דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) כ

על הש"ך דהרי חייב אשם תלוי וכן הקשה השעה"מ על הפרי תואר שם הי' מקום ליישב דניהו דלא מקרי אתחזיק איסורא כיון שהי' ניכר ההיתר והאיסור בפ"ע א"כ על ההיתר לא איתחזיק חיסור וגם היה היתר ג"כ ואוקי חזקה להדי חזקה אמנם לענין אשם תלוי סגי כשאקבע איסורא והרי באחת משתי החתיכות אקבע איסורא והיינו אשם תלוי וז"ב וערש"י מ"ש אמנם כאן מבואר דבחתיכות מקרי אתחזיק איסורא וכדברי הפר"ח ודו"ק היטב. ולכאורה הי' קשה לי מ"פ הש"ס מחתיכות הא באמת דעת הרמב"ם דכל הספיקות אינן רק מדבריהם והרשב"א הקשה מאשם תלוי אמנם באמת יש לומר לפמ"ש בירושלמי פרק האשה רבה ה"ד והובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ז שאני אשם תלוי שאם אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי ואם כן לכך מביא אשם תלוי אף דמה"ת מותר מ"מ לבו נוקפו וכמדומה שכ"כ האחרונים ולפ"ז מה קשה על עולא דמה דלא חיישינן לספק דרוסה או לקוץ משום דבאמת אינו רק מדרבנן וכל שנשחטה הותרה ל"ח אף מדרבנן דמקרי אתחזיק היתירא אבל אשם תלוי שפיר מביא והיא קושיא נפלאה. אך נרא' דזה דוקא אם נימא דאשם תלוי חייב אף באחת משתי חתיכות שייך לומר דלבו נוקפו אבל אם נימא דבעי דוקא שתי חתיכות וא"כ חזינן דלא משום דלבו נוקפו דא"כ אף באחת נמי לבו נוקפו ורק משום דאתחזק איסורא עכ"פ אקבע איסור וא"כ גם בשאר ספיקות מהראוי להחמיר דאתיליד ריעותא ודו"ק היטב. ומן האמור צ"ע דברי הש"ך סי' קכ"ז הנ"ל דבאמת דברי הירושלמי הוא דוקא למ"ד דאף בחתיכה אחת מתחייב אשם תלוי שייך לבו נוקפו אבל לדידן דבעי ב' חתיכות ל"ש הסברא דלבו נוקפו ודו"ק היטב. ובזה נלפענ"ד מ"ש בכתובות כ"ב היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי ופירש"י אין לבו נוקפו והר"ן שם חולק על רש"י ולפענ"ד כוונת רש"י דהרי התוס' הקשו שם דלמ"ד דבעי שתי חתיכות ל"ש התם אשם תלוי והתוס' נדחקו בזה אבל רש"י פירש דבאמת הש"ס קאי שם למ"ד דבחתיכה אחת סגי ולפ"ז עיקר החיוב הוא משום דלבו נוקפו ושפיר פירש רש"י דכל דאמרה ברי לי ואין לבי נוקפי ל"ש אשם תלוי ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח. נחזור לנ"ד דלכך לא מקשה על רב דיש לומר משום דאפשר לברר איסורו ובזה מיושב קושית התוס' דלמה דמשני דאתחזיק איסורא קשה למ"ד חתיכה אחת ולפמ"ש ל"ק דמחתיכה אחת ל"ק כלל דשאני א"ת דלבו נוקפו וכמ"ש והנה כ"ז יועיל על הקושיא דחתיכות אבל על שאר קושיות קשה גם לרב וע"כ נראה דהנה כבר הבאתי לעיל דמה פריך מהשוחט הא הו"ל ספק בשחיטה והבאתי דברי הנוב"י דקוץ בוושט הו"ל ג"כ ספק בשחיטה וכן כתב