דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קסז

והקשה על דברת התוס' בב"ק הנ"ל שלא זכרו הך דע"ז דף למ"ד ע"ש ובמחכ"ת הדבר פשוט כמ"ש

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה על התוס' בע"ז דף י"ב ע"ש. עכ"פ מ"ש בישוב קושית השעה"מ ודאי ונכון. ובזה נראה דבר חדש דע"כ לא כתבו התוס' דתקרובת ע"ז אינו נאסר בהנאה רק בדבר דשייך בו אכילה והם בכלל ויאכלו אבל בדבר דל"ש אכילה כגון מקל וכדומה א"כ שוב הם בכלל ל"ת כל תועבה או מולא ידבק בידך מאומה וכמ"ש הרמב"ם דבזה ל"ש דגילתה התורה ויאכלו דהרי הם אינם בכלל ויאכלו וגם מצד הסברא נראה כן דבשלמא כששייך אכילה עכ"פ אסור באכילה אבל כשלא שייך אכילה כלל א"כ יהי' תקרובת ע"ז מותר לגמרי וזה לא אפשר וא"כ הנאתן דידהו מקרי כאכילה וז"ב ועיין תוס' סיכה דף ל"ה דלכם דלולב כיון דל"ש ביה אכילה הנאתן מקרי לכם ובעינן היתר הנאה וה"ה כאן ובזה מיושב קושית השעה"מ מהא דאמרו בע"ז דף נ' דרבנן פרשי מינה דסברי כדרב גידל והרי שם לא הוה רק הנאה גרידא ולפמ"ש א"ש דבאבני מרקוליס דל"ש אכילה שוב אסור בהנאה. איברא די"ל כיון דלא הוה בכלל ויאכלו א"כ שוב מהראוי דיהי' לו ביטול דהא דאין לתקרובת ע"ז ביטול נפקא מקרא דויאכלו זבחי מתים כדאמרו בע"ז דף נ' שם. וצ"ל כיון דעכ"פ ילפינן דתקרובת אין לו ביטול שוב כל תקרובת אין לו ביטול וגם לפי טעמו של הט"ז סימן קל"ט ס"ק ב' לענין תקרובת דתמיד שם תקרובת עלה א"כ גם בזה שייך זאת: ובזה מיושב קושית השעה"מ דאמאי לא בעי בע"ז דף נ"ב לענין איסור הנאה אי מהני ביטול כיון דלא הוה רק דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דפשיטא דל"מ ביטול לענין הנאה דמ"מ שם תקרובת עלה וכמ"ש בט"ז אבל לענין טומאה כיון שבטל פקע טומאתו דרבנן ויש ליישב בזה כל קושיות הטעם המלך שם ודו"ק בכל מ"ש

(השמטה להלכות נדה

) מעשה בא לידי באשה שהלכה לטבול בליל ה' פ' תצוה תרכ"ח שהי' תענית אסתר הנדחה וקצצה צפרניה היטב והיה מגולה עד שלא הי' שום טיט נדבק אמנם מן הצד היה קצת צפורן אשר נשאר וזה הי' אחר שבאה לביתה וקשה עליה לחזור לבית הטבילה שהיה קור גדול וגם שהיה כבר בית הטבילה סגור והנה ל"מ להט"ז שאינו רק חומרא בעלמ' אף שגם הוא מחמיר בלא שמשה עם בעלה כאן שיהי' למחר אחר התענית וקשה ללכת לבה"ט לאחר צום ואח"כ יהיה ליל שבת ומוצ"ש ואח"כ פורים שקשה ללכת לבה"ט וגם שלא ירגישו בני בית וכדומה ובפרט שהי' מגולה הצפורן עד למעלה ראש שבודאי א"צ להחמיר ואף להש"ך שמחמיר מצד הצפורן בכה"ג מודה ועיין בסדרי טהרה שהרבה פוסקים מקילין מצד הצפורן כל שאין טיט ובצק נדבק בו כנ"ל

למען מלאות הגליון הצגתי הנה את אשר מצאתי כתוב בדף בפ"ע

קצת פלפול בסוגיא דחדש. אמרו בש"ס ר"ה דף י"ג ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכלו דאקריב עומר והדר אכלו וכו'. והנה הגאון בעל אור חדש הקשה להנוב"י מהד"ק בחח"מ סי' י"ג דמאי פריך דלמא הא דמעיקר' לא אכלו דהי' מסתפקים ממזון שבכליהם כדאמרו בקידושין דף ל"ח ע"ש שנתעצם באותה הקושי' ומ"ש הנוב"י שם דטעה דעיקר הקושי' היא דאיך אכלו ממחרת הפסח וע"כ דאקרוב עומר ומהיכן הקריבו במחכ"ת לא נזכר מדברי הב"ח והט"ז ביו"ד סי' רצ"ג שפירשו דעיקר הקושי' ממעיקר' ע"ש. אמנם לפענ"ד נראה בפשיטות דהנה הירושלמי הובא בתוס' קידושין דף ל"ח ד"ה דאקרוב הקשו אמאי לא אתי עשה דאכילת מצה ודחי עשה דחדש וכתבו דהוה עשה דקודם הדיבור והשתא שפיר דייק דמה דמעיקר' לא אכלו הוא משום איסור חדש דא"א לומר דמשום דהיה להם מן דאכתי היה להם לאכול מצה עכ"פ לקיים מצות מצה דלא קיימו במן והשתא קאי בהס"ד דלא נאסר משום חדש וע"כ דנאסר משום חדש ושפיר דייקו וז"ב

ובזה מיושב הא דהקשו כלם דהא קדלי דחזירי הותר להם באותן הימים ואמאי לא אכלו מעיקר' ולפמ"ש אתי שפיר דהרי דעת הרמב"ם דוקא כסירעבו ויצמאו וכיון דהיה להם המן שבכליהם א"כ אינם רעבים שוב לא הותר להם חדש. ובזה יש לישב הא דהקשה הירושלמי ליתי עשה דמצה ולדחי הל"ת דחדש והקשו הא השיעורין נשתכחו בימי אבלו של משה ודלמא יאכלו יותר מהשיעור ולפמ"ש אתי שפיר דבזה אין לחוש דשוב מותר דהרי קדלי דחזירי הותר להם וא"ל דהא אפשר במן שבכליהם דכאן כיון דא"א במן שבכליהם והי' צריכים לקיים המצוה א"כ מה שיאכלו יותר מספק חיוב מצוה פשיטא דהותר ולא גרע מאילו הי' רעבים גם צמאים דלענין זה נחשב כאין להם דבר אחר וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשו דאכתי הו"ל מצה שאינה ראויה לשבעה דאח"כ שוב ליכא עשה ולפמ"ש אתי שפיר דאח"כ כבר כלה להם המזון שבכליהם וא"כ שיב הותר להם החדש משום קדלי דחזירי דהותר להם ויש לפקפק בזה

ובזה מיושב עכ"פ מה שהקשו הב"ח והט"ז ביו"ד סי' רצ"ג דלמה להו לדייק ממה דמעיקרא קרא לא אכלו ולא דייק ממה דאכלו אח"כ והא אסור משום חדש וע"כ דאקרוב עומר ולפמ"ש אתי שפיר דמאח"כ אין ראיה דלעולם לא אקרוב עומר ואפ"ה לא נאסר משום דלא גרע מקדלי דחזירי דכבר כלו להם המן ולכך דייק ממעיקרא דע"כ דנאסר משום חדש. ובזה יש ליישב קושית הש"ך שם על הב"ח דאדרבא כיון דמסיק אדעתי' דהי' כלו של נכרי לא פריך רק מהיכן הקריבו אבל לא פריך למה לא אכלו מעיקר' והא ליכא משום חדש בשל נכרי וע"כ דנוהג בשל נכרי ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דליכא בנכרי משים חדש שוב ליכא קושיא מה דלא אכלו מעיקר' דיש לומר דהיה להם מן ולא צריכי לזה וכמ"ש הא"ח הנ"ל וא"ל דאכתי איך לא קיימו מצות מצה דז"א דאם ליכא משום חדש פשיט' דקיימו מצות מצה ול"צ לאשמועינן כלל והקרא לא אשמעינן רק דכ"ז שהיה להם מן לא רצו לאכול התבואה ובשבחו של מן הכתוב מדבר וכמ"ש התוס' בר"ה שם אבל בשביל מצות מצה ודאי דלקחו וזה ברור ודו"ק

ובגוף הקושיא שהבאתי דהא נשתכחו השיעורים נ"ל דלק"מ די"ל דהקושיא היא דיאכלו פחות שבשיעורין דודאי לא יהיה יותר משיעור וא"ל דא"כ לא יקיים המצוה ויהיה ח"ש ואסור מן התורה דז"א דמלבד דיש לומר דגם בח"ש מקיים המצוה וכ"כ הברכי יוסף באו"ח סי' תע"ה דלא כשבות יעקב ומכ"ש אם נימא כשיטת הרא"ם דסתם אכילה בכ"ש רק דלענין איסור אתי הלכת' ואפיק מכ"ש א"כ יש לומר דהמצוה מקיים בח"ש אבל אף אם נימא דח"ש לא מקיים המצוה מ"מ ח"ש בכה"ג לא שייך איסור כלל דכל הטעם דח"ש אסיר הוא משום דאחשביה וכאן לא אחשביה רק דאכלו בשביל קיום המצוה וגם היה כלא אפשר ולא קמכוין דמותר בשאר איסורין וגם לפמ"ש המהרלב"ח הובא במלמ"ל פ"א מחמץ דכל דהיתה לו שעת הכושר ח"ש מותר דל"ד לחלב דלא היתה לו שעת הכושר א"כ גם כאן כיון דעד השיעור האמיתי העשה דוחה ומותר לאכול רק דחיישי' שמא יאכל יותר וא"כ כשיאכל ח"ש אף דלא מקיים המצוה אבל עכ"פ שעת הכושר מקרי דאם נודע השיעור היה מותר דהיה עשה דוחה ל"ת ודו"ק והא דאמר גזירה משום כזית שני היינו דהכזית שני מעולם לא הותר כלל וגם גזרינן אטו כזית שלם אבל בחצי שיעור לא שייך זאת ודו"ק

