דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קכא

מקצתו חם כלו או לא. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו שם מ"ט דר' יהודה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה והקשו האחרונים מה ראיה הא לפמ"ש הרשב"א לחלק בין היתירא בלע לאיסורא בלע א"כ יש לומר דלכך ממעט תרומה דה"א דאיסורא בלע יהי' טעון מריקה ושטיפה והיינו בבישל במקצת כלי ואמרינן דמפעפע בכלו משא"כ בקדשים קלים מה"ת לחייב ולכך ממעט תרומה אבל כ"ש קדשים קלים דהיתירא בלע ועיין כו"פ סי' צ"ד ובישועת יעקב סי' קכ"א. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"י לשיטתו דס"ל בפסחים דף ע"ד דשוה כלי מתכות לכלי עץ וחכמים מחלקים דכלי מתכות שאני דחם מקצתו חם כלו אבל לר"י אף כלי מתכות לא אמרינן חם מקצתו חם כלו וא"כ שוב לא מסתבר כלל לומר דבתרומה איצטריך קרא לענין חם מקצתו דהרי לר"י אף ע"י אור לא אמרינן חם מקצתו חם כולו וכ"ש ע"י מים וע"כ דקדשים היינו ק"ק הוא חידוש וגזירת הכתוב או דס"ל לר"י דהתורה לא מיירי כלל בבישל במקצת כלי רק בבישל בכל הכלי ושוב שפיר אמר דמדאצטריך קרא לתרומה ע"כ דקדשים קלים טעון מריקה ושטיפה. ולפ"ז צ"ל הא דמשני אביי דתרומה א"צ מו"ש בבישל במקצת כלי זה לא קאי אליבא דר"י רק לר"ש דממעט ג"כ תרומה כדאמרו בדף צ"ג אליבא דר"ש אבל לדידן אליבא דר"י דקיי"ל כוותיה מוכרחין לשנויי כתירוצים אחרים ודו"ק היטב: ובזה נראה לפענ"ד להוסיף על דברת הרא"ה דמחלק בין ליבון להגעלה דבליבון שהוא ע"י אור דזה פשיטא דחם מקצתו חם כלו א"כ פשיטא דלא מהני ליבון במקצת אבל בבישול דבאמת לא מסתבר דיהיה חם כלו רק דקרא אשכחן וכל דממעט הקרא דתרומה לא ממילא ל"צ הגעלה בכלו וז"ב. וגם סברת הרא"ה יש ליישב דבליבון דודאי נתפשט בכלו ע"י החמימות וכשהוא מלבן אינו מפליט רק מכלה ל"מ במקצת אבל בהגעלה אף דמחמרינן לומר שמא נתפשט בכלו מ"מ אינו מוכרח ושפיר סמכינן דיוציא ג"כ ע"י הגעלה כלו. ובגוף קושית התוס' בזבחים הנ"ל הנה לשיטת הרשב"א יש לומר דבשאר איסורים ודאי דברור שחם בכלו רק בקדשים דהיתירא בלע ולק"מ קושית התוס'. ולפ"ז יש לומר דזה באמת סברת רשב"א ומכאן הוציא דינו לחלק כן. שוב ראיתי באו"ה הובא בש"ך כאן ס"ק י"ז דאף דחם מקצתו חם כלו מכל מקום מאחר שחמומו ע"י חמין ולא ע"י אור אינו מפליט בכלו ע"ש. ולפענ"ד כוונתו כמ"ש ומיושב בזה קושית התוס' דכל שהיא ע"י מים אינו מוליך בליעתו בכלו ודו"ק. ולשיטת מהר"ם מ"ץ שהביא הב"ח והש"ך ג"כ מיושב קושית התוס' דזה דקמבעיא לי' אם אמרינן חם מקצתו חם כלו בבישול היינו שיהיה צריך להגעיל כל הכלי וזה באמת רק בקדשים וגם חלוקו של המ"א יתכן ג"כ עפ"י קושית התוס' ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ויש ליישב בזה הרבה קושית ולא נפניתי

והנה אחד מהתלמידים שאל בהא דאמרו סוף ע"ז מה בולעו בנצוצות ולשיטת הרשב"א דאמרינן דחם מקצתו חם כלו א"כ למה לו שבלע ע"י נצוצות ת"ל דחם מקצתו חם כלו ול"ק דיש לומר דשם מיירי מחלב לבשר או איפכא ובכה"ג לא אמרינן חם מקצתו חם כלו רק ע"י בליעת נצוצות ודו"ק

