דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) יב

דאתחזיק איסור' צריך ביאור דמה ענין בהמה בחזקת איסור אבמה"ח או אינה זבוח' לחשש כפל וצ"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור ולפ"ז נרא' לפענ"ד לפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ל"א גבי אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דהקש' דנימא דמחזיקין מאיסור א"א לחזקת יבום וכמו בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומחזיקין בחזקת נבילה וכתב ב' תירוצים א' דשם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבל' אבל כאן א"א שתצא מתחת בעל' ולא תהיה מותרת לשוק ודחה זאת וכתב לחלק דשם צריך מעשה המכשיר לשחוט וכל שמתה מאליה היא נבלה ושפיר מחזיקין מאיסור לאיסור ושוב אזלינן בתר רובא דכלו חדשיו אמנם יש לומר דכוונת הבעל העיטור דכיון דיש מיעוט דלא כלו חדשיו אמרינן סמוך מיעוט' לחזקת אבמה"ח ואף דהמיעוט אינו מענין החזק' מכל מקום כל דבעי ידיע' וודאית גם מיעוט לא הוה עכ"פ ידיע' וודאית ומחזיקין מאיסור לאיסור דאפשר שלא יהי' לו היתר ולא יכלו חדשיו ודו"ק

הנה דרך אגב אומר מ"ש רש"י להקשות אתמול אכלנו מחלב' לכאור' כיון דמיעוט המצוי מהראוי לסמוך מיעוט' לחזק' ולפ"ז כיון דהחזק' היא מחמת אבמה"ח והרי חלב חידוש הוא דהוה אבמה"ח והתור' התירה וא"כ לא שייך סמוך מיעוט' לחזק' דהרי חלב בלא"ה הוה אבמה"ח והתור' התירה וא"כ שפיר אכלינן מחלבה ודו"ק היטב

סי' י"ז גדולי חכמים לא היו אוכלים זה למד הרמב"ם מהא דאמר יחזקאל ונביל' וטריפ' לא אכלתי מנעורי ודרשו חז"ל חולין ל"ז שלא אכלתי בשר כוס כוס וברש"י שם דא"א בשלמא דשריא היינו רבותא דיחזקאל והנה הקשיתי לפי מה דאמרו במנחות דף מ"ה על הא דאמר יחזקאל ונבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים הא ישראל משרי שרי ומשני דאדרב' ה"א דכהנים מדאשתרי במליקה גם נבילה וטריפה הותר להם ולפ"ז מה קושיא מה רבותא דיחזקאל דהא הו"א דמסוכנת אף דאסור לישראל משום דדמי לנבלה וכדרצה הש"ס למילף בחולין שם ולכך שיבח יחזקאל דאף הוא שהיה כהן והיה ס"ד דמותר אף בנבילה גמורה וניהו דבנבלה וטריפה גמורה אסרה תורה אבל מסוכנת ה"א דשריא קמ"ל דאסור ולכך אמר דלא אכל בשר כוס כוס והיא לכאור' קושי' נפלא' אמנם נרא' דהנה זה ודאי מה דס"ד במנחות דנבילה וטריפ' מותרין הכהנים הוא רק בבשר קדשים דגם מליק' לא אשתרי רק בקדשים בשביל מצות אכילת קדשים ולפ"ז בחולין ודאי אסור והנה יחזקאל שיבח עצמו נבלה וטרפ' לא אכלתי מנעורי והיינו אף בשעה שהי' קטן והרי קטן אינו חולק אפי' בקדשים קלים כמ"ש הרמב"ם פ"ו ממעש' הקרבנות הלכה י"ז וא"כ כיון שלא חלק בק"ק ממיל' אדרב' בנעוריו פשיט' דהי' אסור במסוכנת. ובזה מדוקדק מה שאמר נביל' וטריפ' לא אכלתי ולא בא בפי בשר פיגול ועיין בלב אריה בחולין מ"ש שם בזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הרמב"ם כתב שם שמותר להאכילו אף בק"ק וא"כ לכך אמר ולא אכלתי היינו שהוא בעצמו כיון שלא חלק בקדשים כלל לכך לא אכל ואם הי' אדם אחר מאכילו הי' מותר דהא מליקה הותר אבל בשר פיגול לא בא בפי כלל ואפי' אחר הי' אסור לתת לו דהרי לספות בידים ודאי אסור אף למ"ד דקטן אוכל נבילו' אין ב"ד מצווין להפרישו אבל לספות בודאי אסור ועכ"פ שפיר דייק הש"ס. והנה לפענ"ד יש ספק אם מליק' אשתרי לגבי קטן דהא באמת הוא רק גזירת הכתוב שלצורך עבוד' מצווים לאכול מליקת עוף אבל זה במי שראוי לעבוד' ואכילתו מצוה אבל קטן שאינו חולק אף בקדשים קלים אפשר שאסור במליק' ג"כ ודו"ק

