דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קנז

ונעשה כמחובר ובמחובר לא אכפת לן אף שעשאו כלי דבמחובר אינו מקבל טומאה וז"ב. ולפ"ז זהו דוקא כשהוא בפ"ע אינו עומד לחקק א"כ כל שבטלו לא אכפת לן אח"כ בעשייתו וחקיקתו אבל כאן שעומד מאיליו להתלחלח ולעשות גומא א"כ אפשר דמתחל' לא מועיל ביטולו לקרקע דאדרבא ע"י שקבעו יהיה נעשה ברוב ימים כלי וע"ז חששו במהרי"ק והג"מ וע"ז כתבו כיון דלא נעשה ע"י אדם לא אכפת לן. ובאמת שצ"ע גם גבי דף של נחתומין דאדרבא ע"י קביעתו בכותל נעשה כלי לשמש על ידו ומדוע ס"ל לר"א דטהור. ואפשר כיון דהוא ס"ל דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע א"כ כל שנתחבר לקרקע לא מתורת ביטול אנו דנין עליו אבל אנן בדידן דקי"ל כרבנן ואפ"ה מכשירין בצינור משום דמתחלה לא ירדה עליו תורת טומאה ואח"כ נתבטל בקרקע וכיון שכן כל שמתחלה עומד לכך שוב לא מהני קביעתו וז"ב לדעתי ודו"ק. ובמ"ש למעלה מיושב קושית הט"ז באו"ח סי' קנ"ט ס"ק ח' על האגודה דפוסק לענין כלי דבקבעו ולבסוף חקקו אינו כלי והקשה עליו דלרבנן אף בקבעו ולבסוף חקקו אינו חיבור ע"ש. ולפמ"ש א"ש דבאמת בכלי עץ ומכ"ש באבן גם רבנן מודו דבטל והוה כמחובר לקרקע. ולפענ"ד ראיה לדעת הפוסקים דקבעו ולבסוף חקקו מקרי מחובר ממה דמבואר בסעיף מ"א המניח כלים תחת הצינור ופירש"י שקבעו ולבסוף חקקו ועיין בש"ך שם ס"ק פ"ט ומשמע דאף בכלו שאוב מכשר בזה ע"ש וע"כ דקבעו ולבסוף חקקו מקרי מחובר וכדעת כל הפוסקים ודו"ק ועיין בשו"ת שבסוף מנחת יעקב סי' ז' ובבאר יעקב סי' ר"א שהאריכו בענין זה ודו"ק

סעיף נ"ב אם יש נקבים דקים הרבה מצטרפין לכשפ"ה וכו' ומותר לחפור מקוה בצד הנהר וכו'. כ"כ המרדכי בשבועות בשם הראבי"ה. וראיתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ' שחולק על דברי ראבי"ה ואני הכינותי לבי ליישב דברי רבותינו שיהי' דברי חכמינו קיימים. והנה הראבי"ה כתב ראיה מההיא דמטבילין בשק וקופה כמות שהן וע"ז כתב הח"ץ ז"ל דש"ה שהן עומדין בתוך הים וכמ"ש הרא"ש לענין טבילה בכלים. ואני תמה בזה דעכ"פ גם בעומד בים בעי כשפ"ה שיהיה חיבור למי מקוה כדקתני ברישא שם וא"כ גם בסיפא איך מועיל אם אינו מצטרף לכשפ"ה. וכפי הנראה כוונת אא"ז הח"ץ ז"ל דכיון שעומד בתוך הים די בזה ומקילין אבל אין בזה כדי דחייה דאם אינו כשפה"נ א"כ מה מועיל כל הים כיון שאין לו חיבור לזה וע"כ דחש בכשפה"נ. ומ"ש בפן השני דדוקא שק וקופה שהן שק כ"מש התוי"ט דלא כהרע"ב שם והן דברים שאין להם העמדה במים הוא דלא בעינן כשפה"נ אבל סל וגרגיתני שהן דברים העומרים במים אעפ"י שיש להם נקבים רבים אינו מועיל. הנה מאד תמהני שהוא מפרש פירוש חד ומלבד דלפי פירוש הרע"ב אין מקים לדבריו אף גם דבדברי ראש המדברים רבינו ז"ל בפיהמ"ש שם כתב מטבילין בהם כמה שהן ר"ל שאנחנו לא נצריך שיהיה הקופה נקובה כשפה"נ לפי שהמים אשר בהם מתערבים במים אשר במקוה להתרחבות אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס מהן המים וגודלן. הרי מבואר בהדיא דהוא מטעם שיש להם נקבים רבים ולא מטעם שאין להם קיום והעמדה במים ואם לא היה לו קיום לא היו מכניסין במים ומ"ש הח"ץ ראיה מהא דאמרו בחגיגה דף כ"ב א"ב סל וגרגותני וכו' למ"ד משום גזירה וכו' סל וגרגותני שאין בהם כשפה"נ ליכא משמע הא איכא אין מצטרפין הנה אי בעינא ה"א דשם לא מצטרף כל הנקבים ושם בעינן דוקא שיהיה כשפה"נ ממש וכעין זה מצינו בסעיף ט' גבי הטהו על צדו דבעינן כשפ"ה ועיין בש"ך שם ס"ק כ"ח ולכך לא מצטרף הנקבים דאז מים שע"ג כלים לא נחשבו כמי מקוה ולכך בעינן שיהיה בפיהם כשפה"נ. אבל בגוף הדין הדבר מבואר בר"ש פ"ו דמקוואות מ"ה דמצטרפין הנקבים והביא ראיה ברורה מהא דאמר רבא שם דמקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה משמע דבהך גווני גופא מועיל לטבול בתוכו והיא ראיה ברורה ומ"ש הח"ץ דרבא מלתא בטעמא קאמר דמ"ט בעינן כשפה"נ ול"מ שיצטרפו הנקבים משום דמקוה שחלקו בסל וגרגותני אין טובלין בו וכו' הוא דוחק גדול למעיין שם דהרי רבא סתמא אמר סל וגרגותני שמלאו כלים והטבילן טהורין חלקו למקוה בסל וגרגותני לא עלתה לו טבילה מ"ט דהא ארעא חלחלא וכו' משמע דאמרן כל אחד בפ"ע ועוד דאם לא מצינו כלל שהנקבים מצטרפין איך שייך שיתרץ דבריו אם לא נודע כלל שמצטרף ועכ"פ די לנו שהר"ש סובר בהדיא כן וכן העתיקן הכ"מ בפ"ו ממקוואות. ועוד דמה ראיה הביא רבא דאין מצטרפין דהא ארעא חלחולי מחלחלא דלמא התם הטעם כמ"ש ראבי"ה דלא ניכר החלחול. ומ"ש הח"ץ שמרש"י שם נראה בהדיא דלא כדברי הראבי"ה שהרי כתב שם ארעא חלחולי מחלחל, והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול. הרי דאף דבנהר יש כמה מ"ם סאה אפיה לא מצטרף אני תמה על עצמי דגם להראבי"ה אתי שפיר דמיירי דלא ניכר החלחול וסתם ארעא ודאי לא ניכר החלחול דאטו כל ארעא עומד סמוך לנהר ואדרבא מלשון רש"י מבואר כן דהמים הנובעין כאן באין מנהר גדול משמע דכאן אין נהר סמיך רק דמסתמא בא מנהר גדול והיינו משום דמושכין מגידי המעיינות וכמ"ש הר"י ראיה מכאן דבמעיין בעי מקום מ' סאה ביחד דבמי גשמים לא שייך חלחולי מחלחלא ועיין בפריש והרא"ש סוף הלכות מקוואות בנדה. דרך כלל דברי רבותינו קיימים ובכגון דא תלמיד אל ישתוק בפני רבו. והנה לכאורה רציתי לומר דבסל וגרגותני לא מועיל נקבים דע"כ לא מצטרף נקבים רק בבא לערב מקוה חסרה עם מקוה שלימה ובכה"ג שפיר חשיב מעורבים דס"ס המים הולכים ומתערבין ע"י הנקבים אבל לענין שיצא מתורת כלי ע"י הנקב כשפה"נ בזה בעינן דוקא כשפה"נ ממש במקום אחד ולא במה שמצטרף ע"י הנקבים ולכך בסל וגרגותני אי לא היה כשפ"ה ממש לא יצא מכלל כלי. ובזה ניחא מה שלא העתיק הש"ע הדין בס"ז ובב"י שם כתב לעיין כאן אבל בש"ע לא הביאו משום דלענין לבטל מתורת כלי בעינן כשפה"נ ממש. אך לפ"ז נצטרך לומר בהא דשק וקופה מטבילין בהם כמה שהם הוא מטעם שכתב הח"ץ וכנ"ל והראבי"ה הביא ראיה מדין זה. אמנם העיקר נ"ל דסל וגרגותני לא מצטרפי הנקבים כיון דדרכם בכך לענין סינון היין כמ"ש רש"י שם וא"כ פשיטא דלא יצא בזה מתורת כלי ע"י הנקבים הדקים שדרכם בכך להיות להם נקבים והרי מבואר באו"ח סי' קנ"ט ס"ה לענין נט"י דבדבר שתחלתו תקנו כך להיות לו נקבים הוה כלי ממש לענין נט"י ומכ"ש שלא נבטל מתורת כלי בזה ולכך בעינן כשפה"נ ודוקא שק וקופה שא"צ לנקבים לתשמישם שפיר מבטל בזה והיינו דהביא הראבי"ה משק וקופה ודו"ק

שוב ראיתי בס"ט שהביא הרע"א דברי הר"ש גם לענין לבטולי כלי. ועכ"פ מבואר בהדיא דהעיקר כהראבי"ה דגם הר"ש בשיטתיה. שוב אחרי כתבי כ"ז ראיתי בלבושי שרד בחידושי דינים ביו"ד שהביא המעשה הלז וכתב לפסלו משום ד' טעמים ולפמ"ש שלשה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתי דמ"ש דרש"י והר"ש והרא"ש לא ס"ל כהראבי"ה שהרי פירשו הך דחלחולי מחלחלא גבי מעיין ע"ש כבר הבאתי זאת אבל אין משם ראיה דבאמת ארעא דאינו סמוך לנהר ולא ניכר החלחול גם הראבי"ה מודה דאסור. וגם מ"ש דהר"ש כתב להיפך מה קשה מסל וגרגותני דאינו דומיא דמקוה שחלקו בסל וגרגותני ואם איתא לדברי הראבי"ה אין קושיא דשאני מקוה שחלקו דהם שני מקוואות חסרים משא"כ להשלים ממקוה כשרה כדמחלק הראבי"ה במחכ"ת אדרבא הר"ש כתב בהדיא כראבי"ה וכמו שהח"ץ ז"ל הבין מדבריו וכפשטת לשוני כן בהדיא. וקושית הלבושי שרד ל"ק כלל דזה גופא החילוק שבין מקוה דבמקוה כיון שחלקו ואין בו כשיעור לא מועיל צירוף הנקבים משא"כ לענין כלי דסל וגרגותני מועיל הצירוף הנקבים וכמ"ש הראבי"ה והלב"ש הבין דלהר"ש א"צ לצירוף כלל גבי סל וגרגותני. ובמחכ"ת זה דבר זר ולדבריו לא נודע החילוק שבין טבילת כלים לחלקו במקוה ונדחק שם בדברים שלא כדת. גם מ"ש דהראבי"ה לא מיירי במעיין דמעיין מטהר בכ"ש והא דמעיין מטהר בכ"ש היא גופא משום דארעא חלחולי מחלחל' וע"כ הקש' דלדידן דמעיין בעי מ' סאה ליתא להך דינא. במחכת"ה זה ליתא דכל שלא ניכר החלחול גם במעיין ל"ע וכמ"ש הראבי"ה ומה דמוקי ראבי"ה דארעא חלחולי מחלחלא מיירי במקוואות חסרות סמוכים זה לזה הוא דאף בזה ל"ע אף שניכר החלחול אבל גם במעיין מודה דל"מ כל שלא ניכר החלחול וז"ב ופשוט. גם מ"ש דבמעיין ג"כ ל"מ כל שאין בו מ' סאה דא"י להתכסות בו זה ענין אחר והעיקר תלוי באם יכולה להתכסות בו כל גופה אז מועיל במעיין וכל הנהר מצטרף אף שאינו במקום אחד מ"ם סאה. ועכ"פ כל דבריו שם במחכ"ת באו שלא בהשגח' ועיון הראוי ודו"ק

הלכות צדקה

סי' רמ"ח ס"א ויורדין לנכסיו בפניו. עיין ב"ח וש"ך ז"ל שנדחקו בלשון בפניו. ומאד תמהני דהרי דבר גדול השמיענו בזה דבאמת שלא בפניו אין יורדין לנכסיו דהרי גם בפניו דעת הרשב"א וכן הביא בשם הה"ג דכופין אבל אין יורדין לנכסיו והר"ן פרק נערה שנתפתת' חולק ע"ז אבל שלא בפניו כתב גם הר"ן שם אין ולאו ורפיא בידי' ולכך כתב כאן בפניו דוקא והר"ן הביא ראי' דכופין דהרי אמרו בכתובות דף מ"ח דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין בניו ובנותיו וד"א ואם איתא דאפילו בפניו אין כופין לירד לנכסיו מכ"ש שלא בפניו אף שיצא שלא לדעת. והיא ראי' גדולה. וראיתי למחנה אפרים הלכות צדקה סי' א' שהביא ראית הר"ן בד"א מהא דקתני וב"ד יורדין לנכסיו וזנין בניו ובנותיו והיינו היותר מבני שש שאינו מחוייב לזונם אלא מדין צדקה ואפ"ה יורדין לנכסיו וע"ז הקש' דאיך אפשר לומר דחיובא דשוטה הוא מדין צדקה הא שוטה לאו בר מעבד מצוה הוא וע"כ משום דניחא לי' ע"ש שהאריך. ולא ידעתי מה אידון בי' דהיכן ראה זאת בר"ן דשפתי הר"ן ברור מללו מהא דיורדין לנכסיו לד"א והיינו צדקה לכל המ"ד והיאך יורדין לנכסיו הא אף בפניו לא נחתינן לנכסי' וא"כ היא ראי' ברורה. איברא דיש לדחות די"ל דשאני היכא דהוא בפניו ואינו רוצה ליתן דשפיר לא נחתינן לנכסי' כיון דס"ל להרשב"א דלא נשתעבד נכסי' מה"ת לירד לנכסיו וכמו כן שלא בפניו לענין לכפותו אמרינן שפיר דכיון דגילה דעתו שאינו רוצה ליתן אין כופין אותו ובפניו ניהו דכופין אבל אין יורדין לנכסיו אבל בנשתטה אמדינן דעתיה דמינח ניחא לי' למעבד מצוה בממוניה ושפיר יורדין לנכסיו דגם דעתו מסכמת לרדת לנכסיו

ובזה שפיר ניחא מהא דמקשה בדף מ"ח ומ"ש מהא דתניא במי שהלך למדה"י דאין בניו וד"א בכלל והקש' המח"א שם דמאי קושיא דשאני הולך למדה"י דבכ"מ שהולך עושה צדקה כמ"ש הריטב"א שם בחידושיו ולכך אין כופין. ולפמ"ש א"ש דלהס"ד דלא שאני ליה בין יוצא לדעת לשלא לדעת שפיר קשיא למה דאיך יורדין לנכסין בנשתטה והא