דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כב

שהקול יוצא מן הגרון והוא ט"ס וצ"ע ועיין ספר הברית מאמר י"ז פ"ב בנפש החי המדבר ע"ש. אעתיק כאן מ"ש יום ו' עש"ק וישלח תבר"ך להחריף מוה' דוד אלימלך יאליס בהרב מוה' אליעזר ליפא יאליס שהי' אבד"ק זראוונא בשאלה שאירע שנמצא על הריאה קרום פרוש וכאשר נפחוה להריאה עלה הקרום ההוא בנפיחה והי' גבוה מבשר הריאה כמו בועה מליאה רוח מי חיישינן לנקב ומעלתו האריך להכשיר ואני תמה מה זו שאלה הא כיון שאחר שהסירו הקרום הלז מצאו שהריאה היתה כלה יפה ובדקוה בפושרין ומצאו אותה יפה ולא בצבצה בשום מקום הנה מצד הקרום פרוס זה מעשה דריינוש אין שום ריעותא כמ"ש הט"ז סי' ל"ט ס"ק כ"ד והתב"ש שם ס"ק נ"ח א"כ לו יהא דהיא בועה מלאה רוח ג"כ כשר כמבואר בסי' ל"ז דבמדינות אלו מכשירין מכ"ש כשהריא' שלימה רק הקרום הנוסף גבוה מבשר הריאה דכיון דנוסף הוא לכך היא גבוה מבשר הריאה ואם כוונתו שהקרומין שעל הריאות עצמן היו מוגבהין ג"כ כשר לפענ"ד ואין להאריך יותר

והנה בשנת תבר"ך ג"ם למב"י הי' אצלי אחד ומסר לי מכתב מחאדריב מהחריף מוה' שמחה גינצבורג נ"י ראפפורט במה שאירע שנמצא בריאה כמה נקבים והי' בעומק הבשר תולע ובנקבי הריאה לא נמצא מורנא אף בסמוך לו רק בעומק הריאה ולקחה אותה והיתה רוחשת והטריף מעלתו ויפה כתב שכ"כ בב"א ובלב"ש ובאמת שמהר"ם מלובלין מיקל בזה אבל זה כשנמצא עכ"פ סמוך להנקב אבל בעומק לא מצינו. והנה מה ששאל בנמצא מראה פסולה בריאה וכשנפחוה יותר מדאי הי' חוזרת למרא' כשרה וכתב הב"א דטריפ' מטעם שמא נפחוה יותר ובחיי' לא הית' נפוחה כ"כ ודעת מורה אחד להכשיר והביא ראי' מהתב"ש שכ' בסי' ל"ו ס"ה ואם נפחוה מחמת איזה ריעותא ופירש הוא אף שחזרה למראה כשרה ושם מיירי בנפחוה יותר מדאי ואפ"ה כשרה כשחזרה למראה כשרה וע"ז הקשה מדברי התב"ש סי' כ"ט שכ' במה שהקש' הפר"ח בהא דנסתפק אם הוא בגב או בחיתוך כשר והקש' הא לדעת רבינו יונה בספק השקול מטרפינן אף שיש חזקת היתר וכתב התב"ש דש"ה דליכא ריעותא כשהוא בחיתוך גם כסדרן ליכא שום ריעותא ולכך מקילין ולפ"ז במראה כשרה כתב הט"ז סי' ל"ח ס"ק ב' דהוה ריעותא שוב מהראוי להטריף דהא יש ריעותא עכ"ד והנה אף כי לכאורה דבר חכמה אמר אבל אינו נראה דלפענ"ד ע"כ לא כתב התב"ש דביש ריעותא מחמרינן בספק השקול היינו כשלא נשתנה ובמקומה עומדת הריעות' כמו שהי' אבל כל דנשתנה הריעות' דמעיקר' הית' מראה טרפה ואח"כ חזרה למרא' כשרה א"כ ראינו שהריעות' נשתנה קצת למעליות' שוב אזלינן בתר חזקת היתר. ומנא אמינא לה מדברי התוס' בחולין דף י' ע"ב ד"ה אלא לאו שכתבו