דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) יג

נגלה וא"א להטות בשום צד להכשיר ופעמים שהיא כשרה לגמרי וע"כ יש להקל אם לא נוכל לבטל בקלות ומה גם אם יש שני שוחטים והאחד הוא רק שותף בזה בודאי יש להקל דהשני לא יאכיל טריפות בשביל זה ועיין בחו"מ סי' ס"ו סכ"א ובש"ך שם ס"ק ע"א ובמהרי"ט בראשונות סי' ע"ט ודו"ק וזה ודאי דמכוער הדבר ואם יכול למחות ולהסיר בודאי יפה עושה אבל אם צריך איזה מריבה וחרחור יניח ידו מזה כנלפענ"ד

והנה בשנת תבר"ך ד' מסעי כ"ה תמוז הגיעני מכתב מהדיין מו"ה משה פאקס נ"י מבוברקא בשוחט אחד ששחט בהמה ולא שחט רק מיעוט וושט והבהמה נטרפה ותובע זה הפסד הבהמ' מהשוחט וע"ז הקשה דא"כ שוב הו"ל נוגע ואף דהטור וש"ע בחו"מ בסימן ש"ו מצריכין לשלם אף במומחה היינו משום דחזינן דלקחו רק מהכשירות ולא מהטריפות ולא חשו לחשש נגיעה וכמ"ש הט"ז והש"ך כאן אבל לדידן שלוקחין גם מהטריפות ואם חשוב זה לנגיעה כ"ש שיש לחוש לנגיעה אם יצטרך לשלם כשיטריף זהו תורף דבריו ואני אומר דל"ד דשם כשלא יקבל שכר על הטריפות יש לחוש שיכשיר תמיד כדי שיטול שכר אבל כאן אם יארע לו קלקלה בשחיטה יוכל לומר שבבדיק' היה סרכא או מראות פסולות וכדומה וינתק שם הסרכות כשבודק בפנים וכן נודע לי שכן עושין השוחטים כשאירע להם איזה ריעותא בבהמה בשעת שחיטה הם עושין כך וגם כעת יש שני שוחטים ואם האחד יקלקל האחר לא חשוד שלא יגיד ובשלמא בהך דלוקחין שכר מכשרות בזה שניהם נוגעין אבל בזה האחד שלא קלקל הוא אינו נוגע וז"ב ופשוט

עיי' פרי מגדים בשפ"ד ס"ק א' מה שהאריך בזה דהוה ספק נבלה למה לא אוקמה אחזקתה וגם בפתיחה להיש האריך בזה. והנה בשנת תרכ"ג כ"ה תשרי היה אצלי הרב המופלג מו"ה ישעי' וואלף נ"י מזלאטשיב ושאל לפמ"ש הנוב"י מהדו"ק חיו"ד דהא דס"ס צריך בדיקה לברר דוקא כשיהי' יוכל לברר שני ספיקות הא אף כשיברר לא יתברר רק ספק אחד א"צ לברר א"כ למה צריך לבדוק אחר שחיטה אף דיש ס"ס והא לא יתברר דאף כשימצא פגום אימר בעצם המפרקת נפגמה והשבתי דבאמת הנוב"י אינו משועבד לסברת הפרי מגדים ודעתו דאף דהרמב"ם כתב ספק נבילה מ"מ הספק הוא כודאי ולוקה דאתחזק איסור שא"ז או אבמה"ח וכמ"ש הכנה"ג הובא בפמ"ג שם ושם וכן נרא' עיקר

סי' י"ט ס"א וכשימצא כשר עיין ש"ך שהאריך דאם שכח ולא בירך על כשרה קודם השחיטה אי מברך אח"כ מכאן סתירה למ"ש הט"ז לעיל סי' א' דברכת השחיטה לא נתקנה על השחיטה רק על מה שאסור לנו לאכול בלי שחיטה ע"ש וא"כ מה נ"מ ופשיטא דיכול לברך גם לאחר שחיטה שאינו קאי על השחיטה רק שאין מקום רק בעת השחיטה אבל יכול לברך גם אח"כ וצע"ג

סי' כ"א ס"א רוב אחד מהם בעוף דעת הכל בו דצריך לשחוט הוושט דוקא והב"י תמה דהא מסקינן דבין קנה ובין וושט כשר ולפענ"ד יש להוסיף דהא בחולין מ"ם מוקי הך דשחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז בחצי קנה פגום ומבואר דקנה ג"כ כשר והכו"פ הקשה על ראב"א דס"ל בע"ז דף נ"ד דנסך בין קנה אסרה ואם כן ע"כ מוכרח לאוקמא בחצי קנה פגום כמו לר"ה והרי ראב"א ס"ל דוושט דוקא והנרא' בזה דהנה לכאור' קשה לי בהא דנחלקו אי וושט דוקא ופירש"י דבוושט יצא החיות טפי שעיקר החיות תלוי בו והרי בקנה ודאי גם כן יצא החיות רק שלא יצא תיכף בעת השחיט' רק אחר כך ולפ"ז קשה דאם נימא דמפרכסת כשר לישראל אם כן מה בכך שלא יצא החיות תיכף בעת השחיט' הא כל ששחט אף שמפרפר אחר כך כשר והרי עכ"פ על ידי שחיט' יצא החיות וצ"ל דראב"א ס"ל דמפרכסת אסור לישראל דמי איכא מידי דלב"נ אסור ולישראל שרי כדאמרו בחולין דף ל"ג ולפ"ז הרי התוס' כתבו שם בדף ל"ג דכל דלישראל בלא"ה אסור משום טמא לא שייך מי איכא מידי ע"ש ולפ"ז בשחט בשבת בחוץ לע"ז דלישראל בלא"ה אסור שוב גם מפרכסת שרי ואם כן גם בשחט הקנה לבד ג"כ כשר ושפיר משכחת לה בחצי קנה פגום אף לראב"א ומיושב קושית הכו"פ וקושייתי ולפ"ז אין ראיה מרבא דאכשר בקנה לבד ריס לומר דהוא ס"ל דמפרכסת שרי לישראל ולא ס"ל מי איכא מידי אבל הכלבו פסק דמפרכסת אסור ועיין לקמן סי' כ"ז ובש"ך שם ואם כן דוקא וושט ולא קנה ודו"ק

והנה בהך דחצי קנה פגום כבר נודע קושית הגאון מוהר"ץ ז"ל אבד"ק האלברשטאט דשיטת ר"ש דכל דיש שני צדדים לאסור אמרינן אי אפשר לצמצם ואם כן שם יש שני צדדים דפחות ממחצה ויותר ממחצה שוב ליכא משום ש"ח וא"כ שוב א"א לצמצם והנה אם נימא דבעי רובא דמנכר וחצי קנה פגום לאו דוקא וכמ"ש הט"ז באורך ל"ק ומפני שכבר כתבתי בזה באיזה מקום ע"כ דברי מעטים

