דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קנד

כתב הך רבותא דאפילו בס"ס טהור וע"כ משום דבס"ס אזלינן להחמיר אף בדרבנן וכן נראה מהב"ש באהע"ז סי' קנ"ז להחמיר ועיין בדג"מ שם. והנה גם מה שחידש המלמ"ל פ"ד מבכורות בספק על גוף הירידה לטבילה שדעתו להחמיר אף בדרבנן וכתב שלכך דקדקה המשנה וכתבה ירד לטבול והנך רואה שרבינו לא כתב ירד לטבול בספק דרבנן ואדרבא כתב להיפך ואעפ"י שנסתפק לו אם טבל אם לא טבל הרי דאף בספק על גוף הטבילה נמי טהור בדרבנן והן נסתר מחמתו מה שחידש הנוב"י דר"מ דמיקל הוא דוקא בירד לטבול ומלבד כל ע"ש לעיל לדחות דבריו הרי הרב אומר כן בפירוש דאף בלא ירד לטבול אפ"ה טהור וברישא כתב כלשון המשנה דירד לטבול להורות דאף בירד לטבול מ"מ טמא וז"ב ודו"ק::

והנה התוס' בעירובין דף ל"ו ד"ה במקוה כתבו וז"ל וא"ה והא ר"י מטמא אפילו טהרות אם נגע בהן דלענין דאמרת ליה זיל טבול אפילו ר"מ מודה כדאמרינן גבי ספק טומאה ברה"ר כוונו למה דאמרו בע"ז דף ל"ו דספק טומאה ברה"ר דטהור הי' הלכה ואין מורין כן עד שבא יוסי בן יועזר והורה להתיר וכי אתי ר"י א"ל הא מיא בשקתא דנהרא זיל טבול והיינו דא"ל אם טבלת אין בכך הפסד כמ"ש רבינו פט"ו מאה"ט ה"ו ולפ"ז פשיטא דאם בא לשאול אם טהור הוא אסור לו להורות שהוא טמא דקיי"ל כיוסי בן יועזר ועיין במשנה למלך פ"י ממקוואות הלכה וא"ו שהאריך בזה ולפ"ז מה מקשו התוס' כאן דא"כ נ"מ לענין זה שאם בא לשאל דאין מורין לו ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש המלמ"ל בטעמו של דבר דלכך ברה"ר צריכין להורות לו שהוא טהור דאל"כ תצא חורבה דיבא לשרוף טהרות שנגע בהם מכבר בעודנו בספיקו ולכך צריך להגיד לו ולפ"ז כאן דאינו רק ספק מדרבנן ואין שורפין את הטומאות עליו וא"כ אין נ"מ וא"צ להורות לו שהיא טהור

ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א דא"כ מה פריך לר"מ דאורייתא אדאורייתא הא מה דמטהר ר"מ הוא דוקא לענין טהרות בספק נגע דלענין הוא עצמו אומרים לו זיל טבול וא"כ לענין הטהרות אוקי אחזקתיה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם לענין ספק טומא' דאורייתא פשיטא דאין אומרים לו זיל טבול דנ"מ לענין לשרוף עליו את התרומ'. ובזה מיושב היטב הא דהקש' המהרש"א בהא דפריך הש"ס דר"מ אדר"מ ולמה לא פריך דר"מ אדר"מ מספק נגע על ספק טבל ולפמ"ש א"ש דשם בספק טבל י"ל דלכך טמא לענין דאומרים לו זיל טבול ושם ליכא חשש דישרוף עליו התרומ' דשם לפי מה דפירשו התוס' דמיירי בס"ס ועל ס"ס אין שורפין תרומה וקדשים כדאמרו בנד' דף ל"ג ועיין ברבינו פי"ג מאה"ט ולכך שפיר טמא משא"כ בספק נגע דאין אומרים לו זיל טבול משום דא"כ ישרוף עליו תרומ' וקדשים ודו"ק היטב כי חריף הוא: אמנם בכ"ז מלבד דלשון התוס' משמע דגם ברה"ר אומרים לו זיל טבול ומורין להם כן אף גם דלפמ"ש התוס' דר"י דמטמא קאי לטהרות א"כ כיון דאיכא נ"מ לענין טהרות שוב אין מורין לו כן דניהו דלא שורפין אבל עכ"פ תולין ושייך בהו חורבא וצ"ע. ואולי התוס' פירשו דהלכ' ואין מורין כן הוא כפירש"י דאין מורין היינו ברבים ע"ש ועיין במלמ"ל פי"ט מאה"ט ה"א ד"ה ומ"ש ע"ש באורך גם לפמ"ש שם המלמ"ל דר"ע ור' יוסי חלקו על יוסי בן יועזר ובהוחזק' טומא' ר' יוסי מוד' דמטמאין ברה"ר א"כ ודאי דל"ק על ר' יוסי קושית התוס' וצע"ג גם צ"ע על המלמ"ל שהאריך שם אם בספק דרבנן אומרים לו זיל טבול ע"ש בפ"י ממקוואות ולא הביא דברי התוספות הנ"ל

והנה המלמ"ל פ"י ממקוואות האריך בדברי הר"ש פ"ה ממקוואות משנ' ג' במה שהביא התוספתא בנפלו שאובין ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו שר"י אומר שאומרים לו שלא יטבול באחת מהם ואם טבל באחת מהם ועש' טהרות דטהורו' דכתב הר"ש דהיינו מתניתין דלעיל דנחלקו ר"י ורבנן ומוד' ר"י דאם עשה טהרות דטהורות וכך אמרו לעיל דלטמא טהור וכתב הוא דשם קאי לענין הטהרות שכבר עשה ולא לענין הטהרות שיעש' אח"כ. ובאמת שגם מדברי התוס' בעירובין דף לו ד"ה במקו' נרא' כפירש"י וגם בשו"ת נוב"י סי' ס"ה תמה על הר"ש ולא נזכר מדברי המלמ"ל הנ"ל אמנם לפענ"ד בלא"ה דברי הר"ש צ"ע דנרא' דל"ד למחלוקת דר"י ורבנן במשנ' דהנה כבר נודע מ"ש הריטב"א בעירובין דף ל"ו דעיקר אנו דנין החזק' ממי שבא הספק ממנו ולכך אמרו ב"ש העמד המקוה על חזקתו ולא אמרו העמד טהרות על חזקתן וכ"כ בשו"ת מזרחי ח"ב סי' כ"א ובמק"א הארכתי בזה ליישב קושית המהרש"א בריש נדה ולפ"ז בשלמא בהך דמשנה דעיקר הספק הוא מכח האדם אם טבל או לא טבל או אם טבל במקוה שלימ' או חסרה שפיר אנו דנין על האיש ובזה בטומאה דאורייתא אוקי גברא אחזקתי' משא"כ בטומא' דרבנן ור"מ ור"י ס"ל דאף בטומא' דרבנן אוקי אחזקתי' ולא נסתלק מעליו חזקת טומאה אבל כאן עיקר הספק בא על המקו' אם היא כשרה והספק במקו' הוא מן התורה ולכך מהראוי שתעל' לו טבילה בדיעבד דמה ענין חזקת טומאתו אנו דנין על גוף הספק ממה בא וכעין זה חילק הנוב"י אלא שדרך בד"א. מיהו באמת התוס' בעירובין שם לא ס"ל סברת הריטב"א הנ"ל וגם הר"ש אזיל בשיטתייהו ובזה ניחא הא דקאמר ומודה ר"י דאם עשה טהרות דטהורות והדבר תמוה דהא ר"י אית לה דספק ליטהר ספיקו טמא וכיון דזה ודאי טמא אמאי יהי' הטהרות שעשה טהורות וכבר האריך בזה המלמ"ל פ"י שם. ולפמ"ש א"ש דכאן אנו דנין על המקו' והוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא שפיר טהורין הטהרות ומה דאומרים לו שלא יטבול הוא משום דבא לכנס לכלל ספק אומרים לו הב"ר שלא יכנס בספק ולא יטבול באחת מהם ועיין במלמ"ל שם ודו"ק

אחר שכתבתי זאת ראיתי בס"ט ס"ס קצ"ט האריך הרבה בענין ספק' דרבנן באתחזיק איסורא והעיר קצת במ"ש לחלק בין המשנ' דנחלקו ר"י ורבנן להך דשלש' לוגין שנפלו ואח"כ ירדו גשמים והביא ג"כ דברי הריטב"א הנ"ל ונהניתי. והנה ראיתי שם שהמיר דמה פריך הש"ס דר"י אדר"י דלמא הא דמחמיר ר"י הוא דוקא ברה"י דבדאורייתא ספיקו טמא ועשאוהו כודאי ולכך גם בדרבנן מחמיר ר"י דיהי' טמא עכ"פ מספק משא"כ בתחומין ע"ש. ולפענ"ד עפמ"ש לעיל דספק הי' בו מ' סאה הו"ל דבר שאין בו דעת לשאל ולכך הוצרך רבינו לטעם החזקה וא"כ ל"ק קושיתו דמזה פריך לר"י דאמאי מחמיר בזה

ובזה מיושב היטב הא דפריך אדרבא העמד מקוה על חזקתה והקשה הריצב"א דאם נימא דמיירי בס"ס מאי פריך דמ"מ ספק לא טבל וע"כ דאו או קתני והס"ט הקשה דאכתי מה פריך ומנ"ל להש"ס דלא מיירי בס"ס ול"ק ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דמשני הש"ס העמד טומאה על חזקתו אף דירד לטבול צ"ל דהוא משום דספק טומאה ברה"י טמא וא"כ גם בדרבנן החמירו אף דאתרע החזקה ולפ"ז שפיר פריך כיון דהעמד מקוה על חזקתה שוב הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול וכנ"ל וא"ל דבאתחזיק איסורא אף בדבר שאין בו דעת לשאול ספיקו טמא דז"א דהא לא אתחזיק איסורא דאתרע ואדרבא אתחזיק המקוה בחזקת כשר ודו"ק

והנה בס"ט שם והנוב"י סי' ס"ה הקשו דלפמ"ש התוס' דר"מ דמטהר בנגע באחד בלילה הוא דוקא בר"ה שספק טומאה ברה"ר טהור א"כ מה מקשה דר"מ אדר"מ הא שאני הך דנגע דהוא ספק טומאה ברה"ר והיא קושיא גדולה ועצומה מאד. והנראה דלא מבעיא לפי שיטת הרמב"ם דפסק בהך דנגע כרבנן דמטמאים ומטמא אף ברה"ר מדאורייתא אף לחולין משום דכשעת מציאתן הוא דאורייתא א"כ שפיר מקשה דמה מועיל ספק טומאה ברה"ר הא בתרומה אזיל ר"מ בתר שעת מציאתן לגבי תרומה דלא אזיל בתר ודאי וע"כ משום דכשעת מציאתן חשיב ודאי וכמו לחכמים גבי נגע דמחשבו ודאי אלא אף להתוס' שכתבו בעירובין שם ובריש נדה דאינו רק חומרא בעלמא לקדשים אפ"ה פריך כיון דלא החמיר ר"מ לקדשים ע"כ דלא מחשיב שעת מציאתן כלל וא"כ אמאי מחמיר בתרומה דג"כ אינו רק משום שעת מציאתן וכעין זה כתב הנוב"י שם

