דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) יט

והנה בשנת כת"ר ד' וארא כ"ג טבת הגיעני מכתב מהרב מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י שאירע שאכל החתול מקצת וושט ומה שנשאר הי' מלא רעותא אבל אותו מקום שהחתול אכל לא הי' שום ריעותא וגם הנשאר נאבד בלי שאלה כי האשה לא שמה על לבה עד כי בעלה אמר שיש לשאול. והנה הביא דברי המהר"ם לובלין ובית אפרים בחלק יו"ד סי' ו' שצדד להקל בנאבד הוושט אבל כ"ז לדידהו דכ"ז שלא ניקב החיצון מכשירין אבל למנהגינו שקולפין העורות ואם רק הפנימי ניקב או שלטה מכה בפנימי אנו מטריפין א"כ כל דחזינן ריעותא אנו מצריכין בדיקה וכל שלא נבדק טריפה כמבואר בסי' מ"ח. והנה אף שיש לומר דגם זה שאנו מחמירין בפנימי לבד אינו דבר ברור וממילא כל דלא ראינו נקב רק ריעותא יש מקום להקל אם נאבד בלי בדיקה מכל מקום יש להחמיר שהרי הגאון מוהר"ם זיסקינד ז"ל סי' י"ד הביא בשם הגאון מוהר"י אשכנזי שחולק על מהר"ם לובלין וכתב דגם המהר"ם לובלין לא מיירי רק בתורבץ הוושט ולא בוושט ע"ש וא"כ בודאי טריפה. ומה שהקשה אי נימא כשיטת ר"ת דסמוך מיעוטא לחזקה לחומרא וסי' דשחיטה לאו סי' הוא א"כ אמאי מהני במצא גדי שחוט ברוב סי' נימא סמוך מיעוטא לחזקה ודלמא נכרי שחטו ובאמת הרשב"א כתב דלכך לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא דמומחין משום דגם המיעוט שאינן מומחין אינו ברור דשמא מ"מ שחטו יפה ולפ"ז נכרי דודאי פסול שייך סמוך מיעוטא לחזקה. ולפענ"ד ל"ק כיון דעכ"פ יש סימן בשחיטה אף דלא סמכינן על הסי' היינו שיהי' בודאי ובירור אבל מ"מ אתרע חזקת אינו זבוח דאנו רואין השחיטה ושוב סמכינן על רוב סי' ודו"ק

ומה שהקשה בדברי התוס' חולין דף י"א ד"ה מנ"ל שהקשו דנילף רובא מחזקה דרובא וחזקה רובא עדיף וע"ז הקשה דאם לא נילף מקרא א"כ נימא דיו דברה"י טמא אף כשיש רוב לטהר כמו בחזקת טהרה דמחמרינן ברה"י ובאמת ברובא טהור אף ברה"י ולפענ"ד נראה דמרובא דאיתא קמן כגון תשע צפרדעים ודאי ל"ק דרובא דאיתא קמן כתוב מפורש דאזלינן בתר רובא ועיקר הילפותא הוא רובא דליתא קמן ובאמת גם ברובא דליתא קמן נראה דאזלינן ב"ר לטהר אף ברה"י כמבואר ביו"ד סי' שע"ד ס"ג בהג"ה והוא מהרשב"א ועפ"י בק"א לכתובות שצדד מדעת' דנפשיה אבל לפענ"ד בלא"ה ל"ק דבאמת כל הטעם דברובא אף ברה"י טהור הוא משום דברה"י עשה הכתוב ספק כודאי וכל שיש רוב לטהר עכ"פ ודאי אי אפשר לעשות אותו וכעין מ"ש התוס' דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות וכאן אי אפשר שיהי' ודאי עכ"פ ועיין בתוס' חולין דף ט' ובריש נדה ובנזיר נ"ז לענין שני נזירים משא"כ חזקה דאטו הוא ענין ברור רק דמוקמינן כמו שהי' מקודם וכמ"ש בנזיר רגלים לדבר וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות שם וא"כ כל שהכתוב עשה כודאי לא מוקמינן אחזקה וא"כ עכ"פ אף דלא כתוב רוב בקרא נטהר בר"ה דלא שייך למילף מסוטה וזה לפענ"ד באמת הטעם משום דרוב עדיף מחזקה ודו"ק היטב. ומ"ש בהא דאמרו יומא דף י"ג שיהא זר שוחט ואלעזר רואה ואמר הוא דלשיטת הריב"ש דב' חזקות עדיף מרוב והרי איכא חזקת מי שמזין עליו שהוא טמא כמ"ש רח"כ ז"ל וא"כ יקשה היאך ע"א נאמן כשכבר שחט והא אינו בידו ואחזק איסורא וצ"ל דאיכא ר"מ אצל שחיטה וא"כ הרי ב' חזקות עדיף מרובא ואיכא למיחש ולכך בעי שיהי' אלעזר רואה ויש שני עדים הנה דבר זה הוטב בעיני והנה כעין זה הקשה הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג אבל לפענ"ד ל"ק דלא שייך כאן שני חזקות דעיקר אנו דנין על גוף הסבה ולא על מה שבא מכחו וכמ"ש הריטב"א בעירובין דף ל"ו בשם הרב מו"ה שניאור ז"ל וא"כ גם כאן לענין גוף השחיטה אם הוא במקום נקב וכדומה הרוב מוציא מהחזקה וממילא הפרה כשרה וא"כ גם האיש שמזין עליו טהור וז"ב כשמש גם מ"ש מעלתו דלענין במקום נקב שחנו לא שייך לאוקמא אחזקה דאטו אתחזיק איסורא שלא היתה ראויה לזבוח והי' נקב והנה הוא בעצמו כתב מהרשב"א בתה"א ותוס' בכורות וב"מ כ' לא נרא' כן אבל כוונתם פשוטה דמחזיקין מאיסור לאיסור והחזקת איסור דא"ז חיישינן ג"כ למקום נקב קשחיט ודו"ק היטב. והנה בשנת תרכ"א יום ד' ראה כ"ד מנחם אב אירע שאלה בוויניק שבהמה נשחטה ונמצא בועא גדולה במקום תורבץ הוושט וקצת על הוושט רחוק ממקום בית השחיטה והובא לפני וראיתי שמקום המראה והלעטה היה טוב מאד והבועא נקלפה כולה ולא הי' שם שום ריעותא והקרומין הי' יפין והכשרתי דלמאי נחוש לה וראיתי הוושט ע"פ כלו ולא הי' שום ריעותא ובכה"ג ודאי יש לוושט בדיקה אף מבחוץ ועיין מ"ש הש"ך בסי' ל"ג ס"ק כ"א וכל שהקוץ תחוב הוה במקום ידוע ויש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכאן ממנ"פ אם חיישינן לבועא אף בשאר אברים א"כ הוה כמקום ידוע כל מקום הבועא שהיתה שוכבת ולא ראינו שום ריעותא ואם לא חייבינן בשאר אברים לבועא פשיט' דכשר וצויתי ליתר שאת לפתוח הבועא וראיתי שהוא רק מוגלא ובכה"ג הוה עכ"פ בשק כספק ע"י חולי או קוץ וכשר לאהל מועד בסי' מ"ט והנקה"כ החזיק בידו דנא כט"ז ומכ"ש בזה דלא ראינו שום ריעות' רק הבועא לבד ופשיט' שכשר לכ"ע כנלפענ"ד

שם ס"א המראה והלעטה בשנת תבר"ך יום א' ויחי הגיעני שאלה מקאסיב מהמו"ץ ר' חיים מנחם אלטר נ"י בזפק שניקב השוליים (היינו הצד שהוא נגד הארץ כשהעוף עומד ע"ג רגליו) נקב גדול ובצד הצואר העור של הצואר ניקב ג"כ ואם העוף שותה יורד המים לארץ ע"י הנקב ואם הלעטה היינו שתי' כמ"ש הדמש"א א"כ איך הדין. והנה הדין מפורש בש"ע סי"א דאם ניקב הזפק מותר רק בצד שנמתח עם הוושט ותו לא מידי

שם ס"ג וושט עיין ש"ך ותב"ש ובתשובה הארכתי בזה לענין נקובת הוושט או נבלה וכעת ער"ח אייר תבר"ך י"ד למב"י מצאתי ברש"י בסנהדרין דף ע"ח בהא דאמרו הכל מודים בהורג את אדם טריפה פירש"י כגון נקובת הוושט ושם ע"כ טריפה דוקא דאלו במה שנעש' נבלה מחיים פשיט' דההורגו פטור וע"כ דנקובת הוושט לא הוה רק טריפה לרש"י וכן מורים דברי רש"י בקידושין נ"ז כמ"ש בתשובה שם

שם ס"ט דחיישינן שמא ניקב הוושט והבריא הטעם דלא קיי"ל כעולא והנה בש"ס פריך על עולא ומ"ש משני חתיכות וכו' ומשני אתחזיק איסור' ואח"כ פריך מ"ש מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה ומשני התם אתיליד ריעות' דהנה בשנת תבר"ך כ"ד ניסן ה' קדושים למדתי סוגיא זאת ותמהתי מאד דלמאן פריך אם לר"ה הא הו"ל ספק בשחיטה ובחזקת איסור עומדת ואם פריך לר"ח מה משני התם אתיליד ריעותא בסכין והא ר"ח ס"ל בהדיא דף ט' דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ונתקשיתי בזה מאד ומצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ח' שהקשה דמה פריך משחיטה דהא הו"ל ספק בשחיטה וגם הקשה דלמא ס"ל לעולא כר"ח ע"ש שנדחק אבל לא הרגיש בכל מ"ש דא"כ מה אמר התם אתיליד ריעותא בסכין והיא תימה גדולה. ולפענד"נ עפמ"ש שם דגם קוץ הו"ל חזקת איסור מחיים ובדבר זה האריכו הכו"פ ובח"ד וגם אני הארכתי בזה בכמה מקומות וכעת נ"ל ע"פ דברי הרשב"א ביבמות דף ל"א דהוא חידש דאין מחזיקין מאיסור לאיסור רק בשחיטה דהאיסור נמשך ממילא כל שלא נעשה בה מעשה המכשיר יעו"ש. והנה לפענ"ד זה היה השקל א וטריא כאן לאחר דמשני דבקוץ לא מקרי אתחזיק איסורא והיינו משום דלא מחזיקין מאיסור לאיסור ע"ז הקשה דמ"ש משחיטה וע"ז משני דאתיליד ריעות' בסכין וא"כ האיסור נמשך ממילא כל עוד שלא נעשה מעשה המכשיר כנלפענ"ד לחומר הנושא. והנה בגוף הענין דלא מחזיקין מאיסור לאיסור נלפענ"ד דכיון דקי"ל דכל מידי דשרי לישראל אף לב"כ מותר משום מי איכא מידי וא"כ הרי יצאת מחזקת אבמה"ח לגבי ב"נ דלב"נ לא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור דאין איסור נבלה חל וכיון דיצאת מחזקת אבמה"ח במקצת א"כ אי אפשר להעמידה על חזקתה הראשונה כעין מ"ש הר"ש בפ"ב ממקואות וא"כ שוב לא אמרינן בחזקת אבמה"ח עומדת וע"ז מקשה מהשוחט ונמצאת הסכין פגומה ומשני אתיליד ריעותא בסכין והיינו כיון דאתיליד ריעותא בסכין ויש ספק אם נעשה מעשה המכשיר השחיטה ובכה"ג אף לב"כ נאסר כמ"ש הרשב"א דכל דלא מהני השחיטה לא שייך מי איכא מדי ועיין לעיל בש"ך סי' כ"ז ולכך מחזיקין מאיסור לאיסור וז"ב:

עוד נ"ל דבר חדש דהנה במ"ש ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נלפענ"ד סברתו ומה חידש ר"ה בזה דהנה כבר נודע מ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף זיי"ן גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק דכל דבעי שיהי' ודאי עשירי אף רוב ל"מ דבעי עשירי ודאי יעו"ש ולפ"ז נ"ל כאן דכתבה התורה וזבחת בעינן שיהי' הזביחה ודאי ולא שיהי' ספק בגוף הענין זביחה וזה חידושו של ר"ה דבעי זביחה בודאי והא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אף דיש מיעוט שאינן מומחין היינו דשם כל דאמרינן דזה השוחט מן הרוב וא"כ ממילא הוה הזביחה ודאי אבל כל שיש ספק בשחיטה שוב לא הוה זביחה ודאי ולפ"ז מבואר היטב החילוק שבין ספק בנקובת הוושט לספק בשחיטה דנקובת הקוץ עכ"פ לב"נ מותר ויצא מחזקת אבמה"ח אבל סכין פגום דכל דאתיליד ריעותא בסכין שוב הוה ספק בגוף הזביחה ובזה בעינן שיהי' בירור וז"ב ודו"ק כי הוא דבר חדש. והנה בהא דא דאמרינן סכין אתרעי בהמה לא אתרעי כתבו האחרונים ומכללם התב"ש דזה דוקא לר"ח אבל לר"ה כל דיש תר"ל אמרינן כן דכל דסכין אתרעי אסור ולפענ"ד מכאן ראיה ברורה דהרי אמרינן בפשיטות דאתיליד ריעות' בסכין אלמא דלר"ה כל דאתיליד ריעותא בסכין אסורה הבהמה ומקרי ספק בשחיטה

והנה בשנת תרכ"ג אור ליום ב' וירא יו"ד מרחשוון למדתי הסוגיא הלז ונתקשיתי דהרי רב ס"ל בהדיא בדף נ"ג דלא חיישינן לספק דרוסה ולמה לא מקשה הש"ס על רב כל הני קושיות דפרכינן על עולא ולכאורה רציתי לומר משום דבכריתות י"ז איכא פלוגתא בטעמא דרב דבעי שתי חתיכות ור"ז מפרש משום דאפשר לברר איסורו ור"נ ס"ל משום דאקבע איסורא ולפ"ז לרב ל"ק קושית הש"ס מ"ש משני חתיכות דש"ה דאפשר לברר איסורו ול"ק אבל לדידן דלא קיי"ל כהך דר"ז רק כר"נ שפיר מקשה על עולא דמסתמא ס"ל כהלכתא וע"ז משני דשם אתחזיק איסורא וכסברת ר"נ ועיין בפ"ח מהלכות שגגות ה"א דהרמב"ם פסק דבעי חתיכה אחת משתי חתיכות וגם פסק בה"ד כר"נ ועכ"מ ולח"מ מ"ש בטעמו ולפענ"ד יצא לו לרמב"ם מכאן דסתמא דש"ס משני כר"נ וס"ל דבעי חתיכה משתי חתיכות. והנה הש"ך והפר"ח סי' קי"א ס"ק ג' נחלקו אם בהחתיכות ניכרות מקודם זה היתר וזה איסור אי מקרי אתחזיק איסורא והש"ך כתב דל"מ אתחזיק איסורא והפר"ח נחלק עליו ועיין פר"ת סי' פ"ז ס"ק ג' מ"ש בזה ועיין שעה"מ הלכות מקוואות כלל ב' ובאמת מה שהקשה הפר"ח