דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קנה

נכון דשם דמיירי בשני כיתי עדים דאחת אומרת דקודם שנגע מת ואחת אומרת אח"כ דעכ"פ כבר נתברר חזקת חי שלו דתרווייהו בחי קמסהדי רק שנחלקו אם מת קודם הנגיע' או אח"כ שפיר שייך חזקת חי. ובזה מיושב היטב מה דק"ל בראשית ההשקפ' דלמה נדחק רש"י לפרש דרבא קאי בשני כיתי עדים ולא פירש בפשיטות דרבא משני דשאני נגע באחד דאיכא תרי חזקי וראיתי במהרש"א שהקש' כן ונדחק ולפמ"ש א"ש דע"כ מיירי בשני כתי עדים דאל"כ ל"ש כלל חזקת חי וכמ"ש הנוב"י בשם הב"ש ואף דדברי הנוב"י שם צ"ע וכוונת הב"ש שם יש לפרש בפשיטות דעיקר אנו דנין על אותו איש שנפל הספק ולזה נותן לו חזקת חיים אבל לאיש שלא נודע ל"ש חזקת חי דאטו לא יש מתים בעולם עכ"פ כאן שייך בודאי לומר דל"ש חזקת חי דלא נודע לנו אותו האיש ואף דבודאי היתה לו חזקת חיים עכ"פ בפ"א מ"מ כל שלא נתברר לנו חזקת חיים שלו ל"ש לתת לו חזקת חיים שמי לא משכחת לה שכבר מת וכמו שהאריך הנוב"י שם ולכך הוכרח רש"י לפרש בשני כתי עדים ודו"ק היטב. שוב ראיתי בחידושי רשב"א בנדה דף ב' גבי התם תרתי לריעותא שכתב להקשות ומ"ש מהא דחכמים מטמאים גבי נגע באחד בליל' לשרוף קדשים וכתב דשאני התם דלאו בחזקת חי הי' עומד וכדאמרו בתוספתא מודים חכמים לר"מ בראהו מבערב משום דאי הוה בחזקת חיים לא הוו רבנן הולכין בתר שעת מציאתו ע"ש הרי בהדיא דזה לא מקרי חזקת חי וכמ"ש הנוב"י גם אם ראהו חי סי' מקרי חזקת חי ואילו הי' הנוב"י רואה זאת לא הי' חולק על אא"ז הח"ץ שגם הרשב"א כתב שם בהדיא דקאי אף לחולין ומשמע אף בר"ה וכמו שהבין הח"ץ בדעת הרמב"ם וכן הבין המשנ' למלך ספ"י דמקוואות בד"ה כתבו התוס' מדברי הרשב"א כן

ובזה יש לישב קושית המלמ"ל שם דלר"ש דסובר במקוה דברה"י ג"כ אינו טמא רק מספק ומ"ש דבנגע באחד בליל' רבנן מטמאין ע"ש שהאריך הרב' בזה ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י פירש פלוגתא דר"מ ורבנן בנוגע באחד בליל' דלא מיירי ביש שני כתי עדים כאוקמתא דרבא רק כשאר אוקמתות וכיון שכן לא נשאר רק חזקת טהרה של הנוגע בלבד שפיר ס"ל לרבנן דהולכין אחר שעת מציאתן כיון דכעת הוא ודאי טמא לא אזלינן בתר חזקה הראשונ' אבל במקו' דיש שני חזקות חזקת המקו' וחזקת טהרות דהרי חסר לפניך לא ס"ל לר"ש כמ"ש המלמ"ל שם באורך ואף אם נימא דס"ל הרי חסר לפניך עכ"פ יש כאן שני חזקות וחד חזק' דהשתא דהיינו הרי חסר לפניך לכך אינו טמא רק מספק אבל בנגע באחד בליל' דאינו רק חזק' אחת ולכך לא אזיל בתרה וז"ב ודו"ק. ובמ"ש יש ליישב קושית הר"ש פ"ה דטהרות גבי הא דתנן שם שנים אומרים נטמא ושנים אומרים לא נטמא והקש' דהכא משמע דאף בתרי ותרי נמי ברה"ר ספיקו טהור ואילו בעירובין דף ל"ד מוקי לה בשני כיתי עדים ומטמאין מספק ע"ש. ולפמ"ש למעל' א"ש דשאני כאן שנטמא כעת בודאי ורק דספק שמא נטמא מבע"י או מבערב ובכה"ג אף ברה"ר ראוי לטמא כמ"ש התוס' ריש נדה דבכה"ג שכעת נטמא בודאי לא ילפינן מסוט' ואף ברה"ר טמא וה"ה לגבי שתי כתי עדים מהראוי לומר כן אף לענין חילין וכעין זה כתבו התוס' בעירובין שם דף ל"ו ע"א ודו"ק. אחר שנים רבות מצאתי בשב שמעתתא שמעתא א' פ"ח שכתב כעין דבר זה בישוב קושית הר"ש ונהניתי. ובלא"ה י"ל דבאמת למ"ד דתרי ותרי ספיקא דרבנן פשיטא דברה"ר לא מחמרינן דראוי לאוקמא אחזקת היתר אבל למ"ד דתרי ותרי ספיקא דאורייתא מחמרינן אף ברה"ר ולא מוקמינן אחזק' וא"כ שם בעירובין דרבה ורב יוסף אוקמי בתרי ותרי שפיר מחמירין בטומא' אף ברה"ר אבל לדידן דלא קי"ל כרבה ור"י בזה כמבואר ביבמות דף ל"א א"כ לכך מקלינן ברה"ר וז"ב

ובזה מיושב ג"כ מה שהאריך בשב שמעתתא דהו"ל איקבע איסורא ולפמ"ש י"ל דברה"ר ל"מ גם אקבע איסורא דהרי יש חזקת טהר' ומקלינן ודו"ק. וגם י"ל דתלוי בהטעמים של אקבע איסורא דלמ"ד משום דאפשר לברר א"כ גם בשתי כתי עדים אפשר לברר ע"י הזמה וע"ש בש"ש שהאריך בזה אבל לדידן דקיי"ל כר"נ לכך ברה"ר טהור ול"מ אקבע איסורא ודו"ק

והנה במ"ש למעל' בשם הריטב"א בעירובין דעיקר אנו דנין על עיקר הספק ומה שמסתעף ממנו ממילא הוא כמוהו ולכך בעירוב הספק בא מחמת עירוב וכן גבי מקוה אמרינן העמד אדם על חזקתו ולא הטהרות על חזקתו משום דהטהרות מסתעף ע"י האדם וביאור הדברים דלכאור' אם באנו לדון על עיקר הדבר שוב הי' לנו לדון על המקו' עצמ' שהי' בחזקת מקו' כשרה וצ"ל דהמקו' בפ"ע מה נ"מ אם היא חסרה או מלאה ורק שאנו דנין על האדם אם נטהר בזה והרי האדם יש לו חזקת טומא' אבל הטהרות שנגעו באדם באין מכח האדם וקשה לפ"ז מש"ס ערוך במכות דף ד' דאמרו שם מהו וכן מ"ד התם אוקי גברא אחזקתי' הכא אוקי תרומ' אחזקת' קמ"ל ואיך שייך לדמות חזקה דתרומ' לחזק' דגברא הא התרומ' מסתעף מהגברא והיא קושיא גדול' ולפירוש הריטב"א שם שלכך לא אוקי טהרות אחזק' דהרי הטהרות בודאי נגעו בהם פקעו החזק' מיני' כדאמרו גבי שליא בבית א"כ כאן דאינו ברור שנגע' התרומ' באותו מקום שהי' האדם וגם בזה יש לעיין דכל שהי' שם האדם טמא את היין והיין טמא את הככר וע"כ צ"ל דזה באמת קמ"ל וא"כ גם לפירוש הר"מ בר"ש שהביא הריטב"א א"ש ועיין לדו"ז בישועת יעקב באהע"ז סי' י"ז ס"ק כ"ט שלא הזכיר דברי הריטב"א בשם הר"ם בר"ש וגם רצה להסכים דברי הריטב"א בקידושין גבי שליא לסברת הר"מ בר"ש והדבר תמוה דהריטב"א לעצמו דרך אחר וכמ"ש וצ"ע

והנה התוס' דיה הכא הקשו דהא בכתובות דף כ"ו אמרו דתרי ותרי אף בדאורייתא ודבריהם צ"ע דאדרבא בדאורייתא הוא דמחמרינן ובדרבנן מקלינן כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ו ד"ה אנן וגם דברי התוס' שם וכאן צ"ע ולמה לא תירצו דרבה ור"י ס"ל כהס"ד ביבמות שם דרבה ור"י ס"ל דתרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא וצ"ע כי לא נפניתי כעת. שם ס"א בש"ך ס"ק ב' ע"ש שכתב בשם הב"י דכל המעיין מצטרף כל מה שיש בי מתחלה ועד סוף לענין מ' סאה אף שאין בשום מקים ממנו מ' סאה וכתב הש"ך ופשוט הוא ובאמת שהב"י בסיף הסימן דעתו דאינו מצטרף דהו"ל קטפרס והד"מ בס"ק ז' הביאו והניחו בצ"ע ועיין בט"ז ס"ק ג' בסופו במ"ש עפ"י דברי המרדכי דלמעלה אין לטבול דהו"ל קטפרס ע"ש וצ"ע דמהתוספתא הנ"ל משמע דאין לחוש בזה וכמ"ש הב"י כאן והש"ך הסכים כן בפשיטות ועיין חולין דף ל"א לגזור משום חרדלית של גשמים וברש"י שם ובחגיגה דף י"ט ודו"ק היטב

שם ס"ב דאם רבו הנוטפין על הזוחלין וכו' ואם היה מחצה על מחלה עיין ש"ך ס"ק יו"ד מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דתלוי בשני תירוצי התוס' בכמה מקומות בענין א"א לצמצם דאם נימא כמ"ש הר"ר שמעי' דכל היכא דאיכא תרי צדדים להקל מקילין א"כ גם כאן איכא תרי צדדים להקל שמא הם פחות ושמא הם מחצה על מחצה ממש ושרי ולפי פירוש הראשון זה הוה כבידי שמים דא"א לצמצם וגם הא אנן קיי"ל דא"א לצמצם אף בידי אדם כמ"ש הרמב"ם פ"ח מרוצח. ובאמת לפמ"ש הראב"ד בספר בעל הנפש לפנינו כמ"ש הש"ך בשמו לחד תירוצא דבעינן רוב זוחלין א"כ גם לפירוש הריש יש להחמיר דהוה תרי צדדין להחמיר שמא פחות ושמא בצמצום מחצה על מחצה ואנן בעינן רוב זוחלין וע"כ יש להחמיר

שם ס"ה הלכך גל שנתלש מן הים עיין בב"י שהביא דברי הרמב"ם פ"ט ממקוואות שכתב אין מטבילין בגל כשהוא באויר וכו' לפי שאין מטבילין בזוחלין ק"ו באויר והב"י האריך לפרש דגזירה אטו זוחלין שהן נוטפין ע"ש אבל לא נודע מהיכן יצא לו. ולפענ"ד נראה דיצא לו מהא דאמרו בחולין דף ל"א ומנא תימרא, דלא מטבילין בכיפין דתנן מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין שאי מטבילין באויר והקשו בתוס' דאי משנה היא א"כ מה קמ"ל כאן דמטבילין בראשין ולפמ"ש א"ש דבאמת ה"א דלגזור אטו נוטפין שהן זוחלין וע"ז קמ"ל דדוקא בכיפין שהם באויר הוא דגזרינן אבל בראשין מטבילין ואי לא קמ"ל רק המשנה הלז דמטבילין בראשין ה"א דל"ש כלל הגזירה דזוחלין והא דאין מטבילין בכיפין הוא משום שהם באויר כמ"ש רש"י וע"ז קמ"ל כאן דיש לחוש משום נוטפין שהם זוחלין ואפ"ה בראשון מטבילין. והעיקר נראה לי דבאמת אינו מבואר באותה ברייתא דמטבילין בראשין דאינו מבואר רק דאין מטבילין בכיפין ורק ממילא שמעינן דמטבילין בראשין ועיין בר"ש פ"ד דמקוואות הלכה ד' ותראה שכוונתי האמת ודרך הש"ס להביא הברייתא בשינוי לשון

שם סט"ו והם כשרים כתב הש"ך ואם הלכו אותן המים שהשליכו במעיין למקוה חסר שלא הי' בו כלום יש מתירין ג"כ לטבול בו עכ"ל ר"י ומביאו ב"י ומשמע דיש אוסרין ולכך טוב להחמיר עכ"ל הש"ך וכוונתו נראה לפענ"ד דכאן שבאו המים למעיין כ"ש או מקוה שיש בה מ' סאה וא"כ הוכשרו המים ע"י השקה למעיין וא"כ בזה אם אותן המים שנטהרו ע"י השקה הלכו למקוה חסירה בזה יש מתירין לטבול בו דהו"ל מים כשרים למקוה או למעיין וע"ז כתב הש"ך דמ"מ יש אוסרין דע"כ לא מכשירין שאובים רק באותה מקוה שנכשר או במעיין אבל לעשות ממנו מקוה אחרת אסור וז"ב לפענ"ד בפירושו

ובזה נראה לי דמיושב מה שהאריך הנוב"י דאותן הדעות הן הן הדעות דסעיף נ"ב ובש"ך ס"ק קי"ב בשם ר"י ודבריו תמוהין דא"כ הא שם כתב ר"י אותה דיעה דאוסרת והב"י והד"מ כתבו דיש להחמיר וכאן כתב ר"י לאותה הדיעה שמתיר והב"י וד"מ לא כתבו כלום. אבל באמת הדבר תמוה דשם מיירי בבא להכשיר מקוה פסול עם הכשר או ששניהם חסרים ובזה שפיר כתב ר"י דמיד שנסתם ההשקה שוב נשאר המקוה הפסילה בחזקתה דשם היה מקוה פסולה ורצו להכשירה ע"י עירוב למקוה כשרה בזה שפיר אמרינן דכל שנסתם ההשקה שוב נשאר כל חד אדוכתא ולכך כתבו ב"י וד"מ להחמיר לכתחלה אבל כאן דכבר נכשר המים ע"י ההשקה ואח"כ שטף ועבר למקוה ריקנית בזה נראה שיש להקל ולכך כתב ר"י דעת המתירין וז"ב

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מסעיף נ"ה. ולפמ"ש לק"מ דשם שפיר כשר שכבר ערבם וגם לפמ"ש השיך ס"ק למ"ד דהך דסעיף נ"ה י"ל דמיירי במעיינות פשיטא דל"ק ומה שהשיג בדג"מ עליו עיין בש"ך ס"ק נ"ב ועיין בדג"מ שם. אמנם גוף דברי הש"ך ס"ק למ"ד שחולק על המהרי"ן מהריב"ש ת"ל שבשנת תרי"ב למדתי בחורף הלכות מקוואות והרגשתי שמדברי הריב"ש סתירה להש"ך אך מ"ש הש"ך לפרש דברי הריב"ש דהכוונה לפי שבא מכח אדם הטובל אזיל לשיטתו ס"ק ק"כ שמחלק כן אבל מדברי הריב"ש הנ"ל אדרבא משמע דליתא לחילוק זה וגם בבא מכח הטובל חשוב