דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קמז

סקצ"א

ס"א ואפי' הרגישה גופה ונזדעזה וכו' כ"כ הב"י בשם הרמב"ם פ"ה מא"ב הי"ז וכ"כ הרמב"ן בהלכותיו ע"ש. ומכאן נראה לפענ"ד ראיה ברורה בהא דפלפלו כל האחרונים אם מה"ת טמאה בלא הרגשה דתלינן שהרגישה וסברה שהרגשת עד הוא או שמש והם פלפלו אם הפירוש בש"ס לעולם דארגישה ואימור הרגשת מ"ר הוא אם הפירוש דתלינן דהרגשת מ"ר היא לקולא או להיפך ועיין בכו"פ סי' קפ"ג וק"ץ והדבר תמוה דאיך לא הרגיש דהרמב"ם והרמב"ן והש"ע כאן מפרשים להקל דאף שהרגישה ונזדעזה אינה חוששת שהרגשת מ"ר היא זו ואולי ש"ה דראינו שהטילה מ"ר תלינן שהרגשה בא מחמת מ"ר אבל כל שאין לפנינו דבר לתלות כל שהרגישה טמאה ואין לנו לתלות בעד ושמש כל שאינו לפנינו דבר ברור לתלות ושאני מ"ר דראינו לפנינו שהשתינה וידענו שאין מ"ר מן החדר וכמ"ש כאן בש"ע בשם הרמב"ם. ובזה י"ל הא דאמר שם גבי נמצא על שלה דאימור הרגשת שמש היא והקשו בתוס' דאמאי לא נימא אימור הרגשת מ"ר הוא ע"ש. ולפמ"ש א"ש דשם רצונו לומר דמחמירין מספק דשמא הרגישה ולאו אדעתה וסברה שהרגשת שמש הוא ואם נתלה בהרגשת מ"ר א"כ מאי חזית דאזלת לחומרא מחמת זו אדרבה נתלה באמת דהיתה הרגשת מ"ר ולא היה הרגשה כלל וע"כ דכל שלא יש לפנינו דבר לתלות לא תלינן בו א"כ גם להחמיר לא תלינן רק בדבר שהוא לפנינו להחמיר ולמתלי בהרגשת שמש וז"ב

והנה מדברי הרשב"א בשער השני בבית השביעי שכתב דאם בדקה לאחר זמן ומצאה טהורה טהורה ואין אומרים שמא אורח בזמנו בא ולא הרגישה לפי שהווסתות אינן דאורייתא אלא דרבנן ות"ל דאם לא הרגישה אינה טמאה רק מדרבנן וכ"כ לענין ווסת שאינו קבוע דכל שלא הרגישה אינה צריכה בדיקה דווסתות אינן רק דרבנן ות"ל דכל שלא הרגישה אינו רק דרבנן אבל אחר העיון אין משם ראיה דמ"מ מדרבנן הוה חיישי' והוה מטמאינן לה דמדרבנן טמאה אף בלא הרגשה ולשיטת רש"י אף בלא הרגשה טמאה ולשיטת התוס' חיישי' מדרבנן שמא הרגישה ולאו אדעתה. ובאמת שבכל ספיקא דאורייתא חיישי' עכ"פ מדרבנן בספיקו לשיטת הרמב"ם ולשיטת הרשב"א אף מה"ת חיישי' אבל אם הווסתות גופא אינו רק דרבנן אזלי' לקולא. ובאמת שצ"ע בהא דאמר הש"ס בדף נ"ט מודה שמואל דהיא טמאה מדרבנן ומה קמ"ל בזה פשיטא דלא גרע מכל הספיקות ואפשר דשאני הכא דהיא בחזקת טהרה עד שעת ווסתה וצ"ע ועכ"פ נ"ל דהספק הלז אם טמאה בלא הרגשה ותלינן דהרגשת שמש היא תלוי אם ספיקות מה"ת לקולא או להחמיר דלשיטת הרמב"ם יש להקל בזה ולשיטת הרשב"א יש להחמיר בזה וז"ב לדעתי ויתיישב בזה הרבה קושיות ועכ"פ מה שהקשיתי כאן בודאי מיושב דרבינו לשיטתו דכל הספיקות מה"ת לקולא ולכך היקל כאן ודו"ק

