דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קמו

במקור שממנה יוצא דם והא מבואר ביו"ד סי' קכ"ז ס"ג בהג"ה דדבר שיש צדדים להקל אין אשה נאמנת דאשה דעתה קלה להקל וה"ה כאן כיון דיש צדדים להקל איך נאמנת. אך זה אינו דבאמת רוב דם הוא מן המקור רק בס"ס כל שיש לה מכה תלינן דמן הצדדין בא וא"כ עיקר הקולא בא ע"י המכה וא"כ בלי המכה אין כאן צדדים להקל ובודאי לא תיקל בזה ולפ"ז בכתמים דהוא חומרא בעלמא דמדאורייתא יש להקל דלמא מעלמא וא"כ עכ"פ יש צדדים להקל דגם מן הצדדים יש לצרף לס"ס וכמ"ש התוס' בכתובות דף טי"ת דבמקום דאיכא ס"ס מצרפין אף דהוא נגד הרוב וכ"כ למעלה דדברי הט"ז תמוהין וניהו דמחמירין בכתמים כמ"ש הכ"מ דאף ס"ס לא מועיל עכ"פ יש צדדים להקל ואין אשה נאמנת עד שאמרה לו שיכולה להגלע ולהוציא דם ואז הוה מלתא דעבידא לגלויי דלא משקרי אינשי ולכך הצריך ר"ע שתאמר שיש לה מכה המוציאה דם וז"ב ודו"ק ומה דנאמנת נגד הרוב כבר כתב הר"ן דע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב ודו"ק היטב

והנה בהא דאמרו בנדה דף נ"ח דנחלקו ר"ה ור"ח אי כגריס תולה ויותר מגריס לא ור"ה ס"ל דעד כגריס תולה כגריס אינו תולה וע"ז הקשה אותי אבי מורי הגאון ני' דהא בהדיא קתני בברייתא בנדה דף י"ד דאיל ר' חייא לרבי אי אתה מודה שצריך כגריס ועוד ופירש"י כשאר כתמים שצריך כגריס ועוד הרי בהדיא דבעי כגריס ועוד. והשבתי דיש לומר דשם כיון דהוה עד שאינו בדוק א"כ בעי בודאי כגריס ועוד דבאמת כל הטעם דדי בכגריס יש לומר כיון דבאמת ראתה דם על הבגדים רק דתולין בדם מאכולת א"כ לכך כל שהוא כגריס ול"ש כ"כ מאכולת גדולה א"כ לכך החמירו אבל כל שהוא עד שאינו בדוק ויש לומר דלא התחיל טומאה כלל בודאי צריך שיהי' כגריס ועוד ויש להאריך בסוגיא בדף י"ד שם בזה אבל כיון דלהלכה אנן קיי"ל דבעי כגריס ועוד ולכך קצרתי. ובגוף קושית הח"ץ הנ"ל המוזכר למעלה כבר כתבתי דברים רבים. וכעת נראה עפ"י מה שמצאתי בב"י סי' קצ"ג שכתב בשם הרשב"א דהא דלא תולה בדם בתולים אף שהוא דם מכה והרי במכה האשה תולית וכתב דשאני התם כדי שלא תאסר על בעלה לעולם תולית בדם מכה משא"כ כאן ע"ש ולפ"ז ממילא י"ל דלכך בכתמים הצריכה ר"ע שתדע שדם מכה הוא כיון שלא נאסרה על בעלה לעולם. והנה בגוף הספק שהבאתי בשם מהר"ם לובלין והס"ט ס"ק צ"ג מצאתי בשנת תרי"ד ג' יתרו ברש"י מפורש בב"ק דף ל"ח ע"ב ד"ה מרים שכתב וז"ל על כתמיהן לא גזרו דהא כתמים דישראל גופייהו מדרבנן נינהו דמה"ת דם יהיה זובה בבשרה כתיב שתראהו מגופה ולא שתמצא בבגדה ואפילו ראתה מגופה וכו'. הרי מבואר דעיקר טעם של כתמים משום דאמרינן דלא ראתה מגופה אבל כשהיתה רואית מגופה אפילו בלי הרגשה טמאה וזו ראיה מפורשת לפענ"ד

