דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קכז

לוקין עליו וגם מצר הסברא היא כן דאיך שייך שיעור לענין הנאה בלבד מה שאינו בגדר אכילה ושתיה. ולפ"ז כבר נודע במ"ש האחרוני' דחצי שיעור ע"י תערובות מותר וכ"כ במ"א דל"מ משום חזי לאצטרופי ל"ש בזה דכבר נתערב וכ"כ בפליתי סי' ק"ט בהדיא וגם לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו שח"ש הוא מטעם שהרי אחשביה ולפ"ז בתערובות ל"ש אחשביה דאחשביה לההיתר ובמק"א טיילתי בזה ארוכות ובקצרות ואכ"מ. ולפ"ז לענין זוז"ג לכך מותר באיסורי הנאה שהוא רק כח"ש היכא שהוא ע"י תערובות אף בענין שלא בטיל עכ"פ יש לומר דלא אחשביה להנאת איסור רק להנא' היתר ולכך מותר. ומעתה לכך גם בחדש יוצן משום דזה חשוב דיעבד לענין שתבעי נתיצה וכל שצינן ופשיטא דלא נהנה מאיסור ול"ש אחשביה דהרי ציננו ולכך מותר וז"ב. ובזה ניחא גם מה דבעי ישן צינון אף דזוז"ג מותר וכמו שהקשו בתוס'. ולפמ"ש א"ש דאל"כ שייך אחשביה דא"ל דאחשביה להיתר דכל הסברא היא כיון דא"א להנות מהיתר מבלעדי איסור שייך אחשביה אבל כאן הא אפשר בצינון ולא יהנה רק מהיתר בלבד בלעדי האיסור ולכך אסור וז"ב. ובזה נכון ג"כ חלוקו של הש"ך והפ"י הנ"ל דהיכא דגחלתו ואפרו אסור שייך שבח עצים בפת והיכא דגחלו ואפרו מותר ל"ש שבח עצים בפת והקשה הפר"ח דא"כ מה מבעיא ליה בתנור שהסיקוהו בעצי הקדש לרבנן דשרו בקמייתא מאי והא ע"כ לא שרו רבנן אלא משום דסברי אין שבח עצים בפת דאין שלהבת בא אלא מן משהו הנשרף וכמ"ש התוס' אבל בהקדש דאפרו אסור אסור וכבר קדמו המהרש"ל והמהרש"א בסוגיא. ולפמ"ש אתי שפיר דכל טעמו של הש"ך לחלק הוא משום דהא דיש שבח עצים בפת אינו רק באיסור הנאה וכמ"ש התוס' והיינו לפמ"ש דאינו רק כח"ש וזה שייך בהנאה דלא בעי שיעור ול"ש שיעור ביה. ולפ"ז שפיר סברי רבנן דכל היכא דגחלתו ואפרו מותר א"כ אינו בא רק ממשהו הנשרף א"כ ל"ש ח"ש דלא אחשביה לאיסור והוא נהנה מן ההיתר אבל היכא דגחלתו ואפרו אסור הוא נהנה מן האיסור דיש שבח עצים בו ואף דאינו רק איסור משהו בהנאה לא בעי שיעור ולפ"ז בהקדש שם דבאמת קשה הא משמעל המסיק יצא לחולין ומוקי לה בשוגג ולפ"ז בשוגג דל"ש אחשביה וכמ"ש הרמ"ה בטעם דר"ש דלא אמר כ"ש לקרבן ועיין בריטב"א במס' מכות דף י"ז ולפ"ז כיון דשם היה שוגג שפיר מבעיא לרבנן דס"ל דאין שבח עצים בפת ואין בו רק משהו ממה שנשרף ניהו דגם גחלו ואפרו אסור אבל עכ"פ אין בו רק משהו וכיון דהוא שוגג ל"ש אחשביה. ובזה מיושב קושית רש"י ותוס' שם בהא דאוקמא בעצי שלמים ואליבא דר"י דמיירי בשוגג ולמה לא אוקמא במזיד. ולפמ"ש אתי שפיר דבשוגג ל"ש אחשביה משא"כ במזיד

