דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כג

והנני מוסיף דאף אם הי' כדבריו מכל מקום אין ראי' דשאני ארס דודאי יעבור דזהרא מקלא קלי ומה ענין לקלקול וצ"ע. ולפענ"ד ליישב דבאמת כל שראינו שהאדימו הסימנים אמרינן דזיהרא מקלא קלי אבל כ"ז כשלא בדק הפנימי אמרי' דסופו לנקוב אבל כשבדק הפנימי ולא ראה בו שום ריעותא ליחוש שמא האדים החיצון וסופו לירד להפנימי זה לא חיישינן דהא כעת ראינו שלא האדים הפנימי א"כ ל"מ מה שסופו לירד דאמרי' להיפך דכיון שלא האדים הפנימי לא הי' סופו לירד דסימנים קשים הם אצל דרוסה. והנה מדברי הרא"ש והר"ן גבי וושט אין לו בדיק' שהקשו ניחוש דלמא האדים החיצון ולא ניכר וסופו לירד לפנימי מזה סתירה גלויה למה שחידש בשיעורי רז"ה בדין נקובת הגלגלת דלא מטרפינן על שם סופו רק דאמרי' שכבר שלט בעור הפנימי או בבני מעיים רק דלא ניכר ואח"כ אגלי בהתייהו והרי כאן מבואר דחיישי' שמא סופו לירד בעור הפנימי וצע"ג ועכ"פ אף אם נימא דמטריפין על שם סופו היינו דוקא כל שלא נבדק הפנימי אמרי' דסופו לירד אבל כל שנבדק ולא ראינו ריעותא שוב אמרי' להיפך כיון דסימנים קשים הם אצל דרוס' בודאי לא ירד לעור הפנימי והסבר' ג"כ נותנת כן דבאמת קשה הא כעת כבר נשחט ומה יזיק שהי' נכנס ג"כ לעור הפנימי סוף סוף כעת לא נכנס וכמו שהאריך הרז"ה שם וצ"ל דכל דסופו לירד היא לקותא גדולה דאמרי' דהוה כאילו כבר ירד לעור השני אבל כל שבדקינן ולא ראינו ריעות' דניחוש שמא הי' סופו לירד בזה שפיר תלינן להיפך דודאי לא הי' סופו לירד דסימנים קשים הן אצל בדיקה וז"ב לפענ"ד ועיין בט"ז סי' מ"ם ס"ק זיין ומ"מ אין סתירה מזה דניהו דחיישי' דזיהר' מקלא קלי מ"מ כל שבדקו מבפנים ולא ראינו אמרי' להיפך כיון דסימנים קשים הם שוב הוה כאין חזקה רעה לריעות' זו ודו"ק ועיין ש"ך לקמן סי' נ"ז ס"ק נ"ו דכתב דשיטת רש"י דהבדיק' היא בעודה חיה וא"כ בודאי מוכח דמשיאדימו סימנים היינו רק בהאדים עור החיצון לבד דאל"כ מאין נדע לבדוק בפנים וע"כ דסגי בהאדים עור החיצון לבד ובאמת לשיטת הר"ן והרא"ש יהיו תמוהים דברי הש"ך וע"כ כמ"ש דטרם שנבדק מחזיקין שבודאי תהי' טריפ' ותעבור בפנים אבל כל שבדקוה וראינו שבפנים הוא זך ולבן אמרי' להיפך דסימנים קשים הם אצל בדיקה ודו"ק היטב ויש לדחוק להש"ך דשם בזבחים מיירי בבהמ' דכל הזבחים שנתערבו וא"כ שם אי אפשר לבדוק לאחר שחיט' לענין סימנים דצריכין לשחוט להוושט ג"כ ושמא במקום נקב קשחיט אבל בעוף דסגי בקנה לבד שפיר בדקינן מבפנים אבל זה דחוק ודו"ק. והנה לפמ"ש הש"ך דלרש"י הבדיק' היא בחיים מיושב מה שתמהתי על השיעורי רז"ה מדברי הר"ן ורא"ש הנ"ל די"ל דהם ס"ל ג"כ כן דהבדיק' היא בחיים וא"כ שפיר מקשה דיש לחוש שמא יתקלקל העור הפנימי ג"כ וע"ז תירץ, הר"ן דכל דבדקו ולא ניכר מבפנים א"כ חזינן דלא שלטה כ"כ הארס ואמרי' דסימנים קשים הם אצל בדיק' ובעי שיהי' הלקות' גם בפנים ויהי' אדום בפנים דאל"כ לא הי' שולט הארס בעור הפנימי וא"כ זה כשנבדק הפנימי אבל מסתמ' אמרי' דזהרא שלטה בשני העורות אף דלא ניכר טמון בחובו הארס ודו"ק היטב:

והנה במה שנסתפק הנוב"י וגם התב"ש היאך הדין והנה אני כתבתי בהגהותיו לש"ע סי' קפ"ח דגם שם ספק בשאר מראות היאך הדין ונראה לי להחמיר והנה כתב לי הרב מוה' מענדיל דיין דק' קאלמייא שהב"י סי' קפ"ח כ' דשאר מראות כשרות ובאמת שכן הוא שם אף שיש לדחוק מ"מ מדברי הר"ן נראה לי דהכוונ' לכל שאר מראות אבל לפענ"ד אין ראיה משם לריאה דשאני התם דכתיב דם ודם הוא אדום לכך כל שאינו נוטה לאדמימות כשר משא"כ כאן וז"פ

סי' ל"ט בביאור השיטות בסירכ' אם אין סרכא בלא נקב אף בכסדרן רק שהקרום הולך וחזק או שבכסדרן אין מתפרק והראב"ד יש לו שיטה ממוצעת דבשלא כסדרן הוה הטעם דודאי יש נקב ובכסדרן אין בו נקב דמפני דוחק רביצתן בא והנה הכו"פ מקשה דמה נ"מ בין רש"י ור"ת ובזה כ"כ דהסמ"ג מפרש החילוק באם יש סרכא בלי נקב לא בעי בדיקה אבל אם אין סרכא בלי נקב בעי בדיקה אבל לשיטת הראב"ד לא מצינו חילוק בין הראב"ד ובין רש"י ור"ת והנה העיטור כתב דאע"ג דמפק' זיקא כשרה דסתימ' מעליא היא כחלב טהור שסותם והנה בשנת תרכ"ג אור ליום ב' תולדות הקשה אותי הרב הדיין מוהר"פ קארפ נ"י דהיאך שייך כשמפק' זיקא דסותם הא ראינו דמפקא זיקא והשבתי דיש לומר דהקרום הולך וחזק ויסתום אח"כ אמנם אני נתקשיתי בזה דא"כ מה דמיון להנך דחלב טהור סותם דשם היא סתימה מעקר' בתולד' אבל כאן הרי כעת מפקא זיקא ואף שיוכל להיות שהקרום הולך וחזק ויסתום מ"מ הוה קרום שעלה מחמת מכה בריא' ואמרתי דמזה ראיה למ"ש הדג"מ בסי' מ"ט לדחות דברי הבאר עשק דכל סרכא שמקבל סתימה ע"כ דלאו נקב גמור הוא ע"ש שאף שחזר וקיים דברי הבאר עשק בכאן ל"ש זאת ומזה ראיה ברורה לדברי הדג"מ דהרי מדמה העיטור לחלב טהור שסותם וזה בתולד' ודו"ק. אך לפענ"ד בעיקר טעמו של העיטור דאזיל לשיטתו שהובא בב"י סי' ל"ט גבי נענוע שכתב וז"ל הני רירין דריא' מתפרקין כשהטבח מכניס ידו ובודק מה"ט שרינן לי' דאמרי' קרמא עילאה אינקב תתאה לא אנקב הנה האיר עינינו דאמרי' כל שמתפרקין דקרמא עילאה היא דאינקיב קרמא תתאה לא אנקיב וא"כ א"ש אף דמפקא זיקא מ"מ לא אינקיב רק עילאה והאי זיקא ני ביני הוא והוה כמו ריאה המשמעת קול ואף דשם אמרי' דקרמא תתאה אנקיב וכאן אמרי' להיפך דעילאה אנקב לענין דינא לא כ"מ ודו"ק איברא דצריך ביאור דא"כ בשלא כסדרן מ"ט דמטריף וצ"ל דכל שלא כסדרן בודאי יתפרק גם התתאה ויש להאריך בזה וכבר כתבתי בזה במקום אחר

