דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קלט

דא"צ בדיקה א"כ ל"ש בדיקה ול"ש רואה דם מחמת תשמיש כבר תמה עליו הכו"פ דמ"מ הרי אתחזקת דראתה דם ג' פעמים. ולפמ"ש אתי שפיר ועכ"פ נ"ל דכל שהתחזקה בבעל הראשון שרואה דם מחמת תשמיש א"כ שוב בבעל השני צריכה שתבדוק תיכף וסגי בג"פ דלמיחש מיהו מיבעי ודו"ק שוב ראיתי בש"ך בסי' קפ"ו שכתב לפרס דברי הרי"ף דמיירי ברואה דם מחמת תשמיש וכתב בתוך דבריו והיינו דנקט ג"פ משמע דקמייתא לאו ממניינא הוא וכל שלא ראתה דם מחמת תשמיש א"צ בדיקה הרי שכתב כסברא הלז ושמחתי

שם ס"ב אסורה לשמש עם בעל זה בש"ס נדה דף ס"ו אמרו ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון ופירש"י מביאה שלישית של בעל הראשון ע"י בדיקה ולמה תתגרש והקשו בתוס' בד"ה ותבדוק דלפי פירושו אמאי לא פריך אף לשני לא תשתרי רק ע"י בדיקה כיון דלהס"ד לא ידע שנויא דאין כל האצבעות שוות ע"ש והנראה בזה דהנה הב"י הקשה מאי מועיל בדיקת השפופרת הא אין כל האצבעות שוות ודלמא האצבע עב יותר מן השפופרת ואפשר דבאמת מן המקור הוא בא ואין כל האצבעוות שוות ולכך לא הוציא דם ע"ש. ובאמת צריך להבין דמאי קושיא והא כבר אתחזקה בפעם שלישית לכל האצבעות ולכל הכחות ולכך לא חיישינן בזה וכבר תמה עליו הנוב"י בתשובותיו. אך הדבר ברור דקושית הב"י לשיטת הפוסקים דמועיל בדיקה אף בראשון ושני ושפיר הקשה דמה מועיל בדיקה והא אכתי לא אתחזק לכל הכחות ואצבעות והנה אא"ז הב"ח כתב ליישב דבאמת אם היה בא מן המקור שוב אין לומר לא כל אצבעות שוות דכל דהקילקול הוא מצד האשה מחמת קילקול המקור תראה בכל אצבעות ורק הא דמתירין לשני הוא דאמרינן דבאמת הוא מן הצדדים והוא בא מחמת האצבע של הראשין ולא כל האצבעות שוות ואפשר דבשני לא תראה ע"ש. והנה דבריו נפלאו מאד דא"כ אמאי אסורה לראשון דממנ"פ אם נחוש שמא בא מן המקור גם לשני אסורה ואם מן הצדדין גם לראשון מותרת (ולפמ"ש הרשב"א בת"ה במשמרת לענין בהמה שנטרפה דאזלי' לקולא לענין החלב משום דבחלב לא אתחזיק ריעותא דברי הב"ח נכונים) וכבר כתב האמונת שמואל סי' נ"ז דדבריו תמוהין ושגגה היא. אך מפני כבודו של אא"ז הב"ח דרב גובריה אמרתי ליישב דהנה הריטב"א כתב בקידושין דף פ' דלכך שליא בבית הבית טמא משום דרוב שליות יש להם ולד וא"ל סמוך מיעוטא דשליות דאין להם ולד לחזקת הבית משום דכל שהיה שליא בבית נפיק הבית מחזקתיה וע"כ לא אמרינן אוקי בחזקת טהרה רק בספק מגע אבל כל שנגע לא ע"ש ובמלמ"ל פכ"ה מטומאת המת הלכה יו"ד וביאור הדבר אף דע"ז אנו דנין שמא השליא שאין לה ולד היא והבית טהור דלא נגע בטומאה כלל מ"מ כל שהיה בבית ויש ספק שמא יש לה ולד כבר יצא הבית מחזקתיה דהא אפשר שיש לה ולד וז"ב בכוונת דבריו. ומעתה גם כאן הא יש ספק שמא מן המקור ושמא מן הצדדין ויש לה חזקת טהרה. ומעתה בשלמ' לראשון דהוחזקה בודאי ראתה רק שהספק היא אם מן הצדדין או מן המקור מ"מ כבר יצאת האשה מחזקת טהרה והוה כמו בשליא דודאי נגע אבל לשני דהספק היא שמא לא תראה כלל דשמא מן הצדדין ולא כל האצבעות שוות ולא תראה אצל שני כלל שפיר מוקמינן אותה בחזקת טהרה ולכך מותרת לשני ולראשון אסורה וז"ב ומעתה י"ל דבאמת גם המקשה ידע דלא כל האצבעות שוות דהרי לכך מותרת לשני רק דלראשון שפיר הקשה דתבדוק ולראשון שפיר מועיל הבדיקה ולא חיישי' דלא כל האצבעות שוות דאם מן המקור הוא בא בודאי תראה בכל האצבעות וכמ"ש הב"ח וע"ז משני דלא כל האצבעות שוות היינו כמ"ש הב"ח בעצמו דמלשון סה"ת משמע דאף מן המקור יש לתלות באצבע ומתירין מכח ס"ס וא"כ ממיל' לא מועיל בדיקה דנחוש שמא מן המקור בא ולא כל האצבעות שוות וכקושית הב"י

