דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קסא

היאך משכחת לה ואמאי לא מוקי בכה"ג דנולד מהול ואח"כ בשעת אכילה נתרבה וצריך למולו מה"ת ובשעת עשייה הי' נימול כתקנה והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם רצה ליישב אף אליבא דתנאי ואמוראים דס"ל בשבת דף קל"ו דנולד מהול א"צ להטיף דם ברית וב"ה הכי ס"ל וא"כ לדידהו פשיטא דא"צ למולו שנית דהוה כמהול

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מהא דמקשה בדף ע"ב על ר"ה מהא דנולד מהול ומשיך וכו' אין נימולין אלא ביום ואמאי לא מוקי משוך בכה"ג שכבר נולד מהול ונמשך אח"כ ותרי גווני נולד מהול קתני ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה למ"ד דא"צ להטיף דם ברית מא"ל ובפרט לפמ"ש המהרש"ל בחידושיו דל"ג נולד מהול בהך ברייתא דמהך ברייתא דייק הרא"ש דבנולד מהול א"צ להטיף דם ברית ע"ש וא"כ פשיטא דל"ק. וע"ד הפלפול אמרתי בישוב קושית השאגת ארי' הראשונה דלכאורה צריך להבין בהא דמוקי הש"ס שם בחלצתו חמה או בכאיב לי' עיניה דא"כ הוה נראה בתחלה דחלצתו חמה דאינו ראוי למול ואינו מעכב הפסח כמ"ש התוס' בדף ע"ב ד"ה משום ואח"כ נדחה כשראוי למול ואח"כ נראה כשמלו ואיך יאכל בקרבן דנפסל הקרבן וא"ל דהא אין דיחוי אצל מצות דזה אינו דכאן הוה דיחוי אצל הפסח דהפסח לא חזי רק לאותם שראויים לאכילה והם נמנים עליו ונדחה הקרבן ובנראה ונדחה פשיטא דקיי"ל דאינו חוזר ונראה ולומר דמקרי בידו למול א"א דכבר כרכרו התוס' בזבחים דף ל"ד ובכמה מקומות בענין סברת בידו ע"ש. אמנם באמת לפמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ז ע"ב דיה הואיל נראה דגם כשאינו ראוי למול ג"כ מעכב הפסח. וצ"ל בכוונתם דמ"מ מקרי ראוי בשעת שחיטה דכל שאפשר שיתרפא אח"כ לא מקרי מעוכב בשעת שחיטה ועיין בשעה"מ פ"ו מק"פ שביאר כן באורך. ולפ"ז כיון דעכ"פ היה דיחוי מעיקרא א"כ שפיר כל שנראה אח"כ מקרי נראה דבדיחוי מעיקרא קיי"ל דחוזר ונראה ועיין בסוכה דף ל"ג. ולפ"ז כאן א"א לאוקמי דנמשך אח"כ דא"כ הוה נראה מעיקרא ואח"כ נדחה וחזר ונראה דבכה"ג הוה דיחוי גמור וז"ב. ובגוף דברי התוס' בקידושין שם שנדחק השעה"מ נראה לפענ"ד דשאני חלצתו חמה דשפיר אינו מעכבו בפסח דלא חזי למול דהתורה פטרתו כל שיש סכנה אבל שם אטו לא הוה יכולין למול רק שלא רצו למול מפני חולשא דאורחא או שלא נשבה רוח צפונית ובכה"ג לא פטרה התורה והרי לחד תירוץ בתוס' שם היו נימולים רק שלח פרעו וגם ע"כ לא פטרינן בחלצתו חמה רק לפי שעה עד שיתגדל ויתחזק כחו אבל שם ארבעים שנה במדבר פשיטא דשלא כדין עשו ובגנותן דיבר הכתוב כמ"ש בספרי ופשיטא דבכה"ג מקרי מעוכב מחמת מילה וז"ב

ובזה יש ליישב קושיית הק"ע בירושלמי יבמות פרק הערל דאמאי לא מוקי הש"ס דנולד לו יוצא דופן בין שחיטה לעשייה ויוצא דופן נימול ביום ראשון כדאמרו בשבת דף קל"ד ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ הנה נראה ונדחה וחוזר ונראה דהוה דיחוי: ובגוף דברי הש"ס ביבמות שם דמקשה המול לכם כל זכר והאי לאו בר מילה הוא קשיא לי דאם נימא דאם מל בתוך ח' יצא א"כ פשיטא דבכה"ג דא"א לאכול בפסח דרשאי למול בתוך ח' ושפיר מקרי מעוכב. ומכאן ראיה למ"ש לעיל בסי' רס"ב דמ"מ מצות מילה בזמנו בשמיני לא קיים וא"כ פשיטא דלא מקרי בר מילה דמילה בשמיני בעינן והנה בהא דמשני התם כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים ופירש"י דא"א למולו בשעת שחיטה ק"ל טובא דאם ליכא אב א"כ הב"ד מחוייבין למולו ואמאי לא מקרי מעוכב מחמת מילה ועיין בסי' רס"א ס"א וצ"ע וגם מאי שיאטי דאטו לכאן דהיא אינה מצווה במילה כלל

