דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קנו

זחילה ועיקר חילוקו של הריב"ש היא דבהנך שלשה מקוואות לא הי' דרך זחילה שהי' המקוואות גבוהין אבל מהך דקופץ לתוך המקוה מוכרח חילוקו של הש"ך דאל"כ יקשה הא הוה זחילה גמורה ושם מיירי במקוה דצריך מ"ם סאה וע"כ דכל שבא מכח הטובל לא חשיב זחילה

שם סל"ד אא"כ ראוי לקבל קודם שיקבענו. הדבר תמוה דבש"ס ב"ק דף ס"ז הקשה אי אמרת שינוי השם מלתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי לפסל וע"ז משני שאני שאיבה דרבנן וא"כ אם הי' כולו שאוב דפסול מן התורה לקצת פוסקים הי' אסור בצינור אף בקבעו תחלה והפוסקים לא חלקו בזה וכבר תמה בזה המ"נ במהד"ת סי' ר"א. ולפענ"ד נראה דבאמת מאד תמוה לי קושית הש"ס דמה קושיא שאני גזילה דהתורה גילתה דכעין שגזל יחזיר ולכך שינוי קונה משא"כ במקוה דעיקר פסולו הוא בתלוש אבל במחובר בטל תורת כלי ממנו וניהו דע"י שינוי השם נקרא כלי אבל מ"מ לא נפסל המקוה עי"ז וד' יודע שמאד היה תמוה בעיני קושית הש"ס. וצ"ל דהקושיא היה שם לר"י דחידש דשינוי השם קונה כמו שינוי מעשה וכדאמר התם שינוי מעשה מ"ט מעיקרא עץ ועתה כלי שינוי השם נמי וכיון דלא למדו מקרא רק מצד הסברא דשינוי השם ע"י שנשתנה שמו מהראוי שיקנה הדבר וא"כ שפיר הקשה דאם שינוי השם מלתא היא איך כשר בקבעו ולבסוף חקקו הא אדרבא עי"ז עשאו כלי וכיון דאם לא הי' שלו היה קנהו עי"ז ואיך אפשר דיהיה נבטל אגב קרקע והוא קנהו בשינוי השם וקורא עי"ז צינור. ולפ"ז זה דוקא לר"י אבל לדידן דקי"ל דשינוי קונה מקרא דכאשר גזל יחזיר וכדאמר התם א"כ שוב אין התחלה לקושית הש"ס דשאני גזילה דגלי קרא וז"ב

ובזה י"ל הא דאמרו בב"ב דף ס"ו שאני שאיבה דרבנן ומשמע דבדאוריית' ל"מ קבעו ולבסוף חקקו ואנן לא קי"ל כן ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' קמ"ב שהאריך בזה. ולפמ"ש א"ש די"ל דשם קאי ג"כ לחלק אליבא דרבנן בין דף של מתכות לצינור י"ל דסברא דרבנן היא דבדרבנן מועיל אף דהוה שינוי השם משא"כ בדאורייתא דשינוי השם מלתא היא אבל אנן לא קיי"ל כן דשאני גזילה דגלי קרא. עוד י"ל בהבנת קושית הש"ס בב"ק הנ"ל דהנה כל הטעם דקבעו ולבסוף חקקו או חקקו ולבסוף קבעו להס"ד דלא ידעינן מהא דברישא איכא תורת כלי בתלוש ובסיפא ליכא תורת כלי בתלוש דזה מסיק אח"כ ולפ"ז צריך להבין מה חילוק בין קבעו ולבסוף חקקו או לא קבעו עד לאחר חקיקה. וצ"ל דכל שקבעו מקודם הו"ל כארעא סמיכתא ואינו מקרי כלל כלי גם אח"כ דבמחובר אין שם כלי עליו ולפ"ז כיון דשינוי השם מלתא היא עד שקונה הגזלן עי"ז א"כ שפיר פריך דניהו שקבעו בקרקע מ"מ הא עשהו כלי אחרת ושם חדש קורא לו א"כ לא בטל אגב ארעא ומה בכך שקבעו ובטלו אגב ארעא דבשלמא אם שינוי השם לאו מלתא היא שפיר יש לחלק דבשלמא כשקבעו בתחלה בטלו הוא אגב ארעא ומה שעושה אח"כ כלי לא חזר ועשהו תלוש אחר שכבר בטלו אבל כל שחקקו מקודם כלי לא נבטל אגב ארעא אף שקבעו ובטלו לבסוף כל שהיתה שם כלי עליו א"א לבטלו משא"כ אם שינוי השם מלתא היא א"כ אף שבטלו מקודם כל שעשהו כלי וקורא לו שם חדש א"כ לא בבטל מהיות עליו שם תלוש. ויש להמתיק יותר דכיון דשינוי השם מלתא היא א"כ מעיקרא ביטל דבר אחר ועכשיו כשנעשה כלי אחרת זה לא ביטל כלל וע"ז מסיק הש"ס דשאיבה דרבנן ומועיל אף בזה ופריך הש"ס א"ה רישא נמי וע"ז משני התם תורת כלי בתלוש הכא לאו תורת כלי בתלוש א"כ לפי המסקנא י"ל דאין חילוק בין דרבנן לדאורייתא רק דאף בדאורייתא כל שכבר היה עליו שם כלי בתלוש ל"מ בטילתו וקביעתו בקרקע אבל כל שקבעו מקודם אף שעושהו כלי אח"כ מכל מקום מותר להיות עליו שם כלי כל שלא נעשה בתלוש והתורה לא הקפידה רק על כלי בתלוש וז"ב לדעתי ובזה י"ל גם בב"ב שם אחרי המסקנא ש"ה דאיכא עליו סם כלי בתלוש ה"כ י"ל דגם בדאורייתא מועיל כל שאין שם כלי עליו בתלוש ודו"ק שוב ראיתי בבאר יעקב סי' ר"א שהקשה קושיא הלז וקושית הנוב"י הנ"ל הביא שם בשם מוהר"חש והנראה לפענ"ד כתבתי

שם סל"ו בהג"ה ול"ח שמא נעשה בהן גומא מכח לחלוחית. בלומדינו הדברים בב"י מאד תמהנו דמה אכפת לן בזה כיון דהוה קבעו ולבסוף חקקו דכשר כדאמרו בב"ב דף ס"ו וכמבואר בש"ע ס"ז בהג"ה וע"ש בש"ך ס"ק כ"א ובש"ע כאן יש לדחוק דמיירי בסילונות שהי' חקוקים ולבסוף קבועים אבל המעיין במקור הדין בב"י ובמהרי"ק ובהג"מ יראה עין בעין דמיירי בקבעו ולבסוף חקקו והדבר תמוה דלא העיר שום ארם דהוה קבעו ולבסוף חקקו ומצאתי בנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ב שכתב דבאמת גם בקבעו ולבסוף חקקי פסול בדבר דאורייתא והש"ס לא קאמר בב"ב שם רק דשאני שאיבה דרבנן ע"ש. ובאמת שקושיתו חמורה מאד וכבר נתקשה בזה המהר"חש ח"ג וכמ"ש לעיל בסעיף ל"ד אבל מה נעשה דכו תפסו כלם להלכה וכמ"ש בסעיף ז' והוא נדחק הרבה וגם הגאון מוהרא"ו בביאוריו לש"ע העלה הדבר בצ"ע. אמנם לפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין קושית הש"ס בב"ב שם אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ומאי קושיא דלמא ע"כ לא פסלו רבנן בדף של נחתומין רק בכלי מתכות דפשוטיהן מקבלי טומאה וא"כ טרם שנקבע היה ראוי לקבל טומאה ולכך ס"ל דל"מ הקביעות לבטל הטומאה מיניה עד שיעשה מעשה לבטל הטומאה וכמו דקי"ל כל הכלים שירדו לידי טומאה אינם עולין מטומאתן כ"א במעשה אבל כאן מיירי בצינור של עץ ופשוטיהן טהורין ולדעת קצת הפוסקים אף מדרבנן טהור ואף לדעת הפוסקים דטמא אינו רק דרבנן ובדרבנן מהני הקביעות והיא קושיא גדולה וצ"ל דבס"ד דהוה ס"ל דבפשוטי כלי עץ מיירי וכמו דמשני לר"א וא"כ שפיר מקשה. אך לפ"ז צריך להבין אח"כ דמסיק ריב"ח דבכלי מתכות מחלוקת א"כ למה ליה לשנויי לעולם רבנן ושאני שאיבה דמדרבנן ולא משני דשאני כלי מתכות דאורייתא וכמ"ש וצ"ל או דרצה לשנויי אף אם נימא דהאי דצינור גם בצינור של מתכת מיירי או משום דהש"ס רצה לומר מתחלה דשאיבה דאורייתא ומקשה ליה דשאיבה מדרבנן א"כ רצה להודיענו דשאיבה דרבנן דאל"כ היה מקים לטעות דשאיבה דאורייתא וז"ב. ולפ"ז לפי המסקנא שפיר יש לחלק דאף בדאורייתא ג"כ בכלי עץ מועיל קבעו ולבסוף חקקו דפשיטי כלי עץ טהור ולא נחת עליו שם טומאה וז"ב מאד לדעתי. שוב ראיתי ברמב"ם פי"א מכלים הכ"ד כשהביא הך דף של נחתומין כתב בהדיא הטעם דפשוטי כלי מתכות טמאין והדבר ברור דכיון למ"ש. ולפ"ז א"ש מה שתפסו הפוסקים בפשיטות ומכללן הטור בס"ז שכתב דקבעו ולבסוף חקקי כשר וכ"כ הרשב"א משום דלפי המסקנא בודאי קי"ל כן וז"ב לדעתי. ומ"ש הס"ט בסי' קצ"ח ס"ק ס"ג בסיף אריכות דבריו לענין השליבות להקשות דא"כ בכלי מתכות הנעשה לקרקע דטהור וכמ"ש הרמב"ם פ"ט דכלים והוא משנה בכלים וקשה דלרבנן השתא בקבעו ולבסוף חקקו מטמאין מכ"ש בנעשה לקרקע דמהראוי שתטמא במחכת"ה אינה קושיא כלל דש"ה דכיון דמתחלתו נעשה לשמש עם הקרקע א"כ אין עליו שם כלי כלל משא"כ בקבעו ולבסוף חקקו עכ"פ מתחלתו היה יכול לעשות כלי ממנו ואפשר היה דעתו ג"כ כן רק שאח"כ קבעו ולבסוף חקקו. שוב ראיתי ברמב"ם פ"כ משנה ד' דכלים שכתב בהדיא שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע הכותל אז בארץ הנה הוא יקבל טומא' כמו שהי' לפי דעת החכמים בדף של נחתום והלכה כחכמים ואמנם יהי' המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומא' אצל חכמים כאשר נעשה זה הדבר בתחלתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע עכ"ל הזהב ראו עיני ושמחו שכוונתי לדעתו הגדול' דאף לרבנן כל שנעש' לשמש את הקרקע טהור וגם הא דלרבנן מטמא בדף של נחתומין הוא כשקיבל טומא' תחלה שהי' כלי אז לא נבטל אח"כ אצל כותל וכמ"ש ודו"ק ומ"ש התוי"ט פ"ו מ"י דמקאות גבי אביק לתמוה על הרמב"ם הא נעשה לשמש עם הקרקע מ"ש הנה לפמ"ש הרא"ש בתשוב' כלל ל"א סי' ז' דכ"ז שלא נתחברו עם הקרקע בבנין או שאינם טמונים בתוך הקרקע או שלא נעשה מתחל' לשם כך שיהי' משמש עם הקרקע לא מקרי משמש עם הקרקע ל"ק על הרמב"ם דאפשר דמיירי באחת משלש אלה ותדע דדברי רבינו שם הם מהתוס' כמ"ש שם והתוספתא לא יסתור דברי המשנ' בכמה מקומות. אחר זמן רב מצאתי בנוב"י מהד"ת סי' ק"ט שגם הוא במחכת"ה נסתבך בזה ע"ש שלא העלה דבר ברור ובמחכ"ת הדבר ברור שאין הנושאין שווין וכמ"ש בשם הרמב"ם ודו"ק

וראיתי בתוס' חרשים שם שרצה לישב קושית התוי"ט הנ"ל וכתב דדוקא לענין טומא' הוא דאינו מטמא כל ששימש ע"ג קרקע אבל גבי שאובין דכתיב כלי כל דהוה כלי מתחלתו לא מתכשר אף שמשמש עם הקרקע ע"ש. ובמחכ"ת לא זכר שם דברי הרא"ש שם כלל ל"א סי' ז' הנ"ל שהאריך בזה לענין מקוה דכשר בזה וכן הוקבע בש"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח ועיין בב"י שם שהאריך בזה מכמה תשובות דכל כה"ג לית בי' משום הווייתו ע"י טהר' וז"ב ופשוט [ומיהו יש לחלק בין שאובין להווייתו ע"י טהרה] ומ"ש התוס' חדשים ראי' מצינור דבחקקו ולבסוף קבעו פסול אף דנעש' לשמש עם הקרקע אינו ראי' דלא מיירי בנעש' מתחל' לשמש עם הקרקע וכאן בעינן שנעש' מתחל' לשם כך אף דבש"ע לא ביאר כך אבל הרא"ש כתב כן ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' קל"ז שהאריך בזה. וגם י"ל דמיירי מצינור שעל הגגות. עכ"פ יהי' איך שיהי' דברי הפוסקים לענין קבעו ולבסוף חקקו נכונים דכשר בכל ענין אף בכלו שאוב משום דפשוטי כלי עץ טהור ולפ"ז יגדל התימ' על המהרי"ק והג"מ הנ"ל דאף בסילונות של עץ רשו לשמא נתלחלח אח"כ ונעש' בהן גומא ואמאי והא קבעו ולבסוף חקקו. ומה שנרא' לי בזה דהנה צריכין להבין למה קבעו ולבסוף חקקו לא פסלו רבנן משום גזירה אטו חקקו ולבסוף קבעו וכן ראיתי שפירש הגאון בעל עצי אלמוגים בהלכות נט"י סי' קנ"ט לישב קושית הט"ז על האגוד' והובא בנוב"י מהד"ת סי' קמ"ב אבל באמת צ"ל דזה אין סברא לגזור כיון דאין דרך לחקוק אחר שנקבע בבנין וא"כ הוה מלתא דל"ש ומידע ידיעי שבשביל כך נחקק אח"כ כדי שיהי' כשר למקו' ול"ש למגזר אטו חקקו ולבסוף קבעו דכאן מידע ידיע שנעש' אח"כ ולפ"ז כאן דחיישינן שמא יעשה גומא מצד עצמו וכמ"ש המהרי"ק שם דכן דרך להתלחלח מחמת הקרקע עד שנעשה גומא על ידו וא"כ כיון שנחקק מצד עצמו שפיר גזרו אטו חקקו ולבסוף קבעו וע"ז חשש המהרי"ק וכתב דבכה"ג ל"ח לזה כיון שנחקק מצד עצמו ובמהרי"ק שם כתב דל"ש כיון שהוא מן הגגות לא שכיח שיתלחלח וברמ"א העתיק הטעם דנעשה מעצמו ל"ח ג"כ וז"ב. עוד יש לומר דבאמת צריך להבין מיט קבעו ולבסוף חקקו לא יפסל מה בכך שקבעו ובטלו מהיות כלי הא מ"מ אח"כ כשחקקו הוציאו במעשה ומעשה מוציא מידי מעשה. אך ז"א דע"כ לא אמרו מעשה מוציא מידי מעשה רק בתלוש אבל כאן שבתחלה בטלו לקרקע