סקצ"ב ס"א תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים. מכאן הקשה במחנה לוי בסיף קונטריסו להפלאה מס' כתובות בהא דאמרו במכות דף י"ז אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה והרי לשיטת התוס' דקיימו ולא קיימו הוא דוקא בתכ"ד להתראה וכאן א"א לחזור ולנשאה בתכ"ד דהרי צריכה להמתין שבעה נקיים ואמאי לא ילקה. ובימי חורפי אמרתי דכיון דבישראל הדין דכופין אותו להחזיר לקיים מ"ע דולו תהיה לאשה וצריך לקיימו בתכ"ד וא"כ היא ידעה שיחזירנה ולא נתייאשה ושוב אינה צריכה להמתין שבעה נקיים ועיין בב"ח וש"ך כאן ס"ק וא"ו וה"ה בזה

ובזה אמרתי ליישב קושייתו השניה שם בכהן דלוקה ואינו מחזיר ואמאי ילקה הא לשיטת הרשב"ם בב"ב דאף במגרש תכ"ד יכול לחזור וא"כ גם בזה יכול לחזור תכ"ד וכאן קיימו ולא קיימו בעי תכ"ד ולפמ"ש א"ש דכאן כל שיעבור תכ"ד של הגירושין א"א לו לחזור ולישאנה ממילא שפיר נתייאשה דשמא יעבור התכ"ד ולא יוכל לחזור ולישאנה וא"כ שוב צריכה להמתין שבעה נקיים וא"כ ליתא בקיימו ולא קיימו כך אמרתי כד הווינא זוטרא. וכעת נתיישבתי דבפשיטות ל"ק דכיון דהא דצריכה לישב שבעה נקיים אינו רק מדרבנן ומדאוריית' אפי' ראתה טהורה דלא ארגשה וכמ"ש ה"ה פ"ט מא"ב וא"כ מה"ת ולו תהיה לאשה קרינן ביה והוה חופה דחזיא לביאה ואף אם נימא דקידושין בלבד אינו מועיל דבעינן ולו תהיה לאשה דהיינו נשואה מ"מ קידושין וחופה ודאי מועיל ואף דהוה חופה דלא חזיא לביאה הא מה"ת חזיא לביאה ואינו מעוכב רק מחמת תקנתא דרבנן פשיטא דקרינן ביה ולו תהיה לאשה ועיין מלמ"ל פ"ב מנערה ובתוס' בשבת דף ד' וז"ב ובזה ממילא מיושב קושייתו השניה דבכהן ממנ"פ לוקה דמה"ת לא מועיל שיחזירה תכ"ד דהא דבמגרש חוזר סכ"ד אינו רק מדרבנן כמ"ש הרשב"ם שם ע"ש ואם ניזיל בתר דרבנן הא מדרבנן צריכה לישב שבעה נקיים וז"ב ודו"ק