ס"ד בגד צבוע טהורה עיין דג"מ שתמה שהגמ"יי כתב שלבעלה אין צבע מציל רק לטהרות ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קס"ג המה בזה דבכ"מ מצינו דלטהרות חמור יותר מבעלה ועיין נדה דף י"א ודף ט"ו ומהרש"א בדף ל"ו בד"ה נדה ליומא והביא דברי הב"ח סי' ק"ץ אות ל"א לענין בדיקת סמנים ותמה עליו והאריך בזה. ואני מצאתי ברשב"א בחולין דף ל"א בהא דאמרו עון כרת התרת עון מיתה מיבעיא והקשה הא מצינו דלטהרות החמירו יותר כמבואר בנדה י"א וכתב דדוקא במקום דשייך לבו נוקפו ופורש כגון בחומרות יתירות בבדיקות מדבריהן הוא דהקלו לבעלה אבל במקום דל"ש לבו נוקפו ופורש ראוי להחמיר בבעלה כבטהרות ובנדה דף ס"ז לענין חציצה בלפלוף יבש לא גרסינן וה"מ לטהרות ע"ש אבל עדן אין מעלה ארוכה דעכ"פ שיהיה בעלה חמור מטהרות זה לא שמענו וצ"ע ולפענ"ד ראיית הגמ"יי שלא מיירי רק לטהרות דהרי הראב"ד הביא בבעל הנפש דדעת הגאונים הי' שאין כתמים כלל נוהג לבעלה רק לטהרות וכפי הנראה גם דעת הרי"ף ובה"ג הוא כן שהשמיטו לגמרי דין כתמים א"כ ניהו דאנן לא קיי"ל ומחמרינן גם לבעלה אבל עכ"פ מה שמציל על הכתמים י"ל דרק לטהרות נאמר ולא לבעלה דמנ"ל להקל בשביל זה ולכך גם לענין בדיקת סמנים ס"ל דאינו מועיל רק לטהרות ולא לבעלה ומיושב קושית הב"ח הנ"ל ובזה מיושב כל הקושיות שהקשה בשו"ת ה"מ שם ודו"ק

שם סי"א והשאילתו לנדה בענין התלייה שתולית באחרת צ"ע לפענ"ד דכפי הנראה מהרשב"א בת"ה דימו אותה לשתי קופות דתולין חולין בחולין ותרומה בתוך תרומה. ולכאורה באמת צ"ב דכל הטעם שם דאמרי' שאני אומר הוא משום דאמרינן דהוה ספק בדרבנן כמ"ש סי' קי"א והנה כבר נודע מ"ש התוס' בביצה דף י"ד דהיכא דהוה תרתי ספיקי דסתרי אהדדי אף בדרבנן מחמירין ע"ש ולפ"ז גם כאן היכא תולה באחרת ומשום דהוה ספק דרבנן הא גם אחרת תאמר הספק להיפך דלמא מאחרת והוה תרתי ספיקי דסתרי אהדדי וניהו דהיא לא מקלקלא לה אבל עכ"פ ספיק' דרבנן היא וצ"ל דכיון דעכ"פ יותר שכיח שתראה הכתם אותה שמקולקלת טפי א"כ לא מקרי תרתי ספיקי דסתרי אהדדי דכבר נתבאר בכללי הס"ס דהיכא דנוטה יותר לאיסור מלהיתר לא מקרי ספק ע"ש וה"ה להיפך וא"כ כיון דבזו המקולקלת הוה נוטה טפי לאיסור מלהיתר א"כ טפי יש לתלות שמאותה המקולקלת בא הכתם וא"כ גבי שאינה מקולקלת טפי נוטה להיתר מלאיסור ושפיר תולית בה

ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי רש"י דף ס' שכתב דאם השאילה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואע"ג דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה והדבר תמוה דמה הזקיקו לזה וכמו שהאריך המלמ"ל שם פ"ט הכ"ט ולפמ"ש א"ש דהיה קשה לו דכאן ל"ש ספק דרבנן דהוה תרתי דסתרי אהדדי ול"ד לשתי קופות כמ"ש וע"ז אמר כיון דמעיינה פתוח תולית בה דטפי נוטה לומר דמהשומרת יום בא הכתם כיון דמעיינה פתוח איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ היכא קאמר ר"ח טמא וטהור שהלכו בשני שבילין באנו למחלוקת רבי ורשב"ג והא ע"כ לא תלינן לרשב"ג רק משום דשם נוטה טפי לתלות במקולקלת דמעיינה פתוח ולא הוה ספק השקול אבל כאן הוה תרתי ספיקי דסתרי אהדדי דאם נתלה בטמא נאמר הספק להיפך דלמא הטהור הלך ואין נוטה טפי לתלות דבשביל שהוא טמא הלך בשביל טמא אתמהה וצ"ל דלא שייך כאן לומר לענין טמא דניזיל לקולא בספק דרבנן דכיון דאתחזיק בטומאה ל"ש כאן ספק דרבנן לקולא דהיכ' דאתחזיק מחמרינן אף בדרבנן

ובזה י"ל מה שהקשה המלמ"ל לפירש"י דבעינן כן דמעיינה פתוח א"כ בסופרת ז' מא"ל דשם לא הוחזק המעיין פתוח ולפענ"ד נראה דלפמ"ש רש"י בזבחים דף ל"ד דבתוך ז' עדיין הוה בחזקת טומאה א"כ ל"ש ספק דרבנן להקל דאתחזיק איסורא ובזה י"ל כל קושית המלע"ל על רש"י ודו"ק