סי רס"ו ס"ב ואם פירש אינו חוזר. לכאורה צ"ב הא כל מילה הו"ל מקלקל ורק דתיקון מצוה חשוב תיקון כדאמרו בשבת דף ק"ו וכאן כיון דא"צ לחזור אלמא דאף בל"ז חשוב מילה א"כ אמאי יהיה אסור לחזור בשבת ויו"ט והא הו"ל מקלקל בלא תיקון וכבר נתקשה בזה בשו"ת ש"א סי' נ"א והנני יוסיף להפליא דא"כ איך אסר כאן רבינו אליעזר בטור לאביו למול פעם ראשון דשמא יקלקל והוה מחלל שבת כמ"ש כאן בטור והרי אם לא ימול כמצותו שוב הי"ל מקלקל וכן קשה בכמה מקומות. אמנם לכאורה היה כראה דהנה לכאורה קשה טובא בהא דאמרו בשבת דף קל"ה לרשב"ג דממהל היכא מהלינן ואמרו דמהלינן ממנ"פ דאם לאו מילה היא הוה מחתך בבשר בעלמא וקשה טובא לפמ"ש בשטמ"ק לכתובות דף ה' בסוגיא דמפקד פקיד דבמילה יש ג"כ איסור משום גוזז והרי בגוזז חייב אף במתה כמ"ש רבינו בפ"ז משבת ולפ"ז מה בכך דהוה מחתך בבשר בעלמא הא איכא משום גוזז דזה חייב אף במתה והיא קושיא גדולה לדעתי. ולכאורה רציתי לומר דרשב"ג לא ס"ל דחייב במילה משום גוזז ושפיר לדידיה מלין ממנ"פ. ובזה אמרתי הא דפריך שם עוד מספק בן ז' דאין מלין אותו ואמאי לימא ממנ"פ והרא"ש פסק דאין מלין הספיקות ותמה הטור עליו אמאי לא מלין הא שייך ממנ"פ. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא פריך רק לרשב"ג דע"כ לא ס"ל דחייב במילה משום גוזז ושפיר קשה לימא ממנ"פ משא"כ לדידן שייך משום גוזז ומכל עילה ל"ק לדידן דבאמת לא קיי"ל כרשב"ג ואזלינן בתר רובא דלאו נפלים הוא ולפ"ז שפיר א"ח על ציצין שא"מ דמ"מ שייך משום גוזז וגם אביו לא ימול דניהו דיהיה מקלקל הא חייב משום גוזז. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ בהא דאמר דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך למשרי מילה ומאי קושיא דלמא אתי למשרי משים גוזז וכבר הקשו כן האחרונים וכתבתי בזה במק"א וכעת נראה לי בפשיטות דגם גוזז פטור במקלקל ולפ"ז כיון דהוה מקלקל שפיר פטור בגוזז וא"כ הדרא כל הקושיות לדוכתין אמנם לפענ"ד נראה דע"כ לא שייך קלקול במילה רק בתחלת המילה לס"ד דתיקון מצוה לא חשיב תיקון שפיר קרי ליה מקלקל אבל כשכבר קלקל ניהו דאינו מתקן גמור דא"צ לחזור אבל פשיטא כשחוזר הוה תיקון קצת ועכ"פ לא קלקל ושפיר חייב וגם אביו אסור למול דע"מ איהו לתקוני קא מכוין ושמא יקלקל אח"כ הו"ל מחלל שבת דשמא יקלקל וז"ב. ובגוף הקושיא שהקשיתי דהו"ל גוזז במילה נראה לפענ"ד דאם נימא דגם בגוזז בעינן מלהצ"ל ומשאצ"ל פוטר דלא כריב"ש ועיין מג"א סי' ש"נ ואחרונים א"כ לכאורה גבי ספק בן ז' דאם לא הוה בר מילה הו"ל משאצ"ל ופטור אך ז"א דהרי התוס' הקשו בשבת דף ק"ו דא"כ בחובל ומבעיר היאך משכחת דיתחייב הא הו"ל משאצ"ל דהו"ל מקלקל וכתבו כיון דהוא סבור שיהנה ממנו הו"ל משצ"ל ע"ש. ולפ"ז כאן כיון דספק מצוה היא א"כ הוא סבור שיהנה ממנו ויקיים המצוה א"כ כל שבאמת לאו מילה היא שוב חייב משום גוזז ומשאצ"ל לא חשיב לה דהא כהנה ממני דהוא סבור שצריך לה. וצ"ל דהש"ס פריך לרשב"ג דלדידיה גם כל מילות הם ספק ואפ"ה מהליני ממנ"פ וע"כ צ"ל דרשב"ג לא ס"ל הך דהגוזז ושפיר פריך לדידיה אבל לדידן דס"ל דכל הוולדות הן בר חיובא מן התורה ורק בספיקות הוא דנ"מ לדידן ושפיר לא מהלינן דהא שייך משום גוזז ודו"ק

