דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קמה

דראת' דם אבל כאן לענין מעל"ע בזה שפיר אמרינן לב"ש דיה שעתה דמה דראת' דם נדו' היא כעת בשביל דארגשה וז"ב מאד. והא דמטמא לב"ש בכתמים טעל"ע אף דלענין מעל"ע אין סברא לטמא היינו דוקא בדם כשהרגישה כעת אבל בכתם שגם כעת לא הרגיש' מאי חזית דכע' בא בלא הרגשה הא יכול להיו' שהי' מקודם ג"כ בלא הרגשה וכמ"ש התוס' בדף ג' ד"ה מרגש' ועמ"ש בחידושי לש"ס דף נ"ו. ובזה מיושב ג"כ הא דק"ל לשיטת רש"י דמחמיר מדרבנן דלמא ארגשה ולאו אדעתא א"כ מאי פריך מכתמים דרבנן מחמרו דלמא ארגשה ולאו אדעתה וא"ל דא"כ מ"ט דב"ש הא טומאת מעל"ע ג"כ איני רק דרבנן דז"א די"ל דשם דארגשה כעת מה"ת להחמיר ולומר דיצא למפרע ולא נימא דיצא כעת בהרגשה משא"כ בכתמים ולפמ"ש אתי שפיר דקושית הש"ס דבכתמים מחמרינן למפרע וע"ז שפיר יקשה דלמה נחמיר עוד למפרע ולומר דיצא כבר שלא בהרגשה דלמא רק כעת יצא שלא בהרגשה וגם לפמ"ש בחידושי כ"פ דלחוש עוד שמזמן מרובה ועד עכשיו הי' הדם וכותלי בה"ר אוקמוה ואפ"ה לא ארגשה זה ודאי אין סברא ויותר מסתבר לומר דשי' שלא מגופ' וע"ז משני דע"כ מגופה דבשוק של טבחים לא עברה

ובזה מיושב מה דפירש"י דהקושיא קאי מהא דמטמא כתם למפרע ולא הקשה ממה דמטמא להבא ולפמ"ש אתי שפיר ועיין מהרש"א שנדחק בזה. שוב ראיתי בשו"ת נוב"י סי' נ"ה שהקשה דלשיט' רש"י דהא דמטמא מדרבנן הוא משום דלמא ארגשה ולאו אדעתה א"כ קשה כתמים לשמאי דהא שמאי ל"ל שמא ארגשה ולאו אדעתה וניהו דמגופה קאתי הא לא ארגשה ולפמ"ש א"ש כיון דמגופה קאתי שוב איכא חזקת דם שבא בהרגשה ואמרינן דארגשה ולאו אדעתה. והא דאמרו ב"ש דיה שעתה הוא כיון דכעת הרגישה מה"ת לומר דיצא מכבר ולא הרגישה טפי מסתבר לתלות דבא בהרגשה כעת וז"ב ודו"ק. עכ"פ הדבר מוכרח דעיקר החשש היא דלמא לאו מגופה וכל דידענו שהוא מגופה שוב איכא חזקת דם שבא בהרגשה ועיין רש"י חולין דף נ"ה ע"א ד"ה חוץ דכתמים דרבנן דמדאורייתא עד דחזיא מגופה ע"ש ולא פירש מדלא הרגישה וע"כ דתלינן דהרגשת עד היא ובאמת הרגישה