שם ס"ג אבל אם הכל בצד אחד הנה כן הוא בחולין דף למ"ד וע"ש. והנה בעת למדי בחולין שם בראשית ההשקפה רציתי לומר דמיירי דוקא כששחט רק רוב ולפ"ז כיון דאמרו דבעי רוב הנרא' לעינים א"כ ל"מ אם סגי במעט יותר ודאי דאם לא שחט במקום אחד אינו נרא' לעינים הרוב ואף דנימא דבעי רוב הניכר זה כשנשחט במקום אחד אבל כשנשחט בב' וג' מקומות דאינו רוב הניכר להדיא וזה דאמרו בעינן שחיטה מפורעת ולא נודע הכוונה והיינו שיהי' רוב הניכר להדיא וע' בתוס' שם דכפי הנרא' הרגישו כן בקושייתם דאם אין רוב במקום אחד היאך שחיטתו כשרה ולכאור' יקשה למה לא יצטרפו השחיטות של הב' וג' מקומות להיות רוב ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאינו במקום אחד לא הוה רוב הניכר להדיא. ובזה אמרתי לפרש מה דאמרו בחולין דף צ"א פרע להם בית השחיטה והיינו דבאמת בב"נ לא אזלינן בתר רוב אף ברובא דאיתא קמן וכמ"ש הפרי מגדים סי' ס"ב דאחרי רבים להטות לישראל נאמר ולא לב"נ ולפ"ז הוצרך להזהיר שיפרע להם בית השחיט' והיינו דאף במקום אחד לא סגי להו ברוב דקודם מ"ת הי' להם דין ב"כ לחומרא. ובזה הי' מקום ליישב קושית התוס' שם לענין גה"נ ועכ"פ כאן הי' מקום לפרש כן אמנם באמת הש"ס מביא דגם ר"ל ס"ל דבעי שחיטה מפורעת מקרא דחץ שחוט ופירש"י כמו חץ שאינו מחתך בשתי מקומות א"כ אינו משום רוב הנרא' לעינים רק דהתורה רצתה שתהיה השחיט' במקום אחד ובזה מיושב מה דמקשה אח"כ מר' אלעזר ולא משני דהכא כששחט אחד הרוב ועיין בתוס' שם ולפמ"ש באמת ל"מ רוב וכמ"ש כנלפענ"ד לולא דברי התוס' והקדמונים

סימן כ"כ ס"א בעוף צריך לשחוט הוורידין שיטה הבה"ג דגם בבהמה צריך לשחוט הוורידין והב"י תמה דהוא הפך דברי ר"ח דאמר לא אמר ר"י אלא בעוף אבל בבהמה לא צריך ונדחק דהכוונה דעיקר השחיטה של הוורידין אינו רק בשביל עוף אבל באמת כל דהצריכו לנקוב הורידין בעוף גם בבהמה צריך וכתב הב"י דיצא לו לבה"ג מהא דאמר ר"מ במשנה סתם ר"י אומר עד שינקוב הוורידין ולא אמר בעוף ע"ש ואני תמה דא"כ היאך אמרו תניא כוותי' דר"ח ר"מ אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הוורידין הרי דנקט עוף ולבה"ג אף בבהמה מצריך ר"י שחיטה וא"כ הבריית' סותר דברי ר"י במשנה והנרא' בזה דהנה באמת בלא"ה צריך ביאור מה דאמר תניא כוותי' דר"ח ומהיכן מוכח זה והא לר"ח אין כוונת ר"י משום תורת שחיטה רק משום דם והרי כאן נאמר עד שישחוט את הוושט ואת הוורידין וניהו דאפשר לדחוק דבעת השחיטה קאמר אבל היאך מסייעא לר"ח ואם הסיוע דדוקא בעוף ולא בבהמה יקשה יותר לבה"ג הא הוא ס"ל דבבהמה ג"כ מצריך שחיטה לוורידין והנרא' בזה דהנה ר' ירמי' בעי שהה בוורידין ודרס בהן מהו וא"ל מנקבן בקיץ והם כשרים ולפענ"ד הכוונה דהנה מבואר בסי' כ"ג ס" דלאחר ששחט רוב שנים שוהה למות וכנוטל ראשו ואסור לשחטו דהא שהייה פסול אף במיעוט בתרא ולפ"ז לר' ירמי' דלא ס"ל הך דר"ח כמ"ש רש"י והוה ס"ל דר"י מצריך שחיטה ממש לוורידין א"כ שוב צריך לנקבן בקוץ דאל"כ נרא' כשהייה ודריסה ולפ"ז לר"ח דאינו רק משום דם שוב מותר לשחוט ג"כ דאינו נרא' כשהייה אף שמגביה הסכין ושוהה בנתיים דהכל יודעין שבשביל הדם הוא עושה וז"ש תניא כוותי' דר"ח דר"י ס"ל בעוף שוחט הוושט והוורידין והיינו בשחיטה ממש וע"כ דמשום דם הוא ולפ"ז שפיר סייעתא היא לר"ח דמשום דם הוא דאל"כ היה אסור בשחיטה. ובזה נ"ל דמה דנקט וושט ובש"ס דף כ"ח ע"א רצו לסייע למ"ד וושט דוקא ודחו דאורחא דמלתא נקט ולפ"ז יש לומר דלר"ח ס"ל דוקא וושט והיינו דבקנה דלא כלה חיותו כ"כ שוב אסור לשחוט הוורידין דנטעה שבשביל שחיטה הוא עושה שיצא חיותו ושוב הוה שהייה אבל בוושט דכלה חיותו ודאי מותר לשחוט הוורידין דאין מי שיטעה וידע דבשביל דם הוא. ובזה ניחא מה שהביאו הך תניא כוותי אחר בעיא דר' ירמי' ופשטותו משום דבאמת עיקר הסיוע הוא מזה ולפ"ז ל"ק על הבה"ג דבאמת מה דנקט הברייתא בעוף להורות דכל ששחט הוושט מותר לשחוט הוורידין דבבהמה ששוחט שני הסימנים ליכא רבותא כלל דהכל יודעים שיצא החיות ואינו עושה בשביל השחיט' רק בשביל דם אבל בעוף דוקא וושט ולא קנה ונסתייעו דברי הכלבו שכתב דלמסקנא וושט דוקא והב"י סי' כ"א תמה ע"ז ולפמ"ש יש לו סיוע רבה מכאן ודו"ק