שם שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל. לכאורה קשה לי לפמ"ש בשו"ת שב"י הוא והגאון מהרש"ך להסתפק אם טיפת דם כחרדל טמא מה"ת והעלו דאינו רק בכלל גזירת חז"ל. ובאמת שדבריהם תמוהין דכל שברור שיצא מן המקור ודאי טמא מן התורה ורק כל דלא נודע אם מן המקור תלינן דלא יצא מן המקור דאין דרך המקור להוציא פחות מכגריס כמ"ש התוס' בדף נ"ב ד"ה ג' גריסין ורק מדרבנן טמא והוא בכלל גזירת ר"ז דאמר דבנות ישראל החמירו על עצמן אפילו רואות טיפת דם כחרדל טמאה כמ"ש הב"ח סי' קפ"ג ועיין בס"ט שם שהאריך בזה שם ס"ק ד' ובסי' ק"ץ ע"ש ולפ"ז יקשה אמאי ניחוש כאן הא אינו רק חשש דרבנן דבלא הרגשה היא ולא ראתה ואמאי נחמיר כ"כ. ואפשר כיון דבאמת לא ראתה ורבנן עשי אותה כראתה וכיון שעשו אותה כראתה ובראתה ודאי טמאה מן התורה וכיון שכן שפיר טמאה דחז"ל עשו אותה כראתה וז"ב וכעין שכתב הכ"מ לגבי כתמים וז"ב. עכ"פ גם מכאן הוה תיובתא דהש"י ומהרש"ך דאם נימא דמן התורה אינה טמא' שוב יקשה למה גזרו דעל יותר מטפת דם אין לחוש דא"כ היכן הוא וע"כ דלא הי' רק טיפת דם ונאבד או נימוח והרי טיפת דם אינו טמא מן התורה וע"כ דטמא מן התורה. אמנם אי קשיא הא קשיא על הרא"ש שכתב בדף ס"ו גבי הך מעשה דרבינא דמה דאמר רבא דצריכה שבעה נקיים לא מחמת חומרא דר"ז דלא נתפשטה עדיין בימי רבא ע"ש וכיון דלא נתפשטה עדיין חומרא דר"ז בימי רבא ממילא מכ"ש מה דנכלל בחומרא דר"ז ודאי לא נתפשטה בימי רבא וא"כ תו ליכא כלל חשש דטיפת דם כחרדל הוא רק בכלל חומרא דר"ז. אמנם נראה דהדבר נכון דהרא"ש כתב שם דשבעה נקיים דאמר רבא לא מחמת שמא ראתה רק שחיישינן שמא תראה מחמת חימוד דבכל יום חיישינן שמא תראה ולענין שמא תראה שוב חיישינן שמא תראה באמת ראיה גדולה דבשלמא דאם החשש שמא ראתה א"כ אף דבדק' עצמה ולא ראתה אמרינן שמא ראתה טפת דם כחרדל ולא הרגישה שנימוק ונאבד אבל לשמא תראה שפיר חיישינן על דם מרובה וז"ב ודו"ק. והנה נשאלתי מהרב המאה"ג מוה' ליבוש אבד"ק פיכאוו במדינת הגר שמעשה אירע לפניו שזקנה הית' לאיש ונשאת לו ונשאל אם שייך בזה חשש חימוד דבש"ע לא נזכר רק קטנה וגדולה אבל לא זקנה שהיא בכלל מסולקת דמים והנה בספר מנחת יעקב כתב דאף אם גרשה מעוברת והחזיר' ג"כ צריכה לישב שבעה נקיים ואף דמעוברת היא בחזקת מסולקת דמים מ"מ לא עדיפא מקטנה דמבואר בסי' קפ"ט דיותר מסולקת דמים ממעוברת ואפ"ה צריכה להמתין מכ"ש במעוברת ע"ש ומעתה דון מינה לזקנה דאין חילוק בין זקנ' לקטנה כמבואר סי' קפ"ט סכ"ח. אח"כ ראיתי במ"נ בק"א סי' קצ"ב שהביא בשם הגאון מוהר"ז ז"ל שהביא בשם שו"ת גבעת שאול דגם זקנה בכלל הגזיר' והביא בשם הרא"ה בבדק הבית בית שביעי שער שני שכתב כן בהדיא

