דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כא

הקלקול כעת וכשר ובזה א"ש ראייתו מהמרדכי לענין טרפשא דכבד' שנסרכ' לדופן והשיג התב"ש דשם כיון שנסרכה ונדבק' הו"ל קרום שנתרפ' ולפמ"ש אתי שפיר דאדרב' כיון דנתרפא לא שייך שסופה להנטל דכל שמצאנו כעת שנסתם שוב אף שהי' אח"כ סופו להתפרק מ"מ כל שלא נתפרק עדן שוב לא אכפת לן וה"ה בזה ודו"ק. ומן האמור נראה מה שכתב הפר"ח בסי' נ"ז ס"ק נו"ן דשבירת הגף בעוף דטריפותו מחמת שיש לחוש לנקיבת הריא' ל"מ יב"ח דמי יודע מתי יתחיל הנקובה ולפמ"ש אי אפשר לומר כן שהקלקול גורם שיהי' כך וא"כ קלקולו תיכף ואח"כ ניכר בהתי' וכן נראה מהג"א פא"ט אות מ"ט דמה דאסר תחלתו משום סופו היינו כיון שהוריקה הכבד אגלי בהתייהו וחיישינן אף ללב וקורקבן אף שעדיין אינו ניכר בהם ע"ש משמע דהיינו מטעם שקלקולו בתוכו אלא שלא ניכר עדן וכ"כ בשיעורי רז"ה לענין נקובת הגלגלת דהקלקול בתוכו אלא שלא ניכר הדרוס' וכדומה עד לאחר זמן ע"ש ועיין בפרי מגדים בשפ"ד סי' למ"ד ס"ק ד' ובסי' נ"ז ס"ק מ"ח ובשיעורי רז"ה ותמצא דברים מ"ש זה וזה בענין זה ודו"ק

והנה בשנת כת"ר שבת פרשת זכור הי' אצלי הרב מוה' חיים שמחה האבד"ק בוברקא נ"י ואמר שקרה לו שהי' ריאה יתרת מגבה אבל פחות מט"ד ורק שהי' צמקה במקצת ושאל הדין דאולי כשתחזור לקדמותה יתפשט היתרת ויהי' כשיעור ט"ד והשבתי דבאמת כל הטעם דצמקה במקצתה כשר משום דאמרינן שתחזור לברייתה שלא ישתנה הטבע ותחזור להיות כמו שיסדה הטבע ולפ"ז זהו בסתם צמקה אבל יתרת שאדרבא כעת שאינה כט"ד אין כאן שינוי צורה רק בלבול בעלמא וכשתחזור לברייתו ישתנה ושוב מהראוי לומר שלא תחזור לברייתו ולא יהי' שינוי וע"ז השיב דצמקה יש לחוש לנקב וא"כ הרי יש נקב בריאה והשבתי דלכאורה ביתרת לא אכפת לן בנקב כל שהוא פחות מט"ד דבאמת כל יתרת אינו טריפה רק שהוא בלבול הצורה וגורם חלישות וא"כ כל שהוא פחות מט"ד שוב אין שם יתרת עלי' רק בלבול בעלמא ומה אכפת לן שהוא נקב הא זה אינו מגוף הריאה אמנם באמת היא טריפה דמכל מקום יש נקב בריאה והרוח יוצא אך כ"ז אם יש נקב בפועל אבל כאן ע"כ צריך לחשוב הצמקה במקצתה כאילו נתפשט והוה יתרת והוה כעין תרי רואין דצמקה מקצתה אין חשש לנקב וע"כ דצריך אתה לחשוב כאילו נתפשט וניקב והיתרת כאלו נטול הוא ומקומו עמו ולכל השיטות ביתרת כנטול הוה תרי רואין ועדיף מינה ויש מקום להכשיר ומכל מקום למעשה צ"ע והוא הטריף ויפה עשה ועיין שמ"ח סי"ד ומשבצות ס"ק כ"ג דמשמע דטריפה ועיין שפ"ד ס"ק מ"ם

