דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) יח

סי' ס"ה דגם בנעש' לשם דבר אחר נחלקו אי שייך כל מלת' דלא רמיא עליו דאינש ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ט"ז ולא נזכר מדברי הצ"ץ הנ"ל ובנו בק"א ודו"ק היטב. והנה כתב לי שנית וכ"כ שהמח"ב לא הכשיר רק באם פתחו הראש וראינו שהמוח והקרום היו שלימים ואין בהם שום ריעות' אז תלינן דמה שנמצ' אח"כ מים בהגלגלת בא ממקום אחר אבל אם בעת הפתיח' לא ידענו כלל משום ריעות' וא"כ לא נודע אולי זה המים יצא מהמוח להקרום או מהקרום בזה שפיר יש להחמיר ובזה מסכים לפענ"ד הט"ז עם הש"ך ולא כלב"ש שהסכים דברי הש"ך לדעת הט"ז בדברים דחוקים והברור שלא ידע אז מהתב"ש שאל"כ לא הי' לו להשמיט עכ"פ דברי התב"ש ולכתוב בפשיטו' דלא כדבריו וגם הפרי מגדים האריך בזה כהתב"ש. אך כל שכבר סמך על הט"ז והכו"פ ולב"ש אין מזניחין אותו ויש להוסיף דהמהרש"ל בביאוריו לסמ"ג הלכות נדה כתב דמה שמשליכי' הקצבי' הראש של כבשים ולא חשו דאולי ימצא מים בראש ואסור להעלים עין במקום שיש חשש איסור הוא משום דמים בראש אינו טריפו' וחז"ל לא מנו בי"ח טריפו' ואחרוני' החמירו בזה ולכך מותר להעלים עין ולא לבדוק ע"ש ובשו"ת בית יעקב סי' פ"ד הביא דבריו והאריך בזה וא"כ יש לצרף להקל בכה"ג כנלפענ"ד

סי' ל"ג ס"ד שני עורות יש לוושט עיין תוס' חולין כ"ח שכתבו בד"ה אתא שהר"ר אלחנן הקשה דאם נימא דיש לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב מה מקשה ור"מ היאך אכל בשרא ודלמ' ע"י בדיק' מבחוץ וכתבו דיש חולי שמאדים כמו דריס' ואינו ניכר מבחוץ ולכאור' תמוה לי דהרי זה ברור דאף ר"מ דחייש למיעוט' מכל מקום ברוב' דאית' קמן מודה ר"מ דאטו לא סבר ר"מ הקרא דאחרי רבים להטות וכ"כ המרדכי פרק הזרוע וכ"כ התוס' יבמות דף ס"ז לר' יוסי דחייש למיעוט' ע"ש ולפ"ז אכתי קשה הא יוכל לבדוק מבפנים ואף דיש לחוש דלמא במקום נקב קא שחיט הא זה אינו דכל שיבדוק רוב מקום הוושט ויראה דאין בו שום אדמימות ולא שום חשש אף דבמקום שחיט' לא יוכל להכיר מ"מ אף לר"מ ניזל בתר רוב הוושט דאין בו שום טריפות ומה"ת לחוש למיעוט מקים שחיטה והא הוה רובא דאית' קמן וכמ"ש הרשב"א הובא לקמן סי' פ"ד ס"ח בהג"ה ועיין ש"ך ס"ק כ"ח שם והיא קושי' נפלא' וצ"ל דהתוס' ס"ל דהחולי שמאדים הוא מיעוט המצוי ובכה"ג לא סמכינן ארוב' דאית' קמן כמ"ש הרשב"א שם וה"ה לר"מ מה"ת לא סמכינן ע"ז ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקש' דהי' לו להתוס' לתרץ דחיישי' לדרוסה דעכ"פ מיעוט הוה ולפמ"ש אתי שפיר דדרוסה לא שכיח וא"כ דרוסה גופא ל"ש ולחוש שמא נדרס' במיעוט הוושט במקום שחיטה זה הוה מיעוט' דמיעוט' דל"ש וגם ר"מ מודה דאזלינן בתר רובא ודו"ק היטב