דאף לקולא מוקמינן אחזקת' דאי הי' נגע גדול ובסוף השבוע הי' חסר ממה שהיו מטהרין ונחוש דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא והי' כשיעור שהי' בסוף שבוע ונמצא שהנגע עמד בעיניו ובעי הסגר שני אלא משום דמוקמינן לי' בשעת הסגר אחזקי' וזה שנים רבות שהקש' אותי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דדברי התוס' תמוהין דשיעור הנגע הוא בכגריס וא"כ מה נ"מ אם בצר לי' שיעורא וכתבתי בזה דכל שאינה עומדת בעינה כאשר הית' מקרי לא פשה וטהור' וכן מצאתי בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' ג' שכתב בהדיא דכל שנפחת מכאשר הי' אף שנשאר כגריס טהור משום שלא עמד בעיניו ע"ש עכ"פ ראינו דמוקמינן אחזקי' אף שנשאר רעותא גדול' דהי' כגריס ושם עדיף יותר דהרי כגריס הוא טמאה בודאי ואפ"ה כל שלא עמד בעיניו מוקמינן אחזקה וה"ה כאן ואף שיש לחלק דשם הקפידה התורה שתעמוד בעיניה וכל שנפחתה הרי לא עמדה בעיניה משא"כ כאן. אמנם מ"מ לענין זה שמוקמינן אחזקתי' היא ראי' גדולה דהרי עכ"פ לא שייך לאוקמ' אחזק' כיון שיש ריעות' גדול' ושיעור טומאה ואפ"ה מוקמינן אחזק' כל שנשתנה הריעות' מכמות שהי' וה"ה כאן וזה ברור כשמש

והנה בשנת כת"ר א' ראה כ"א אב הי' אצלי המופלג מוה' אהרן שו"ב פה וסיפר לי כי נשאלו במעש' שאירע סמוך לטשערנאוויטץ שהי' שו"ב בודק הריאה בדיקה פנים ואמר כי היא חלקה בלי סרכא רק סרכא תלוי' יש לה ומכל מקום כפי הראות נסתפק בעת בדקה בפנים אם לא נדבקה באיזה מקים וכשהוציא' לחוץ בדק במיעוך ומשמוש ולא יכלה לעבור וע"כ נפחה ועלתה הריא' בנפיח' ואח"כ הלך ומיעך בכח ועברה ונמצא שם נקב וכשראו זאת הי' קצת מהשו"ב מכשירין מטעם דאיכא ס"ס ספק שמא היא תלוי' ואת"ל דבוקה הא גם דבוקה כשר ע"י מיעוך ומשמוש ואף דלא עברה רק בכח ומצאו בה נקב ג"כ לא הוה טריפה גמורה רק ספק טריפות וא"כ שפיר הוה ס"ס ואני אמרתי דלפענ"ד אין זה ס"ס ומטעם דלא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל שמא היא דבוקה ולא עברה ע"י מיעוך שוב אי אפשר לומר שמא היא תלוי' ולא שייך כאן לומר דצריך להתחיל תחלה שמא אין כאן סרכא כלל וכסברת הש"ך סי' ק"י בכללי הס"ס דהרי כאן דחזינן דלא עבר ע"י מיעוך ומשמוש רק כשמעכה בכח שוב ע"כ דהוה סרכא שרירא וקיימא וא"כ אדרבא מהראוי להתחיל שמא הוא כשר ע"י מיעוך בכח ואת"ל שאינו כשר שוב אין כאן ס"ס וגם הוה קצת משם אחד וע"כ אין כאן ס"ס ואדרב' ריעות' גדול' מה דלא עברה ע"י מיעוך ומשמוש וטריפה ודו"ק. (במ"ש למעל' בשם השו"ב מהראדענקא לתמוה על הב"י מהא דאמרו במדרש בנות השיר אלו כנפי