שם ס"א ונהגו ג"כ לנפוח עיין ט"ז שהביא קושית הדריש' על בה"ג דאמר על נגלד והוא דלא מפקא זיקא ע"ש ולפענ"ד בפשיטות דבאמת כבר כתב הט"ז ס"ק וא"ו דכ"מ שצריך בדיקה מדינא ל"מ בדיקתינו דא"א בקיאים וכתב דבנגלד ל"מ נפיחה ולפ"ז יש לומר דהבה"ג ס"ל דכל בהמה צריכה נפיחה והיינו לחומרא רק דהא דבנגלד לא יועיל בדיק' דצריך מדינא בדיקה קמ"ל כל שלא מפקא זיקא כשר וז"ב ודו"ק

שם ס"ב ויש מחמירין אם נאבד' הריאה עיין ש"ך שהעל' דבדיקת הריא' אינו רק דרבנן ולפענ"ד נראה דבדיקת הריאה דמי לגבינות עכו"ם שכתב האו"ה והש"ך מביאו בכלל ס"ס בסי' ק"י דכל שיש חשש איסור בגופו נעשה איסור תורה וה"ה כאן ניהו דמה"ת אזלי' בתר רוב ול"צ בדיקה כל דאצרכו חז"ל בדיקה משום דהיא מיעוט המצוי א"כ נעשה איסור תורה דהא יש חשש איסור בגופו וז"ב. אך לפענ"ד נראה דזה דוקא לרש"י דס"ל אין סרכא בלי נקב וא"כ כל דצריך בדיקה משום סרכא נעשה איסור תורה אבל למאן דס"ל דאינו נקב רק דחיישי' שסופו להתפרק א"כ עכ"פ לא נעשה איסור תורה כיון דעדן לא נעשה נקב רק דחיישינן שמא תתפרק וא"כ הבדיקה אינו רק איסור דרבנן. ובזה מיושב קושית הכו"פ דמה נ"מ בין רש"י לתוס' ס"ס אסור בשלא כסדרן וכבר כתבתי בזה הרבה ולפמ"ש כעת א"ש דנ"מ גדולה בנאבד' הריאה אי הוה איסור תורה או רק דרבנן וכמ"ש ובזה יש ליישב הרבה קושיות וקצרתי ולפמ"ש המהרש"ל הובא בש"ך ס"ק כ"ו דסירכ' מינה ובה למ"ד אין סירכא בלא נקב טריפה א"כ נ"מ טובא דאם יש סירכא בלי נקב רק שסופו להתפרק בודאי כשר בזה ודו"ק

