דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קכב

כמבואר בסי' קי"ח ומכ"ש שיערב בו עוד נסך וצ"ל כמו דאמרינן בכמה מקומות דטרחי ומזייפי לנסוכי של ישראל והטעם כמ"ש הרמב"ן בלקוטיו בע"ז דף ל"ו דרוצים להנות ע"ז שלהם בשל ישראל וה"ה בזה חשו שמא ערבו כדי לאסרו ותדע דגם לאחלופי היה חיישינן לולא דלא טרח ומזייף כדאמרו בדף כ"ט שם וה"ה לענין עירוב. אך עדן קשה דכי היכא דלא חיישינן לאחלופי דלא טרח ומזייף כשיש חותם אחד כל דליכא למיחש לאנסוכי וה"ה לערובי ואדרבא הדבר ק"ו דמה לאחלופי אף שיוכל להחליפו בגרוע ממנו ואפ"ה לא חשו לזה דלא טרחו ומזייפי מכ"ש לערב ובפרט כיון דלנסוכי לא חייש דאין מנסכין מבושל וע"כ דברי הב"ח תמוהין. ובלא"ה תמהו עליו הדרישה והט"ז וע"כ מחוורתא כמ"ש ת"ל בכוונת רש"י וכמ"ש הט"ז דהיכא דאי אפשר לאסור בהנאה ל"ש לגזור משום בנותיהם כי היכא דלא יבא מכשול להתיר יין נסך גמור בהנאה וה"ה כאן. איברא דלכאורה צריך להבין דברי הט"ז דא"כ בזה"ז דמתיר רשב"ם סתם יינם בהנאה ומשום דלא רגילי לנסך בזה"ז אבל אם ראוהו מנסך ממש פשיטא דאסור וא"כ אמאי יאסור בשתייה משום בנותיהם הא יבא עי"ז מכשול להתיר יין נסך גמור בהנאה וכמ"ש הט"ז וצ"ל דזה תלוי בהטעם דגזרו על סתם יינם בהנאה דאם נימא כמ"ש הר"ן משום דחשו שמא יבאו לטעות גם ביין נסך ממש להתיר בהנאה א"כ בזה"ז דאין רגילין לנסך א"כ ל"ש כ"כ החשש שאינו רגיל ומצוי להיות וא"כ אין מקום לגזור ע"י חשש וגזירה שאינו מצוי פן יבא לטעות לאסור בהנאה ולהתיר בשתיה פשיטא שאין מקום להתיר ע"י דנחוש שמא יבא לטעות בדבר שאינו מצוי ולכך נשאר באיסורו בשתיה משום בנותיהן דאיך שייך לומר דבשביל חשש שמא יבאו להתיר יין נסך ממש בהנאה מה דלא שכיח כלל בזה"ז להתיר עי"ז איסור שתיה ולהקל עי"ז אבל אם נימא דחז"ל עשו סתם יינם כיי"נ ממש וגזרו עליו איסור הנאה א"כ גם בזה"ז יש לגזור אף בהנאה דהרי עשאוהו כיי"נ ממש. ובזה מיושב היטב לשון הטור במ"ש אבל הרשב"ם כתב וכו' ותמה הב"י עליו. ולפמ"ש לשונו מדוקדק דלטעמו של הטור אין מקום להתיר בזה"ז וכמ"ש ועיין ד"מ וט"ז ס"ק א' ודו"ק

