דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קכה

הט"ז נכונים ושפיר הוצרך לחלק דטעי בדר' ירמי' ומיין נסך ל"ק דשם דצריך פעולה לעשות אינו נאמן אף בחזקת כשרות ואף דהוה כאילו יש עדים מספק ראוי לאסור כמ"ש ואף דתרי ותרי ספיקא דרבנן מ"מ עכ"פ יש לאסור מספק אבל בס"ת לפסול הס"ת לא היה מהראוי לאסור לולא דלא הי' לו חזקת כשרות כנ"ל לדחוק לחבת פה קדוש הט"ז ז"ל זכותו יגן עלי לטובה

שם ס"ג בשר שאינה מנוקרת. הט"ז האריך בזה דזה לא מקרי אתחזיק איסורא ותדע דאל"כ לא נאמין לכ"א שהבשר מנוקר דהא אינו בידו שמא א"י לנקר ע"ש. ובאמת שזה מקרי ג"כ בידו דבידו ליתן למנקר לנקרו והמעיין בתוס' פסחים דף ד' ע"ב ד"ה המנוהו ובתוס' גיטין דף ב' ע"ב דגם נשים נאמנים בזה מטעם שהוא בידם יראה סתירת הט"ז מבואר בעליל ודו"ק

סקכ"ח ס"א מייחדין אצלו יין ברשותינו התוס' בדף ס"ד האריכו להקשות על פירש"י דממנ"פ אם אין מפקידין אצלו יין דחיישי' שאינו מקפיד על מגע עכו"ם א"כ גם במייחדין נאסר מטעם זה ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך להבין דאמאי ניחוש שלא יקפיד על מגע עכו"ם הא הוא גר תושב וקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז וגם בישמעאל שאינו עובד ע"ז וא"כ מסתמא מקפיד על מגע גוי דיודע שמחשבת עכו"ם לנסך לע"ז אמנם באמת ביאור הענין דבאמת סתם יינם עיקר איסור היה משום חתנות רק דכדי שלא יאמרו שיין עכו"ם אינו אסור רק בשתיה לכך גזרו עליו גם בהנאה והקשו דאמאי לא חשו בתחלה שמא ינסך וכתבו בשם רשב"ם דל"ח לניסוך דרובם אינם מנסכין וכן קיי"ל כמבואר בטור סי' קכ"ג וא"כ לכך אינו מקפיד על מגע עכו"ם דהוא יודע שרובם אינם מנסכין ולכך לא חייש לזה ואנן חיישינן אף למיעוט ומטעם הנ"ל. ומעתה הדבר נכון דהנה במגען ביינן שלנו כתב הרמב"ם הטעם משום דחיישי' שמא מנסך וכפי הנראה מדברי הרמב"ן היא דאף דבסתם יינם לא מנסכין ביין ישראל טרחו ומנסכו לאסור ולכך אסרו משום חשש ניסוך דשם ל"ש חיתון וכמ"ש בסי' קכ"ג שם ועיין בפתיחה כוללת ליי"נ להגאון מפ"ב ני' הנדפס כעת באובן עם ריטב"א על ע"ז ולפ"ז בשלמ' כשמייחדים בביתו והגוים סוברים שהוא שלו ולכך אינו מקפיד על מגע עכו"ם דבשלו רובם אינם מנסכין והוא לא חושש למיעוט' משא"כ במייחדים הגר תושב או הישמעאל ברשותינו דהעכו"ם יודע שהוא של ישראל וטרח ומנסך א"כ ממיל' הוא מקפיד על מגע עכו"ם ולכך לא חיישי' וז"ב

ובזה מיושב גם הא דאמרו שם יינו כשמנו והקשה הר"ן דאמאי לא יאסור גם בהנאה מטעם דחיישי' למגע עכו"ם. ולפמ"ש אתי שפיר דלכך לא גזרו גם בזה כיון שרובם לא מנסכים ואף דבסתם יינם גזרו הוא לפי שלא יאמרו דיין נסך אינו אסור בהנאה אבל שם דהוא גר תושב ואין כאן רק חשש שמא נגע עכו"ם בזה לא שייך למגזר שלא יאמרו יין נסך אינו אסור בהנאה דאדרב' נאמר דזה אינו יין נסך כלל וז"ב