הפליתי כאן ס"ק ט"ז. הן אמת דלכאורה קשה דא"כ מה מועיל מה דמשני דעולא ס"ל דלא חיישינן לספק דרוסה הא קוץ בוושט הו"ל ספק בשחיטה ומחמירין טפי וגם מדברי התוס' שם שכתבו דלדידן דחיישינן לספק דרוסה היה בקוץ בוושט ולדבריהם אדרבא קוץ בוושט חמיר טפי וכעת נלפענ"ד דבר חדש דאף דאמרי' נשחטה הותרה מ"מ בספק שנולד מחיים לא שייך נשחטה הותרה וכשיטת הרמ"א וכ"כ בנוב"י שם. אמנם נראה דענין נולד ספק מחיים היינו היכא דהריעותא נולד מחיים אבל לפירוש הראשון של רש"י דכאן חיישינן לקוץ שניקב ונתרפא א"כ זה לא מקרי נולד ספק מחיים דהא חיישי' שתי חששות וגם נתרפא וזה בודאי לא חיישינן דהא כעת לא ראינו ריעותא כלל ומה"ת לחוש שניקב ועלה קרום ונתרפא וא"כ רק לפירוש השני הקשה הש"ס שפיר אבל לפירוש ראשון בודאי ל"ק מהך דשוחט וצ"ע. והנה לפ"ז קשה לי מה פריך מספק דרוסה לישני דשאני הכא דמה"ת נחוש שמא עלה קרום ונתרפא מיהו זה אינו דאכתי יש לחוש שמא ניקב ואינו ניכר כפירוש השני סמא ניקב ודו"ק היטב

והנה ביום ג' חקת תרל"ב היה אצלי הרב החרי' מו"ה אורי וואלף סאלאט נ"י והקשה בהא דפריך ומ"ש משתי חתיכות הא לפמ"ש הכ"מ פ"ט מט"מ דגם להרמב"ם ספק כרת הוה מה"ת כמו שהיא הגירסא לפנינו דדבר שזדונו כרת ספיקו אסור מה"ת וא"כ שתי חתיכות הו"ל ספק כרת. הנה באמת המהרי"ט כתב שאותה הגירסא מוטעת אמנם אם גם הגירסא זו אמת הרי סיים הרמב"ם שהרי חייבין עליו אשם תלוי והרי הרמב"ם פ"ט משגגות ה"ב כתב דאינו חייב אשם תלוי רק בחתיכה משתי חתיכות והיינו משום שיש שם איסור קבוע וא"כ זה דמשני הש"ס שאני התם דאתחזיק איסורא והיינו דאקבע איסורא ועיין פר"ח דאקבע איסורא היינו אתחזיק איסורא ודו"ק. ולפ"ז יתחדש דין חדש דאף לפי גירסת הכ"מ דוקא באקבע איסורא מחמרינן לרמב"ם ובזה יתיישב הערת המהרי"ט על גירסא זו. ובאמת סברת הרמב"ם לפי הגירסא הלז הוא פשוט כיון דחזינן דהתורה חששה לספק כרת וצוותה להביא אשם תלוי אלמא שחמור ולכך כל ספק כרת מחמרינן מדאורייתא. והנה הרמב"ם כתב פ"ה משחיטה אע"פ שכלם הל"מ הואיל ואין מפורש בתורה אלא דרוסה החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור וכו' והב"י נדחק ועט"ז מ"ש בזה ולפענ"ד פשוט דקאי על דין תורה דספק מה"ת לקולא מכ"ש בהל"מ דספיקו להקל מה"ת ובדרוסה אסור מה"ת הספק כנלפע"ד ולפ"ז עולא דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה ולא ס"ל דאזלינן לחומרא בזה מה"ת א"כ גם ספק כרת אין להחמיר ושפיר פריך ודו"ק ועיין חולין קל"ד גבי ארבעה ספיקות להחמיר בגר ופירש"י לפי שהוא עון כרת או מיתה וכ"כ הרמב"ם הטעם באלו ומזה מבואר כגירסא זו דבזה אזלינן להחמיר מה"ת בספיקן ועפמ"ג יו"ד בפתיחה להלכות טריפות מ"ש בזה נגד הפמ"א בתשובה ובתשובה הארכתי ודו"ק

סי' ל"ה ס"ב בהג"ה כי כן נמצא לפעמים וכו' בשנת תברך כ"ז למב"י הובא לפני ריאה והי' בצד ימין וורדא אבל לא הית' גדולה כמו שרגיל להיות בבהמות אחרות והי' לה חריץ כדרך הרגיל וצורת וורדא וכיס עם שפה אבל היתה חסרה לפי הנהוג ובצד שמאל הי' וורדא בצורתה ולא הי' לה כיס וכאשר התבוננתי ראיתי דהוורדא בשמאל כאשר נחתוך אותה ונצרפ' עם הוורדא שבצד ימין ימצא מכוון וכן עשיתי וחתכו אותו ונמצא מכוון אז אמרתי דכשר והנה לדעת הט"ז ס"ק ה' ודאי כשר דלא פסול וורדא בצד שמאל כיון דיתרת מקמא כשר א"כ פשיטא דכשר אלא אף לדעת הש"ך דכל שהוא בצורת וורדא בצד שמאל טריפה אף שאין לה כיס היינו דוקא כשבצד הימין הוא כש עור וורדא הנהוג א"כ כשנצרף תהי' גדול' משיעור הראוי מה"ת לצרף ולמה נימא שהוא בצירוף אחת אחר דיש לה בצדו הימנית שיעור וורדא אבל כל דאינו כצורת' הרגיל פשיטא דמצרפין כיון שדרכ' להיות גם בצד שמאל כמ"ש הש"ך ס"ק ח"י בשם אביו הרב ז"ל ואף שבש"ע מבואר דחסר מקצת מהוורדא ויש לפ' דהיינו כשחסר' משיעור וורדא דהיינו ט"ד אבל כל שיש ט"ד לא מצרפין אבל בד"מ מבואר דגם באינ' לפי שיעור הנהוג וכן מצאתי בד"מ שכתב בהדיא דאף שאינ' לפי שיעור. הנהוג כנלפענ"ד ודו"ק: הנה בשנת תרכ"ז ב' חקת בלק הגיעני דגול מרבבה קמא הנדפס מחדש באונגוואהר ובסי' ל"ה כתב על מ"ש התב"ש דאונ' עליונה הסמוכ' לגרגרת אם נמצא יתרת מקמא טריפ' והנוב"י חולק ע"ז וכתב ראי' מדברי הג"א שכתב הראבי' שאפי' אם נמצא מגבה כט"ד מכלל דכ"ש מקמא דכשר' ע"ש ולפענ"ד אין ראי' משם שהציון נדפס בטעות וצ"ל על מ"ש הרא"ש שם וה"מ מגווה אבל מגבה אפי' כט"ד טריפ' שם צ"ל דברי הראבי' דבאונ' העליונ' אפי' כט"ד כשר אבל לא לאפוקי מקמא וז"ב ודו"ק כי לפמ"ש הציון לציון אין לו דורש ועיין בתשובותיו מהד"ק חיו"ד סי' י"א שגם הוא כתב שבמקום שאין מנהג יש להחמיר. והנה קודם פסח שנת תרכ"ט הובא לפני שאל' שהי' פיצול מגבא אבל הי' סרכא תחתי' ובועה בצדה שנמשך להסרכא והטרפתי דהוה תר"ל ועוד אמרתי דכל הטעם דפיצול מגבה שכשר שנכנס תוך הגומא שפיר ולא מפרק וכאן הבועה מגבהת לעור הריא' ואינו נכנס יפ' זה אמרתי לסניף

שם ס"ב או שיש לה שני כיסין בשו"ת משאת בנימין סי' ס"א כתב דביתרת כיס אין להחמיר דהרי כל הטעם הוא משום דכל יתר כנטול דמי והו"ל כאילו חסר הכיס והרי הכיס שחסר ג"כ אינו טריפות מחמת עצמו רק מחמת שחסר הוורדא דאין הכיס עליו ואינו מגין והי"ל תרי רואין כאילו חסר הכיס ורואין כאילו חסר הוורדא וזה לא אמרי' והתב"ש חלק ע"ז ע"ש בס"ק מ"ז וכתב דהא דתרי רואין לא אמרי' הוא