שם ס"ו עינונותא דורדא יש לי בזה מקום עיון כי הב"י כתב כן בשם מהר"י בן חביב ועיין ד"מ ס"ק י"ז ומהתימה שהב"י בסוף הסי' כתב בשם הר"ד בן יחייא דאין חילוק בין אונא לוורדא רק בסרוכה לדופן שבזה אין תיקון לוורדא כי אין לה כסדרן ואין הדופן מגין אבל במקום שכל התכלית היא לדעת אם הוא סרכא כלל אין חילוק בין וורדא לאונות ע"ש ובאמת בש"ע ל"ק דהוא פסק דגם באונות הסרוכות למקומות אלו טריפה וא"כ מכ"ש בוורדא אבל על הב"י תמוה שלא הערה כלל בזה וגם בש"ע תמוה במ"ש הרמ"א בסעיף י"ג בהג"ה דאין נוהגין למעך בוורדא ובכ"מ שתסרך טריפה ובאמת לפמ"ש הר"ד בן יחייא בשאר מקומות אין הבדל בין אונות לוורדא ועיין סעיף כ"ב דנשנ' הדין לענין מכה בדופן דקי"ל דטריפ' והדברים צריכן עיון: אעתיק כאן מ"ש לטאמשיב להרב מוה' יעקב אליקום געציל נ"י ראבד"ק טאמטשיב בשנת כתר כ"ב טבת במה שנמצאים נקודות אדומות בריאה ומבואר בת"ש סי' ל"ח בשם הר"ץ דיש לבדוק אחר נקבים ובב"א מפקפק בזה אבל להלכה מסכים להתב"ש והנה נמצא כי החדשים אשר מקרוב באו המה בריאים טובים ויפים ובשנוים עומדים על בשר הריאה בלתי אדמומית שבהם ויש אשר נראה שחלפו ועברו כמה ימים ושנים הרבה כפי הכרת הבודקים ובאמצע הנקוד' הלזו יש נקודה קטנה כמעט כחודה של מחט ומראית' עמוק מעור בשר כל הנקוד' מעוצם דקותה ולפעמים יתרא' נקב דקה מן הדקה וזה א"צ לפנים אך אותן אשר לא יתרא' בו שום נקב רק העמקות לבד ואין עין האדם מכיר בה רק בעיון דק ובבדיקת פושרין אינה מבצבץ ואחריהם בחן בקצת מקומות וקלפו עור בשר כל האדמימות ותחת אמצעית כקורט בו"ד מתחתיתה ואמר הרב המנוח אב"ד שם לקלוף ולא לסמוך על בדיקת פושרין מטעם זה ולפעמים אחרי הקליפ' שלימה העור גם אחרי הקינוח ויש מקומות אשר לא שתו לבם לקלוף רק לבדוק בפושרין ברוק ולפי המנהג לקלוף יש להסתפק גם באותן אשר עודנו בריאים וטובים למראה עין ואינם שוקעים כלל ולפענ"ד סגי בבדיקת הפושרין בלבד כנ"ל

שם ס"ז במחבר או לאלמעדא ופירש רבינו ירוחם שהוא מוליגא ובל"א גראשיטצא מצאתי ברי"ף פ' שמנה שרצים מאי אונקלא אמר ר' אבא אוצטמכי דלבא פירוש אלמעדא ועיין ברש"י ע"ז דף כ"ח שפירש שני פירושים ע"ש ודו"ק ועיין בערוך ערך אסטומכא ובמוסף שם

והנה בשנת תברך יום ג' תרומה נשאלתי במכתב מהרב מוה' יהושע מו"ץ דק' קאמינטץ בסרכא שהית' דבוקה מריאה לשומן הלב והלכה ע"י מיעוך ומשמוש ומצאו תחת הסרכא נקב ובתוך הנקב הי' מורנא והנה הדבר פשוט דטריפ' כמ"ש התב"ש דמורנא הוה ריעותא כ"ד והסרכא שעוברת ע"י מיעוך ומשמוש הוה ריעותא גדולה ומצטרף לתר"ל ומ"ש מעלתו דמורנא אנן קי"ל דודאי לאחר שחיטה פי' ולא מקרי ריעותא כלל זה ודאי אינו דאף דאנן מכשירין עכ"פ ריעותא כ"ד מקרי וגם דעת הבית אפרים דסרכא שעברה ע"י מיעוך ולא נבדק ונאבדה הוה טריפה וזה ג"כ נכון ומ"ש מעלתו דאנן קי"ל דבה"מ יש להתיר מ"מ עכ"פ ריעותא גדולה היא ובודאי טריפה אם נמצא נקב עם מורנא וז"פ. עיין בב"י שהביא בשם האגור שדוקא קרום שקורין טילא שהוא דק אבל עב הוה סרכא והב"י חלק בזה דאין חילוק בין עב לדק ולפענ"ד ראיה ברורה ממ"ש בחולין דף ח' ע"ב במ"ש קרמא מפסיק פירש"י קרמא טילא והוא מה שקורין פלאנקש ועב וחזק