והנה בשנת כת"ר יום ד' צו ה' ניסן הגיע מכתב מסניטין שהשו"ב שיש להם הנתמנה מוויזניצע שפסלתי אני ואחרי מלאו הה"ג החסיד מצאנז והה"ג מבוטשאטש אירע שהלך למקולין והיו האונה הארוכה ועבה צמקה מקצתה ומחמת זה נתקטנה מהאונא האמצעית והנה השוחט הלך חשכים והטריף מטעם חליף ותר"ל והשוחטים הישנים הם צווחו דהוא כשר דמלבד דחלף גופא צווח הרש"ל אף גם להט"ז ואחרונים דס"ל דחליף טריפה יש לומר דזה בחליף בתולדה וכאן נתחלף אח"כ ע"י הצימוק ואף דמהתב"ש נראה דגם חליף אח"כ טריפה כאן יש ס"ס שמא לאחר שתחזור לבריאותה תהיה גדולה ואת"ל שתשאר בקטנותה שמא חליף כזה כשר והנה אף שיש לדון על הס"ס שאינו מתהפך דאם נימא דהוא חליף שוב טריפה ואף שכאן שייך דברי השיך בסי' ק"י דכאן בודאי יש להתחיל שאלו לא מקרי חליף כלל והנה הבאתם דברי ראש אפרים בשו"ת שם סי' מ"ו שמכשיר והנה הספר אינו תחת ידי אבל לפענ"ד כיון דצמקה במקצתה לא מקרי צמקה כלל ומטעם שבודאי תחזור לבריאותה וא"כ שוב קרוב לודאי שתהיה גדולה מהאמצעית ותר"ל ודאי לא הוה דל"מ אם חליף מטעם נקובה כמ"ש הנוב"י מהד"ק סי' ה' וצמקה מטעם חסרון א"כ אינו משם אחד אך אף כפי האמת דחליף מטעם חסר וכמ"ש רש"י והרמב"ם הובא בפתיחה לספר מאירת עינים מכל מקום אינו רק ריעותא חדא דע"י הצימוק יש לומר דהוא חסר מהאמצעית ולא מקרי תר"ל וע"כ הדבר ברור דכשר. והנה ראיתי בספר בית אברהם מהשוחט מלונדן סי' ל"ו ס"ק ל"א בל"ת אות ג' שהביא מעשה כזו והטריף והנה אף שהשוחט הזה הוא מומחה גדול וכאשר הפליגו בשבחו כל השו"ב וגם גאוני עולם וכן הסכמתי עליו בספרו החדש הנדפס כעת נקרא זכור לאברהם בכ"ז בכאן לא צדק ומיהו גם לפי דבריו שם הי' צמקה כמעט החצי ממנה וזה ריעותא גדולה אבל צמקה מקצתה אינו ריעותא אבל הוא בעצמו בסימן ל"ה ס"ק ו' אות א' כתב בעצמו דברי הב"א הנ"ל ואף שכתב דדברי הב"א נראין וסותרין דהרי בסי' ל"ו כתב לאסור צמקה במקצת בבועה או בסרכא תלויה לפענ"ד יש לחלק דשם הם שתי ריעותות וכאן הוה ריעותא אחת דע"י הצימוק נתקטנה גם אמצעית וכמ"ש ע"כ נראה לפענ"ד ברור דהוא כשר

והנה בשנת תרכ"א ה' בהר בחקותי ל"ז למב"י כתב לי הרב מוה' יעקב מענדיל נ"י דיין ומו"ץ דק' נדבורנא במה שאירע ששו"ב שחנו בכפר בהמה ואירע שאונא העליונה צמקה רובה וגם הרגיש שנסרכה לשומן הלב וכאשר הוציא הריאה והתחיל למרס בה הדרא הצימוק מיד בריא בלי שום פושרין כלל ולא נודע כלל מקום הצימוק ואחר כך התחיל למעך הסירכא ועברה יפה וצוה לנפח הריאה ועלתה יפה בנפיחה ועלה בדעת השו"ב להכשיר ואמר להטבח ששמע משו"ב אחד שכבר