דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קנא

שם י"א שאסורה לטבול. מקור הדין היא מהמרדכי שכתב בשם ר"ת שפסק דאסורה לטבול כיון דטבילה בזמנה לאו מצוה ור"א ור"ח פסקו דטבילה בזמנה מצוה ע"כ אם סי' בזמנה הי' מותר אבל שלא בזמנה אסיר והב"י תמה דהא באדם מותר משום דמחזי כמיקר ולפענ"ד היה נראה עפמ"ש בתשובה לכבוד אבי הרב הגאון ני' ליישב קושייתו שהקשה לפמ"ש התוס' בשבת דף קי"א ע"ב ד"ה האי שהקשו דהיאך נדה מערמה וטובלת בבגדיה הוא אסור משום דלמא אתי לידי סחיטה וכתבו דמשום מצוה שרי והקשה הוא דא"כ לרבא דשייך משום מתקן רק דגבי אדם נראה כמיקר וא"כ שוב אסור משום סחיטה ממנ"פ אם הוא מצוה שייך משום מתקן ואם נראה כמיקר שוב אסור משום סחיטה וע"ז כתבתי ליישב דבי"ט ל"ש משום מתקן כמ"ש הרלב"ח סי' ט"ו דבי"ט ל"ש תיקון ע"ש ולכך לא כתב הרמב"ם הדין דנדה מערמת רק בהלכות יו"ט ולא בהלכות שבת ושם הארכתי בזה ולפ"ז כאן בשבת שוב ל"ש משום דמחזי כמיקר דא"כ שייך משום סחיטה דגם בהולך בנהר שייך משום סחיטה כמ"ש המהרי"ל סי' ק"כ ועיין במג"א סי' שכ"ו ס"ק ח'. איברא דלפ"ז יקשה דא"כ גם אם טבילה בזמנה מצוה לא הי' ראוי להיות מותר דע"מ שייך תיקון גברא דא"ל דמחזי כמיקר דא"כ אסור משום סחיטה ובאמת התוס' בשבת דף קי"א ד"ה לא דמשום דטבילה בזמנה מצוה לא נתיר תיקון מנא וא"כ קשה על ר"א ור"ח אמאי התירו כשהיה בזמנה. אמנם באמת הדבר נכון דבאמת הך סחיטה דחיישינן כשטובלת אטו דבר ברור הוא והכלבו הובא בב"י לקמן סי' קצ"ט לא כתב רק דאיך התירו שתטבול בלילי שבת וי"ט והיאך תנצל מסחיטת שער והב"י באמת חלק עליו שאין בשער משום סחיטה כמ"ש הרמב"ם פ"ט משבת ע"ש וא"כ אף אם נימא דאסור מדרבנן (ועיין בס"ט סי' קצ"ט ס"ק כ"א מ"ש בסם הלחם חמודות) מ"מ אטו ודאי הוא וספק הוא שמא תבא לידי סחיטה וכיון שכן שוב כשטבילה בזמנה מצוה לא חששו ע"ז ובאמת מותר משום דמיחזי כמיקר ואי דא"כ אסור משום סחיטה ז"א דאטו דבר ברור הוא שהסחוט ולעין הרואה יתלה דלא יסחט ומחזי כמיקר והא דל"ח באמת דשמא יסחוט כיון דטבילה בזמנה מצוה ל"ח אבל כשטבילה בזמנה לאו מצוה שפיר חיישינן שמא יסחוט וע"כ צריך אתה לבא דמשום מצוה לא גזור כע"ש התוס' בשבת שם וא"כ שוב ל"ש מחזי כמיקר דהא אסור משום סחיטה אבל כשטבילה בזמנה מצוה לא חשו לספק סחיטה כלל וא"כ שוב שייך משום מחזי כמיקר והתוס' דכתבו דמשום תיקון מנא לא התירו אף דטבילה בזמנה מצוה היינו שם דקאי לענין יוה"כ ול"ש מחזי כמיקר כלל דהא אסור ברחיצה שפיר כתבו דלא התירו דהוה תיקון מנא אבל בשבת דשייך מחזי כמיקר שפיר ל"ח לספק סחיטה ומותר משום דמחזי כמיקר אי טבילה בזמנה מצוה וז"ב ודו"ק

והנה לכאורה קשה דאיך שייך להתיר בנדה משום מחזי כמיקר דהרי בהא דמבואר סי' שס"ג דהרוצה לטבול כלי בשבת ימלאנו מים כתב המ"א שם ס"ק י"ג בשם התשב"ץ דלא יברך על טבילת כלי דאז מוכח שאינו עושה לשם מצוה ע"כ וא"כ בנדה דמברכת על הטבילה איך שייך משום דמחזי כמיקר וכן הקשה בא"מ ח"ב בתשובותיו אמנם נראה דהנה בסי' ר' לקמן מבואר שני דיעות אי אשה נדה מברכת קודם הטבילה או לאח"כ והנה דעת הסוברים דמברכה קודם משום דל"ש בזה גברא לא חזי דנדה יכולה לברך ולהתפלל בעת נדותה וע"ש ודוקא גבי גר דלא חזי קודם טבילה. ולפ"ז נראה לי דבר חדש דאם נימא דטבילה בזמנה מצוה וטובלת בעת המצומצם להיות ראוי לטבול וא"כ קודם העת הלז לא היתה ראויה לברך על הטבילה דעדיין לא חזיה לטבול מקודם וכל שטבלה מקודם לא עלתה לה טבילה כמבואר בסימן זה ומכ"ש אם טבילה בזמנה מצוה וטובלת בזמנה וא"כ כיון דהטבילה לא היתה ראויה מקודם שפיר כ"ז שלא טבלה מקרי גברא לא חזי דאף דברגע הזאת היא חזיא לברך מקודם מ"מ גבי גר ג"כ ראוי לברך ברגע הזאת שבא להתגייר ועומד במים מ"מ משום לא פלוג בין עת הזאת שהוא רגע מצומצם תקנו שיברך אח"כ וה"ה כאן כיון דעד אותו עת איננה ראויה לטבול מהראוי שתברך אח"כ ודמיא קצת לגר ובכה"ג ודאי מודו גם הדיעה הזאת דמברכת אח"כ וע"כ לא כתבו רק גבי נשי דידן דמחמירין והוה כספק זיבות ולא מקרי בזמנה דראויה קודם ולפ"ז כיון דלמ"ד טבילה בזמנה מצוה מברכת אח"כ שוב ל"ש לומר דניכר בהברכה שמברכת דלא מחזי כמיקר דז"א דהא אינה מברכת רק אח"כ וע"כ לא כתב התשב"ץ רק בטבילת כלי דמברך מקודם משא"כ בזה וז"ב וכעין זה כתבו המפרשים דאם מברכין אח"כ ל"ק הקושיא אבל א"כ יקשה לדיעה הסוברת דמברכין מקודם ולפמ"ש אתי שפיר ולפ"ז זהו כשטבילה בזמנה מצוה אבל כשלאו טבילה בזמנה היא דאז מברכת מקודם שוב ל"ש מחזי כמיקר שוב שייך משום תיקון מנא והוה כמו ביוה"כ דשייך משום תיקון מנא דלא התירו אף דטבילה בזמנה מצוה וז"ב. אמנם בגוף הקושיא דהיאך מברכת הנדה הא ל"ש בזה משום מחזי כמיקר נראה לפענ"ד דבאמת צריך להבין הא דאמר רבא דטבילת כלים בשבת לא משום דהוה כמתקן והיינו שיסברו הרואים שמותר לתקן וצריך להבין דבאמת לא יטעו לתקן ויסברו דהא דהתירו לטבול משום דטבילה בזמנה מצוה ולכך הותר לטבול משא"כ שאר תיקונים לא והנה בכלים י"ל דל"ש טבילה בזמנה מצוה כמ"ש הפ"י בסוגיא דטבילת כלים להשיג על המהרש"א שם ודבריו נכונים וכן הסכים בס"ט כאן אבל באדם קשה דל"ל הטעם משים דמחזי כמיקר וצ"ל דס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ולפ"ז כשטבילה בזמנה מצוה ל"צ לטעם דמיחזי כמיקר דבלא"ה לא יטעו ובטבילה דלאו בזמנה דלאו מצוה היא באמת לא הותר דל"ש מחזי כמיקר משום דמברכת ומ"ש התוס' בשבת דביוה"כ אף דטבילה בזמנה מצוה לא התירו משום תיקון מנא היינו דשם יש חשש דאם יאמרו דטבילה בזמנה מצוה יתירו לרחוץ ביוה"כ אף שלא בזמנה ויהיה אסור משום הרחיצה. ובאמת שזה דוחק והראשון עיקר. עוד נ"ל דאם נימא דטבילת כלי אסור כדאמר ר' ביבי משום שמא ישהה א"כ בשלמא אי טבילה בזמנה מצוה ל"ס החשש שמא ישהה דטבילה בזמנה מצוה ולא ישהה אבל אם הטבילה לא הוה בזמנה שייך שמא ישהה כיון דהשהה גם כעת ולא טבלה בזמנה ולפ"ז בזה"ז דאנוסי בתקנתא דרבנן אם נימא דטבילה בזמנה מצוה אפשר דל"ש שמא ישהה דמסתמא לא ישהה ויש להאריך בזה וליישב בזה קושית הט"ז ס"ק ד' ועיין בנקה"כ שם ודו"ק

והנה החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י הקשה אותי בהא דכתב הד"מ סי' קצ"ז אות נ' דמטעם אדם נראה כמיקר אין להתיר טבילה בשבת רק משום דטבילה בזמנה מצוה ע"ש והרי בשבת דף נ"ג ע"ב אמרו דאדם שאחזו דם מעמידין אותו במים משום דנראה כמיקר הרי דאף בלי טבילה אנו מתירין משום דנראה כמיקר. והשבתי בראשית ההשקפה דל"ד דבאמת טבילת מצוה הוה מתקן וע"כ צריכין אנו לצירוף דטבילה בזמנה מצוה וא"כ עושים המצוה ובכה"ג לא חשו לתיקון וסמכו דנראה כמיקר ואף דבאמת מתקן ע"ז התירו תיקון דרבנן בשביל מצות עונה אבל שלא בזמנה דאין מצוה כ"כ לא רצו להתיר אבל שם דיש חשש גזירה משום שחיקת סממנים וכל דמחזי כמיקר ל"ש למגזר משום שחיקת סממנים דהא אינו עושה שום ענין שיהיה ניכר שהיא רפואה וע"כ שרי וז"ב ופשיט

סעיף ג' והכלות הטובלות. עיין שיך מ"ש בזה והדג"מ הקשה ע"ז וכתב דמ"מ יש להעמיד החופה סמוך לביה"ש ע"ש. והנה הרב הגאון מוהר"ר שמחה נתן ראב"ד ד"ק חוץ לעיר שלח אלי דלפ"ז בע"ש דצריך שיהיה מבע"י כדי שיקנה קודם השבת כמבואר באהע"ז סי' ס"ג וס"ה ולפ"ז שוב מהראוי לאסור. והשבתי די"ל דבכלות מעולם לא גזרו אטו סרך בתה דהא בשאר ימות החול ל"ס החשש בכלות וא"כ לא גזרו חז"ל ול"ש לא פלוג דאדרבא מעולם לא גזרו חז"ל בכלות ועוד דבש"ע סי' של"ט באו"ח כתב הרמ"א דיש להקל אף באם עושה חופה סמוך ללילה ע"ש ובתשובת רמ"א שהאריך בזה וא"כ בכה"ג מותר ושוב לא פלוג ובכל כלות שרי וז"ב לדעתי ועיין בשו"ת פ"מ ח"ב סי' ד' שדחה דברי הש"ך וע"כ אין צריכין לחששא של הדג"מ וממילא ל"ח כלל אף בע"ש ודו"ק