והנה כפי מה שהביאו שם בשם שו"ת גבעת שאול ראיתי מהתוס' יומא דף י"ח שהקשו ד"ה והאמר דדלמא קטנה נשאו וכתבו דגם בקטנה שייך חשש חימוד וא"כ מזה מוכח דגם בזקנה שייך חשש חימוד. והנה לפענ"ד יש לדחות ראיה זו דבאמת יש לדקדק היאך אפשר דנשאו קטנות והא אסור לישא קטנה כמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' כ"ג. אמנם באמת הדבר נכון דכבר כתב הח"מ שם והב"ש דאם יש לו אשה אחרת לפרות ולרבות שרי כיון דאינו נושא רק משום חשש הרהור ע"ש וא"ב הני רבנן דהיו להם נשים לפרות ולרבות רק דחשו להרהור א"כ היו מותר בקטנה ולפ"ז זהו דוקא קטנה דאתיא לכלל גדלות וכמ"ש הח"מ שם ס"ק ב' אבל זקנה ודאי אינו נכון דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים דאסור ועיין שו"ת מעיל צדקה מה שהאריך שם למה אין מגרשין נשותיהם הזקנות וא"כ פשיטא דהני רבנן לא עברו ע"ז ודו"ק

שם שמא מחמת חימוד ראתה וכו' כתב ה"ה אף שאינו רק מדרבנן דמן התורה אינה טמאה בלא הרגשה אפ"ה גזרו רבנן ע"ש. ובאמת שהדבר צ"ב דאמאי גזרו דהוה כעין גזירה לגזירה והנראה דהנה הר"ן הקשה בהא דאמרו בדף כ' האי דם חימוד הוא הרי דדם חימוד שרי וכתב דבאמת דם חימוד שרי רק משום דאגב דם חימוד מתעורר דם נדות עמו ע"ש. ולפ"ז לדעת הר"ן י"ל דבאמת מרגשת דם חימוד אך דם חימוד שרי וע"כ חידש רבא דחיישי' שמא דם חימוד מעורר דם נדות והיא תלתה בדם חימוד ובאמת הרגישה בדם נדות ואף דבשו"ת בית יעקב כתב דאם הרגישה שנפתח מקורה ומצאה דם טהור כירוק ולבן דאף דראתה דם טמא ג"כ תולית דהרגשה היתה בשביל הירוק דבריו תמוהין כמ"ש האחרונים וגם משו"ת רמ"א שהובא בט"ז סוף סי' ק"ץ יש סתירה לדבריו עכ"פ יש ליישב קושית ה"ה כן. אך באמת פשטת הלשון משמע דלא ראתה דם חימוד כלל ואפ"ה צריכה לישב ז' נקיים אף שלא הרגישה כלל. אך גם בזה י"ל כיון דדם חימוד ודאי בא ואפ"ה לא הרגישה א"כ חזינן דאין ראיה ממה דלא הרגישה א"כ חיישינן שמא ראתה גם דם נדות וכעין שכתבו התוס' בדף ג' ד"ה מרגשת

והנה לפמ"ש ה"ה דאף בלא הרגישה גזרו רבנן יש להסביר היטב דעת הרא"ש שכתב א"צ הפסק טהרה ואפ"ה צריכה לבדוק שבעה נקיים שמא תראה דבכל יום מתעורר החימוד יותר והכי קיי"ל והדבר תמוה דממנ"פ אם נחוש שמא תראה אמאי א"צ הפסק טהרה דהוה מעיינה פתוח ולפמ"ש א"ש דבאמת לא הרגישה וא"כ לכך ל"צ הפסק טהרה דהרי חזקת דמים שבא בהרגשה ומדלא הרגישה ודאי לא ראתה אבל שמא תראה ודאי חיישינן ובאמת תראה בהרגשה וכעין שכתבתי בסי' קפ"ג ליישב קושית הקדמונים מסמוך לווסתה ובלא"ה י"ל דמוקמינן בחזקת טהרה אבל לשמא תראה חיישינן דהו"ל כשמא ימות דחיישי' וכעין שכתב הנוב"י לענין סמוך לווסתה. ובזה נראה הטעם דלכך בדיעבד אם לא בדקה רק פעם אחת סגי כמ"ש הרמ"א כאן וצ"ב למה ועיין ש"ך ולפמ"ש א"ש דבדיעבד מוקמינן