ובזה מיושב גם קושייתם השניה בד"ה ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי והקשו דלמאי דלא ידע מאין כל הכחות שוות אמאי לא מקשה דתבדוק בביאה שניה של בעל שני ולא שייך לא כל האצבעות שוות שהרי כבר ראתה גם באצבע שלו ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דבאצבע שלו ראתה אבל עדיין לא הועיל הבדיקה דשמא מן המקור ולא כל האצבעות שוות וכקושית הב"י וכל דלא מועיל הבדיקה לא מחמרינן עלה ולכך הקשה ותבדוק בביאה ראשונה של בעל ג' דאז ס"ד דהוחזקה לכל אצבעות וממיל' מועיל גם הבדיקה וכמ"ש הנוב"י בישוב קושית הב"י וע"ז משני לא כל הכחות שוות ובזה מיושב מה דהקשה הרא"ש דלשיטת רש"י למה סמכינן אבדיקה בבעל שלישי טפי מבעל ראשון ולפמ"ש א"ש דבבעל ראשון דלא הוחזקה לאצבעות ולכחות א"כ גם הבדיקה לא מועיל וכקושית הב"י משא"כ בבעל שלישי דהוחזקה לכל הכחות ולכל אצבעות א"כ מועיל גם הבדיקה וכנ"ל וז"ב ודו"ק היטב

שם ס"ג ויש לסמוך אסבר' הראשונה וכו'. לכאורה צריך להבין איך נסמוך אבדיקת השפופרת בבעל הראשון והרי הב"י הקשה דאיך נסמוך בבדיקה זו ולמה לא ניחוש דשמא השפופרת אינו כמו האצבעות דהרי לא כל האצבעות שוות ע"ש. אך באמת זו אינה קושיא דהרי התחזקה בכל האצבעות וכל הכחות וכבר תמה בזה הנוב"י ולפ"ז בבעל הראשון דלא אתחזקה בכל האצבעות וכחות א"כ היאך נסמוך על השפופרת. וצ"ל כתירוצו של הב"י דלהחמיר לא אמרינן דאין כל האצבעות שוות וכ"כ ליישב דברי הב"י. ולפ"ז אם לא נימא סברת הב"י יש מקום ליישב קושית התוס' בהא דקאמר ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי והקשו התוס' שם להס"ד דלא ידעינן מסברת דאין כל הכחות שוות לפרוך דתבדוק עצמה בביאה שניה של הבעל השני דל"ש אין כל האצבעות שוות דהרי כבר ראתה באצבעו ע"ש. ולפמ"ש א"ש דבזה אכתי יקשה קושית הב"י דאיך נסמוך אם לא תראה דם בשפופרת דכאן לא אתחזקה באצבעות וכחות ודלמא אינו שוה לאצבעו ותדע דבאצבעו מצאה דם ועל השפופרת לא מצאה דם וא"ל דלהחמיר לא אמרי' זאת דמנ"ל סברא זו דאם נימא דל"מ בדיקה בראשון ושני שוב אין הכרח לסבר' זו דבשלישי כל שכבר ראתה ג"פ באצבעות וכחות ל"ש חששא זו. ובזה נראה להעמיס בלשון הש"ך שכתב ראיה (מקושית התוס' הלז) לדעת הפוסקים דלא מועיל בדיקת שפופרת בבעל הראשון וכלם תלו זייניהם עליו דאיך מוכח ולפמ"ש א"ש

והנה בגוף הדבר צריך להבין אמאי לא תהיה מותרת לראשון בלבד כיון דעכ"פ יש ספק שמא מן הצדדין ויש לה חזקת טהרה אמאי לא נוקי אחזקת טהרה והנראה בזה דלכאורה צריך להבין איך מתירין להשני מכח ס"ס ומצרפין הך ספיקא ג"כ דמן הצדדין והיאך הוה ס"ס והא ספק מן הצדדין לא חשוב ספק כלל דחזקת דם שבא מן המקור וכבר כתבו בשו"ת שב יעקב הוא וסייעתו על הכ"מ דהקשה דבכתמים הוה ס"ס ספק מעלמ' וספק מן הצדדין וכתבו דמן הצדדין לא חשוב ספק כלל ואמאי לא נימא גם כאן כן. אמנם נראה כיון דרוב הנשים אינן רואין מחמת תשמיש ומה"ט סמכינן על שפופרת א"כ אתי רוב ומרע לה לחזקה דשפיר מספקינן ספק מן הצדדים כדי להחזיק הרוב שאין רואין מחמת תשמיש. אמנם אכתי צריך להבין דכיון דאשה זו יצאתה מן הרוב דעכ"פ ב"כ וב"כ הרי ראתה מחמת תשמיש ניהו דהוה מן הצדדין עכ"פ נפקא מכלל הרוב וכעין מ"ש התב"ש לענין מים בראש דכל דיש לו מים בראש הרי נפיק מכלל הרוב ע"ש וה"ה בזה וא"כ שוב לא הוה ספק דמן הצדדין ספק כלל. אך זה אינו דלגבי האחר כיון דאמרי' דאין כל האצבעות שוות וא"כ אמרי' שפיר מן הצדדין וא"ל דהרי יצאה מכלל הרוב דהרי ראתה דז"א דאמרינן לגבי הראשון האצבע גרם ובאמת לגבי השני לא תצא מכלל הרוב ולא תראה כלל