והנה שיטת התוס' בפסחים דף ע"ה בשם ר"י דאף באבוקה כנגדו אינו אסור רק מדרבנן והנה הא"מ כתב דזה דוקא היכא דגחלתו ואפרו מותר כמו בערלה וכ"כ דאז גם כשאבוקה כנגדו כיון דהשלהבת אינו בא רק ממשהו הנשרף אף לרבי דס"ל יש שבח עצים בפת מ"מ אינו אסור רק מדרבנן אבל בע"ז דגחלתו ואפרו אסור ודאי אסור ע"ש. ולפ"ז נראה לי דגם לרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת אפ"ה אסור בע"ז ובפרט כשאבוקה כנגדו ואף דאינו בא רק ממשהו הנשרף אפ"ה הא בע"ז אף אפרו וגחלתו אסור וכן נראה מדברי המהרש"ל והמהרש"א ממה שהקשו גבי הקדש דכיון דאפרו אסור יש כאן שבח עצים בפת ע"ש. ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דאמר הש"ס בפסחים דף מ"ח אפיק הבערה ועייל עצי אשירה והא לרבנן לא משכחת לה דילקה דהא אין שבח עצים בפת ומצאתי בשעה"מ פ"ג מחו"מ שהקשה כן בסתם לרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת היכא משכחת לה דילקה. והנני יוסיף להפליא דאף לרבי לא משכחת לה דהא לרבי לא חשיב שבח עצים בפת רק באבוקה כנגדו כדאמר בפסחים בסוגיין והרי גם כשאבוקה כנגדו אינו רק מדרבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דבמ"ז בין לרבי ובין לרבנן יש שבח עצים בפת ומכ"ש כשאבוקה כנגדו. ובזה מיושב היטב גם מה שהקשה בשעה"מ לשיטת התוס' הנ"ל דאבוקה כנגדו אינו רק מדרבנן בהא דאמרו בפסחים דף ל"ג תתן לו ולא לאורו וכתבו התוס' דלמ"ד חמץ אסור בהנאה מתתן לבד נפקא דבעי מידי דנתינה וזה אסור בהנאה והקשה הא מקרי מידי דנתינה שראוי להסיקה תחת תבשילו כמו לר' יוסי. ולפמ"ש א"ש דבחמץ דגם גחלתו ואפרו אסור כמבואר בסי' תמ"ה דהפחמין אסור א"כ פשיטא דאבוקה כנגדו אסור מן התורה. אך אכתי יקשה מה דמקשה בשעה"מ מתא דכתבו בפסחים דף ה' דלאחר שנשרף ונעשה גחלת מותר והא גם באבוקה כנגדו מותר מה"ת ובזה ל"ש מ"ש דהא שם קאי אליבא דר"ע דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"כ אפרו מותר דנעשה מצותו וכמ"ש לעיל ואף אם נדחוק בזה דעכ"פ מדרבנן אסור והקשו טפי דעכ"פ לאחר שנעשה גחלה ודאי מותר אכתי יקשה דמה תירצו דכיון דמתחלת הבערה א"י להנו' אף שיש לו הנאה ממנו אח"כ אסור והיינו ע"כ דאבוקה כנגדו אסור מן התורה וכמו שהקשה בשעה"מ והוסיף עוד להקשות דאמאי לא נימא ש"מ מדר"ע דאבוקה כנגדו אסור מן התורה. אמנם לפענ"ד נראה דכוונת התוס' הוא דכל הטעם דאבוקה כנגדו שרי הוא משום דאינו מממש החמץ כיון דשלהבת בא ממשהו הנשרף וא"כ בעוד החמץ בעין אינו שוה כלום ואינו ראוי לכלום ואיך שייך בזה דיהיה מותר החמץ לשרוף כיון דראוי לכלום דהא כל ההיתר אינו רק מה שאינו אותו החמץ שאינו רק אפר וכעין זה כתבו הקדמונים בישוב הקושיא דלמה לא תהי' מקודשת בא"ה דחזי לאחר שנעשה אפר וכתבו כיון דעיקר ההיתר הוא משום שאינו אותו דבר א"כ הוא לא נתן לה מידי דחזי וה"ה כאן ולזה הביאו ראיה מנדרים ונדבות דאסור להקריבם אף דחזי להדיוט והיינו כמ"ש כיון דמשלחן גבוה קא זכו וכל זמן שלא נקרב כהלכתו ל"ח להדיוט א"כ בשעה שרוצה להקריבם אינו חזי לדידיה אף דיהיה ראוי אח"כ אסור דבעינן שגוף הדבר כמו שהוא בתחלה יהיה ראוי וה"ה בזה וז"ב מאד

ובזה מיושב מה שהקשה המג"א בסי' תק"ז דמותר לערבו בעצים אחרים אף דהוא דבר שיל"מ כיון דמקלי קלי לאיסורא והקשה המג"א דהא מקודם אינו ראוי ויהיה אסור ביו"ט והדג"מ הקשה על התוס' בעצמו דהא בנדרים ונדבות מטעם אחר קאתינן עלה ולא משום דלא חזי רק דמשלחן גבוה קזכי. ולפמ"ש א"ש דגם בנדרים ונדבות הטעם משום כיון דמשלחן גבוה קזכו א"כ בתחלתו לא ראוי רק אח"כ הוה כפ"ח באו לכאן ומעתה שם דעיקר הנאת עצים היא רק כשכלים נאפה הפת או תבשיל גבייהו א"כ עיקר הענין דעצים אינם רק להסקה ואיך שייך דל"ח בתחלתו הא עיקרם אינם עומדים רק להסקה וז"ב ודו"ק

והנה בגוף דברי הרמ"ה התמוהין שכתב דבע"ז אף זוז"ג אסור שהקשה הב"י מהאי גינתא דאזדבל בזבל דע"ז היה נ"ל דבר חדש דהנה הר"ן כתב בע"ז שם ליישב שיטת רש"י שפירש גבי הבריך והרכיב דהוה זוז"ג והקשו כלם עליו דשם מתורת ביטול קאתינן עלה וחידש הוא דזוז"ג ג"כ מתורת ביטול היא וע"ז הקשה דא"כ אמאי ילדה שסבכה בזקנה בטיל וילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות אינו בטל וע"ז כתב דכל שהיתר יכול להיות איסור א"י הגורם ההיתר לבטל כיון דאפשר להיו' כגורם של איסור ולכך שם בילדה הנטוע לסייג ולקורות אילו ממליך עלה היה יכול להיות חייב בערלה והוה כמו דאמרו נבלה בטלה בשחוטה דלכי מסרחא אפשר שתהיה כשחוטה ע"ש ודפח"ח. ולפי"ז נראה לי דבר חדש דהנה רש"י פירש בהך גינתא דאזדבל בזבלא דע"ז דהיינו מדם פרים שהקריבו לפני ע"ז והו"ל תקרובת עכו"ם אבל האומר זבל לע"ז אינו נאסר דאין הקדש לע"ז ע"ש ולפ"ז שפיר בטל שם דהרי הזבל ההיתר א"א להיות כאיסור בשום פנים דאין הקדש לע"ז ומכ"ש תקרובת לע"ז דבעינן מידי דראוי בפנים וא"כ שפיר מקרי זוז"ג אבל כאן באליל דגם עצים המותרין יכולין להיות כמוהו דגם אותן עצים אם יטע אותם לשם אשירה יהיו נאסרים ועיין סי' קמ"ה ס"א דאף בלא נטעו לשם כך מותר אבל יכול ליטע לשם כך ולכך בחדש שציננו ויסיק אח"כ בעצי היתר אסור דיכול להיות כמהו אבל בישן שהתנור גופא היתר וא"א להיות איסור דמחובר אינו נאסר וא"א לשוב כמו העצים שפיר מותר גם להרמ"ה. אמנם כ"ז כתבתי עפ"י שיטת רש"י ועפ"י דרכו של הר"ן. אבל באמת לולא שאיני כדאי הייתי אומר דמה שמדמה הר"ן למה דאמר רב חסדא דנבילה בטלה בשחוטה ואין שחוטה בטלה בנבילה הוא דוקא לר"י דס"ל מין במינו לא בטל ובעינן שיהיה מינו ולכך לא בטל אבל לדידן אדרבא כשהוא מין במינו בטל טפי ועיין בפ"א מאה"ט בכ"מ מ"ש בשם הר"י קורקוס. וע"כ היה נראה לפענ"ד דהרמ"ה יסבור להיפך דהיכא דגורם האיסור יכול להיות כמו ההיתר א"כ הוה מין במינו ושפיר בטל אבל כשלא אפשר לאיסור שיהי' כמו ההיתר הו"ל כעין מין בשאינו מינו ולא בטיל ולכך בילדה שסבכה בזקנה דגם הילדה יכול להיו' זקנה כשהי' מחללה או שהיתה גדלה יתר על שלש שנים א"כ שפיר בטל דהו"ל מין במינו משא"כ בילדה שסבכה בילדה שנטוע לסייג ולקורות דהאיסור א"א כעת להיות נטוע לסייג ולקורו' שכבר נטעה ונתחייבה בערלה א"כ הו"ל מין בשא"מ ולא בטיל. ולפ"ז בשלמא כאן דעצי אשרה דגם אפרו וגחלתו אסור וגם ביטול א"א דמיירי בשל ישראל א"כ זוז"ג אסור אבל בשאר זוז"ג דיכול להיות האיסור כמו ההיתר לכשישרוף ויעשה גחלת יהיה מותר לכך שפיר הו"ל זוז"ג. ובזה יש ליישב גם בהך דגנתא דאזדבל בזבל דע"ז דשם מיירי באופן שהי' מותר ע"י ביטול כגון שהזבל של ע"ז הי' רק משמשי ע"ז דיש לו ביטול וכדומה ויוכל להיות האיסור כמו ההיתר וכעין שכתב רש"י לענין הנבי' ועיין בתוס' ע"ז דף מ"ח שם ד"ה התם ושפיר בטל. ובזה ממילא גם בחמץ דאפרו וגחלתו אסור ולאחר זמן איסורו דל"מ מבטל ליה א"כ לא הוה זוז"ג ואסור ומיושב דברי הש"ע שלא יסתרו אהדדי ודו"ק וע"ד שכתב הש"ך ליישב לפי דרכו דלכך בחמץ שפיר פסק בסי' תמ"ה דאסור משא"כ בע"ז דלפי שיטת המחבר דכתב בב"י דגחלת של ע"ז אינו רק מדרבנן א"כ מן התורה אפשר להיות כמו ההיתר שפיר מקרי זוז"ג ודו"ק

והנה לכאורה ק"ל לפמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה חדש דבמוקצה כיון דהגחלת אינו אסור רק מדרבנן משום מוקצה לא אמרינן יש שבח עצים בפת משום דהגחלת גופא אינו רק מדרבנן לפ"ז יקשה לפמ"ש התוס' בפסחים דף ע"ה דגם כשאבוקה כנגדו אינו אסור רק מדרבנן א"כ היכא שייך שבח עצים בפת הא כל הטעם דיש שבח עצים בפת הוא משום העצים שהם גורמין אפיית הפת כשאבוקה כנגדו והא אבוקה כנגדו גופא אינו רק איסור מדרבנן. ולפ"ז לאחר שכלה האבוקה כגון שגרפו התנור יהיה מותר ואף אם נימא דחום התנור הוה כאבוקה ועיין בתוס' פסחים דף ע"ה עכ"פ אם נימא דזוז"ג מותר א"כ התנור שאינו בא רק מחמת איסור דרבנן דאף באבוקה כנגדו אינו רק דרבנן ובתנור אין ניכר האיסור בעין ובדרבנן לא אמרינן שבח עצים בפת. ובזה נראה לפענ"ד להצדיק דברי המהרש"א שכתב בש"ס ד"ה אימור דאף בתנור חדש כשאבוקה כנגדו