ובזה י"ל הא דאמר ר"א ע"כ לא קאמר רבי אלא התם דתרווייהו כהדדי נינהו אבל הכא מאי נפקא לן מינה והיינו דבשלמ' התם סבר רבי דכיון דהוא ביום ב' שלא הוחזקה לראות וגם בתוך ז' ס"ל לרבי דל"מ הוחזקה בנדה וכמ"ש התוס' בזבחים שם וא"כ מה"ת לתלות בזה טפי מזה והוה ספיקא דרבנן דסתרי אהדדי אבל בטמא דאתחזיק טומאה ל"ש ספק דרבנן להקל גבי הטמא ושפיר אזלי' לקולא ולפ"ז אחר כלות הספירת נקיים אף שלא טבלה יש לומר דאזלי' להחמיר דל"ש כאן חזקת טומאה ודלא כהמלמ"ל ודו"ק ובלא"ה י"ל דהרי הכ"מ הקשה דבכל הכתמים איכא ס"ס דלמא מעלמ' או מן הצדדים וכתב דכיון דעל בשרה אשתכח ואין לה במה לתלות החמירו חכמים דהוה מגיפה ודאי ע"ש ולפ"ז היכא דיש לה לתלות בנדה או בש"י דמעיינה פתיח או בתוך ז' שיב הוה לגבה ס"ס ובמקולקלת לא הוה ס"ס דמה"ת לתלות בצדדים כל שהיא נדה או שמעיינה פתוח וטפי תולין במקור דרוב דמים באין מן המקור וז"ב ומיושבים דברי רש"י ובזה ניחא מה דאין תולין בבעלת הכתם משום דשם מה"ת לתלות בזה טפי מזה וז"ב ויש להאריך ואכ"מ

בט"ז סמ"א הביא שו"ת אא"ז רמ"א ז"ל סי' צ"ו והוא השיג עליו וכן הסכים הנקה"כ עמו. ולפענ"ד נראה דכוונת הרמ"א היא דהנה בטעם דכתמים דרבנן ותולין בכל דבר הוא משני טעמים או דמה"ת בעי הרגשה או משום דבכתמים תולין במעלמא וכבר חקר בזה בשו"ת מהר"ם לובלין ובס"ט סוף סימן ק"ץ. ומעתה כשראתה במראה האודם בקצה המראות הירוקות א"כ ראינו דמסתמא הרגישה ולאו אדעתה כמו דלא הרגישה במראות הלבנות דודאי אתי מהמקור וכמ"ש התה"ד וכמ"ש התוס' סברא זו בנדה דף ג' ע"ש וגם ע"כ מגופה אתי כמו דאתי המראות הלבנות וא"כ מהראוי שיהיה טמא ולא תתלה וז"ב לפענ"ד בכוונת הרמ"א. ובזה ממילא אזלי לה כל ראיות הט"ז דא"כ אם ראתה מראה ירוק ולבן לא תוכל לתלות הכתמים דלפמ"ש אדרבא ל"מ אם כשראתה מראה לבן וירוק הרגישה ובכתם לא הרגישה א"כ אדרבא מדלא הרגישה בכתם ש"מ דמעלמא אתי ותוכל לתלות אלא אף שלא הרגישה גם במראה לבן ג"כ אין ראיה להכתם וי"ל דירוק ולבן לא הרגישה ובכתם אם היה מהמקור היתה צריכה להרגיש ומדלא הרגישה טהורה משא"כ כשהי' במראה אחד המראות הטהורות עם הטמאות ע"כ דיצא מהמקור ולא הרגישה ואין ראיה ממיל' להטמאות וכמ"ש התוס' בנדה דף ג'

ובזה ממילא מיושב מה ששאל על מה דשאל ר"ע אם יכולה להתגלע ולא שאל אם ראתה מראה לבן ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אף שראתה מראה לבן בפעם אחרת ולא הרגישה או שהרגישה מ"מ יכולה כעת לתלות במכה וא"ל דהיה לה לשאול דלמא ראתה בפ"א מראות הלבן ג"כ דזה אינו דזה הכתם ראה ר"ע ולא היה בו שום מראה ירוק. ובלא"ה אין מר"ע ראיה דשם הקשה הח"ץ סי' מ"ו דל"ל נתלות במכה כלל הא דעת הרשב"א דא"צ שתדע כלל שמוציא דם וניהו שכתבו שם הרבה תירוצים וגם אנכי כתבתי הרבה תירוצים אבל עכ"פ שתחוש למראה לבן פשיטא דא"צ לחוש דהוה ס"ס וז"ב. ובזה נחו שקטו כל קושיות הט"ז על אא"ז הרמ"א ז"ל עיין עליהם כנ"ל להדר פני זקני ז"ל. ובזה י"ל קושית הרמ"א ז"ל בתשובה שם דמאי מקשה אי דארגשה עגיל אמאי טהור וכו' ולוקי דמיירי שהרגישה וראתה מראה לבן דמשיך טמא דמהמקור אתי אבל בעגול תלינן במאכולת ותירוצו אינו מובן כמ"ש הס"ט. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שראתה מראית לבן ג"כ אף בעגול טמא דל"ש לתלות כיון דחזינן דארגשה ולאו אדעתה ואולי י"ל דלשמואל דבעי הרגשה דוקא ולא אמרינן שמא הרגישה ולאו אדעתה א"כ גם במראה ירוק טהורה משא"כ להמסקנ' דתלינן שהרגישה ולאו אדעתה בזה טמאה וזה יש להעמיס בתירוצו של רמ"א ומיושב קושי' הס"ט: