דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קלז

בעלה בחטאת דלהו"א דלא ס"ל לר"א הסברא דלבו נוקפו ופורש א"כ גם קודם תשמיש ס"ל דצריכה לבדוק ושוב לא מקרי אנוס. אך באמת לפמ"ש הר"ן בחידושיו דגם ר"א ס"ל הך דר"י דאמר לר"ז דא"צ בדיקה קודם תשמיש משום דלבו נוקפו ופורש ורק דהאיבעיא היא אם צריכה בדיקה לטהרות אם תוכל לבדוק סמוך לתשמיש ע"ש הן נסתר מחמתו דבר זה דבאמת הוה אנוס גמור. והנראה בזה דהנה יש להסתפק אם שמשה שלא בשעת ווסתה ובעת תשמיש כמדומה שמרגשת זיבת דבר לח או שאר דבר אם צריך לפרוש ממנה או דלמא נתלה בהרגשת שמש או מ"ר כיון דשלא בשעת ווסתה היא מה"ת לתלות בהרגשת דם דהא לאו ווסתה היא ואם ת"ל דצריך להחמיר ולפרוש אם לא רצה לפרוש ובדקה עצמה אח"כ כשיעור ווסת או אח"כ ומצאה דם אם חייבת חטאת או אשם תלוי או דלמא כיון דשלא בשעת ווסתה היא מקרי אנוס והדעת תורה נוטה דודאי חייב כיון דצריך לפרוש וגם לא מקרי אנוס גמור דבאמת אמרה לו. ומעתה י"ל דבכה"ג מיירי האבעי' ושפיר מבעי' ליה אם חייבת לבדוק אח"כ כדי לחייב בעלה בחטאת

ובזה מדוקדק מה דאמר לחייב בעלה והקשו הנוב"י והס"ט דאמאי לא קאמר לחייב אותה. ולפמ"ש א"ש דהיא אינה חייבת על הפרישה כמבואר כאן. אך כ"ז אינו שוה לי ע"ד הפשט. והעיקר נ"ל דזה תלוי בזה למה דס"ד ד דל"ש לבו נוקפו ופורש וע"כ דמ"מ יש לה לבדוק עצמה דניהו דלא הוה שעת ווסתה מ"מ אשה עלולה לראות דם שוב לא מקרי אנוס ורק שוגג מקרי וכמ"ש הרז"ה דלא מקרי אונס רק שהוא אנוס ממש אבל כאן מ"מ הי' לה לבדוק. ובאמת דדבריו תמוהין דהא אינה רשאית לבדוק

והנה כ"ז לפי המסקנ' אבל להס"ד כל שרשאית להחמיר על עצמה תו לא מקרי אנוס גמור וחייב חטאת או אשם תלוי וע"ז קאמר דלא תבדוק דא"כ לבו נוקפו ופורש ושוב מקרי אנוס גמור ופטורים שניהם גם יחד וכמ"ש הרמ"א כנ"ל ברור. ובזה נראה לי ליישב הא דמוקי בשבועות דף י"ח דמיירי שלא בשעת ווסתה ואפרישה והיאך קתני שניהם חייבין הא על הפרישה היא פטורה וכבר התפלא בזה הס"ט כאן ולפמ"ש א"ש דהנה בהא דאמרו לבו נוקפו ופורש וא"כ א"צ לבדוק קודם התשמיש נסתפק אם מ"מ צריכה היא בעצמה לבדוק שלא לעין בעלה שלא יהיה לבו נוקפו והיא תבדוק עצמה ומסתבר' לי דרשאית כל שהיא שלא בפני בעלה ולפ"ז משכחת לה שניהם חייבים בכה"ג כגון שלא בדקה עצמה מקודם והיא חייבת על הכניסה דהיה לה לבדוק ועל הפרישה איננה חייבת והבעל חייב על הפרישה ועל הכניסה אנוס גמור דלבו נוקפו ופירש מיהו לדינ' צ"ע דאפשר דא"צ לבדוק דלמא ירגיש הבעל וגם משום לא פלוג תקנו חז"ל שלא לבדוק