והנה בגוף דברי הב"ח דחדש אינו נוהג בשל נכרי לכאורה אמרתי ראיה לזה מהא דאמרו במנחות דף פ"ד דמביאין עומר מספיחין שהי' שומרין אותו והקשו בתוס' שם הא אינו מן המותר לישראל ומכ"ש לר"ע דס"ל ספיחין אסור מן התורה וכתבו דכיון דא"א אלא בזה א"כ מצותו בכך ע"ש ולפ"ז יקשה למה לא הביאו מתבואה של נכרי דהיה מותר להיות משומר ושביעית אינו נוהג בו כמ"ש הרמב"ם פ"ד משמטה הלכה כ"ט ועיין בכ"מ שם ואף דהרמב"ם נתן שם הטעם משום דל"ג על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה א"כ יש לומר דלר"ע דס"ל ספיחין מן התורה אסור אף בתבואה של עכו"ם עכ"פ יקשה למה לדידן הי' שומרין הספיחין הים להם לקחת מן העכו"ם וע"כ דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וא"כ ממילא אין מביאין עומר ממנו כדאמרו שם לענין ח"ל דכל דאין נוהג בח"ל אין מביאין ועיין רש"י שם אך זה אינו דהא אמרו בר"ה דף י"ג קצירכם ולא משל עכו"ם א"כ לא היה יכול להביא עומר משל עכו"ם ואדרבא לכאורה היה משמע להיפך מדאיצטריך קרא דאינו מביא מקציר של עכו"ם ותיפוק ליה הא אין חדש נוהג בשל עכו"ם וע"כ דנוהג בשל עכו"ם אך ז"א דיש לומר דבאמת מכאן נפקא ליה הא דאין מביאין מקציר עכו"ם משום דכיון דאין חדש נוהג בשל עכו"ם לכך אין מביאין וכן נראה מהב"ח ס"ס רצ"ג שם ועכ"פ מוכח מדברי הש"ס שם דלא ס"ל כהירושלמי שהביאו התוס' בר"ה שם ופירש בשו"ת גאוני בתראי סי' א"ב שם דישראל כשנכנסו לארץ זכו בתבואה של נכרי אף מה שכבר נגמר ביד עכו"ם ואסור משום חדש דא"כ למה ממעטין קציר עכו"ם הא חדש נוהג בו ובזה י"ל הא דקאמר מעיקר' לא אכול והקשה הט"ז והש"ך דא"כ מוכח דחדש נוהג בשל עכו"ם ולפמ"ש י"ל דזה גופא מוכיח הש"ס דע"כ מיירי בזכו בו הישראל דאז נעשה של ישראל דאל"כ למה לא אכלו דאינו נוהג בשל עכו"ם וע"כ דלא עייל בשליש ביד עכו"ם ושפיר נוהג חדש. ומה שהקשה הש"ך על הב"ח מהירושלמי המעיין בשו"ת נוב"י הנ"ל יראה דשיטת הב"ח בהירושלמי מחוור. ובגוף הפלוגת' שכתבתי דהירושלמי ס"ל דאף שנגמר ביד עכו"ם הי' אסור משום חדש י"ל דהירושלמי לשיטתו שם דס"ל דא"י מוחזקת מאבותינו א"כ למפרע נעשה שלהם ואסור אבל בש"ס דילן דמשמע דלא ס"ל דא"י מוחזקת ועיין בתוס' שם וא"כ לכך מותר ולכך אין מביאין מקציר עכו"ם. ובזה מיושב מה שהשמיט הרמב"ם הדין דקציר עכו"ם ודו"ק ומיושב ג"כ מה שהקשה בק"ר דמנ"ל למעט קציר עכו"ם דלמא קמ"ל רבותא דסד"א דוקא בשל עכו"ם מביא משום דאין חדש נוהג בו ומותר להביא עומר ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון דאין חדש נוהג בו שוב אין מביא עומר ממנו ודו"ק

ת ו ש ל ב ע