נמצא רק בעירובין דף י"ט ע"ב ואין לו ענין לכאן ע"ש ואני אומר דיש ראי' דלא קיי"ל דתרי רואין לא אמרי' דהרי בעירובין דף ל"ב ע"ב פריך הש"ס א"ה חוץ לעבור' של עיר נמי וכו' ומאי קושיא הא מה דיש לו ד"א ואתה חושבו כאילו מוקפות מחיצות ואח"כ אתה צריך לחשב כאלו מליא דמי זה הוה תרי רואין ותרי רואין לא אמרי' וע"כ דגם תרי רואין אמרי' ואף דהרמב"ם פ' י"ז משבת ה"ח לא הביא הך דר"י ב"ב אלמא דס"ל דלא אמרי' תרי רואין היינו שם להיות נחשב כדיומד ע"י תרי רואין לא אמרי' כיון דמחוסר מלאכ' תיקון וחקיקה אבל במקום דמחשבינן אף בלי עשייה כאילו נעשה גם תרי רואין נחשב כאילו נעשה כדפריך בפשיטות כן בדף ל"ב בעירובין וגם אף אם נימא דתרי רואין לקולא (לא) אמר' אבל להחמיר פשיטא דיש להחמיר בשביל תרי רואין ועיין ביו"ד סי' נ"ז בש"ך לענין יתרת כנטול דמי שהביא בשם הרשב"א דיכול לחיות יב"ח אף דאמרו יתר כנטול דמי מ"מ כחול ירבה ימים עם יתרונו וא"כ שפיר שייך לומר תרי רואין וגם כיון דהשי"ת יסד בטבע הבריאה דהוורדא צריך להיות בכיס וכל שחסר הכיס אין לה הגנה א"כ גם תרי כיסין כיון דיתר כנטול דמי הו"ל בלבול היצירה כמ"ש התשב"ץ ביבין שמועה דטעמו של יתר כנטול דמי הוא דהוה בלבול ביצירה וזה הוה בלבול אף תרי רואין אמרי' ודו"ק היטב. שוב נתיישבתי שאפשר שסברת המ"ב היא כך דבאמת גוף דברי הרשב"א שכתב שלא אמרו יתר שאינו חי רק שהוה כנטול אף שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו ולכאורה צריך ביאור דכל שהוא חי רק שסופו להנטל ואם כן מה בכך הא יש ספק שמא נשחט טרם שהגיע להנטל. אמנם באמת צ"ל דכל שראוי להנטל הנה הקלקול בתוכו אף שלא נטל והרי הוא כנטול שעי"ז הקלקול סופו להנטל וכעין שכתבו התוס' סנהדרין דף ע"ח דאף למ"ד טריפה חי' מכל מקום סופו להיות מת ומתנוונה והולך וז"ב ולפ"ז צדקו דברי המ"ב דתרי רואין ודאי לא אמרינן דבאמת גם אם ינטל הכיסין עוד אינה טריפה דחסרון כיס אינו מטריף רק דאין הגנה לוורדא וסופה שתנטל ולפ"ז כל עוד שלא נטלה א"כ יש עדן הגנה לורדא וא"כ מה בכך שסופה שתנטל מכל מקום עדן אין קלקול בתוכו כיון דמוצאין כעת שלא ניטל הכיס ועדיין היתה הגנה לורדא וא"ל דעכ"פ הקלקול בתוכו ושוב לא הי' הגנה כ"כ לורדא דזה אינו דהרי אנו רואין הכיסין כעת שלימים וא"כ היה אדרב' טפי הגנה בשני כיסים וא"כ אף שהי' סופה להנטל עדן אין טריפו' בהכיס אף שיחסרו לגמרי וז"ב כשמש. ובזה יש ליישב קושית התב"ש על המ"ב דמה בכך דתרי רואין לא אמרינן הא אנן מכח כל יתר כנטול דמי אתינן עלה וא"כ סופו שינטל שניהם וגם הורדא ולפמ"ש אתי שפיר דאדרב' כיון שמטעם יתר כנטול דמי וא"כ אף שניטל לא תטרוף ואין