שם סעיף ח' ואפילו יו"ט שני של גליות עיין דג"מ שהקש' דהו"ל ס"ס שמא זמנו היום ואת"ל לאו זמנו דלמא היום חול ומ"ש בזה דהו"ל דבר שיל"מ והאריך בזה בספרו נוב"י מהד"ק או"ח סי' למ"ד לא נהירא לפענ"ד דכל הטעם של דבר שיל"מ היא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכאן לא שייך זאת דמבטל מצות מילה בזמנה שהיא מצוה בפ"ע ודלמא באמת זמנה היא ואף אם לאו זמנה מ"מ הוא קדום וזריזין מקדימין ולא מאחרין. אמנם לפענ"ד נראה דכל הטעם דס"ס הוא משום רוב וכאן גילתה תורה ערלתו ודאי ולא ספק וגם רוב הוא ספק אלא שהתירתו התירה וכמ"ש בשטמ"ק בב"מ דף ז' וכאן דבעינן ודאי גם רוב לא מהני. ובזה כתבתי במק"א ליישב הא דפריך ממהל היכא מהלינן והא אזלינן בתר רובא רק דרשב"ג חייש למיעוטא אבל במילה אזלינן בתר רובא כדי דלא לבטיל המצוה ומאי קושיא. ולפמ"ש אתי שפיר דהא בעינן ערלתו ודאי וכאן עכ"פ לא הוה ודאי. ובזה י"ל הא דאמר דמהלינן ממנ"פ והקשו כלם דהא שייך משום שמא יעבירנו וא"ל דבמקום מילה לא גזרו דהא מהלינן ממנ"פ. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין זה אזלינן בתר רובא. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ מה פריך מספיקות הא שייך שם הגזירה ושם ל"ש הרוב כיון דלא גמרו שערו וצפרניו ובלא"ה יצא מתורת רוב כיון דהוה ספק בן ח' וכעין מ"ש הת"ש לענין מים בראש ע"ש בסי' כ"ט וגם כאן הא רוב ילדים נולדים לט' או לז' ודאי. וצ"ל דהש"ס פריך על לשון דקתני אין מחללין עליהם את השבת והא אינו מחלל שבת כלל דממנ"פ מהיל וגזירה דרבנן פשיטא דל"ש חילול שבת

ובזה ממילא מיושב קושית הטור על הרא"ש דבאמת אסור למול וכמ"ש ודו"ק. אמנם בגוף המחלוקת כאן בין הרמב"ם לרא"ש ביו"ט שני של גליות נראה לפענ"ד דתלוי במ"ש הרמב"ם בפ"ו מיו"ט הלכה י"ד ט"ו דבזה"ז א"י לערב ולהתנות ביום ראשון על יום שני דהדבר ידוע שאתמול היה יו"ט ברור והיום אינו רק מנהג ע"ש והפוסקים חולקין עליו ועיין בהראב"ד. ולפ"ז הרמב"ם לשיטתו דלדידיה י"ט שני של גליות אינו רק מנהג ושפיר התיר למול אבל לדידן דס"ל דהוה ספק א"כ אסיר מספק כנלפענ"ד. ובזה מיושב קושית הנוב"י שם שהקשה מדוע לא הביא הב"י דעת הרמב"ם כאן בש"ע כלל ועיין בש"ך כאן. ולפמ"ש אתי שפיר דסובר דאזיל לשיטתיה וגם שם לא קיי"ל כרבינו ודו"ק ובזה יש לדחות ראיית רבינו מלשון המשנה ועיין בשו"ת ב"ח החרשות מ"ש בזה. אחר שכתבתי כל זאת מצאתי בשו"ת תמים דעים סימן ק"כ שהאריך לענין מילה שלא בזמנה ביו"ט שני של גליות ודעתו נוטה דמותר ע"ש שהאריך ועיין בכסא דהרסנא שהאריך ג"כ בזה וכמדומה שכל דבריו נכללין בדברי ת"ד הנ"ל

שם סי"ד יש לזהר שלא ימולו שני מוהלים וכו'. לכאורה תמוה דמה איסור יש בדבר דבאמת הוה מילה קלקול ורק דתיקון מצוה הוה תיקון וא"כ אם לא תיקן הו"ל מקלקל גמור ופטור ואף דמקלקל אסור מדרבנן פשיטא דבכה"ג במקום מצות מילה לא גזרו וכאן היה עכ"פ הכשר מצוה ועיין בשאגת אריה סי' כ"ט וצ"ל דל"ד למקלקל דכאן באמת מתקן דכשיבוא אחר ויגמור המצוה יהיה מתקן גמור דעכ"פ א"צ לעשות עה שעשה הראשון וכעין זה כתב בשי"ת שאגת אריה סי' נ"ב בסופו. אמנם עדיין קשה דהרי התוס' הקשו בחובל בא"ה הא הו"ל משאצ"ל וה"ה כאן הא הו"ל משאצ"ל דבאמת אין צורך בזה כל זמן שא"א לגמור לו המצוה בשלימות

ובזה י"ל הא דאמרו בשבת דף קל"ד ולימא להו אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדי פלגא דמצוה ומשני דמיירי בבא בביה"ש ולא אספק ליה לגמרו כולו והקשה אא"ז הרמ"א בתשובה דמה חילוק יש בין