סי' ח"י ס"ג צריך לבדוק הסכין קודם שחיט' ואם לא בדק לא ישחוט ואם עבר ולא בדקה ואח"כ בדקה ומצא' יפה שחיטתו כשרה הב"י כתב דמקורו הוא מהך עובד' דרבה בר חיננ' והוא תימה לכאור' דשם הי' עובד' דלא סר סכינ' קמיה דחכם וזה אינו רק מפני כבודו של חכם ובזה אפשר דכשר כל שנמצ' סכינו יפה אבל כל שלא בדק בעצמו הסכין דהבדיק' היא מן התור' כדאמרו כיון דכי נקיב טריפ' פשיט' דבעי בדיקה וא"כ מנ"ל דאם עבר ולא בדק כשר. ולפענ"ד נרא' דהנה כבר נודע מ"ש מהר"ם לובלין בגזיר' דשמא יחתה דאף דבאמת לא חיתה מכל מקום עבר אדרבנן שהרי גזרו שמא יחתה ע"ש בשבת ח"י והארכתי בזה הרבה ולפ"ז יקשה כיון דחז"ל תקנו שצריך להראות סכינו לחכם א"כ אף שנמצ' סכינו יפה אמאי אכשרי' הא מכל מקום עבר אתקנת' דרבנן ועשה איסור. אמנם נרא' דשאני התם דגזרו שמא יחתה וא"כ יש לחוש דישכח ויחת' שפיר אף דלא פיתה אסור אבל כאן דעיקר האיסור הוא שמא לא יהי' סכינו יפה וכל שנמצ' סכינו יפה ובידו לעשות סכינו יפה פשיט' דמותר בדיעבד ומעתה גם לענין בדיקתו בעצמו העיקר האיחור דשמא אין סכינו יפה וכיון דבידו לעשו' סכינו יפה שוב אין חשש בדיעבד כנלפענ"ד. והנה בהא דאמר כיון דכי נקוב טריפ' פשיט' דבעי בדיק' ומשני לחכם קאמרינן לפענ"ד נרא' דזה דוקא לר"ח לשיטתו דס"ל פגימת סכין כדי חגירת צפורן וא"כ זה ודאי פסול גמור אבל אם נימא דפגימת סכין בכ"ש א"כ שוב אין פשיט' כ"כ דבאמת לא יכול לקרע כ"כ ואפ"ה לכתחל' בעי שלא יהי' פגם כ"ש. ובזה יש ליישב קושית הש"ך כאן ס"ק ה' על הפריש' ובסי' א' על הב"ח יעו"ש ובתשוב' כתבתי דמה שאמרו מפני כבודו של חכם היינו דבאמת זה אינו פסול גמור רק דלכתחל' רצו חז"ל שאף פגימה כ"ש לא יהי'. ובזה ימצ' החכם להתגדר שמרגיש אף בפגימ' דקה וזהו כבודו שמרחיק מפני הסייג שלא יהי' אף פגימה כ"ש וזה שאמרו לחכם קאמרינן והיינו אף פגימה כ"ש אסור וז"ב. ובזה נרא' הך עובד' דלא סר סכינ' והיינו מפני חשש פגימה קטנה כ"ש ולכך כל שנמצ' סכינו יפה שרי דבאמת גם אם הי' פגימה קטנה כ"ש לא הי' מעכב בדיעבד רק מפני כבודו של חכם ולכך הקלו בזה דת"ח יכול למחול על כבודו במקום דטפלי תלוי בי' ודו"ק היטב