סי' קכ"ב ס"ו כלי של נוי וכו' עיין ט"ז ס"ק ד' מ"ש להשיג על הרש"ל דמה חזית דאזל בתר חזקת כלי נלך בתר חזקת התבשיל ע"ש והנה לפמ"ש הר"מ בר שניאור בריטב"א עירובין דף ל"ו דלכך אלים חזקת עירוב דאין לנו לדין חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו ולכך גבי מקוה אמרינן העמד אדם על חזקתו ולא אמרינן העמד טהרות על חזקתן וא"כ גם כאן צריכין אנו לדון תחלה על הכלים ולא על התבשיל. הן אמת דלפ"ז צריכין אנו להבין מה דאמרו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והלא אנו צריכין לדון על הספק שנתהוה ממנו אבל זה אינו דאדרבא הבהמה נשחטה כהוגן ורק שאנו מסופקים שאנו מוצאים כעת ריעותא בסכין ע"ז אמרינן סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וגם לפמ"ש התוס' בחולין דמה דאמרו סכין אתרעי הוא משום דאיכא ספיקי טובי א"כ ג"כ אין ראיה ולפמ"ש הריטב"א בעצמו שם לפרש דלכך לא מעמידין הטהרות בחזקתן כיון דודאי נגע בהם פקע חזקה מנייהו והביא ראיה מהך דשליא בבית והיינו דכיון דהשליא ודאי טמא ממילא לא מהני חזקת הבית לטהר וכמ"ש הריטב"א בעצמו במס' קידושין דף פ' גבי שליא בבית א"כ יש לפרש גם סכין אתרעי בזה ועכ"פ גם כאן כיון דהתבשיל בודאי היה בתוך הכלי א"כ צריכין אנו לדון על הכלי דפקע חזקת תבשיל וא"כ לא דמי לסכין דשם אף דהסכין נגע בודאי בבהמה מ"מ י"ל דעכ"פ בעת שנגע היה הסכין ג"כ כשר ואח"כ נפגמה משא"כ כאן וז"ב ועיין בסדרי טהרה ס"ס קצ"ט שהאריך הרבה בדברי הר"מ בר שניאור והריטב"א הלז ועיין ישועת יעקב אהע"ז סי' י"ז גבי ראוהו צלוב שהבין דברי הריטב"א גבי שליא בבית בקידושין שמסכים לסברת הר"מ בר' שניאור וזה אינו דאין סברתם שוה כמ"ש בעירובין שם ודו"ק היטב

הלכות יין נסך

סי' קכ"ג ס"א הטור כתב אבל רשב"ם כתב ותמה הב"י דמה לשון אבל. ולפענ"ד נראה דהנה עוד תמוה לשון הרשב"ם וגם אם נגע גוי ביין שלנו דמאי וגם והא במגע יש להתיר טפי ועיין בב"ח וט"ז. אך ביאור הדבר הוא דהנה בטעם מגע דאסור דעת הרמב"ם דאסור משום דסתם מחשבת עכו"ם לע"ז וביאור הענין דמשום בנותיהם ל"ש ביין שלנו שנגע בו רק ביינם גזרו משום בנותיהן ואין לנו רק כמו שגזרו ולכך כתב הטעם משום מחשבת עכו"ם לע"ז ולפ"ז יותר מסתבר לאסור ביין שלנו בזה"ז מיינם דביין שלנו בודאי מסר טפי לנסכו ולכך ממילא יותר כ"ש הוא מיינם ורק דבזה"ז אין דרכם לנסך כלל ולכך כתב הרשב"ם וגם דהיא רבותא טפי דהרשב"ם לטעמו דסובר דאסרו בהנאה משום גזירה אטו יינם כמ"ש הר"ן בשמו. ומעתה הטור דסובר דעיקר הגזירה משום בנותיהם ורק דכיון דמצאו דיי"נ אסור בהנאה אסרו גם סתם יינם ממילא מגעם קיל ולכך כתב הוא דגם החמירו לאסור בהנאה אפילו מגע גוי ביין שלנו והיינו דלדידיה יינם יותר סברא להחמיר ממגעם ומגעם סובר כהרמב"ן דגזרו ג"כ משום בנותיהם כדי שיתפרדו ולא יהיו במסבה אחת ועיין בפתיחה להגאון מפ"ב הנדפס באובן עם חידושי ריטב"א על ע"ז ולכך כתב לשון אבל הרשב"ם כתב דהיינו דלהרשב"ם יותר סברא להחמיר במגעם וזה הנ"מ בין הטור ובין הרשב"ם ודו"ק

והנה הרמב"ם כתב דסתם יינם ברביעית ותמה הלח"מ דמנ"ל ואי משום דקאמר בע"ז דף ל' דיינם מטמא ברביעית הלא גם ביי"נ מטמא בכזית ואוסר בכ"ש. ולפענ"ד אי מהא לא איריא דהא דבעי כזית הוא משום דתקרובת ע"ז יליף ממת ובמת בעי כזית אבל עכ"פ תקרובת ע"ז מקרי משא"כ סתם יינם דחזינן דלענין טומאה לא מקרי תקרובת ע"ז ה"ה לענין שתיה דינו כשאר משקה האסור' דבעי רביעית וז"ב. ובזה ממילא מיושב הא דאמרו בע"ז דף ס"ב שכרו לסתם יינם א"ד הא חלוק בטומאה והקשה הלח"מ שם דלהרמב"ם הו"ל לומר דחלוק בשתיה. ולפמ"ש א"ש דשתייתן גופא נפקא לן מטומאתן וכמ"ש ולכך קאמר דחלוק בטומאה ועיין בריטב"א שם. עוד העתיק הלח"מ שם דברי הכ"מ דיינם גזרו משום חיתון דאל"כ הוה גזירה לגזירה

