דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) יד

רצה לבדוק הסכין אחר שלדעתו הי' טרפה ובזה נראה לי לדחות מ"ש הרב ראיה מהתה"ד שנקט דוקא גמי ולא נקט יותר רבותא בדבר קשה דוחן וכדומ' שזה מצוי יותר והתה"ד המציא השאלות ולא שייך לומר מעשה הכי הוה וכעין שכתב התב"ש לדחות דברי הב"ח ע"ש לענין בהמה ולפמ"ש יש לומר דבדבר רך כגמי עיקר החשש משום שהייה ובדבר קשה החשש משום פגם אך בכ"ז אחר כי לא הרגיש השוחט בשעת שחיטה שום דבר מה"ת לחוש שמא נפגם וע"כ נרא' להכשיר ובבתי כהונ' כפי מ"ש הפתחי תשוב' גם הוא מיירי בנחתך וצ"ע בגוף הספר כי לא הי' לפני ודו"ק

התב"ש כתב בש"ח ס"ו דאפילו הוושט מלא שעורים או סובין וכדומה כשר וצ"ע דבבה"ט ס"ק ה' הביא בשם לקט הקמח שכתב דאם הוושט מלא מאכילת סובין ועינינו רואות שהסכין מלא סובין ויורד עם קלוח הדם יש לאסור מדינא ע"ש וצ"ע דנרא' שסותר לזה והנ' בשנת תרכ"א יום ג' כ"ו טבת נשאלתי מהדיין ר' יעקב מענדיל פרידמאן מנדבורנא באחד ששחט איזה בר אווזא ושהת' למות ולא הכה על ראשה ע"ד המבואר כאן ס"ה בהג"ה ונתרפאת ואכלה ושתתה והולכת לרחוץ בנהר ונסתפקו כיון דשהתה זמן רב אפשר דמיא לב"פ דבהפריס ע"ג קרקע טעון שחיט' משום מראית עין וה"ה כאן או אפשר דדמי לב"ח שא"צ שחיט' אף דאפשר שתחי' וא"ל דמלתא דתמיהה הוא הוה כמו קלוטה דא"צ שחיט' דז"א דשם ניכר התמי' אבל כאן לא ניכר התימא כ"כ אח"כ ולפענ"ד אין לחוש בדיעבד וזה הוה כדיעבד שאין לו תקנה ומותר להמיתו בסכין פגום ועשב"י ח"ב סי' נ"ד ואף דהנו"בי מהד"ת חלק יו"ד סי' ב' כתב שאין לסמוך על השבו"י לפענ"ד בכה"ג שבאמת אין לו תקנה חשוב כדיעבד כמ"ש התה"ד. ועיין תוס' פסחים דף למ"ד שכתבו דכל שאין לו תקנ' חשוב כדיעבד. ומ"ש לחקור מאיזה זמן נחשב הג"י לענין שהייה ג"י בלי מליחה הנה כעין זה נסתפק הברית אברהם חיו"ד סי' כ"ט והובא בפ"ת סי' ס"ט ס"ק אבל לפענ"ד פשיטא שאין לחוש ובשר ששהה ג' ימים בלי מליחה אינו רק חומרת הגאונים שנתקשה הדם וכל שלא מתה לגמרי הדם מתנועע ולא נתקשה ומה גם בנ"ד שהיא חיה לגמרי כנלפע"ד והנה התב"ש סי' ט' האריך להוכיח דרש"י ס"ל דשהייה במיעוט בתרא הוא מה"ת ולפענ"ד אין ראיה דמ"ש דאל"כ למה פסק בספיקו להחמיר והלא הוה ספק דרבנן ולהקל לפענ"ד שם שילך וישחוט המיעוט לאחר שהניחה מידו זה מקרי עושה ספק בידים ואסור וז"ב וגם הא הוה ספק בשחיטה דאף דלא שייך חזקת אבמה"ח או אינו זבוח דכבר שחט הרוב מכל מקום כיון דהש"ס מסופק אי הוה חדא שחיט' דאל"כ מה אכפת לן וכל שאת' מחשבו לשחיט' אחת שוב הוה ספק בשחיט' ואסור וז"ב וכעין זה כתב הש"ך בסי' נ"ה לענין מצות פרוש וה"ה כאן להיפך וגם לפי הטעם דשהיי' דאסור משום דכתיב ושחט פעם אחת ולא שתים א"כ ממנ"פ אם נחשב לשחיט' אחרת שוב לא אכפת לן דכבר נשחט הרוב ואם אתה מחשבהו לשחיט' אחת שוב כשר ודו"ק ומ"ש התב"ש דא"כ מה חילוק בין מיעוט קמא למיעוט בתרא לפמ"ש מיושב דכל פסול שהיי' משום דכתיב ושחט פעם אחת ולפי"ז במיעוט קמא לא קרינא ביה ושחט שלא הי' שיעור שחיט' והו"ל כקרע בעלמא ולכך כל ששחט אח"כ הו"ל שחיט' מעליא משא"כ במיעוט בתרא דכבר שחט שחיט' ראויה ושוב אסור לשחוט אחר כך ודו"ק וגם יש לומר בין שהיי' לחלדה וכדומ' ודו"ק