סעיף ו' חומץ בטור כתב וחומץ שהי' מתחלתו יין אסור וכתב הב"י דזה פשוט ובש"ס הקשו פשיטא משום דאחמיץ פקע ליה איסורא וע"כ השמיטו כאן וכתב הב"ח דלכך הביאו הטור דה"א דל"ש חשש חיתון כיון דהיא חומץ כעת ול"ש האיסור משום בנותיהם ותמה הגאון מוהר"מ אייזן שטאט באור הגנוז דא"כ מאי מקשה הש"ס פשיטא הא גם שם מיירי בסתם יינם, וה"א דאינו אסור. ולפענ"ד נראה דלכאורה צריך להבין דברי הב"ח דניהו דל"ש משום בנותיהם והרי הרמב"ן בדף ל"ו והריטב"א בחידושיו הקשו דל"ל הטעם משום בנותיהם ולמה לא חיישינן שמא באמת נסכו לעכו"ם ואסור וכתב הרמב"ם דאם איתא דנסכו לא הוה מזבין ליה לישראל כעין דאמרו אם איתא דפלח לה לא הוה מזבין לה ע"ש ולפ"ז כאן דנתחמץ אח"כ א"כ יקשה דדלמא באמת נסכו לע"ז ומה דמזבין לה משום דכעת נתחמץ ושוב אינו ראוי דלאו בר ניסוך הוא אינו חביב עליו ומזבנו והיא קושיא נפלאה וצ"ל כיון דבזה"ז אין רגילין בניסוך וכמ"ש להתיר עי"ז בהנאה ואף להפוסקים דאוסרים אבל עכ"פ אינו ספק השקול ול"ש לגזור בשביל זה וליכא חשש רק משום בנותיהם א"כ הו"א דמותר ומעתה בזמן הש"ס דרגילין לנסך שפיר מקשה פשיטא משום דאחמיץ פקע איסורא והיינו דניחוש דלמא נסכו ומזבין בשביל החימוץ וכמ"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא ובחידושי אמרתי בישוב דברי אא"ז הב"ח דלכאורה צריך להבין מאי פריך הש"ס פשיטא משום דאחמיץ פקע ליה איסורא ומאי פשיטותיה דלא והרי הר"ן בתשובה סי' ד' כתב לענין דבש של ישמעאלים שכיון שהישמעאלים לאו עע"ז הם ול"ש בהו משום ע"ז וליכא כ"א משום חיתון וכל שאינו כדרך חיתון לא אכפת לן ואף שכבר היה בו חיתון כל שאינו רק משום חיתון ונפקע החשש של חיתון לא אכפת לן ע"ש והובא בב"י כאן בסופו. ולפ"ז כיון דעיקר סתם יינם לא נאסר רק משום בנותיהם רק דבהנאה גזרו דלמא יטעו להתיר גם יין נסך גמור בהנאה ולפ"ז כאן דכעת הוא חומץ גמור וחומץ לית ביה משום ניסוך א"כ ל"ש בי' חשש הרואים דמי ידע דלמא מתחלתו היה חומץ גמור ול"ש בו ניסוך וליכא משום חשש הרואים וכעין זה כתב הש"ך בסי' פ"ז לענין בישול בחלב טמא ע"ש ולא נשאר רק בנותיהם ובכה"ג דנעשה חומץ ול"ש חיתון כמ"ש הב"ח לית ביה משום בנותיהם כמ"ש הר"ן אף דכבר נאסר והיא קושיא גדולה וצ"ל דלהס"ד בש"ס שם דלא ידענו דחומץ אינו מנסך י"ל דס"ל באמת דחומץ מתחלתו ג"כ מנסכין ורק דס"ל להמקשה דכוונת המשנה דכל שהיה יין גמור ונתחמץ אח"כ שוב לא מנסכי דלא נחשב בעיניהם אחר שכת שנתקלקל ממה שהיה וא"כ שפיר פריך וז"ב ולפ"ז כיון דמסיק הש"ס דחומץ לא מנסך ממילא שוב אינו פשיטות כ"כ ושפיר הוצרך להביאו ודו"ק

סעיף י"ד ולאחר י"ב חדש וכו' כתב הא"ח דאם שרפם מותר תוך י"ב חדש והש"ך השיג עליו דיי"נ אסור אף כששרפו וכן מוכח בש"ס דף ס"ב ע"ש. ולפענ"ד לפמ"ש התשב"ץ בח"ג סי' רצ"א לענין אגיאה אדריינטי המוזכר בש"ע סעיף כ"ד וכתב דאין להביא ראיה מש"ס דף ס"ב דשאני התם דהחטים שנוכל בשכרו דמי יי"נ הוא והוה ליה נסך ולכך אפרו אסור וא"כ גם ראיית הש"ך אינו וע"ש דשם דאפר סתם יינם אסור ג"כ אין ראיה כמ"ש התשב"ץ שם דשם סתם יינם הוא משא"כ כאן דאם שרפם הרי יצא הלחלוחית היין שבהם ונשאר החרצנים והזגים לבדם והם כשרים וכן קיימתי מסברא דנפשאי וז"ב ודו"ק

שם וה"מ כשתמדן. כ"כ ר"ת והט"ז הקשה דא"כ היאך אמרינן בש"ס חולין דף ק"י לאחר י"ב חדש הוה ודלמא לא נתמדו עדיין ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה טעמו של ר"ת דכל שלא נתמדו נשאר להם עור כח בעצמותם כשיבא עליהם המים שיוציאו יינם והנה שם אמרינן ודלמא גזל הוא חזינן דקדחו חלפי ופירש"י וע"כ דאינו חושש להם והנה הא דאין חושש להם ע"כ משום דאינם ראויים לכלום וע"כ מוכח דכבר נתמדו דאם לא נתמדו היה מקפיד עליהם משום דיכול להתמידם עוד ומדלא מקפיד ש"ט דכבר נתמדו ואינם ראויים לכלום וז"ב שוב מצאתי בת"ח בע"ז דף ל"ז שהקשה קושית הט"ז וכתב כעין תירוצי

סעיף י"ז מאימתי נקרא יין וכו'. דבר זה צריך ביאור רחב כי יש בר כמה שיטות והנה בדף נ"ו הקשו התוס' ד"ה אבל דאמאי אסור אם החזיר הגרגותני לגת הא בטל בששים דמסתמא יש ששים במה שבגת נגד הטיפות יין שבגרגותני וס"ל לרבא דחמרא חדתי בענבי בנ"ט ולכאורה הא קיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה ואם עבר ובטלו אסור וא"כ לא מועיל מה שהחזיר הגרגותני אבל באמת התוס' בסוף דבריהם נקטו כגון שהחזירו בשוגג ומסוף דבריהם ניכר שראש דבריהם אמת וכוונתם ג"כ באופן שהיה שוגג והנה לפמ"ש האחרונים בסי' קל"ז בשם הב"ח דהיכא דאין כוונתו לבטל האיסור רק להוציא היין לא הוה מבטל איסור כמו בתולעים סי' פ"ד וה"ה כאן דאין כוונתו לבטל כ"א להוציא היין שבסל והוה שוה בשוה לדינו של הש"ע לענין נקב ושפיר הקשו בתוס' דאף כשהחזירו במזיד מותר דאין כוונתו לבטל האיסור איברא דלפמ"ש הט"ז שם ס"ק ד' דהיכא דיכול לעשות בענין אחר מקרי כוונתו לבטל וה"ה כאן כיון דיכול למכור הכל ביחד לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו כמבואר סי' קל"ד בסתם יינם וא"כ למה יתבטל ויהנה מהביטול כיון שיכול למכרו וגם לפמ"ש התוס' דמיירי בשוגג אכתי יקשה לפמ"ש האחרונים דהיכא דאפשר בע"א קנסו שוגג אטו מזיד וה"ה כאן ועיין בישועת יעקב כאן וצ"ל דהרי נתבאר שם בסי' קל"ד דאין מוכרין הרבה לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל וא"כ כיון דלוקחין גת בעוטה מן העכו"ם א"כ יקחנו הישראל ממנו וא"כ אסור למכרו לעכו"ם דהוה כמכרו לישראל ושפיר בטל. ובזה מיושב דברי התוס' שם שכתבו להקשות לר"ת דס"ל דסתם יינם בטל בששים א"כ לבטל היין שבגרגותני בחרצנים שבגת והקשה המהרש"א דאמאי לא הקשו שבטל ביין כיון דסתם יינם בששים ולפמ"ש אתי שפיר דמיין ל"ק דהא יין לא יקח הישראל מנכרי וא"כ יוכל לעשות בע"א אבל מגת שפיר קשה. אך כ"ז דוחק דבאמת יוכל הישראל ליקח ממנו דרק למבטל אסור אבל לישראל אחר יהיה מותר

ודרך אגב אומר במה דשמעתי שהרב מוהר"ר שלמה קלוגר ני' מסר הוראה אחת להרב מקאזווע דטופח בלי ע"מ להטפיח לא הוה משהו לענין חמץ בפסח וראייתו ממ"ש הש"ך ביו"ד סי' קל"ב ס"ק י"ג שכתב עכבת יין או לכלי טופח ע"מ להטפיח ומדמצריך ע"מ להטפיח ש"מ טופח לחוד אף משהו ליכא ונבהלתי מאד ואשתומם קאמר לשמטי' לאמורא מיניה כדרך שאמרו בכיסוי הדם דפשיטא דטופח מידי משהו לא יצא ומה דבעי שם טופח ע"מ להטפיח משום דלדידן סתם יי"נ בששים וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ט שם דאם יש שם ששים כנגד עכבת יין שרי וא"כ ממילא בטופח לחוד לא סגי כמבואר סי' קל"ז ס"ק ד' ודוקא בכלי שאין מכניסו לקיום כמבואר בש"ע שם ובש"ך סי' קכ"ו ס"ק יו"ד ובמה שרמז שם הש"ך ואף אם סתם יינם בששים מ"מ לענין ניצוק דיהיה חיבור זה לא נקרא רק בטופח ע"מ להטפיח ואה"נ דלאותו מעט יין שנאסר מחמת הטופח ודאי אסור אם נימא דסתם יינם במשהו כמו בליכא עכבת יין ולדידן בלא"ה שרי כשיש ששים כמ"ש הש"ך ס"ק י"ט ודבריו ישתקעו ולא יאמר

שם משהתחיל למשך. בש"ס דף נ"ה אמרו דורכין עם העכו"ם בגת ואפילו נוטל בתפוח עד שירד לבור ירד לבור אסור והשאר מותר אמר ר"ה יי"נ כיון שהתחיל למשך נעשה יי"נ מיתבי דורכין עם העכו"ם בגת בפקוקה ומלאה והנה התוס' הביאו בשם רבינו שמעי' דבמשנה לא התירו רק בהנאה ולא בשתייה והקשו עליו דא"כ מאי פריך מר"ה דלמא ר"ה לא אסר משהתחיל למסך רק בשתייה וע"כ דחו דבריו ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בדף נ"ו שם אר"ה החזיר גרגותני לגת אסור ש"מ ניצוק חיבור וכו' ועיין בריטב"א שם דבאמת ר"ה ס"ל דניצוק חיבור ורק דהש"ס מקשה אי מוכח מכאן ג"כ ע"ש ועיין בתוס' שם ובמשנה. והנה התוס' הקשו שם דא"כ בלא החזיר הגרגותני לגת יאסור מטעם ניצוק וכתבו בשם רש"י דהוה ניצוק בר ניצוק ור"י בר"מ כתב שם דשאני כאן דכ"ז שלא המשיך אין עליו שם יין כלל למשנה ראשונה והוה מיא בעלמא ואינו אסור במגע עכו"ם ול"ש ניצוק ע"ש ומעתה י"ל דהכי מקשה מר"ה דכיון דר"ה סובר דמשהתחיל למשך נעשה יי"נ וניהו דאינו אסור רק בשתיה אבל כיון דעכ"פ דלא הוה מיא בעלמא והוה עליו יי"נ לשתיה א"כ ממילא יאסור אף בהנאה מטעם ניצוק וכקושית התוס' ול"ש תירוצם דאין עליו שם יין כלל דהא לר"ה הוה עליו שם יין וז"ב בישוב קושית התוס' על רבינו שמעי' וע"ז תירץ בפקוקה ומליאה דל"ש המשכה כלל ול"ש ניצוק חיבור כלל דהא היא פקוקה. ובזה מיושב קושית הריטב"א והמרדכי דא"כ היאך קתני נוטל בתפוח הא ודאי נמשך כשנוטל בידו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ש ניהו דנמשך כשנוטל בידו אבל אינו אסור רק בשתיה ובמשנה מתיר בהנאה וכקושיית התוס' ולא נאסר מטעם ניצוק כיון דהוא פקוקה וכנ"ל. ובזה יש לומר הא דמקשה מסיפא מנוטל ונותן בתפוח והקשה