סימן כ"ג ס"ב בהג"ה ואם נמצא לאחר שחיטה גמי בשנת תרכ"ח בש"ק שמות הגיעני מכתב מהרב מו"ה שלום בר"א נ"י האבד"ק דעברצין ושאל אודות שהיה מעשה בעני ששחטו לו אווזא בעש"ק פ' ויחי ונמצא קוקריץ נחתך לשנים והכשיר הרב הנ"ל כיון שהוא הפסד מרובה וטעמו עפמ"ש בפתחי תשובה שהכשיר בנמצא דבר קשה כחטה או שעורה או דוחן מונח בוושט ונחתך כשרה ואף שהוא מסתפי להקל מכל מקום בהפסד מרובה, וע"ש הכשיר והביא ראי' דהרי מקור דין זה משו"ת תה"ד סי' קפ"ה והרי נודע שהתה"ד כתב התשוב' לא עפ"י מעשה וא"כ למה נקט גמי דוקא וע"כ שבקש' מגמי כשר והנה הסכמתי עמו ואח"כ בו ביום הגיע אלי מכתב מהשוחט דשם ושמו ר' שלמה יהודא חזן ועופות שוחט לעתים שם בדעבריצין והוא כתב שבעת שרא' שנחתך הקוקריץ לשנים הטריף האווזא ונתן להמשרת האווזא ואמר אמור לאדוניך שהיא טריפה בשביל שנחתך הקוקריץ לשנים והלך ממנו ושלחו אדוניו להמור' הנ"ל והכשיר וע"ז כתב שהמור' אמר שסמך על הב"ח וע"ז אמר החזן שהש"ך משיג על הב"ח וגם הב"ח גופא לא הכשיר רק בעשב ארוך ומתוח ולא בדבר קשה שאינו ארוך ואח"כ אמר שסמך על הבתי כהונ' והנה הרב הנ"ל כתב לי כי סמך על הבתי כהונ' שהובא בפתחי תשובה והנה לכאור' הי' נראה לי דאין ראי' מהבתי כהונה דשם לא נבדק וליכא חשש פגימה על הסכין והחזן צווח שלא