והנה המהר"ם לובלין שם הביא ראיה דע"כ בעיני הרגשה ואם לא הי' הרגשה אף דודאי מגופה אתי טהורה דאל"כ מאי פריך בדף נ"ז אלא לאו דלא ארגישה וקתני משוך טמא ומאי קושיא כיון דמשוך ודאי מגופה קאתי כדאמר שם וא"כ ניהו דלא ארגישה הא ודאי מגופה קאתי וע"כ דכל דלא ארגישה טהור מגזירת הכתוב אף דודאי מגופה קאתי ע"ש. והנה לפענ"ד ל"ק מכמה טעמים חדא די"ל דלהס"ד לא ס"ל להש"ס דמשוך ודאי מגופא קאתי ורק דס"ל דדרך הוא להיות הקינוח משוך אבל לא בא הדבר בבירור עד שנטמא בלא הרגשה עי"ז והתרצן הוא דחידש דמשוך ודאי מגופה קאתי. ובזה מדוקדק דברי רש"י שכתב בהס"ד עגול אין זה דם בדיקה דדרך קינוח להיות משוך ולמה לא פירש"י דמשוך ודאי מגופה קאתי. ולפמ"ש דבריו מדוקדקים דבהס"ד א"א לומר ודאי מגופא קאתי וכנ"ל. ובלא"ה י"ל דלהס"ד דלא ידעינן מהסברא דאפשר הרגשת עד הואי א"כ כשלא ארגישה הדבר ברור דלא ארגישה וכיון שכן א"א לטמא דהחזק' סותר זאת דחזק' דם שבא בהרגשה וע"כ דמעלמא הוא וז"ב

ובזה הן נסתר מחמתו קושית הס"ט גם המהר"ם בחידושיו הקשה כן בהא דאמר לעיל מיניה לעולם דארגשה ואימור הרגשת מ"ר הוא עומדת הדור מ"ר למקור דאי נימא דבעי לדעת דהרגישה כדי שנדע שבא מגופא א"כ לוקמא בלא הרגישה ואפ"ה בעומדת טמאה דכיון דעומדת בא מהמקור ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דלא הרגיש' בבירור כהס"ד א"כ יש לטוהר דחזקת דם שבא בהרגשה. ובלא"ה אף אם נימא דנתלה בהרגשת מ"ר מ"מ אטו ברור הדבר דהוא בא מן המקור בעומדת דאפשר דמכה יש לה במ"ר וכמ"ש בשו"ת מהר"ם שם ואף דכתב הס"ט דתלינן ברוב נשים שאין להם מכה אבל עכ"פ אם לא הרגישה הדבר ספק ויש לתלות טפי דיצאתה מהרוב ויש לה מכה כיון דלא הרגיש' וז"ב וגם זה מקרי רוב כמ"ש הס"ט דרוב דמים באין בהרגשה. והנה לפמ"ש לפרש דדא ודא אחת היא דאם מגופה קחזיא ע"כ דהרגיש' דחזקת דמים שבא בהרגשה א"כ ממילא הן נסתר מחמתו כל מה שהאריך הס"ט שם להוכיח מכמה מקומות ברש"י ותוס' דס"ל עיקר הספק בכתמים היא רק דדלמא לאו מגופה קאתי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דמגופה שוב ודאי הרגישה ולאו אדעת' דחזקת דמים שבא בהרגשה ונפשוט מזה שכתבתי ווה שנסתפקו בשב יעקב הוא ואחוזת מריעיו בהא דהרגשה אם מחמרינן מספק דלמ' ארגשה וסברה הרגשת מ"ר היא וכדומה ולפמ"ש הדבר ברור דאף בכתמים הקלים כל דידעינן דמגופה הי' שוב אמרינן דבא בהרגשה מכ"ש בדם גמור וז"ב

וראיתי בס"ט שהביא בשם השב יעקב סי' מ"א שהקשה על הא דסיים רבינו וטומאתו מספק שמא מן החדר הוא בא והקשה דלמה סיים שטומאתו מספק, דאפילו הוה ודאי מ"מ אין שורפין עליו קדשים דהא מדרבנן הוא. ולפמ"ש אתי שפיר דלכך הוצרך רבינו לומר דספק הוא דאם הי' ודאי מגופה א"כ שוב הי' חזקת דם שבא בהרגשה והי' ראוי היות טמא מדאוריית' עכ"פ ספק דאוריית' ולכך כתב דספק הוא וכיון שאפשר לומר דמעלמ' היא ל"ש חזקת דם בהרגשה וז"ב. וע"כ נראה לפענ"ד ברור דכל הפוסקים שווים וס"ל הא דשמואל וכתמים הם מדרבנן משום דכיון דספק מעלמ' שוב הוה ספק דשלא בהרגשה. ובזה נ"ל לישב מה דק"ל טובא על גוף כתמים דמ"ט טמאים הא הכ"מ הקשה דהוה ס"ס ספק מן הצדדים ספק מעלמ' וכתב הט"ז כאן ס"ק ב' דכיון דרוב דמים הם מהמקור לא נחשב לספק כלל. ואכתי קשה הא כיון דיש ספק שמא שלא בהרגשה מאי מהני דרוב דמים הם מן המקור הא דמים שיצאו מן המקור הם בהרגשה דחזקת דם שבא בהרגש' והאי כיון דיצא בלא הרגש' אתרע לה רובא וכדאמר בכתובות דף ט"ז לענין רוב נשים בתולות נשאות והיא קושי' גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דרוב דמים הם מן המקור ובא מהמקור שוב אדרב' כיון דחזקת דמים בהרגש' אמרינן דהרגיש' ולאו אדעתה. דרך כלל כיון דנתברר הדברים לפענ"ד לאשורן נראה לי ברור דכ"ע מודו בהך דינא דשמואל ודלא כהס"ט שעשה מחלוקת בזה בין רש"י ותוס' להרמב"ם ודעימיה ודו"ק היטב בכל מ"ש

ובזה יש ליישב דברי שו"ת אא"ז הרמ"א ז"ל סי' צ"ו שה שהובא בט"ז ס"ק מ"א שי"ל שסברת הרמ"א הוא כיון דכל החשש של כתם דתולין הוא דכל דאיכ' למתלי מעלמ' יותר יש לומר דמעלמ' הוא דהרי באמת הקשה הכ"מ בכל כתמים דהוה ס"ס שמא מן הצדדים ושמא מעלמ' וכתב לחד תירוצא דמאחר שאין דבר לתלות לכך לא תלינן ולפ"ז כל שיש במה לתלות שוב איכא ס"ס ולפ"ז כאן דנפתח מקורה דראתה מראות הכשרים וא"כ עכ"פ ספק מן הצדדים ודאי אינה דיותר יש למתלי במקור דתרי מראות הכשרות באים מן המקור וכיון שכן ספק מעלמא בלבד בודאי ל"מ וגם דיש יותר לתלו' מגופה כמו אותן המראות דודאי מגופה באו וגם לתירוץ השני של הכ"מ דחז"ל החמירו כאן אף בס"ס ורק ביש ל לו' לא החמירו וכאן שיש יותר למתלי בגופא ודאי מחמרינן ואף בס"ס מחמירין וגם לתירוץ הט"ז יש להחמיר בזה דכאן ודאי מסייע ליה הרוב דמן המקור דהמראות ודאי מן המקור ולפ"ז ל"ק עליו קושית הט"ז דזה כשהמראות הכשרות והכתם הם ביחד דאז יש למתלי טפי דהם באו ממקור אחד אבל כל שאינם סמוכין למה לנו להחמיר. ובזה יש ליישב כל קושיות הט"ז וע"ד שכתבתי במהדו"ק

והנה בהא דכתב הרשב"א בת"ה והובא בטור וב"י כאן דאף עכשיו שאין אנו בקיאין בדמים מ"מ תולין במכה שהכתמים דרבנן והביא הרשב"א ראיה מהך דא"ל ר"ע שמא מכה יש ליך והיא יכולה להלע ולהוציא דם א"ל הן ולא הצריך להביא הכתם לפניו ולגלע המכה ולהוציא דם וע"כ דתולין מן הסתם. ושאל אותי משכיל אחד מבראד נכד הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל דמה ראיה הא הט"ז כתב ר"ס ק"ץ דכל דיש מכה מצרפינן ספק מן הצדדים וא"כ לכך לא הצריך ר"ע להגלע ולהוציא דם: והנה בפשיטות יש להשיב דמ"מ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואף דהוה ס"ס גם בס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן ואף דהוא דרבנן מ"מ למה לא יברר וע"כ דבכתמים. הקלו דא"צ לברר. וע"ד הפלפול אמרתי דהנה באמת כבר הארכתי בזה בתשובה בהא דמצינו בנדה דף כ"ט ע"ב דר' יוסי מכשיר בס"ס וגם ר"מ מצינו דמכשיר בס"ס והא ס"ס הוא מטעם רוב ור' יוסי ור"מ לא אזלי בתר רובא וחיישי למיעוטא וכתבתי עפ"י דברת התוס' ביבמות דף ס"ו דברובא דאיתא קמן מודה ר' יוסי דל"ח למיעוטא וכ"כ במר דכי בחולין דר"מ מודה ברובא דאיתא קמן וא"כ הא ס"ס הו רובא דאיתא קמן דיש כאן לפנינו שלשה צדדי הספק וכ"כ בקונטרס התפיסות והארכתי בזה בחידושי בכמה תשובות וא"כ לכך אזלינן בתר ס"ס ומעתה כאן דספק מן הצדדין אין ספק כלל וכמ"ש הט"ז שם ולכך בכל כתם לא מצרף ספק מן הצדדין [ובאמת שמ"ש ראי' מהתוס' אדרבא שם מבואר דלענין פ"פ מצטרף ספק באונס אף דהוא נגד רוב] ומשום דרוב דמים בא מן המקור ורק דבמכה מצרפינן הספק כמ"ש הט"ז וא"כ שם דר' עקיבא השיב לה זאת והרי ר"ע ס"ל דחייש למיעוטא ועיין מכות דף ז' ובתוס' שם וא"כ לדידיה עכ"פ ל"ש ס"ס דהא הרוב מן המקור ול"ש כאן רובא דאיתא קמן דבאמת הרוב דאיתא קמן הוא מן המקור וא"כ בכה"ג ממנ"פ לא מועיל וז"ב. והא דתולין במכה שיכולה להגלע ולהוציא דם ע"כ משום שבכתמים אמרו חכמים להקל וזהו מה שראה התלמידים מסתכלין זב"ז ואמר מה אתם מסתכלין בכתמים שומעין להקל והיינו שהם הסתכלו דמחלפא שיטתיה דבכ"מ חייש למיעוטא והם הבינו שמשום ס"ס הוא מיקל וכאן הרוב דאיתא קמן להחמיר וע"ז השיב להם שבכתמים הקלו

ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית אא"ז הח"צ ז"ל סי' מ"ו ממ"ש הטור וב"י דתולין במכה שים לה אף שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם והרי אף בכתמים הקלים אמר ר"ע אם יכולה להגלע ולהוציא דם. ולפמ"ש לא קשה דר"ע לשיטתו דס"ל דחייש למיעוטא ולא היקל רק משום דס"ס הוה כמו רובא דאיתא קמן והיינו דצררי הספק לפנינו וא"כ לכך בעי שיכולה להגלע ולהוציא דם דאל"כ אדרבא רוב דמים הבאים מן המקור הוה רובא דאיתא קמן וספק מן המכה ליתא קמן דא"י כלל אי יכולה להגלע ולהוציא דם וע"כ הצריך שתהיה יכולה להגלע ולהוציא דם כדי שיהי' עכ"פ גם הספיקות לפנינו ולהקל שומעין בס"ס בכתמים ודו"ק היטב. עוד נראה לי דבר חדש דבאמת צ"ב דהיאך נאמנת אשה לומר מכה יש לה