והנה הט"ז ס"ק ז' כתב דניקב החיצון ודאי טריפ' והבי' כן בשם האו"ה כלל נ"א ובאמת שכן הוא באו"ה שם כלל כ"ד בהדיא ומהתימ' על הש"ך שהשיג על הב"ח והדבר מבואר באו"ה בהדי' ולכאור' רציתי לומר דלענין דינא מודה הש"ך ולא חלק רק דבחיצון משכחת לה דיהי' כשר אבל ז"א דבפרי מגדים משמע דמפרש דהש"ך מכשיר בניקב החיצון דאיכ' ס"ס ובאמת באו"ה שם כתב בהדי' דטריפ' והנה הט"ז ס"ק ט"ז כתב דבנמצ' מונח ולא תחוב אף שיש קורט דם לא חיישי' דיש ס"ס שמא ע"י דבר אחר ולא ע"י קוץ ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב רק הפנימי לבד ובראשית ההשקפ' תמהתי דלא הוה ס"ס המתהפך ומצאתי בפרי מגדים שהעיר בזה ולכאור' רציתי לומר דלפמ"ש הש"ך בכללי הספיקות דהיכ' דאנו באין לדון תחלה שמא לא התחיל כלל הטריפות ל"צ שיהי' מתהפך וה"ה כאן בתחל' צריך לדון דשמא הקורט דם בא מחמת דבר אחר ולא מחמת הקוץ כלל. אמנם אחר העיון יש לדון כיון דמסיק הש"ס דנמצ' לא דכלהו חיוי בריית' הכי אית להו והיינו דמש"ה לא מחזקינן ריעות' וא"כ זה לענין דנחוש שמא ניקב מפני שראינו קוץ לא חיישי' ואמרינן דנמצ' מפני שאוכלין קוצים אבל לענין הס"ס כל שנמצ' קורט דם שוב לא מקרי ס"ס דלא הוה מתהפך ול"ש לומר דתחל' צריך לדון דלמא הקורט דם לא בא מחמת קוץ כלל ז"א דאדרב' מה"ת לתלות בדבר אחר דהא כיין שאכלו קוצים וחזינן קורט דם יש לומר דבא מחמת הקוץ ושוב לא הוה ס"ס המתהפך ובאמת ראיית הט"ז מהש"ס למה לא אמר דנמצ' אצטריך היכא דיש קורט דם אינו ראיה דלעול' דלא חייש שמא הברי' ואף בספק אחד מכשיר אף בישב מכ"ש דקורט דם אינו מכריע אבל בגוף הדין לפענ"ד ביש קורט דם לא שייך ס"ס וכמ"ש ומדוקדק לשון הש"ס נמצ' לא אצטריך לי' לעול' לומר ומה מדייק לעול' דוקא לימא סתם דנמצ' בודאי כשר אף לדידן דכולהו חיוי בריית' הכי אית להו ולפמ"ש הכי קאמר דבאמת לדידן אף בנמצ' יש לאסור לפעמים והיינו בנמצ' קורט דם אבל לעול' כל דנמצ' אף דיש קורט דם הרי אף בישב מכשיר ופשיט' דישב אף שאין קורט דם לח עדיף מנמצא ויש קורט דם לדידי' דל"ח לשמא ניקב וז"ב כשמש. ובזה עמדתי על לשון רש"י דכתב בישב לו קוץ בוושט וקורט דם אין בו והקשו התוס' דאף ביש קורט דם בפנים אין לחוש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ע"כ דלעול' ג"כ חייש בישב ביש קורט דם דהרי מסיק דבנמצ' לא אצטריך לעול' לומר וקשה קושית הט"ז הא אצטריך ביש קורט דם וע"כ דגם בזה מכשיר עולא ולפ"ז אי נימא דמכשיר עולא אף בישב ויש קורט דם א"כ למה לא פרט עולא אף ביש קורט דם וע"כ דבזה מטריף