ריאה שמשם יוצא הקול והנה בשנת תרכ"ג בשבת חוהמ"ס למדתי מדרש קהלת ושם מבואר ג"כ המאמר ושם מוזכר בת קול ולפענ"ד הדבר ברור שגוף הקול יוצא מהקנה אבל בת קול אינו עצם הקול ועיין תוס' יו"ט סוף יבמות על מה שאמרו משיאין ע"פ בת קול שאינו עצם הקול ולדעתי הכוונה שכבר נודע מי שחננו ד' בקול ערב עד ט"ו או ט"ז שנים יש לו קול ראשון ואח"כ נפסק הקול הראשון ויבא לו קול שני ולדעתי זה הנקר' בת קול וזה יוצא מכנפי הריאה וצדקו דברי הב"י שהקנה משמיע קול אבל גם דברי הג"א נכונים שגם הכנפי הריאה משמיעים קול ודו"ק ועיין דף ל"ו דחיי ריאה תלוי בקנה א"כ גם הקול יוצא מהקנה ועיין חולין דף כ"ז ממקום שסח חטהו ופירש"י שמשמיע קול ומזה מבואר כהב"י ולפמ"ש א"ש שהכנפי הריאה הוא בת קול אבל עיקר הקול הוא מהקנה ודו"ק. עיין בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ל"ז באקפו ולא אדמו ויש שם גמגומים הרבה במ"ש שם דכשהיא נקובה לפנינו יצאת מהרוב ואף יב"ח לא מהני וכמ"ש התוס' לענין גבינות וזה תמוה דהרי הרא"ש חולק גבי גבינות וכדקיי"ל בסי' פ"א דתלינן בחזקה מחמת רובא דרוב בהמות כשרות ומכ"ש הכא גם מ"ש דבנגע באחד בליל' הוה חזק' שלא נתבררה למפרע במחכ"ת לא ידעתי מה ענין חזקה שלא נתברר' בכאן חזקה שלא נתברר' הוא באופן שלא הי' יכול להתברר למפרע כמו בגבינות שלא נודע כלל אם תחי' יב"ח אבל כאן ניהי דזה שנגע לא ידע מזה אם חי הי' אבל נתברר' מקודם חזקת חי של זה לכל אדם וז"פ וברור גם בשו"ת נוב"י במהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ט נסתבך בזה וכבר כתבתי בזה בתשוב' באריכו' ולא נפניתי כעת ועיין בנוב"י שם שנסתבך בתירוצו של הב"ש ס"ק פ"ד שכתב ליישב קושית הט"ז דאותו שלא ראינו לא שייך חזקת חי ורצה הוא לבאר דהכוונ' היא משום חזקה שלא נתברר' והדברים פשוטים דהכוונ' דעל אותו האיש שאנו דנים זה יש לו חזקת חי אבל אחר לא ידענו אותו ואולי כבר מת והרי יש מתים רבים בעולם וכ"כ כל האחרונים וז"פ ולא הוצרכתי לזה רק לפי שראיתי בשו"ת זכרון כהונה שנדפס מחרש בשאל' הראשונ' שם כתב דלכך חשו במים שאל"ס למיעוטא ואלו בלא הוחזקו ואין שיירות מצויות לא חיישינן לזה וכתב משום דבמים שאל"ס יש חזקת חי לכך חיישינן למיעוט' אבל שם לא נרוויח במה שנוקי אחזקת חי דסוף סוף מת איש אחד ע"ש ולפמ"ש הב"ש לא יועיל זאת דאיש אחר שלא נודע לנו חזקת חיותו אף דבודאי הי' חי לא שייך חזקת חי דהא יש מתים רבים בעולם רק על אותו איש שאנו דנין שידענו בבירור חזקת חיותו בזה שייך לאוקמ' אחזקת חיים וע"כ דברי הגאון צ"ע ואף שיש לדחוק דמ"מ למיעוט' לא חיישי' כ"כ מ"מ צ"ע

סי' ל"ו במשבצות ס"ק ט' הקש' דאיך מחט בריאה כשרה הא תיכף כשהי' בסמפון נטרף וע"ש שהביא בשם התב"ש אות ל"ה די"ל דעבר' ולא שהתה ויפה כתב דכל דשהת' הרי המחט אוכלת הבשר שסביביו ונתקלקל כמ"ש רש"י בחולין דף מ"ח ע"ב ד"ה חסרון מבפנים וכן ראיתי שבתב"ש עצמו ס"ק ל"ה רמז לזה. וראיתי בהגהות הגאון מהרש"ק נ"י שנדפס על הפרמ"ג שכתב דלק"מ דהמחט כ"ז שהוא בבשר המחט בעצמ' סותם הנקב וכל שאינו חלול כשר ואין האיסור רק בעת שיוצא מן הבשר ונשאר חלול ע"ש שכתב שהוא כלל גדול ונכון ובאמת שהוא נכון למועדי רגל ובמח"כ דהרי מלבד דרש"י כתב בהדי' דכל שהמחט שוהה בבשר הוא אוכל סביביו ומתקלקל אף גם דהדבר הוא בחוש אם אחד יתחוב לו עץ או קוץ וכדומה תיכף יתקלקל הבשר ויעלה נפוח וכ"ז שהוא שם הוא כואב ונתקלקל הבשר ואם מסירין העץ אז ישוב ורפא לו וע"כ חליל' לשמוע לו בזה וכיוצא ודו"ק ועיין בר"ן באלפסי גבי מחט בריאה שכתב שהמחט מקלקל הבשר רק דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון הרי ביאר בהדי' דהמחט מקלקל כל שהוא בתוך הבשר

סי' ל"ז עיין פרמ"ג במשבצות ס"ק ד' שהביא קושי' בשם הפרי תואר שהקש' דטנרי תחלה הי' בעבוע ואח"כ נתקש' וא"כ מצינו טריפה שחוזר לכשרותו ע"ש והנה לפמ"ש רש"ל הובא בט"ז סי' מ"ז ס"ק י"ג דכל שאינו בידי אדם כשר לק"מ אך הט"ז והש"ך השיגו על המהרש"ל ומ"מ יש לומר דכאן כשר לכ"ע דממיל' נתקשה בלי שום מעשה ודו"ק

סי' ל"ח נשאלתי מהרב מוה' מנחם חיים מענדיל האבד"ק אורמשאן וכעת מו"צ בק' קעשיניב במראות הפסולות הנמצאות בריאות במראה געל ובקצת נמצאו על שני הקרומים ובקצת רק על קרום התחתון בלבד ובקצת כשנקלף נמצא בקרומים מראה הריאה רק על בשר נמצא המראה געל והאריך והנה על מה שנמצא עכ"פ בקרום התחתון מראה זה ודאי טריפה ולית דין צריך בשש אך על מה שחזר למראה כשר ודעת המורים שלא צריך בדיקה רק בג' מקומות כמו בבועות וכמ"ש בהר הכרמל וע"ז כתב מעלתו דהח"ס חולק ודעתו דצריך לקלוף כל הקרומים הנה הח"ס לא ראיתי כעת רק הח"ס ועד כשר מביא דבריו אבל הדבר מבואר ברשב"א הובא בש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ב דלא סגי ברוב רק בכלו ע"ש וכן נראה. והנה במ"ש הט"ז כאן ס"ק ד' על דברת המהר"י ברונא הוא הוסיף דכן מצינו בדרוסה משיאדימו הסימנים ושם משמע אף אם האדים עור אחד לחוד מטעם דזיהרא מקלא קלי הנה אור ליום ו' ויגש תבר"ך הי' אצלי המופלג מוה' זלמן נ"י נכד הגאון מליסא ז"ל ושאל אותי דהדבר מבואר בר"ן וברא"ש הובא ביתה יוסף לעיל סי' ל"ג שלא כדבריו ולא חיישינן שמא עובר בקרום התחתון ג"כ והוא תימה גדול