והנה בשנת תרט"ז ה' אב נשאלתי מהרבני מוה' נתן דוד מסטריא באשת חבר שמצאה כתם שהוא טהור מדינא רק שהוא החמיר על עצמו והתחילה לספור הה' ימים שקודם הז"נ ומצאה ביום ראשון מהנקיים כתם טמא גמור אם תתחיל למנות הה' ימים משעת מציאת הכתם השני. הנה הדבר פשוט דמתחלת למנות משעת מציאת הכתם הטמא והחומרא לא יהיה קולא כמ"ש מעלתו מדברי הש"ך שהחמיר בשם העט"ז אף בלא שמשה ואני מוסיף דכה"ג מבואר בר"ן בפסחים פכ"ש דחומרא דהחמירו שאסור לאח"פ לא יהיה נמשך מזה קולא וחשוב דבר שיל"מ כיון דמדינא מותר ומכ"ש בזה וז"ב

סי' קצ"ח סעיף א' שום דבר החוצץ. והנה בטבילת אנשים משום קרי המבואר באו"ח סי' פ"ח מבואר באלף המגן שם בשם מאמר מרדכי דאין קפידא בדבר החציצה והנה גוף הספר אינו ת"י. ולפענ"ד לכאורה ראיה ברורה דאף בטבילת אנשים צריך שלא יהיה דבר חוצץ דהנה כפי הנראה טעמו דכיון דאינן צריכין טבילה רק משום נקיות בעלמא כיון דבטלוה לטבילתא דב"ק ולכך א"צ דין טבילה. ולפענ"ד ראיה דאף בכה"ג צריך שלא יהיה חציצה מהא דאמרו ביומא דף ל"א טבילה זו חוצץ ופירש"י דלר"י קמבעיא ליה דמשום סרך טבילה בעלמא היא והתוס' כתבו דאף לבן זומא פריך דכיון שהוא טהור גמור ואין כאן חשש טומאה רק מעלה בעלמא לכך מבעיא ליה אם חוצץ וע"ז פשט הש"ס דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וא"כ ה"ה לטבילת ב"ק דצריך שלא יהיה חוצץ וא"ל דהתם שאני דהוא לקדש דזה אינו דעכ"פ שם טהור גמור הוא וכאן עכ"פ הוא ב"ק רק דר"ת אין מקבלין טומאה אבל עכ"פ טמא הוא כנלפענ"ד והספר אינו ת"י לראות טעמו ואולי הרגיש בזה שוב הגיע לידי ספר מאמר מרדכי ומצאתי בסי' א' ב' שהזכיר ראי' זו ושמחתי והנה הרב השואל הביא שם ראיה דצריך להקפיד בחציצה מהא דאמרו ביבמות דף מ"ה מי לא טבל לקריו והרי טבילת גר הוה כטבילת נדה דצריך שלא יהיה דבר חוצץ ע"ש בדף מ"ז וכן קי"ל. אך לפענ"ד אף שדבר חכמה אמר מ"מ קשה ולטעמיך הא בב"ק סני בנתינת ט' קבין וריב"ל ס"ל בעצמו כן וע"כ כמ"ש בסי' ב' שם הרב המחבר דבאמת בתקנת עזרא הי' נוהג טבילה זו ככל טבילות בלי חציצה וכל הדינים ואח"כ שהקלו בטבילה זו ודי בט' קבין ממילא א"צ כל דיני חציצה ואני מוסיף נופך דלפמ"ש הרא"ש בסוגיא דזמן בגיטין דבזה"ז אף דל"ש מיתה וליתא לתקנה מ"מ המשיכו התקנה משום חשש בנים ע"ש ולפ"ז כ"ז דהיה שייך תרומה וקדשים והיה צריך מדאורייתא טבילה בלי חציצה המשיך עזרא התקנה גם לתפלה בכל הדינים אבל כיון שבסוף האמוראים בטל תרומה וקדשים בעוה"ר דבדורות האמוראים הראשונים הי' להם עוד אפר פרה כדאמרו חברייא מדכן בגלילא וא"כ בטל תחלת הדין וא"כ ממילא לא היה צריך רק ט"ק לכך הקלו דא"צ להקפיד בחציצה וכדומה ובזה ל"ק כל הקושיות גם מה שהקשה מסוף יומא דמבואר שם דישפשף משום חציצה משום דבזה"ז ל"ש זאת והנה ראיתי קושיא בספר יד המלך בפ"ד מתפלה