והנה דברי הכ"מ לא ראיתי מהיכן מצא הלח"מ. אמנם בגוף הדבר לפענ"ד ל"ד דבשלמא כל הגזירו' היא דאם נתיר זאת גם בזה נתיר ושפיר אמרינן דבגזירה לגזירה לא גזרינן אבל כאן דחיישינן שמתוך שנתיר לו יינם יבא לידי יחוד עמהם ומהיחוד יבא לידי חיתון היאך שייך בזה גזירה לגזירה וכמ"ש רש"י מתוך שהיצר בוער בקרבם משום היין א"כ ל"ש בזה גזירה לגזירה וז"ב והבן

שם סעיף ג' יין מבושל. הרא"ש תמה דאכתי שייך משום בנותיהם וגם במה שהתיר הרמב"ם יין שנתערב בו מעט דבש תמה הרא"ש וכל הפוסקים דאכתי שייך משים בנותיהם. ולפענ"ד נראה ברור דלפמ"ש הרמב"ם דבמגעם ל"ש משום בנותיהם ורק משום שמחשבתם לעכו"ם וא"כ ממילא בדבר דל"ש ניסוך ממילא מותר במגעם ולכך אמרו בש"ס דיין מבושל אין בו משום נסך והיינו במגעם דל"ש רק משום ניסוך והמעיין ברמב"ם בשני הדינים האלו יראה איך שיכל את ידו ולא כתב דמותר רק במגעם בלבד ולא ביינם וז"ב כשמש ועיין בפרישה שכתב בהדיא דרק בבית ישראל מותר דל"ש חיתון והוא כמ"ש ועיין בהרא"ש לענין מגעם בזה"ז דמשמע מדבריו דבמגעם ל"ש חיתון. ובזה מיושב דברי הרא"ש ביין מבושל מקושית הט"ז ס"ק ג' ודו"ק

ובזה ישבתי לנכון קושית הב"י על הפוסקים דמתירין יין שנתערב בתבשיל והלא לא למדו רק מאלונתית כברייתא ושם פירש"י דרק בהנאה מותר ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דשם אמרינן יין אלונתית שלהם ושם איכא משום בנותיהם ולכך אסור עכ"פ בשתייה כמו פת ושלקות ורק בהנאה שרי דליש משום נסוך אבל בתבשיל מתירין הפוסקים במגע ומגע ל"ש משום בנותיהם ולכך מותר אף בשתיה ודו"ק ומקום הניחו לי להתגדר ליישב דברי הרמב"ם: וכן מצאתי בהדיא במשמר הבית להרשב"א ז"ל שער ד' ביי"נ שכתב בהדיא דבמגע ביין שלנו ל"ש משום בנותיהם וע"כ דבריי נאמנו מאד בדברי הרמב"ם ומ"ש הרמב"ם דמזוג אסור כבר כתב הלח"מ שם דרבינו ס"ל דמזוג כשר להקריב למזבח ע"ש. ובאמת בלא"ה ל"ק דבמזוג כיון דבכלל מזוג הוא הומזג כשיעור וזה ראוי הוא להקריב ממילא שייך בי' עבוד' עכו"ם וגזרו ביה ועוד דמחלף במזוג כשיעור וכמו בתמד בסעיף ט' כאן וז"ב

סעיף ה' תבשיל שיש בו יי"נ וכו'. כתב ב"י דמשמע מדברי הפוסקים דאף בשתיה מותר ולכאורה צריך להבין ניהו דבהנאה מותר דאין דרך לנסך כשהוא מעורב בתבשיל אבל עכ"פ בשתיה דגזרו משום בנותיהן במה נפקע הגזירה והא מכל מקום שייך חיתון ואקרובי דעתא וצ"ל דלפמ"ש הט"ז ס"ק ג' דהיה מקום לומר דכל דל"ש איסור הנאה אין מקום לגזור משום בנותיהן דיש חשש שיטעו להתיר גם יי"נ בהכאה רק דחזינן במזוג דג"כ אינו ראוי לניסוך ואסור לגמרי וא"כ גם ביין מבושל אסור ורק דכל דל"ש ניסוך לא גזרו ע"ש וא"כ עכ"פ זו סברא קיימת דבמקום דל"ש ניסוך ומותר בהנאה ל"ש לאסור בשתייה וא"כ ה"ה כאן ל"ש לגזור משום בנותיהן עכ"פ בשתיה דהא מותר בהנאה ובזה מיושב היטב דברי רש"י שכתב גבי אלונטית דמותר בהנאה ודקדק הב"י דמשמע דבשתיה אסור. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דמותר בהנאה שוב א"א לגזור בשתיה משום בנותיהן וכמ"ש. ובזה מיושב גם מה שפירש"י בדף כ"ט גבי יין מבושל שלנו שמותר בהנאה ולפמ"ש דא ודא אחת היא והב"ח כתב דביין מבושל חשו שמא עירב בו עכו"ם יין ולכך אסור בשתיה ולכאורה דבריו תמוהין דמה"ת לחוש לזה הא כל דליכא הנאה לי' ל"ח לאחלופי