דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קסו

צריך להבין איך נותנת רשות והא אינה שלה והו"ל תורם שלא מדעת והרי רבינו פסק להיפך פ"ד מתרומות דתורמין על מה שהן אוכלין אבל לא על הכל שאין אדם תורם דבר שאינו שלו. אבל כפי הנראה תיקן זאת רבינו במ"ש שם דהאשה בעיסתה תורמין מפני שהן ברשות והיינו כיון דצריכה לתקן העיסה בשבילה יכולה לתקן גם בשבילו וכמל"מל שם שרמז להש"ס הנ"ל והיא תמוה דבש"ס משמע שיכולה ליתן רשות על הכל והדבר תמוה דהוה דבר שא"ש. אמנם נראה דלפמ"ש התה"ד לחלק בין תרומה לחלה דתרומה כיון דמחולק בשיעור א"י לתרום שלא מדעת דלא ידע השיעור משא"כ חלה א"כ שם בבת לוי דמיירי מתרומת מעשר כמ"ש רש"י תה דבר קצוב כמו חלה א"כ ל"ש קפידא ושפיר כל שהיא נשואה וחייב במזונתיה שפיר יכולה לעשות שליח ואסמכוה אקרא דאתם וביתכם דזה אינו רק אסמכתא בעלמא דאל"כ לא היה הרמב"ם משמיטה אבל בארוסה דאינו חייב במזונותיה א"כ אף דל"ש קפידא לא יכולה לעשות שליח וכמ"ש הב"ח וזהו דנקט בת לוי דמיירי לענין תרומת מעשר דהוא דבר הקצוב ודו"ק היטב כי קצרתי

[מה שמצאתי בגליון היו"ד להל' יי"נ בסי' קכ"ג

] בט"ז ס"ק ג' יין מבושל ע"ש שמסיק דהטור ס"ל דכל שאינו בר ניסוך מותר אף בשתייה דאל"כ יהיה מכשול שיתירו יי"נ גמור ג"כ בהנאה ע"ש. ונשאלתי מבחור אחד מפה לבוב דא"כ היכי כתב הטור לענין יין שנתערב בדבש דהרא"ש אסר בשתייה משום בנותיהם ומותר בהנאה והרי שייך חשש מכשול ולכאורה היא תימה רבה על הט"ז והשבתי דבשלמא יין מבושל הרואה יחשוב שהוא יי"נ גמור ויבא לידי מכשול אבל ביין שנתערב עם דבש יש בעצם היין שינוי מראה וגם בטעם נשתנה הרבה ולא יבא להחליף ביי"נ גמור כנלפענ"ד

שם בט"ז ס"ק י"ג הביא בשם הרשב"א בתה"ה שהקשה דלמשנה ראשונה מה ראה לומר דיהיה אסור מחמת תערובת יין טפי מנגיעה עכו"ם ואם במגע עצמו אינו נאסר היאך יאסר בתערובות יין שנאסר מחמת נגיעת עכו"ם יציבא בארעא וכו' והיא תימה גדולה דאטו יין כשר שנתערב בו יי"נ הכי לא יאסר והלא כאן יש בו תערובות יי"נ שנאסר למה לא יאסר ועיינתי בתה"א עצמו לא מצאתי יתר ממ"ש הט"ז בעצמו ונשאלתי מעלם משכיל הנ"ל. והשבתי כמו רגע דעיקר הקושיא היא דכל האיסור הוא שם מפני שהגרגותני נאסר מיין שבבור מחמת ניצוק וא"כ מנין ניצוק שנאסר הוא משום דהוה כמי שנגע בגרגותני עצמה ולפ"ז יפה תמה הרשב"א דכיון דלמשנה ראשונה אינו מקרי יין כל שלא ירד לבור וא"כ אם היה נוגע בגרגותני עצמה היה מותר וא"כ איך שייך לאסור מכח תערובות יין דאטו היי"נ נאסר בעצמותו רק דהוה כאילו נגע בהיין שיש בגרגותני מחמת ניצוק וזה אינו נאסר כאן וז"ב בכוונתו. וראיתי בבדק הבית שתמה ג"כ על הרשב"א וכפי הנראה שהרגיש בזה. אבל לפענ"ד כוונת הרשב"א ברור וכמ"ש שוב ראיתי בספר ישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל שפירש כעין זה ונהניתי עד מאד שבראשית ההשקפה כוונתי לזה. [להלכות עכו"ם

] סי' קל"ט ס"ג ותקרובת כל שכיוצא בו וכו'. הב"י כתב דלדעת הרמב"ם אם נמצא במקום עבודתו הכל אסור אפילו אינו קרב על המזבח א"כ הני נרות נמי אם הכניסום במקום עבודתם תקרובות נינהו ול"ל ביטול וכן הסכים הב"ח והש"ך וכוונתו למ"ש הרמב"ם פ"ז הט"ז דלפנים מהקנקלין הכל אסור אף במבוזין אבל דבריו צ"ע דהרי הרמב"ם פסק פ"ג מעכו"ם ה"ד דזרק מקל חייב ואינו נאסר והיינו כרב בדף נ"א ולדידיה מוקי שם הך דפרכילי ענבים בשבצרן מתחלה לכך וא"כ בעי דוקא תקרובת כעין פנים וכעין זריקה וצ"ל כמ"ש הריטב"א בחידושיו בדף נ"א ע"ב לפרש שיטת הפוסקים ומכללם הרמב"ם דדוקא כעין פנים במינן ומים ועלה נמי קצת כעין פנים בעי וא"כ בעי דוקא כעין פנים כדאמר הש"ס בפירוש. ולפ"ז צ"ל הא דאסר הב"י גבי נרות דגם זה חשוב כעין פנים והוה כבצרן מתחלה לכך וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו שם שהדלקתן הוא שבירתן וכ"כ הכנה"ג בחידושיו כאן דנרות חשוב כפנים אבל לא ראה דברי הרמב"ן האלו שכ"כ בהדיא ולפי מ"ש הריטב"א עוד שם לפרש דעת הרמב"ם דמתורת נוי הוא דאסר הרמב"ם ז"ל וכל שהוא לפנים אוסר הרמב"ם ז"ל אף שאינו נוי דכל שהוא לפנים מהקלקלין אסורה וכפי הנראה משום תשמיש עכו"ם נגעו בה וכן הביא משם רבינו יונה ז"ל בחידושיו ושניהם נזכרים בכ"מ שם ברמז לפרש דעת הרמב"ם אבל עכ"פ תקרובת כעין פנים בעי שהרי בש"ס מפורש כן בדף נ"א דמוקי פרכילי ענבים בבצרן מתחלה לכך ומהתימה על הרמב"ן והריטב"א בחידושיהם שהאריכו להוכיח דמתורת תקרובת נגעו בי' ולא הביאו שמפורש כאן בדף נ"א. הארכתי בזה לפי שראיתי להרב שהעה"מ פ"ח מלולב ה"א בדעת הרמב"ם דאוסר בתקרובות כל שלפנים מהקלקלין אף באינו כעין פנים ובזה האריך והקשה הרבה קושיות ע"ש. ולפענ"ד א"א לאומרו דהרי בש"ס מוקי לה דוקא בשבצרן מתחלה לכך ובעינן זריקה המשתברת והרי הרמב"ם פוסק כרב דזרק מקל אינו נאסר דבעינן זריקה המשתברת אלמא דאינו נאסר רק כעין פנים. ומ"ש שם בשם המאירי כת"י משמי' דרבינו יונה המעיין ירא' דזה משיטת רבינו יונה המובא בריטב"א בדף נ"א ורבינו יונה סמך על הירושלמי שם אבל לא מתורת תקרובת כעין פנים רק משום דכל שהוא בפנים ודאי הקריבוהו לע"ז ונשתמשו בה ועיין בחידושי הרמב"ן מוזכר זה הטעם אבל בתקרובות כ"ע מודו דכעין פנים בעי ולפ"ז עכ"פ ביטול מועיל דנוי יש לה ביטול וכמ"ש כאן פ"ב וא"כ א"ש דרבינו יונה מתיר נירות שכבו לקנותם משום דביטול מועיל בהם ועיין ברמב"ן שם. ומיושב קושית השעה"מ על רבינו יונה. ומ"ש השעה"מ שם די"ל דתקרובות שלא כעין פנים ניהו דאסור אבל מועיל ביטול באמת שמצאתי בריטב"א בדף כ' בהא דאמרו בעינן כעין פנים וליכא והקשה הראב"ד א"כ ל"ל חיפה דרכים וכתב ניהו דכל שאינו כעין פנים ל"מ היינו בביטול אבל בלא ביטול נאסר ע"ש וכ"כ הכנה"ג לפרש כן דעת הרמ"ך המובא בכ"מ פ"ח מע"ז. ומ"ש השעה"מ להקשות דא"כ מה מקשה בדף נ"א אלא מעתה אבני בית מרקוליס במה יאסרו. והא ניהו דלא הוה כעין פנים אבל מ"מ ביטול צריך. לפענ"ד י"ל דהראב"ד והרמ"ך מפרשי דלפי מה דס"ל לרב דלא סגי בכעין פנים לבד ובעינן כעין זריק' ג"כ א"כ ממילא כל שאינו כעין פנים וכעין זריק' אף ביטול ל"צ אבל אנו לא ס"ל כרב רק דכעין פנים בלבד סגי וממילא כל שאינו כעין פנים עכ"פ ביטול צריך אבל באמת הריטב"א והרמב"ן דחו שם שיטה זו דמה"ת לאסור כל שאין כעין פנים וע"ש ע"כ עיקר דכל שאין כעין פנים אף ביטול ל"צ והמעיין בחידושי הרמב"ן ובריטב"א בעיון הדק ימצא סתירה לכל דברי השעה"מ ויתיישבו כל קושיותיו ומפני כי רבים הם א"א לפורטם

ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ דמה פריך אבני מרקוליס במה יאסרו והרי מרקוליס אפילו חוץ לקלקלין כפנים דמי וא"כ אסור אף שלא כעין פנים. ולפמ"ש א"ש דגם הרמב"ם מודה דבעי כעין פנים ומים ומלח הוה כעין פנים כמ"ש הריטב"א ומעות וכסות וכלים דאסור דוקא כשהם מכובדים ומשום נוי וכל שאינו לנוי מותר כל שאינו כעין פנים איברא דהרמב"ם כתב דלפנים מקלקלין בין שהוא דרך כבוד בין שאינו בדרך כבוד בין שקרב ע"ג המזבח ובין שאינו קרב ע"ג המזבח אסור. אמנם ע"כ צ"ל דכוונת הרמב"ם דוקא כל שהוא כעין פנים דאל"כ לא יאסר וכדמוקי בדף נ"א. וראיתי להריטב"א שכתב דמעות כסות וכלים דאסור כשהם בדרך נוי דמהא ש"מ דכל שהוא דרך נוי אף שאין דרכה בכך ואינו כעין פנים מתסר מדכתיב כסף וזהב אשר עמהם ע"ש. ונוראות נפלאתי דא"כ מה פריך הש"ס מפרכילי ענבים דבזה אסור משום נוי. ואולי פרכילי ענבים לא מקרי נוי וצע"ג ויש לי אריכות דברים בענינים אלו אלא שלא נתחוורו לי עוד הענינים האלו לתכליתן לכך קצרתי. עכ"פ יש ליישב בזה קושית הרמ"ך בפ"ח מע"ז שהקשה על רבינו דכתב סתם דתקרובת עכו"ם אינה בטילה דהא לפעמים משכחת דבטלה וכגון שאין כעין פנים ולפמ"ש א"ש דבכה"ג סובר רבינו דאינו מקרי תקרובות כלל ושרי לגמרי

והנה הריטב"א בחידושיו גבי מצא בראשו מעות כסות וכלים כתב דמשמשי ע"ז אף שאינם כדרכם ואינם כעין פנים מ"מ נאסר דסוף סוף משמשי ע"ז הם ובשם הרא"ה כתב דבעינן שיהיו נעבדים עכ"פ אף שאין כעין פנים ע"ש ובאמת שלכל הדיעות ק"ל דא"כ למה בזרק מקל חייב ואינו נאסר ופירש"י אפילו כשעבודתה בזריקה לא נאסר דבעינן כעין פנים והרי עכ"פ משמש לע"ז הוא דצריך לעבודת ע"ז היא דבזה עובדין אותה ולא גרע ממשמשיה דהיינו הכוס וכדומה שנותנין להיות משמש לע"ז וכאן הרי עובדין אותה בזה וצע"ג. והנה לענין תקרובת ע"ז אי אסור בהנאה יש בזה מבוכה גדולה וראיתי להשעה"מ פ"ה מאישות שעמד בזה ואמרתי לבארו והנה הקשה שם לשיטת התוס' בב"ק דף ע"ב דתקרובת ע"ז אינו אסור בהנאה משום דקרא ויאכלו זבחי מתים אכילה משמע ולא הנאה דא"כ היכי קאמר בפסחים דף כ"ב ואימא כמים הנשפכים לפני ע"ז דאכתי מותר בהנאה והיא קושיא עצומה. ולפענ"ד נראה דהנה בדף כ"ה שם אמרו כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה בא זה ללמד אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקום וכו' וע"ש בפירש"י וה"ה כאן דאדרבא שם דקאי לר"א דלא תאכל גם איסור הנאה במשמע וא"כ מקיש מים הנשפכים לע"ז לדם דאסיר בהנאה ועיין בתוס' שם ד"ה ואימא ובמהרש"א שם לענין מים המתנסכים על המזבח וקושייתם שייך גם כאן ולפמ"ש א"ש דלכך אצטריך להורות דנקיש מים הנשפכים לע"ז לדם וז"ב

והנה השעה"מ שם הקשה דאכתי יהא אסיר בהנאה מקרא דלא תאכל כל תועבה ולר"א גם איסור הנאה במשמע וגם מקרא דכתיב ואכלת מזבחו ע"ש שנתעצם הרבה בזה. והנראה בזה דכיון דכתיב ויאכלו זבחי מתים ומשמע דוקא אכילה וכמ"ש בתוס' ב"ק הנ"ל ויאכלו לא הוה איסור הנאה במשמע וכמ"ש התוס' בפסחים דף כ"א ד"ה כל מקום וא"כ הרי גלי התורה בהדיא דאינו אסור רק באכילה ותו ל"ש למילף מל"ת כל תועבה או מואכלת מזבחו דגילתה התורה בהדיא דלענין תקרובת אינו בכלל הנאה וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה בהא דאמרו בע"ז דף למ"ד וזבח גופא מנלן דאסור בהנאה דכתיב ויאכלו זבחי מתים מקיש זבח למת והרי חזינן דגילתה התורה מקרא דויאכלו לענין הנאה. אך באמת הדבר נכון דשם ילפינן זבח ממת ותדע דהרי ע"ז גופא אינם אוכלים רק התקרובת שמקריבין לפני ע"ז וע"כ לא כתבו התוס' בב"ק רק לענין תקרובת דזה ילפינן מויאכלו וז"ב. הארכתי בזה לפי שראיתי להמגיה במלמ"ל הלכות יסוה"ת שהעיר בזה