שם סעיף י"א בהג"ה ומי שרוצה להכניס עצמו לספק עיין לבוש וט"ז ונקה"כ וכבר כתבתי בזה בקונטרס מיוחד בתשובה כת"י וכעת נרא' דעכ"פ היזק שאינו ניכר הוה דלא שייך תירוצו של הרמב"ן דהוה כקטלי' כיון דלא נודע אולי נפגם באחרונה ומ"ש התב"ש דשומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר תמהתי עליו מב"ק דף מ"ה ובתוס' שם ועיין משנה למלך פ"ג מגזילה ומ"ש הט"ז ראיה מדברי התה"ד סי' שט"ו תמהני דלמה הוצרך להביא דברי התה"ד והא הן הן דברי התוס' בשם ר"י לחלק בין גרמי לגרמא ושיסה את הכלב דפטור הוא ש"ס ערוך בב"ק דף כ"ג ע"ב וצ"ע ובאמת כאן אינו ברי היזיקא אבל מ"מ גרמי הוה דבא ההיזק מיד ועחו"מ סי' שפ"ו בסמ"ע וש"ך שם באורך וצ"ע בכ"ז

סי"ג הואיל ויצא בהיתר עיין ט"ז וש"ך ובתב"ש ס"ק כ"ט הביא הך דאמרו בכתובות דף כ"ד גדולה חזקה ופירש"י שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו והך חזקה היינו דבר שאנו מחזיקין בהיתר אף שלא ידענו בבירור ע"ש וכבר הארכתי בכמה מקומות בזה וכעת קשה לי דא"כ מה פריך הש"ס ואלא מאי גדולה חזקה ופירש"י דמה רביתא יש לבטל החזקה וע"ש בתוס' ועיין רש"י קידושין דף ס"ט ע"ב ולפי דברי התב"ש צע"ג דהא איכא רבותא דהך חזקה ול"ד לשאר חזקות דהם מבוררים וכמ"ש התב"ש גם יקשה למה יהיו מותרים בתרומה דאוריית' דע"ז לא אתחזיק עד השתא ואף דיש לדחוק דעכ"פ שם תרומה אתחזיק ועכ"פ הך תרומה הוא כמו התרומה שאכלו מקודם מכל מקום יקשה דעכ"פ מה קושיא מאי דפריך ואלא מאי גדולה חזקה והא לפמ"ש רבותא גדולה אשמועי' ודו"ק היטב כי הוא תימה גדולה

שם סט"ו אבל מספיקא עש"ך דהוה ס"ס לאסור כמ"ש הרא"ש כלל כ' סימן י"ד הנה חפשתי בתשובת הרא"ש שם ולא מוזכר כלל דיש ס"ס לאיסורא ואדרבא בתשובה מיקל בזה לגמרי וכ"כ הב"ח דבתשוב' חזר ממ"ש בפסקיו והש"ך מביאו בס"ק הזה וגם בפסקיו לא כתב מחמת ס"ס והא גופא תמוה לי דבאיסור תורה למה צריך ס"ס לאיסור הא בספק אחד אסור ואם היינו מקילים בספק אחד והי' מוקמינן בחזקת היתר א"כ ה יושיענו ס"ס לאיסור וכבר נסתפק בזה המלמ"ל לענין ספק דרבנן דלקולא היכא דיש ס"ס לאסור אם מועיל ע"ש בפ"ח מאה"ט וה"ה באיסור תורה אם היינו מקילין בספק אחד משום חזקת היתר וכדומה למה נחמיר בספק ספיקא וצ"ע ותלמיד אחד הראני דברי הט"ז סי' ל"ו ס"ק וא"ו שמחמיר גם כן מחמת ס"ס לאיסור וצ"ע ולפענ"ד שם וכאן אינו מתורת ס"ס רק דהוה הספק שמא לא התחיל כלל מעשה המכשיר ואין במה לתלות והיינו דבאמת בחזקת איסור עומדת רק דס"ל לר"ח דתולין בעצמות ששיבר או שם בנקבי הטבח וכל שיש ס"ס שמא אין כאן מקום להקל ע"כ מחמרינן ודו"ק היטב כנלפענ"ד

שם סי"ח ולכן נהגו בקצת מקומות אעתיק כאן מ"ש להרב מו"ה טודרוס זינדיל נ"י ראב"ד מביסק בעהמ"ח ישרש יעקב בשנת תרח"י אור ליום ב' ויצא וא"ו כסלו במ"ש ששם עשו הקהל לתת א' צ"ל כסף מכל פינט בשר כשר והשוחט שם נשתתף גם כן בזה וע"ז האריך דיש חשש שיקל לעצמו והאריך דכל טעמי היתירים לא שייך בזה ולפענ"ד היה נרא' דהכה הט"ז ס"ק ט"ו כתב דלשחוט מותר משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל הוראה לא יורה וסברתו נלפענ"ד עפמ"ש הסמ"ע סי' ל"ג וקדמו העקדה דלכך שונא ואוהב כשרים לעדות ולדין פסול משום דהמעשה לא ישתנה בשביל שנאתו ואהבתו אבל המחשבה ישתנה ולפ"ז גוף השחיט' לא ישנה אחרי דהוא מומחה ובודאי על פי הרוב לא יקלקל ואם כן ממילא כשר אבל הוראה שתלוי בשיקול הדעת יוכל להיות דישתנה דעתו אך מה שאני תמה דהרי כל שלא אתחזיק איסור נאמן כמ"ש הר"ש שם וא"כ כל שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואזל ליה החזקה כדאמרו נשחטה הותרה ושוב יוכל להורות הוראות בזה ואולי כיון הט"ז בהוראה שהוא ספק בגוף השחיט' וכל ספק בשחיטה מוקמינן לי' אחזקת איסור ולפ"ז אם הוראה היא בבדיקות הריאה שוב יוכל להורות ג"כ מדינא ולא נשאר רק מצד שמכוער הדבר שיבאו לחשוד אותו שבשביל הנאתו הוא מכשיר ואולי כיון שלגבי השותפים אחרים הוא נאמן דלא חשוד להאכיל טריפות בשביל הנאת אחרים א"כ נאמן גם לגבי עצמו וא"ל דנימא להיפך מתוך שאינו נאמן לעצמו לא נאמן גם לגבי אחרים דז"א דזה דוקא אם לא היה נאמן מצד הדין אבל כיון שמצד הדין נאמן כמ"ש רק בשביל חשד א"כ מתוך שנאמן על חבירו נאמן לגבי עצמו ומה גם דמ"מ אם יש ספק באיז' הוראה יבאו להרב האב"ד ואף שבעיירות קטנות העיקר הוא השוחט מכל מקום ל"ש חשדא כ"כ וגם נלפענ"ד דהרי בדבר מועט ליכא חשדא כמ"ש הט"ז רק שכאן יש הנאה מרובה ולפ"ז בכל בהמה לבדה אין כאן חשדא מרובה כיון שלכל בהמה בפ"ע יש שותפים רבים והוא אינו רק שליש נוטל על חלקו ואטו בכל בהמה יש חששות פעמים שבבהמה היא טריפות