סימן כ"ד נשאלתי בליל ל"ג בעומר תרכ"ד מהרב מוה' צבי הירש אבד"ק חראסקיב ני' במה שהי' שמוט' ונשחט שני הסימנים ברובן וספק שמא היו השמוט' לאחר שחיטת שני הסימנים ברובן ואמר הוא דהו"ל ס"ס ספק שמא היו לאחר שני הסימנים ואת"ל שהי' קודם שמא הי' לאחר שחיטת רוב סי' אחד ובעוף סגי ברוב סימן אחד ואמר שכעין זה מובא בשם ספר ערך לחם למהרי"ק והנה הספר אינו ת"י ולפענ"ד לא הוה ס"ס המתהפך דיוכל להתחיל להיפך שמא הי' קודם רוב של אחד מהסימנים ואז לא שייך לומר ואת"ל שהי' מקודם שמא לאחר רוב שני הסימנים וכאן לא שייך לומר סברת הש"ך דסברת הש"ך דיש לומר ולהתחיל דשמא לא התחיל כאן ענין כמו ספק על דשמא לא על כלל ולא נתהו' ענין כלל אבל כאן השמוט' נתהווה ויוכל להיות קודם השחיט' כמו אח"כ ניהו דאם הי' אח"כ לא אכפת לן מצד הדין אבל עכ"פ לא שייך להתחיל מקודם בזה דכמו כן נוכל להתחיל להיפך וכן לפמ"ש המ"ע הובא בש"ך שם אשר לדעתי אין דבריו דברי הש"ך רק דכל שלא הוברר איזה ספק נולד בתחל' לא הוה ס"ס המתהפך ודו"ק היטב

סי' כ"ה ס"ג ולא חיישינן שמא במקום נקב נקב עיין שפ"ד שהאריך דספק בשחיט' מוקמינן אחזקת' אף שיצא בהיתר והי' במה לתלות והביא דברי המהרי"ק בזה והנה הרב מוה' שמריה אבד"ק מאסט הי' אצלי וסיפר לי שהי' פ"א מעשה כעין זה והור' לאיסור והסכים עמו הרב הצדיק מבעלז ז"ל ואני הראיתי לו בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ל"ו שהאריך להתיר בזה וכעת לא נפנית לעיין בזה

שם ויש לבדוק אח"ז הנה בשנת תבר"ך עשרה באב ד' ואתחנן הי' אצלי בעה"ב מסאסוב אודות דברי ריבות אשר עבר בין השו"ב ר' מאטיא ובין השו"ב הקודמים שמם ר' משה ור' מענדיל בנו והנה החסיד מוהר"ר שמעלקא ז"ל בן לאותו צדיק הגאון מוה' משה ליב זצ"ל הוא קיבל ר' מאטיא הנ"ל לשו"ב ור' משה ור' מענדיל נפסלו אצלו וכן קבלו עליהם אנשי העיר והנ' המו"ץ אשר הי' שם הי' אצל שחיטת ר' מאטיא הנ"ל זה לערך עשר שנים הי' מעשה שהשוחט שחט הסימנים ובסוף השחיט' היה העור נחתך קצת ושאלו להרב הגאון מוהרש"ק נ"י ואסרו וז"ל כפי העתק' אשר שלחו לי וז"ל הנה ע"ד שאלתו לדעתי הבשר טריפ' כי החיתוכים נראה שביני וביני הטה הסכין ושחט בעור והו' שיהוי וגרע ממצאו גמי או קוץ בוושט ולו יהי' דהוה ספק הוה ספק בשחיט' ועוד כיון דאנו רואין דאין למודו עולה יפה ומי יודע כמה קלקולים עוש' בלא זה אולי גם הסכין לא הי' טוב והרי התב"ש כתב דאפילו אם מחמיר באיז' דין ראוי להעבירו ניהו דאין אוסר הבשר למפרע היינו כיון דלא ראינו קלקול באות' שחיט' אבל היכא דראינו קלקול בזה גופא ודאי יש לחוש עוד לקלקולים אחרים ולכך לדעתי הבשר טריפ' ועופות הוא ישחוט אך יבדוק לו אחר הסכין וגם יהיו אחרים עומדים ע"ג אז מותר לו לשחוט עופות כשלא נמצא אחר ע"כ והנה מאד יפלא בעיני על מה הטריף אחר שהעור נחתך לבסוף היינו בהובא' ואחר הסימנים מה בכך אף אם הי' שם שיהוי הא הי', אחר הסימנים ומה יש לחוש ומה שמדמ' לגמי הנה גם בגמי אם הי' ידוע שהי' מונח אחר הסימנים וכבר נשחטו הסימנים מה בכך ובודאי כשר רק בגמי מונח בקנ' או בוושט הוא דהחמירו וגם בזה דוקא בעוף דשהייתו הוא משהו אבל בבהמ' אינו רק חשש דרבנן ואין להחמיר בפה"מ ועיין שו"ת עבוה"ג סי' צ"ו ובפרי מגדים בשפ"ד ורק בגמי יש לחוש אולי הי' בעת השחיט' בקנ' או בוושט ונדחף אח"כ לאחר הסימנים אבל בעור דלא שייך נדחף פשיטא דאין כאן חשש ואם אולי חשב דמ"ש שמא בעור נפגם היינו חשש זה אבל זה אינו דשם החשש שמא נפגם קודם שבא להסימנים אבל במה שהוא בפנים אחר הסימנים ודאי אין לחוש וראי' לזה מהא דאמרו בחולין דף למ"ד רבא בדיק גירא ושחט בה עופא בהדי דפרח ופריך ודלמא עביד חלד' ומשני חזינן גדפי דמפרמי ואם איתא אכתי יש לחוש שמא העור נחתך בהדי הסימנים ומפסל משום שיהוי ובעוף יש לחוש יותר לשיהוי דשהיותי' מועטת כמ"ש למעל' וכיוצא בזה דקדק מהרי"ק שורש ל"ה והובא ברמ"א כאן ואף לפמ"ש הט"ז והש"ך לתרץ אכתי קשה דלא מצינו כלל שיהי' צריך לבדוק העור אחר השחיט' וגם גבי רבא לא נזכר שהי' בודק העור אח"כ ולכך ודאי כשר ומכ"ש לפסול השוחט בשביל עוף ולכאור' רציתי לומר דשאני עור עוף דרך ואין כאן חשש שיהוי אבל זה אינו דהרי רש"י כתב בדף יו"ד ד"ה הלכתא כר"ה דחיישינן לעור ועל ידי הי' מעש' והור' לי רבינו יקר בעוף לאסור הרי דגם בעוף דרך חשש שמא בעור נפגמ' ומכ"ש דיש לחוש לשיהוי וע"כ דאין לחוש לזה

סי' כ"ו שחט הקנ' וניקב' הריא' בש"ס אמרו ש"מ מדר"ל דאין מזמנין נכרי על ב"מ ופירש"י על הריא' ותמ' המהר"ם לובלין דמ"ש ריא' דנקט והא בנשחטו תרוייהו אסור על כל ב"מ לזמן דכמאן דמנחא בד בדיקולא דמיא ועדן לא מתה ועיין בבכ"ש דף ל"ב מ"ש בזה ולפענ"ד ע"צ הפלפול דלכאור' קשה אם נימא דחצי שיעור מותר שוב ל"ש לפ"ע דהא הוא אינו נותן לו כל הכזית בב"א ונותן לו רק לאכול והוא יכול לאכול פחות מכזית וכ"ת דלא ניתן שיעורים לב"ב דהא דעת אמונת שמואל דכל דלישראל מותר לא שייך לאסור לתת לב"נ וכ"ת דמכל מקום אסור מדרבנן דזה אינו דבדרבנן יש לומר דלא שייך לפ"ע ועיין בתוס' בע"ז דף כ"ב מ"ש בשם ר"ת וצ"ל דבאמת קי"ל חצי שיעור אסור מן התור' ואף דכאן אמר מדר"ל מכל מקום אליבא דהלכתא קיימו דחצי שיעור אסור מן התור' רק דר"ל חידש דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולפ"ז הא נודע דעת הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דחצי שיעור אסור משום דאחשביה והנ' כבר ביארו האחרונים ומכללן דו"ז בעל ישועות יעקב זלה"ה דדבר דלאו בר אכיל' לכל העולם לא שייך אחשבי' ובטל' דעתו אצל כל אדם ע"ש בסי' תרי"ב ולפ"ז ב"מ דאוכליהן לאו בר נש הוא שוב לא שייך לאסור ח"ש דלא שייך אחשביה ושוב ל"ש לפ"ע אבל ריאה דאמרו בחולין מ"ו דלכך נקרא ריאה שמאיר' את העינים א"כ הוה מאכל חשוב ושוב שייך אחשבי' ודוק היטב: והנ' הרב וכו' מוה' פנחס ליזר נ"י מדבעצק הקש' אותי ביום ד' בשלח תרכ"ו במה שהאריכו בתב"ש בענין טריפ' אם הותרו בני מעים לב"נ והקש' הוא מהא דאמרו בפסחים כ"ב כשהותר' נבלה היא וחלב' וגידה הותר' והיינו מדכתב סתם והרי הטור סי' כ"ט כתב דנבל' גם בנתנבל' בשחיט' או כשנטרפ' נמי קרי נבילה וא"כ שוב משמע דגם הב"מ הותר והשבתי כיון דב"מ אוכליהן לאו בר נש והתור' כתבה ואכל' אלמא דוקא מידי דבר אכיל' הותר א"כ ב"מ אפשר דלא הותר דעכ"פ אכיל' גמור' לא חשיבה ודו"ק היטב

סי' כ"ז בתשובת הגאונים הלויים מוהר"י הלוי והט"ז ז"ל הנה ראיתי לבעהמ"ח ספר לב אריה שהקש' דאם נימא דעם פסיקת החוט אף בלי רוב בשר הוה נביל' מה אמרו בחולין כ"א וא"ת אותה מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הוה ומה קשיא לי' הא שם אולי הי' עם החוט והוה נבל' אף בלי רוב בשר וע"כ דלא הוה נביל' רק ברוב בשר עם פסיקה החוט ואני תמה דלטעמיך היאך נודע דהיו בלא רוב בשר דלמא ברוב בשר וע"כ דדייק לישנא דקרא ותשבר מפרקתו משמע מפרקת לבד וא"כ ה"ה דלא הי' חוט נפסק ושפיר מקש' אך הא דק"ל דלמה לא ק"ל לזעירי דאמר מפרקת ורוב בשר נבלה ג"כ מהך דעלי כמו דקשיא ליה לשמואל ויגעתי ולא מצאתי למי שמתעורר בזה אמנם נרא' דהנה בכו"פ מביא ראי' דבלי פסיקת החוט כשר דאל"כ מה פניך ממלק בסכין תהני לי' סכין לטהר מידי נביל'