קרה כן ועשה שאלת חכם והכשירו ורוצה ג"כ כעת לעשות מזה ש"ח ובא מהכפר למעלתו ואמר שדעת הלב"ש בס"ס ל"ו אף בצמקה במקצתה ויש עליו סרכא שלא כסדרן מקרי תר"ל ול"מ מיעוך ומפני אונס נתעכב הדבר ולא הי' שליח להודיע להכפר והטבח סבר שהוא כשר וחילק לעוברי אורח ועתה קשה הדבר לחקור אחריהם ודעת מעלתו להכשיר מטעם ס"ס ספק אם הלכה כבה"ג בגוף הצימוק של האונא שאינו רק מדברי בה"ג וגם יש לדון אם צימוק רובה הוה ככלה צמקה והתב"ש החמיר בזה ודעת הפ"ת להכשיר כשנשאר כשיעור ט"ד ניהו דלא קיי"ל כן עכ"פ בהדרא בריא יש להקל וגם אין עדותן מכוונת דצימוק מטעם חסר וסרכ' מטעם נקב וכעין זה כתב הפרמ"ג לענין וורדא שצמקה ונשאר כט"ד דיש להכשיר בהפ"מ מטעם ס"ס זה תו"ד. ולפענ"ד נכון הדין וכעין זה כתבתי למעלה והנה יש לי להוסיף דהנה ענין תר"ל שכתב הב"ח שלמדו מנדה דף ב' דאמרו כיון דאיכ' תר"ל כודאי טומאה דמי באמת ש"ה דאיכ' חזקת טומאה והחזקת טהרה אתרע הוה תר"ל משא"כ כאן מה לי חד ריעות מה לי תר"ל ועיין במאירת עינים ריש כלל תר"ל אמנם כעת נראה דבר חדש בענין תר"ל דהנה ס"ס לאיסור מחמרינן אף בדרבנן כמ"ש המלמ"ל פ"ח מאה"ט והיינו משום דס"ס מתורת רוב ועוד עדיף מרוב כמ"ש הרשב"א סי' ת"א ומה גם דס"ס הוה רובא דאית' קמן דשני צדדי הספק לפנינו ולפ"ז מחמרינן אף בדרבנן וא"כ ה"ה היכא דיש חזקת היתר מכל מקום ס"ס דהוה רוב עדיף מחזקה ולכך תר"ל דהוה שני צדדים לאיסור ולכך מחמרינן ולכך בעדותן מכוונת מקילין דאין כאן שני צדדים רק ספק אחד ובזה כל ספק יש חזקת היתר וז"ב וזה שלמדו מריש נדה דכמו דשם בשביל שהחזקת טהרה אתרע מוקמינן אחזקת טומאה וה"ה כאן שיש תר"ל והוה כרוב ומוציא מחזקת היתר ולפ"ז כל שיש ס"ס להיתר שוב אוקמ' ס"ס כנגד ס"ס ונשאר חזקת היתר דנשחט' הותרה במקומו וכשר כנלפענ"ד ומכל מקום לפענ"ד אין להקל כ"א בדיעבד ובהפ"מ ושעת הדחק כי ספק שמא לא קי"ל כבה"ג אינו ספק גדול דדברי הבה"ג ד"ק ולא מקרי ספק וכ"כ הלב"ש סוף סי' ל"ז ע"ש ודו"ק

והנה הכרו"פ הקשה דמה נ"מ בין רש"י לתוס' לענין טעם האיסור והפסול בסרכ' ועיין מאירת עינים מ"ש בזה וכעת בשנת תבר"ך אור ליום ג' וירא י"א מרחשוון מצאתי בב"י שהבי' בשם הסמ"ג דנ"מ לענין בדיקה דאי יש סרכא בלא נקב א"צ בדיקה כלל ע"ש ומהתימ' שלא ראה זאת ודברי הכו"פ תמוהים במ"ש דלדברי האומרים דיש סירכ' בלא נקב אם נמצא נקב בפועל טריפה משא"כ לרש"י דהסרכ' סותמת כסדרן כשר ובאמת לכ"ע אם נמצא נקב בפועל טריפה כמבואר ס"ד בהג"ה ובב"י מבואר להיפך דאף לדברי האומרים יש סרכא בלא נקב אם נמצא בפועל נקב טריפה הנה כתבו בלשון אפילו ובר"ן מבואר נ"מ לענין כסדרן וחיתוך לגב או בסרכ' תלויה ובסרכ' תלויה ימצא שחולק בזה ועכ"פ איכא כ"מ טובא ודו"ק