עולא והטעם נרא' לפענ"ד דשם באמת לא שייך ס"ס דאינו מתהפך וכיון דכלהו חיוי בריית' הכי אית להו שוב לא שייך ס"ס כמ"ש למעל' אבל בנמצ' הוה ס"ס וא"צ מתהפך דכל שעול' לא חשש שמא הברי' שוב ע"כ דלא מחשב ריעות' וסגי בספק אחד אבל בישב ויש קורט דם הרי ריעות' לפנינו ושפיר יש לחוש ודו"ק היטב ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק סי' ט' ביו"ד ובלא"ה יש לחלק דבישב לא שייך דכולהו חיוי דבריית' הכי אית להו דל"ש שישב ויתחב בוושט וזה יוצא מגדר הטבע ולכך חיישי' ועכ"פ ביש קורט דם ודאי חיישי' ודו"ק מיהו אחר העיון עדיין קשה דהא הקורט דם אינו מעיד רק דפנימי נתקלקל והרי בלא"ה חזינן דניקב שהרי יש בו ק"ד ל"ח שניקב החיצון וא"כ מה שייך קורט דם. והנה בנ"ב שם כתב דכל שבלע קוץ זה זמן מועט בודאי ל"ח לשמא נתרפ' ולפענ"ד נראה דטריפ' בזה עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא באו"ה כלל נ"א אות כ"ז שכתב דנמצ' קוץ ל"ח משום דיש לומר דיעבור דרך הריעי ואין סופו לטורף ועוד דלא אמרינן סופו לטרוף כטרוף דמי אלא כשהתחיל בה ריעות' וחולש' ע"ש ולפ"ז כל שהתחיל חולש' שוב כל דאם הי' זמן רב חיישי' שמא נתרפ' ועלה קרום מחמת מכה עכ"פ שוב גם בשהה זמן מועט הא סופו לטרוף והוה כטרוף מיד ובזה עלה בידינו דכל מה שאנו מטרפינן ע"ש שסופו לטרוף הוה כטרוף דמי וכ"כ בשיעורי רז"ה בהדי' לענין דרוסה ולענין גלגלת וכדומ' אמנם מרמב"ן גבי צומת הגידין לא נרא' כן אבל יש לדחות דאין סופו לטרוף דאם יחתך כלי יהי' כשר ודו"ק

שם סי"א ניטל הזפק טריפ' בש"ס חולין דף נ"ו ע"ב אבעי' להו הורו בטרפחת לאיסור' כרבי בזפק להתיר' או דלמא הורו בטרפחת להיתיר' אבל כרבי בזפק לא כך היא גירסת רש"י וע"ש בתוס' דגרסי גירס' אחרת. ולכאור' קשה על רש"י דהא בכתובו' דף זיין פריך ומי איכא הורא' לאיסור' ופירש"י דלא מקרי הורא' לאיסור דכל אדם יוכל להחמיר מספק אבל המתיר סומך על שמועתו ולפ"ז אף דמסיק הש"ס דמצינו הורא' לאיסור מכל מקום אין זה מקרי הורא' כ"כ וא"כ שוב מה"ת לומר דהורו לאיסור' בטרפחת והא סתם הורא' משמע להיתיר' ועיין בשיטה מקובצת שם והיא קושיא נפלא' וצ"ל דכל הטעם דהורא' לאיסור' אינו מקרי הורא' דכל אדם יכול להחמיר מספק ולפ"ז שם בטרפחת דר"ט טעה בדבר משנה וא"כ אדרב' להיתיר' לא נקר' הורא' דהיא משנה מפורשת ואדרב' לאיסור' הי' נקרא הורא' ושפיר מבעי' להו. איבר' דלפ"ז צריך ביאור בהא דשבת דף מ"ו דאבעי' להו הורה במנור' להיתיר' וכר"ש בכר להיתיר' או דלמא הורה במנור' לאסור' וכר"ש בנר להיתיר' ואיך שייך הורא' לאיסור'. אמנם הדבר נכון דכל הטעם דלא שייך הורא' לאסור משום דמספק