ובזה מיושב גם מ"ש התוס' בשם ר"י דבמיחדין מותר אף בשתיה משום דלא חיישי' לאחלופי בזמן מועט ובמפקידין איכא חשש דאחלופי וכמ"ש רש"י בהג"ה והקשה המהרש"א דממנ"פ אם בזמן מרובה חיישי' א"כ גם במפקידין יהיה אסור ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר די"ל דסברת ר"י היא דבאמת העכו"ם מסתמ' מקפיד רק דבמייחדין חיישי' שמא בכ"ז טרחו העכו"ם ומנסכו והוא לא ראה או לא ידע ולכך בעינן זמן מועט דוקא משא"כ במפקידין דרובם אינם מנסכין לכך לא חיישי' והוצרכו לטעם שכתב רש"י בהג"ה וכעת אין לפני דברי התוס' והמעיין בפנים יראה שמיושב היטב ודו"ק ולפמ"ש הרמב"ן דל"ח לניסוך דאם איתא דנסכיה לא הוה מזבין ליה רק בישראל איכא למיחש דטרח ומנסך כדי להכשילו א"כ בשלמ' במפקידין לזמן מרובה דאז הנכרי תושב שהוא יינו של גר בעצמו א"כ לא חיישי' לניסוך דלמה ינסך והוא הגר חושב אינו עובד ע"ז ואם נסכיה לא מזבין ליה ולהכשילו לגר לא חיישי' ולכך גם הגר אינו מקפיד על מגע דלמה ינסך הנכרי אבל במייחדין דיודע הנכרי שהוא של ישראל דאז שייך החשש דטרח ומנסך כדי להכשילו שוב לא יניח הגר תושב ליגע דחושש שמא מנסך וע"ד שכתבתי ודו"ק

סקכ"ט ס"א המניח עכו"ם וכו'. הרמב"ם כתב אם הפליג כדי מיל וכתב הכ"מ דוקא כדי מיל ולא יותר והקשה הלח"מ עליו ע"ש. והנראה דמדברי הש"ס יש ראיה להב"י דבש"ס שם ה"ד בחזקת המשתמר והקשו בתוס' הא מסיפ' שמענו דדוק' בהודיעו שהוא מפליג אסור. ולפמ"ש אתי שפיר דבש"ס קתני שיעור הפלגה וע"כ מקשה ה"ד בחזקת המשתמר והיינו דאינו סברא שיהיה בחזקת שימור אף בעשר מיל וכמ"ש הכ"מ וע"ז אמר דתנן וכו' אפי' יותר ממיל וע"ז מקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא היינו דגם שם באמת קשה דיותר ממיל מהראוי שיהיה כמו בהודיעו שהפליג

ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו דהחילוק מבואר דבלא הודיעו מותר ולפמ"ש אתי שפיר וע"ז משני בבא דרך עקלתון. ובזה מיושב דאמאי לא כתב הרמב"ם ביי"נ בבא דרך עקלתון. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהרמב"ם כתב כאן כדי מיל ולכך לא צריך כדי מיל אבל בטהרות דכתב אף יותר מכדי מיל לכך הצריך בא דרך עקלתון וכמ"ש בכ"מ שם ועיין בלח"מ כאן ודו"ק

והנה הר"ן כתב דאף דבבא דמעביר מיירי בסתומות אבל אינך בבות מיירי בפתוחות והקשה הלח"מ דא"כ ל"ל להש"ס להצריכותות אחרות ולפענ"ד דהר"ן בשם הראב"ד מפרש דהצריכותות שבש"ס היא בין נכרי דחנות לבין קרון ולא על נכרי המעביר והמעיין בש"ס יראה דהש"ס ציין על נכרי בחנות ועל קרון והוה הצריכותא משני הצדדים ולפירש"י הוה הצריכותא מצד אחד דעדיין יקשה ליתני אינך ולא ליבעי הך ודו"ק

שם ס"ה אלא שמירת המפתח דעת הרמב"ם דבעינן שיאמר לו בפירוש אחוז מפתחי: ונראה לי דיצא לו דהיה קשה לו היאך מדמה הש"ס לטהרות דמה טהרות דאלימי והא בטהרות מוסר מפתחות ביתו וביין נסך ע"כ מיירי כשהבית של עכו"ם כמ"ש הרמב"ם סם ועיין בכ"מ שם וכבר הקשה כן הלח"מ שם וע"כ פירש הרמב"ם דביי"נ מיירי כשאמר לו אחוז מפתחות ביתי וא"כ ניהו דגרע בזה דהבית של עכו"ם אבל יש לו מעלה דאומר לו אחוז מפתחות ביתי ולכך שפיר דמי לשם ובפרט דטהרות אלימי ואפ"ה מועיל וז"ב ובזה מיושב קושית הלח"מ שם דלמה בטהרות לא כתב רבינו דבעינן שיאמר לו אחוז מפתחות ביתי ולפמ"ש א"ש משום דשם מיירי בביתו וא"צ שיאמר לו בפירוש ודו"ק

סק"ט ס"ה בהג"ה אם עבר העכו"ם ונכנס שם אם נתפש כגנב שרי ואם אינו נתפש כגנב ויש לו התנצלות על מה שנכנס אסור בלמדנו הדברים תמהנו דאיך שייך שנתפש כגנב הרי הא ראינו שלא נתפס כגנב והרי נכנס שלא ברשות וא"ל דלא נתפש כגנב על הכניסה רק על הנגיעה דא"כ למה כתב ויש לו התנצלות על הכניסה. ולפענ"ד נראה דבאמת מה שנתפס על הנגיעה לפענ"ד אין מעלה כ"כ דבמעט זמן יוכל ליגע ומי יוכל להכחישו ולומר שנגע אבל על הכניסה שזה נתפס כגנב גמור שהרי אם יבא ויראה יענישהו ולכך כל שנתפס כגנב על הכניסה אף שעבר ונכנס מ"מ הרי הוא בהול וטרוד ואולי לא נגע אבל כל שאינו נתפס כגנב על הכניסה אף שנתפש כגנב על הנגיעה בזה יוכל להתנצל ולומר שלא נגע וזה ל"מ ההיתר דנתפש כגנב

ובזה נראה לפענ"ד להבין דברי הב"ח שפירש דברי הרמב"ן דהוא הי"א שבכאן דנתפש כגנב על פתיחת החביות לחוד וכתב הש"ך בס"ק ט"ז ולא ידעתי למה ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בהא דאמרו דלא מסר לו אלא שמירת המפתח כפי הנראה נחלקו בזה הדיעה הראשונה עם הרמב"ן בזה דדיעה הראשונה מפרשים דלא מסר לו רק שמירת המפתח והיינו שישמור את המפתח אבל לא הותר לו לכנס וא"כ בזה יהי' גנב גמור כשנכנס ולכך התירו אבל הרמב"ן פירש דלא מסר לו אלא שמירת המפתח היינו שיוכל לכנס שאם יתקלקל איזה קלקול מותר לו לכנס אבל לא הותר לו הנגיעה ולפ"ז ע"ז יוכל להתנצל כל שאינו נתפש כגנב על הכניסה ולזה אסור ודו"ק היטב

ובזה עמדתי על דברי הרמב"ם שדעתו שצריך שיאמר לו בפירוש שאינו מוסר לו אלא שמירת המפתח וכל הפוסקים דחו דבריו דאף בסתם אמרי' דלא מסר לו אלא שמירת המפתח ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת נחלקו הפוסקים בהך דלא מסר לו אלא שמירת המפתח כמ"ש דהדיעה הראשונה ס"ל דלא מסר לו רק שמירת המפתח לבד ולא הכניסה והרמב"ן מפרש דהתיר לו לכנוס רק על הנגיעה הקפיד ולפ"ז הרמב"ם דהוא הדיעה הראשונה ס"ל דצריך שלא ימסור לו רק שמירת המפתח בלבד ולכך הצריך שיאמר לו בפירוש כן

ובזה יש ליישב קושית הלח"מ על הרמב"ם למה בטהרות לא ביאר הרמב"ם דצריך שיאמר בפירוש כן ולפמ"ש א"ש. שוב מצאתי בב"י סוף הסימן שהביא תשובת הריב"ש שם מבואר סברא זו דעל הנגיעה לא שייך כ"כ נתפש עליו כגנב ובכניסה כל דנתפס כגנב אף שעבר ונכנס מ"מ הוא נחפז וטרוד והוה כבולשת בשעת המלחמה ע"ש ודו"ק היטב כי ת"ל כוונתי לדבריו בראשית ההשקפה

שם סי"א הולכים אחר רוב עיין ש"ך ס"ק כ"ז מ"ש בשם הפרישה ומסיים שכ"כ הרשב"א לפענ"ד דברי הפרישה הם דברי הרמב"ן והובא בנימוק"י גבי ענבי דמצנעי דבמקומו ממש ודאי לא אזלינן בתר הרוב ע"ש ועיין לקמן בש"ך ס"ק מ"ם ודלא כט"ז שם ס"ק כ"ז וגם בנקה"כ שם לא הרגיש בזה ואני כתבתי דהסמ"ע סי' רנ"ט כוון לזה ובכרו"פ סי' א' תמה על הסמ"ע והדבר ברור דכוון למ"ש הנימוק"י כמ"ש בגליון שם מיהו בפרישה עצמו כאן מרמז שכ"כ הרשב"א ולפענ"ד דברי הרשב"א לחוד ודברי הרמב"ן לחוד

שם סי"א ובמקום שרגילין להצניע ממון וכו' בש"ס התירו משום ס"ס ועיין בש"ך כאן. ולכאורה קשה היאך הוה ס"ס דהא שם אונס חד הוא דמה לי שהיה ישראל או עכו"ם כל שלא נגע ואין הספק הא' מתיר יותר מחבירו ובשלמ' ס"ס המתהפך הוה דצריך להתחיל מתחלה אם היה כאן איסור כלל והוא דומיא דספק על ועיין בש"ך בכללי הס"ס אבל הא קשה. והנראה דכיון דבעינן שיפתחו טובא וכמו שפירש"י ע"כ דכיון דפתחו יותר מכדי צורך שתיה מוכח דחפשו אחר הממון וא"כ הספק הראשון יותר מתיר דאז אף באחת מותר וז"ב. ובזה מיושב מ"ש התוס' דבסמוך גרס לה דפתחו טובא והדבר תמוה דאף בעובדא דשמואל ל"ל טובא הא הוה ס"ס ועיין מהרש"א ומהר"ם שם ולפמ"ש א"ש דבאחת לא היה ס"ס וכמ"ש. ובזה מיושב דברי הרמב"ם דכתב בחבית אם רוב