סי' ל"ו אפי' נגלד אעתיק כאן מ"ש בתשוב' שנת תרח"י י"ט תמוז לק' האראדענק' להשו"ב הרבני מו"ה ישראל במו"ה יעקב נ"י במה שאירע שבדק הריאה וראה שיש במקום אחד נגלד פורת' ועל הנגלד הי' קרום פרוס מלמעל' ודרך השו"ב להכות ביד על הריאה כדי שיתפשט הרוח בכל חלקי הריאה ואחרי הכאה קליפת הקרום ובצבץ הנגלד ואמר אחד שיש לתלות מחמת הכאה בכח נקרע הנגלד ובנגלד מקצת אין הבדיק' מעכב וע"ז אמר מעלתו שיש לאסור מצד הסבר' שידוע שדרך השו"ב כן להכות ביד בכל ריאות ושכיח נגלד ואינו מבצבץ ותו היאך יתכן שנעש' נקב מתחת להקרום והקרום יהי' קיים למעל' ותו דהחוש יעיד שע"י משמוש והכא' בידים אי אפשר לעשות אלא נקב שניכר ונגלה לעין כל והתב"ש כתב דכ"מ שאנו תולין צריכין לעיין בנקב אם הוא אפשר להעשות ע"י אותו הדבר ומצד הדין כיון דמבואר בתב"ש דאף בנגלד במקצת עכ"פ הראייה והעיון מעכב אפי' בדיעבד כגון שנאבד או נקרע וא"כ כאן שהי' קרום פרוש מלמעל' פשיט' שלא יכול לראות בתחל' אם הקרום התחתון הי' שלם והראייה והעיון היטב מעכב דיעבד. ובזה יתיישב דברי הלב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ה מ"ש ואפי' בנגלד פורת' ורבים תמהו הא משמוש ידא דטבח' לא נחשב ריעות' ולפמ"ש הוא אתי שפיר דמכל מקום ראייה ועיון היטב בעי אמנם תמה ע"ז מהתב"ש סי' ל"ו ס"ד עוד אומר אני וקשה הא ת"ל דראייה ועיון מעכב ול"ל תר"ל ובמורנ' ונגלד פסק הלב"ש סי' ל"ו דמקב"פ ומקב"ח כשר וקשה ג"כ הא הראייה ועיון מעכב ואני אומר דזה אין ראיה דיש לומר דניהו דראייה ועיון מעכב היינו כשנאבד' הריאה בלי עיון דא"כ כל אחד ישליך הריאה כשנגלד פורת' ולא ירצה לעיין אבל כל שאין מקום לעיין שנקרע ואי אפשר לעמוד בזה כשר אף שלא עיין אמנם מטעם שהקרום פרוס מלמעל' אפשר להחמיר שזה נקרא ריעות' והוה כסרכ' וכקרום שעלה מחמת מכה ואף שיש לומר כיון דנגלד פורת' ולא מפסל שוב הקרום עלה מחמת הגלד וכשר אך יש לומר דהוגלד פורת' ועי"כ עלה קרום אפשר בזה כ"ע מודו דזה הוה ריעות' ופסול ע"כ יש להחמיר לפענ"ד: ומה שהקש' על הב"י שכתב על הג"א דהשמעת קול אינו מחמת הריאה רק מפני הקנה וע"ז תמה מעלתו מדברי המ"ר ויקרא פי"ח יפה תמה וכוונת מעלתו להך דאמרו שם בנות השיר אלו כנפי יונה שמשם משמעת קול וצע"ג על הב" ועיין רש"י דף מ"ג ד"ה ופעיא ועיין רש"י שבת ל"ג גבי הפה גומר שבת