמת מת מדברי הרמב"ם אינו ראיה דשם קאי בריא' ובריאה פוסל בודאי בשינוי עור לחוד ומ"ש הנוב"י שם ראיה דלא קאי על הריאה דבריא' ודאי פסול בעור לבד דבבשר הריא' לא יהא אלא חסרון מבפנים ול"ש חסרון במחכ"ת הרמב"ם לשיטתי' דס"ל חסר מגוף הריא' פסול וא"כ לדידי' טעם המרא' הוא משום דחסר מהעור והבשר ריאה ופסול וז"ב כשמש ובהלכ' ט"ז כתב שהמרא' האסור' כנקב הוא חשוב כמו שביארנו והיינו בהלכ' ט"ו דהוה כנקוב וא"כ מבואר דזה הקדמ' למראות הריאה וז"ב ופשוט

והנה מדי דברי זכר אזכור מ"ש הט"ז סי' נ"ד ס"ק ט"ו דירוק' בכליות אינו שינוי מראה כלל ולא הוה לקותא כלל כראמרינן גבי ריאה מטעם דלא נפל בודאי ע"ש ואמר אלי הדיין שלי הרב מוה' פייביל קארפ נ"י דלפ"ז בריאה מראה ירוקה אינו בכלל לקותא כלל שעדיין לא כפל בו הדם והטבע הבריאה הוא כן שכל שלא כפל בו הדם הוא ירוק וא"כ גם לפי מה שחידש התב"ש בסי' ל"ח סעיף י"א דכל מראות הכשרות הוה ריעותא ומצטרף לתר"ל וע"ש בתב"ש ס"ק י"ג וכ"כ בהדיא בסי' ל"ז ס"ד ולפ"ז זהו דוקא בשאר מראות הכשרות אבל ירוקה דאינו לקותא כלל ושוב לא מצטרף לתר"ל והנה דבר גדול דיבר בזה אך יש לעיין דלפמ"ש התב"ש סי' ל"ח שם דשאר מראות שלא נחשבו לא בפסולים ולא בכשרים יש לאסור