ובזה יש לישב קושית המהרש"א שהקשה דאמאי לא פריך דר"מ אדר"מ מספק נגע לספק טבל. ולפמ"ש א"ש דאפשר לומר דספק טבל מיירי ברה"י ואף דהתוס' כתבו דספיקו טהור מיירי ברה"ר כבר כתב הנוב"י שם דט"ס היא וקאי על ספק נגע ולכך מחמיר בדאורייתא משא"כ כאן דאינו רק ברה"ר וז"ב. ואף אם נימא דגם התם אינו מטהר רק ברה"ר בספק דרבנן וכגירסת התוס' לפנינו וא"כ בדאורייתא מטמא אפילו ברה"ר מ"מ לא קשה דשאני התם דהוה סוף טומאה ואף בר"ה טמא משא"כ בספק נגע דהוה תחלת טומאה וכדמחלק הש"ס בנדה דף ג' לענין מקוה ע"ש וז"ב. ובלא"ה י"ל בישוב קושית הנוב"י והס"ט הנ"ל דבאמת צריך להבין דברי התוספתא דר"מ מטהר לפי שספק טומאה ברה"ר טהור והרי כבר השרישו התוס' ריש נדה דלא גמרינן מסוטה רק ספק נגע ספק לא נגע שגם עתה הוא בספק דומיא דסוטה אבל כל שכעת ודאי טמא לא ילפינן מסוטה ולפ"ז גם כאן כיון שכעת בודאי מת אין לנו לילף מסוטה ומהראוי לטמא וא"ל דהא כעת לא נגע משא"כ התם האשה בעצמה היא כעת טמאה ודאי דז"א דעכ"פ לענין ראיה שלמפרע אין נ"מ אם כעת ראתה ואפ"ה כל שכעת היא ודאי טמאה לא ילפינן מסוטה דלא הוה דומיא דסוטה שגם כעת הוא ספק משא"כ כאן וה"ה בזה בנגע באחד בלילה דכעת הוא מת בודאי לא ילפינן מסוטה ולדעת זו היא טעמייהו דרבנן דאמרו דהכל הולך אחר שעת מציאתן דלכאורה לא נודע טעמם דבכ"מ חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא ואמאי יטמא כאן ובפרט בספק טומאה בר"ה ולדעת רבינו הרמב"ם מן התורה טמא אף ברה"ר ואף בחולין ועיין בשו"ת ח"ץ סי' ג' ובשו"ת נוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ל"א שהאריכו בזה. ולפמ"ש א"ש דכיון דכעת ודאי טומאתו ל"ש ספק טומאה ברה"ר דכעת ודאי טמא ולא גמרינן מסוטה וז"ב וא"כ מ"ט דר"מ דמטהר וצ"ל דהוא סובר דאין לנו לילך אחר שעת מציאתן כלל וכל שהי' לו חזקת טהרה טהור ונשאר על דינו דספק טומאה ברה"ר טהור ולפ"ז שפיר מקשה דעכ"פ בתרומה אזיל בתר השתא מדודאי כעת טמא לא מועיל מה שהי' טהור למפרע וה"ה כאן וז"ב

והנה לכאורה יש להבין הא דמקשה מר"מ דאזיל בתר חזקה בנגע באחד בלילה ופירש"י בתר חזקת חי והא ל"ש כלל חזקת חי בראה אחד ונגע בו בלילה דהא לא ידעינן כלל מחזקת חי שלו כיון שלא נתברר לנו חזקת חיים שלו וכבר האריך בזה בשו"ת נוב"י חלק אהע"ז סי' ל"א שם. אך באמת ל"ק דאדרבא אם נימא דל"ש חזקת חי כ"כ ממילא עוד קשה טפי דמ"ש דמטהר שם ר"מ אף דל"ש כ"כ חזקת חי ועוד דעכ"פ שייך חזקת טהרה של נוגע. אך עדיין צריך להבין בהא דמשני רבא התם תרי חזקה לקולא הכא חדא חזקה ופירש"י תרי חזקות חזקת חי של זה וחזקת טהרה של נוגע ושם יקשה הא ל"ש חזקת חי כל דלא נודע חזקת חיים שלו ואטו ליכא מתים בעולם וכמ"ש הנוב"י שם. אך באמת הדבר