יכול להחמיר וא"כ זה באיסור תורה דמספק יכול לאסור אבל במנור' דאינו רק גזיר' דרבנן א"כ אדרב' מספק יש להתיר איבר' דלפ"ז קשה אפכא דאיך שייך הוראה להיתיר' דאדרב' מספק יכול להתיר וצ"ל כיון דעכ"פ כר"ש בנר להיתיר' הוא בודאי א"כ חזינן דעכ"פ הי' הורא' להיתיר' יש לומר דגם במנור' פסק להיתיר'. ובזה מיושב קושית התוס' בשבת דלימ' הורה במנור' להיתיר' וכר"ש בכר ולא ס"ל ולפמ"ש אתי שפיר דכל דלא הורה כר"ש בנר מנ"ל דהורא' להיתיר' דהא לא מסתבר וכמ"ש איבר' דלפי"ז צריך ביאור דא"כ היאך אמרו בריש ביצה כחא דהיתיר' עדיף ופירש"י דלאסור יכולין לאסור מספק והרי שם במוקצ' דרבנן אדרב' להיתיר' לא נקרא כח דספק דרבנן להקל וצ"ל דשם דהוה מוקצ' דאכיל' והו"ל דבר שיל"מ דמחמרינן אף בספק דרבנן כדחדש ר"א א"כ הוה להיתיר' חידוש. ובזה יש לומר הא דפריך ולפלגו בתרוייהו ותמהו התוס' דמה קושי' היא זו דלפלגו בתרוייהו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בביצה ל"ש כ"כ כחא דהיתירא דאף דבאכילה הוה דבר שיש לו מתירין מכל מקום כיון דתאכל ולא תאכל כולל אף טלטול כמ"ש התוס' במשנה שם ד"ה ביצה אם כן לענין טלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין כמ"ש בצל"ח דיכול לטלטל בכל שעה, ולכך פריך דלפלגי בתרנגולת דהוה מוקצה דבע"ח וחמור טובא וכמ"ש התוס' שם ד"ה דלמא וא"כ שייך שפיר כחא דהיתירא עדיף ודו"ק היטב ועיין בעירובין דף ע"ב ע"ב דאמרו ג"כ כח דהיתירא עדיף אף דהוא ג"כ דרבנן מיהו עירובי תחומין חמירי כמ"ש התוס' סוף הדר ד"ה שניהם

שם ס"ו אין אודם הארס ניכר בו הב"י כתב שע"י הדחה מדם יהיה ניכר הארס שאין הארס עובר ע"י הדחה והד"מ כתב אם קבלה היא נקבל וכאן השמיט הב"י בעצמו דבריו ובאמת לפענ"ד נראה ג"כ דהארס א"י לעבור ע"י הדחה וראיה לפענ"ד ממה דמבואר לקמן סי' קט"ז בטור דלכל השיטות הארס של הנחש א"י לעבור ולהתבטל רק במ"ם סאה עכ"פ מכ"ש שאינו עובר ע"י הדחה לבד ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ט"ו דאף שנראה להמעיין דרצה להחזיק בכל עוז הוראת תלמידו ומ"מ לא יכול לדחות דברי המ"ץ שניסה ע"י הדחת המים ודו"ק. ולפענ"ד ראיה ברורה להב"י מדברי התוס' בחולין דף כ"ח דכתבו דיש חולי המאדים כמו דרוסה והקשה המהרש"א למה לא נימא בשביל דרוסה בעצמו שכתבו שאין בדיקה מבחוץ ולפמ"ש א"ש דאכתי יכול לבדוק בפנים ויאכל בשר בבדיקת פנים כמ"ש הבעל העיטור ויוכל להדיח והארס יהיה ניכר אבל חולי המאדים כמו דרוסה זה לא יוכל להכיר דאולי ע"י הדחה יעבור גם האדמימות של החולאת משא"כ ארס של דרוסה זה לא יעבור אף ע"י הדחה ודו"ק היטב כי לפענ"ד היא ראיה ברורה להב"י: