דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קכו

גנבי ישראל מותר והקשה הלח"מ דאף במחצה יש להתיר מטעם ס"ס ולפמ"ש א"ש דבאמת ל"ש ס"ס ודו"ק

שם אם רוב גנבי עיר עכו"ם עיין ש"ך מה שהקשה מטעם ס"ס ולפענ"ד להוסיף דבאמת לכאורה הוה ס"ס שאינו מתהפך דאם נתחיל בספק שמא פתחו בשביל ממון והיינו ע"כ עכו"ם דבישראל אין נ"מ כלל וא"כ כל שנימא שמא פתחו לשם ממון שוב אין כאן הספק השני וע"כ צ"ל דצריכין אנו לדון מי היה הגנב ולא התחיל כאן איסור ולפ"ז זהו דוקא כשהצדדים שוים אבל אם רובם עכו"ם א"כ אדרב' ע"ז א"צ לדון כלל וא"כ לא מקרי ס"ס וגם קשה לפמ"ש האחרונים דס"ס הוה רובא דאיתא קמן דיש שני צדדים לפנינו א"כ כל שיש רוב עכו"ם לא שייך רובא דאיתא קמן ודו"ק וצע"ג

סי' י"ב חיל שנכנס עיין בר"ן פרק האשה שנתארמלה דהאריך דלשיטת רש"י א"ש מה דבע"ז דף ע"א לא הובא רק תירוצו של רב מרי ולא תירוצו של ר"י ולפירוש ר"ח לא מתרץ זאת ולא העיר הר"ן כלל ועל דברי הרי"ף תמה דהשמיטו ולא הביא רק תירוצו דרב מרי וכתב שסמך על מס' ע"ז והוא תימה דא"כ מה יענה הר"ח ע"ז. ולפענ"ד נראה דלר"ח ל"ק כלל כיון דיש שני תירוצים א"כ עכ"פ מידי ספיקא לא יצא והו"ל ספיק' דרבנן ולקולא ולכך שם בע"ז דהתם עיקר לא נ"מ מתירוץ השני אבל בכתובות איכא נ"מ לענין איסור ושם הוה איסור תורה דשבויה הו"ל איסור תורה וכמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ו ואני הארכתי בזה בתשובה אבל על הרי"ף שפיר מקשה דהר"ן מפרש תיכף אח"כ דהרי"ף ס"ל דשבויה דרבנן א"כ גם בזה הי' ספיק' דרבנן וא"כ שפיר ראיה מע"ז דלא נקט רק תירוצו של רב מרי בלבד ודו"ק. ומזה ראיה דשבויה דאוריית' לשיטת הר"ח ודלא כרי"ף ודו"ק

סי"ז היין מותר עיין ט"ז ס"ק כ"ד מ"ש דבזמן הזה ל"ש הדין. ולפענ"ד להוסיף על דברי הט"ז דהנה כל הטעם דאמרו דניהו דתקיף להו יצרא דעבירה יצרא דיי"נ לא תקיף להו הוא משום דביומ' דף ס"ט אמרו דבקשו על יצרא דע"ז דלתבטל ולא על יצרא דעבירה ולפ"ז יצרא דע"ז לא תקיף משא"כ יצרא דעבירה דתקיף ולפ"ז זהו בזמן הש"ס דגזרו על יינם משום לתא דע"ז ולכך יצרא דע"ז לא תקיף אבל בזמן הזה דלא נאסר רק בשתיה משום בנותיהם שוב יצרא דעבירה תקיף עליה ויש לחוש לזה ודו"ק היטב

סקל"ב ס"ב צריד ליקח הדמים דעת הטור דוקא בדיעבד התיר רשב"ג למכור חוץ מדמי יי"נ שבו אבל לכתחלה אסור והקשה מהר"ש אלגזי בלחם סתרים דא"כ מה קאמר דלא כרשב"ג הא כאן אנו דנין איך יעשה לכתחלה ולכתחלה מודה רשב"ג. ולפענ"ד נראה דהנה בהא דמוקי דאיכ' עכבת יין אפומא דנוזנית והקשו התוס' דלתבטיל בששים ומ"ש התוס' דהוה מב"מ ובמשהו לרב קשה לפמ"ש התוס' במנחות דף כ"ג דמשקה לכי מסרח נעשה כעפר א"כ אי אפשר לבטל להיות כמבטל דלכי מסרח נעשה עפרא וכבר העירו בזה האחרונים. אך לכאורה לפמ"ש בביצה דף ל"ח דממונא לא בטיל ודעת המהרש"א דכל שיש איסור מסתמא בעלים מפקירים אבל כל שאין מפקירין לא בטל א"כ כאן דלגבי עכו"ם לית איסור שוב לא בטל הך עכבת יין ואם יש בו רק שו"פ או אף פחות דב"כ נהרג על פחות משו"פ וא"כ לא בטל ושפיר אמרו דיאסר אם יקח היין תחלה ולפ"ז שפיר קאמרו בש"ס כמאן דלא כרשב"ג דאי לרשב"ג האמר ימכר כלו חוץ מדמי יי"נ שבו וכיון שאינו רוצה להנות מהך דאיסורא שוב לגבי איסור יתבטל דהו"ל איסור גרידא דבשלמ' לרבנן או יין ביין לרב כל דלא נתבטל ונאסר כלו שוב נהנה מכל האיסור והרי ממונא לא בטל אבל לרשב"ג דס"ל דימכר כלו חוץ מדמי יי"נ שוב נתבטל כלו בששים וקשה הא בזה שייך ביטול ומיושב היטב קושית מהר"ש אלגזי דניהו דלכתחלה לא אמר מ"מ כאן דנתבטל בששים רק משום הממון לא נתבטל שוב מותר לכתחלה. עוד נראה לי בזה דהנה במ"ש התוס' דיתבטל בששים כתבו האחרונים דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש איברא דלדעת הפוסקים דבאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה שוב יקשה הא סתם יינם אינו רק מדרבנן אמנם נראה לפי מה שחידש בח"ד בסי' צ"ט דבאיסור הנאה ודאי אין מבטלין אף איסור דרבנן דעכ"פ בהנה מזה א"כ כאן דאסור בהנאה יי"נ שוב לא שייך ביטול ולפ"ז שפיר פריך לרשב"ג דמוכר כלו חוץ מדמי יי"נ שבו שוב ל"ש זאת דהא אינו נהנה מן האיסור ושוב בטל ודו"ק היטב. ולפ"ז בזמן הזה דבהפ"מ מקילין ואינו אסור בהנאה שוב ליתא לכל האי דינא וצ"ע ועיין בר"ן דבלא"ה נדחה הדין לדידן דקיי"ל כרשב"ג וצ"ע אמאי הובא כאן בש"ע ועיין ש"ך ס"ק כ"א וס"ד

והנה התוס' הקשו בד"ה שקולו דמ"פ וא"א משיכה בנכרי קונה מדמשכה עכו"ם קונה וכו' והקשו דאכתי נעשה יי"נ קודם שקנאו עכו"ם והוה יי"נ ברשותו של ישראל ותירצו דהעכו"ם הי' מתנים עם ישראל אנו מקנים לכם המעות מעכשיו

והנה בלמדי עם תלמודיי הקשה החריף מוה' שמואל גאלדבערג נ"י דהא אף תנאי ל"מ כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דאמר רב לסבוייתא שיקחו המעות קודם הקשה הב"י כאן דהא אמרו דגוי דנסך יין של ישראל מותר לשקול המעות דהא לוקח דמי נזקא דמקלי קלי וה"ה כאן. אך נראה דהנה גוף הדבר דאמרו דמקלי קלי הקשה הר"ן דאי לאו דיהיב ליה ישראל יין לא יהיב ליה דמי ולוקח דמי יי"נ והאחרונים הוסיפו להקשות דהא הוא רוצה בקיומו של איסור ואסור בע"ז. ולפענ"ד נראה בזה דהנה בהא דאמרו מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אמרו בירושלמי בשאין דמיהן ואמר ר"ח זאת אומרת שמקדשין בגזילה וביאר הר"ן ר"פ השוכר בע"ז דהכוונה הוא דהא לוקח מעות בגזילה דהא אינו שוה כלום דאיסורי הנאה הוא והוא מקדש בגזל ושאני ע"ז דתופס דמיו. ולפ"ז אומר אני גם כאן לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בסימן כ"ו דמה דגזל עכו"ם אסור אינו בשביל העכו"ם דהתורה לא ניתנה רק לישראל רק בשביל לכונן דעותינו שלא נגזל ע"ש והרבה הארכתי בזה. ולפ"ז כאן שבאמת הוא נסכיה ואזקיה וא"כ אינו לוקח בחנם וא"כ הישראל מותר משום דגזל העכו"ם מותר בכה"ג וא"ל דע"ז תופס דמיו דזה אינו דהוא אינו מקבל בשביל ע"ז דהוא דמי היזיקו קא שקיל אף שזה לא יתן לו הדמים רק כשיקבל היין אבל עכ"פ חלופי ע"ז אינם וא"כ גם רוצה בקיומו לא שייך כאן דהוא באמת אינו רוצה קיומו דבאמת בגזלה לוקח וגזל עכו"ם מותר ואף דגזל עכו"ם אסור לא בשביל העכו"ם רק בשבילינו וכיון שזה הישראל בלקחו בשביל דלמה אזקיה וא"כ שוב מותר ואף דזה לא יתן לו יין מה בכך הא הוא אינו גוזל ואדרבא העכו"ם הוה גזלן וז"ב כשמש. ולפ"ז לכך צוה רב שיקח המעות קודם דעכ"פ המעות לא נעשה חילופי ע"ז דאם לא יקח המעות כל שנסכו עכ"פ הוא יקח תמורת היין והוה חילופי ע"ז וא"ל דאינו גוזל דז"א דבע"ז חליפין אסורים ועכ"פ רוצה בקיומו הוה ודו"ק ולפ"ז כל שמתנה עכ"פ אינו גוזל ממנו ושוב לא הוה חליפי ע"ז ושרי ודו"ק היטב כי קצרתי

סקל"ג ס"א שכרו אסור בב"י הביא בשם או"ח דדוקא לו אבל לאחרים שרי הלכך טוב שיתנו לעניים משיתנו לגוי ובעת למדנו זאת הקשה אחד מהתלמודים דא"כ מה אמרו בש"ס לבדרינהו אתי בהו לידי תקלה והא לאחרים שרי. והשבתי דדוקא במעות שאינו אוכל אותן החליפין רק שלוקח בזה דוקא הוא דהתיר הא"ח לאחרים אבל גוף הדבר שלוקח בשכרו שיוכל לצמוח בזה גופא תקלה דהא ילקטו גוף החטים או האפר זה אסור ול"ק

ובזה מיושב גם קושית הגאון אור הגנת על יי"נ שהקשה למה לא צוה ליתן לאחרים ולא לקלינהו ולפי מ"ש אתי שפיר כנלפענ"ד. שם ס"ג כלן אסור. הטוש"ע השמיטו הך דלעתות ערב ובאמת לפמ"ש הרשב"א דרבא לא פליג אאביי היה צריך להביא והנה הרשב"א הקשה דלעתותי ערב אמאי מותר הא לא גרע ממשכנין מנכסין. ולפנ"ד נראה לפמ"ש הרשב"א דבפחות משו"פ מותר משום דאין כל השכר נגרר אחר פחות משו"פ ומכ"ש דאינו נגרר אחר טוה"נ שלפעמים יגיע לו טובה ובפרט אם נימא דטוה"נ לא חשוב ממון ושאני הך דממשכנין דמתחלה לא עשה רק מפני טוה"נ ודו"ק ובמ"ש הרשב"א דפחות משו"פ אינו נגרר כלו אחר פחות משו"פ מיושב קושית הט"ז דלמה לא חשיב בהדי חמש פרוטות ולפמ"ש א"ש דבאמת גם פחות משו"פ אסור ביי"נ רק דלהיות נגרר אחר פחות משו"פ וכעין מ"ש התוס' בגיטין דף י"ב ע"ב ד"ה פחות ודו"ק

הלכות ע"ז

סי' קמ"ב סעיף ד' נטל ממנה עצים. עיין ש"ך שהאריך לחלוק על הש"ע ותורף דבריו דבע"ז וחמץ דגחלתו ואפרו אסור גם בבשלה ע"ג גחלים אסור משא"כ בשאר איסורים ע"ש באורך שבזה מיישב דברי הרמ"ה שהביא הטור. ובאמת שכלל דבריו כתב בשו"ת אא"ז הפני יהושע סי' י"א ובמק"א הארכתי בישוב דברי הרמ"ה וכן נראה מהר"ן באלפסי בפסחים שם ע"ש בד"ה בישלה ע"ג גחלים אמנם בגוף דברי הש"ך תמהתי דלכאורה מבואר להיפך בתוס' בפסחים דף ה' ד"ה ואומר דכתבו דאף דלאחר שנשרף ונעשה גחלים מותר כדאמרו בדף כ"ו גבי ערלה וכ"כ דבשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר והא דתנן לא יסיק תנור וכיריים הוא מדרבנן ע"ש שנדחקו דמיירי בא"צ לגחלתו ואם איתא לדברי הש"ך מה קושיא שאני חמץ דגם אפרו וגחלתו אסור משא"כ בערלה וכ"כ. אך אחר העין הדבר נכון דע"כ לא כתב הש"ך דגבי חמץ גחלו ואפרו אסור רק לדידן דחמץ מהנקברין ואפרו אסור אבל שם דאזלינן אליבא דר"ע דאמר ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה ולדידיה פשיטא דבשלה ע"ג גחלים מותר ושפיר הקשו בתוס'

והנה בא"מ ח"ב מתשובותיו הקשה לשיטת הר"ן דזוז"ג מטעם ביטול קאתינן עלי' א"כ אמאי חדש יוצן הא ס"ס אין מבטלין איסור לכתחלה ול"ש מ"ש התוס' דזה חשוב דיעבד כיון דאיכא הפסד דז"א דלענין לבטל איסור לכתחלה אף בהפסד אסור. ולפענ"ד ל"ק עפמ"ש התוס' בפסחים דף למ"ד בד"ה ונעבד דהיכא דהיא משהו אז אם נאסר אף שלא במינו מקרי דיעבד שיאסר לכל דבר ע"ש וא"כ גם כאן כיון דצריך נתיצה פשיטא דמקרי דיעבד בכה"ג וז"פ. עוד נראה לי דבר חדש ליישב הקושיא הלז דהנה בהא דאמרינן דזוז"ג מותר נתקשה הר"ן מ"ט וכתב דהוא מתורת ביטול ובאמת בביטול בעי שיהיה רוב וע"ש מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה מה"ה פ"ח ממ"א הלכה ט"ז נראה דהנאה דין ח"ש יש לו ע"ש שלכך אין