ובזה מיושב היטב דברי הב"ח שכתב דאם מן המקור הוא ל"ש אין כל האצבעות שוות ורק לענין ספק מן הצדדין ע"ש ותמה בשו"ת אמונת שמואל דא"כ לגבי שני אין כאן רק ספק מן הצדדין בלבד ואפ"ה מותרת וא"כ לגבי הראשון נמי ע"ש שכתב ששגג הב"ח. ולפמ"ש אתי שפיר ונסלח השגגה דבאמת ספק מן הצדדין אינו חשוב ספק רק משום שמחזיק את הרוב וא"כ לגבי ראשון דעכ"פ אתחזק שרואית בשעת תשמיש וא"כ עכ"פ ב"כ וב"כ יצאתה מה רוב שוב לא הוה ספק מהצדדין ספק כלל דחזקת דם מהמקור אבל לגבי השני דאמרינן דאין כל האצבעות שוות שפיר אמרינן דבאמת לא תצא מכלל הרוב וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הב"י דאיך אמרינן דהבדוק בשפופרת והא אין כל האצבעות שוות ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דכיון דלגבי מקור ל"ש אין כל האצבעות שוות וא"כ אם לא תמצא דם בידוע שלא בא מן המקור דלגבי המקור ל"ש אין כל האצבעות שוות וכמ"ש הב"ח וא"כ שוב הוה ספק מן הצדדין ספק גמור

ובזה מדוקדק הא דקאמר אם לא נמצא על המוך בידוע שבא מן הצדדין ותמהו הנוב"י והס"ט דמהיכן נודע שבא מן דבשלמא אם מצאת מן הצדדין שפיר תלינן בזה אבל אם לא מצאת כלל מנלן שבא מן הצדדין וביותר תמהו על לשין רבינו בפ"ד מא"ב שהוא מוקשה ע"ש ועיין בנוב"י שם שנדחק מאד בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דלהב"ח כיון דעכ"פ אינו מן המקור שוב הוה ספק מן הצדדין ספק גמיר דלגבי המקור ל"ש אין כל האצבעו' שוות ואמאי לא ראתה כעת וע"כ בידוע שבא מן הצדדין. ובזה מיושב קושית הס"ט דא"כ אשה שראתה ג"פ מחמת תשמיש ושוב עברה ושמש' ולא ראתה ואח"כ תראה ג' פעמים נימא דמן הצדדין דע"י התשמיש חשוב בדיקה טפי מהשפופרת וכמ"ש כאן בהג"ה וזה דבר שא"א. ולפמ"ש אתי שפיר דלגבי הבעל דאתחזקה בג"פ רצופין ל"מ במה שלא תמצא לתלות במן הצדדין כיון דב"כ וב"כ יצאתה מהרוב דהרי ראתה אבל בבעל השלישי ע"כ מועיל בדיקת השפופר' ותלינן בצדדים דאף דיצאת מכלל הרוב ואתחזקה בכחו' ואצבעות מ"מ כיון דתאסר עי"ז לעולם לכל ולזה מהני ספק דמן הצדדין ואף דיצאת מן הרוב מ"מ לא החמירו בה שתאסר לכל העולם דמ"מ י"ל דשמא מן הצדדין היא וז"ב

ובזה יש לומר דלכך לא מועיל לגבי בעל הראשון בדיקת השפופרת דלגבי' תקשה קושית הב"י דלא כל האצבעו' שוות ולגבי' אית לה תקנה שתנשא לאחר ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. (ובזה מיושב מ"ש הנוב"י סי' נ"ה לדחות דברי השיך סי' ק"ו ס"ק ס"ו שהביא ראיה דס"ס א"צ לברר מהא דסמכינן נגד השני מטעם ס"ס וכתב הוא דש"ה דא"י לברר שני הספיקו' דאף דיתברר שהוא מן המקור מ"מ יש לומר דאין כל האצבעו' שוות ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דמן המקור ל"ש אין כל האצבעות שוות כמ"ש הב"ח מיהו לדברי הב"ח בל"ז אין כאן ס"ס וכמ"ש האמונת שמואל וכנ"ל):