והנה בגוף הדין של הרמ"א יש לדקדק דלמה לא נקט הדין כמ"ש ברישא בא"ל הרגשתי בשעת התשמיש דאם הוא שלא בשעת ווסתה אין לחוש ואף דמקור הדין של הרמ"א הוא מהמרדכי והרא"ש בשם המהר"ם ושם מעשה שהיה כך היה מ"מ יקשה דעדיין הי' להם להשמיענו איך הדין בשעת התשמיש וע"כ נראה לי דבשעת התשמיש ניהו דפטורים על הכניסה אבל על הפרישה ודאי חייב הבעל דאם רצה לפרוש כשאמרה לו שהרגישה איזה דבר היה לו לפרוש באבר מת ולא באבר חי וע"ז ל"ש אנוס ולכך נקט כשמצאה אח"כ על עד שלו דאז פטור בין על הכניסה בין על הפרישה ולפ"ז נ"ל דבעיית ר"א באמת הי' בכה"ג שפירש באבר חי אם צריכה לבדוק כשיעור ווסת כדי לחייב בעלה חטאת על הפרישה ומדוקדק מה דנקט כדי לחייב בעלה וע"ז אמר דלא תבדוק דא"כ יהיה לבו נוקפו ופורש שמא יקרה לו ככה ולא ידע ואשם ודו"ק ועדיין צ"ע ולא נחה דעתי בכ"ז. והנראה לי בזה דהנה הר"ן בחידושיו פירש דהך בעיא דר"א מיירי בבודקת לטהרות ואיבעי' ליה אם יהיה אותה בדיקה סמוך לתשמיש כדי שתחייב בעלה בחטאת ע"ש והנה הא קיי"ל דבאשה עסוקה בטהרות דמיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה לפני תשמיש כמבואר בדף י"א ע"ב שם ולפ"ז לכל הפירושים שם עכ"פ צריכה בדיקה לפני התשמיש רק שלדעת התוס' הובא בח"ר והר"ן די בבדקה עצמה ומנחת העד עד לאחר תשמיש ע"ש ולפ"ז בכה"ג אם מצאה דם אח"כ פשיט' דחייב חטאת דעכ"פ לא הוה אנוס דל"מ אם נימא דצריך בדיקה וראי' ממש קודם תשמיש וכל שלא ראה קודם לא הוה אנוס וחייב אלא אף אם נימא דסגי כשתבדוק אחר התשמיש מ"מ כיון דעכ"פ אם ירצה לבדוק רשאי לבדוק לפני התשמיש פשיט' דבכה"ג לא מקרי אנוס ושפיר חייב אשם או חטאת, אך עדיין יקשה דאיך יתחייב חטאת או אשם תלוי כיון דלא בדקה לפני תשמיש אימור ראתה קודם. איברא דזה יקשה בלא"ה לפמ"ש הרשב"א לפרש דבסתם אשה בעי ר"א אם צריכה בדיקה לאחר תשמיש אבל עכ"פ לפני תשמיש ודאי דא"צ בדיקה כדפשיט שם ר"י לר"ז לעיל מיניה וא"כ איך יוכל לחייב חטאת הא יש לומר דשמא היה קודם תשמיש ועיין בס"ט סי' קפ"ו ס"ק ד' שכתב סברא זו לענין ריאה דם מחמת תשמיש דכל שלא בדקה קודם תשמיש לא מקרי רואה דם מחמת תשמיש מכ"ש לענין חייב חטאת או אשם תלוי דהו"ל ספק חולין בעזרה. והנראה בזה דהנה מכאן ראיה למ"ש השב יעקב וסייעתו דאשה שראתה שלא בהרגשה מ"מ טמאה מספק שמא ארגישה וסברה הרגשת שמש הוא ע"ש ועיין בכו"פ סי' קפ"ג מ"ש בזה באורך ולפי"ז לכך לא תלינן לפני התשמיש דלמה לא הרגישה וחזקת דמים שבאים בהרגשה אבל לאחר תשמיש שפיר חיישינן שמא סברה הרגשת שמש הוא ולכך לא הרגישה ומסייע לה חזקת הרגשה ובזה יש לדון גם לענין רואה דם מחמת תשמיש דיש לחוש אף בלא בדקה קודם התשמיש משום דקודם התשמיש למה לא הרגישה וחזקת דמים באין בהרגשה. ואפשר דלכך לא כתב הפרישה סברא זו רק לענין הכתובה ולא לענין טומאה וע"ש בס"ט ואכ"מ. עכ"פ מכאן ראי' ברורה להשב יעקב ודעימיה. שוב מצאתי בס"ט סי' קיץ ס"ק ס"ז בתוך תשובתו הארוכה לבנו ז"ל שהרגיש בקושית השיעורי רז"ה והעיר בקצת הדברים שכתבתי ואין סגנון אחד וכו' ע"ש. והנה ראיתי בהפלאה שהקשה בחידושיו לכתובות דף נ"א שהקשה בהא דחייב אפרישה ואמאי לא נימא יצר אלבשיה כדאמרו בכתובות שם דאף שנתרצית אח"כ יצר אלבשה ותמהני דלפענ"ד ל"ש יצר אלבשה רק דוקא היכא לכתחלה היה באונס א"כ עכשיו שלא יכלה להתגבר על יצרה ג"כ פטורה על התגבורת היצר שכבר נאנסה אבל כל שבתחלה לא הי' בהיתר כל דכעת על הפרישה נתחייב ל"ש יצר אלבשה דא"כ כל עוברי עבירה יהיו פטורים משום דיצרם נתגבר עליהם וע"כ דבזה ל"ש תגבורת היצר וכ"כ הכ"מ פ"ק מסנהדרין ה"ג בהדיא וכן נראה מלשון הרמב"ם פ"א מא"ב ה"ט שכתב שמשהתחילה לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שטבעה כופה אותה ע"ש וא"כ כאן ל"ש זאת. הן אמת שהתוס' במס' שבועות ד"ה אי כתבו דעל הכניסה חשבינן ליה שב מידיעה דאימור יצר אלבשיה כדאשכחן בכתובות דף נ"א הרי דעל הכניסה שבודאי לא היה באונס אפ"ה אמרינן יצר אלבשיה וא"כ מכ"ש על הפרישה

אמנם נראה דזה ודאי ל"ש לומר יצר אלבשיה בכ"ע שיודע שזה אסור וא"כ מחוייב לעמוד על נפשו ועל יצרו שלא יתקפהו ואך זה כל האדם מחוייב בזה ואין לו התנצלות דיצרו תקפו וכמ"ש הכ"מ רק היכא שהי' סבור שיכול לבעול ולפרוש קודם שתראה ואח"כ כשראתה בזה שפיר אמרינן כיון דעכ"פ היה חושב שהוא מותר והיצר הי' תאב לזה לכך מקרי שוגג ובאמת שב מידיעתו מקרי וחייב קרבן ולא מקרי פושע גמור אבל לפטור ע"י דאמרינן יצר אלבשיה זה לא אמרינן וז"ב. אמנם נראה דבאשה כיון דמעשה לא עבדא רק דהנאה אית לה וכדאמרו בב"ק דף ל"ב וא"כ בכה"ג אפשר לומר דפטורה על הפרישה דבאמת י"ל דיצרה אלבשה ואף דזה אינו התנצלות לכל עוברי עבירה היינו זה דוקא לעשות מעשה עבירה בזה ל"ש יצרה אלבשה אבל לענין הנאה דבזה ניהו דהכתוב מחייבה על ההנאה היינו היכא שמתחלה היה ברצונה א"כ אף שאינה עושית מעשה וקרקע עולם היא מ"מ חייבת על הנאה וכמ"ש התוס' בב"ק דף ל"ב שם אבל כאן דתחלת עשייתה היתה מותרת ואח"כ קרה לה מכשול והיא לא עשתה מעשה רק שהנאה היא לה בכה"ג כל שיצרה אלבשה ואין בידה לכפות יצרה שלא תהיה א"כ למה תהיה חייבת ול"ש לצרף המעשה הראשונה דהא בראשונה באמת מותרת היתה. וזה לדעת טעמו של המרדכי וכן קי"ל בסי' קפ"ה דשלא בשעת ווסתה אינה חייבת על הפרישה משום דעל הנאה שייך יצרה אלבשה וכל שנאנסה על הנאה שוב לא עשתה כלום ולמה תתחייבה משא"כ סמוך לווסתה שחייבת על תחלת המעשה שלמה הניחה אותו לבא עליה סמוך לווסתה וז"ב. איברא דבסי' קפ"ה מבואר דשלא בשעת ווסתה א"צ כפרה לא הוא ולא היא הרי דבראשונה מיירי סמוך לווסתה ואפ"ה כתב דא"צ כפרה ואמאי לא תתחייב על תחלת הכניסה וצ"ל דמיירי במקום דמותר לשמש סמיך לווסתה כגון בעת שיוצא לדרך וכדומה דעל הכניסה לא נתחייבו ושוב על הפרישה א"צ כפרה כיון דתחלת הכניסה היתה ברשות

ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים מהא דאמרו בשבועות דף ח"י בשלא בשעת ווסתה ואפרישה הרי מבואר דשניהם חייבין ע"ש ובאמת שזה קשה יותר דבשלא שעת ווסתה שניהם פטורים. ולפמ"ש י"ל דלהס"ד שם דאף שלא בשעת ווסתה חייבין על הפרישה גם היא חייבת דל"ש בזה דלא עשתה מעשה דהרי להס"ד אף שלא בשעת ווסתה חייב הבעל וה"ה האשה דהא שניהם לא עשו מעשה וז"ב. שוב מצאתי בתוס' ב"ק דף מ"א ד"ה וכמאן דהיכא דתחלת ביאה ברצון ל"ש יצר אלבשה ע"ש והוא הדבר אשר דברתי ודו"ק

שם והאשה א"צ כפרה כלם תמהו מהא דאמרו בש"ס שבועות דף י"ח לא בשלא סמוך לווסתה ואפרישה הרי דחייבת בקרבן על הפרישה והנראה בזה דהנה הב"י כתב כאן דאם לא בדקה קידם תשמיש אף שלא בעת ווסתה כיון דהצנועות בודקות קודם תשמיש לא מקרי אנוס. ומעתה לא מבעיא אם נימא דניהו דלא מקרי אנוס אבל שוגג עכ"פ מקרי א"כ בכה"ג שהבעל חשב שבדקה מקודם והיא הטעתו א"כ ממילא הוא מקרי אנוס אבל האשה הוה שוגגת וחייבת קרבן על הכניסה ושפיר קתני וחייבין בקרבן אלא אף אם נימא דמקרי מזידה מ"מ נראה דחייבת על הפרישה דע"כ לא פטורה על הפרישה אלא כשהית' אנוסה על הכניסה וא"כ לא עבדה מידי לא בכניסה דאנוסה ועל הפרישה אינה חייבת דאיהי מה לה למעבד אבל כל שמזידה על הכניסה עכ"פ חייבת על הפרישה ושפיר קתני וחייבין בקרבן וז"ב. ובזה מיושב קושית התוס' דלוקמא בסמוך לווסתה ועל הפרישה ולפמ"ש אתי שפיר דבסמוך לווסתה דלא מועיל הבדיקה כלל א"כ לא מקרי מזידה בשביל שלא בדקה ושפיר יקשה דא"כ אמאי