דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קכ

לדבר אחד היינו מומר לערלות הא יש לומר דאשמעי' דאף מומר לשאר דבר שאין לו תקנה מ"מ יכול לשחוט וא"ל דאכתי קשה להיפך דלמה לי למתני מומר לערלות דיש לומר דאשמועי' דאף מומר לערלות דלא נימ' דמומר לערלות חמור כמ"ש הש"ך דנכרתו עליו י"ג בריתות והוא בכרת וה"א דאדרב' מומר לערלות חמור טפי וכמ"ש הש"ך

שוב מצאתי לזקני הח"ץ ז"ל סי' מ"ג שכתב כעין זה ונהניתי עד מאד שבהשקפה ראשונה אמרתי זאת ועיין ט"ז מ"ש ס"ק ח' שהביא דברי הפרישה ודברי הב"י והבין שהב"י מיישב ג"כ קושית הפרישה ובמחכת"ה דברי הב"י אינם רק בשאר מומרים שאינם מומרים לע"ז ולשבת אבל הפרישה מקשה ממומר לע"ז ושבת. ובאמת דברי הפרישה תמוה דמומר לע"ז ושבת שאני דהם כמומרים לכל התורה כמ"ש הש"ך ס"ק י"ג לתמוה על הפרישה ודברי הב"י הביא בס"ק י"ב בפשיטות ודברי הט"ז תמוהים לפענ"ד

שם ס"ח החשוד על הדבר וכו' עיין ש"ך ס"ק כ"א מ"ש דגם באיסורי דרבנן שייך למימר שהוא מושבע ועומד מהר סיני בלאו דלא תסור והנה בעת למודינו זאת בש"ע הקשה אחד מהתלמידים ממ"ש התוס' בשבועות דף כ"ג דגם ח"ש אף שאסור מן התורה אינו נקרא מושבע ועומד מכ"ש ד"ס. והשבתי דהש"ך לשיטתו שכתב לקמן סי' רל"ט ס"ק כ' בשם מוהרלב"ח דד"ס חמורים שהם בלאו דלא תסור משא"כ חצי שיעור שהוא מן התורה מרבויא דכל ואינו מפורש בתורה ובבכור שור ריש חולין דף ג' לא זכר דברי הש"ך כאן ובסי' רל"ט הנ"ל דד"ס חמור בזה ומקרי מושבע ועומד יותר מח"ש דאינו רק רבויא ומיהו אם נימא כמ"ש הרמב"ם בספר המצות בשורש שני שכל מה דאתי מרבויא ג"כ אינו רק מד"ס א"כ שוה לד"ס ויש בו לאו דלא תסור ודו"ק

הלכות הכשר כלים

סי' ק"כ ס"א הקונה כלים. בענין טבילת כלים של עכו"ם אם הוא מה"ת או לא הנה מדברי הרמב"ם פי"ז ממאכלות אסורות הלכה ה' נראה שאינו רק מדרבנן שהרי כ' טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואח"כ יותרו לאכילה ושתייה אינו לענין טומאה וטהרה אלא מד"ס ומשמע שאינו רק מדרבנן אבל בשו"ת הרשב"א דייק מדברי רבינו שהוא מן התורה ממה שכתב אח"כ מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה ועיין בכ"מ כאן. אך לפ"ז יהיה דברי רבינו סתרי אהדדי. אך לפענ"ד נראה עפ"י מה שדייק הלח"מ בדברי רבינו במ"ש וכיון שכתיב וטהר אמרו חכמי' הוסיף לו טהרה אחרת עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם ומשמע דהטהרה היא דמוציאו מידי גיעולי עכו"ם וע"ז הקשה דא"כ חדשים לא לבעי טבילה ושאולים יצטרך טבילה ע"ש. ולפענ"ד הפירוש בדברי רבינו דהנה יש לומר דהתור' אסרה או משום טומאה וטהרה כמו שהיא באמת שיטת הרמב"ן ודעימיה או משום גיעולי עכו"ם וס"ל דאף דיצא ע"י ליבון וכדומה מידי גיעולי עכו"ם בכ"ז להשתמש בו הישראל בקביעות צריך טבילה והוא גזירת הכתוב וע"ז כ' רבינו דמשום טומאה וטהרה אינן רק מד"ס והיינו דמה"ת א"צ טבילה משום טומאה וטהרה ורק עיקר הטבילה דהצריכה התורה היא רק משום גיעולי עכו"ם והנ"מ לענין חדשים דאם נימא דכוונת התורה משום טומאה וטהרה היה חדשים ג"כ מה"ת אבל אי משום גיעולי עכו"ם ל"ש בזה. ובזה יתיישב דברי רבינו וכן דברי רשב"א שדייק כן מדברי רבינו ולפ"ז בדבר דל"ש גיעולי עכו"ם שוב ממילא אינו רק דרבנן. ובזה מיושב מה דאמר ר"נ אפילו כלי חדש במשמע ותמה המהרש"א דאמאי לא דייק מברייתא שם דאמר כלים חרשים עד שלא נשתמש בהם מטבילן ולפמ"ש אתי שפיר דשם קתני מגעילן ואח"כ מטבילן דמשמע דהוא משום טומאה וטהרה דאל"כ היה יכול להטבילן קודם וע"כ משום דהוה כטובל ושרץ בידו ובתוס' שם הרגישו בזה וכתבו דיש לדחות דלאו דוקא. אבל עכ"פ יש מקום לומר כן וא"כ ממילא אין ראי' די"ל דהטעם משום טומאה וטהרה ולכך חדשים נמי אבל ר"נ חידש דאף לדידן דהטעם משום גיעולי עכו"ם אפ"ה צריך בחדשים עכ"פ מדרבנן משום שיצאו מטומאה של עכו"ם וכמ"ש בירושלמי וזה ברור

ובזה מיושב מה שהקשה דו"ז הגאון נ"י בישועת יעקב דאיך ס"ד דבעי הזאה שלישי ושביעי והא לא אסרה תורה רק קדירה בת יומא בגיעולי מדין. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא אסרה תורה רק קדירה בת יומא דעיקר אינו רק משום גיעולי עכו"ם ורק דכל שהיה בו גיעולי עכו"ם סד"א דצריך הזאה שלישי ושביעי מידי דהוה אנותר בכ"ח דצריך שבירה אף דנטל"פ כל שהיה בו איסור ולכך קמ"ל דא"ל הזאה שלישי ושביעי ובזה יש ליישב דברי הרא"ש בביצה פ"ב שכ' דנ"מ לטעמא דרבה שמא יעבירנו ואביי משום מתקן לטעמא דר"י משום סחיטה או דר"ב משום שמא ישהנו לענין כלים חדשים דמשום מתקן ושמא יעבירנו אסור ביו"ט משא"כ לטעמא דשמא ישהנו וסחיטה ודבריו תמוהים דאמאי לטעמים דשמא ישהנו וסחיטה מותר. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי באמת כלי שנטמא בולד הטומאה מותר לטבול ביו"ט משום דלא חשו לדרבנן בדבר שא"צ טבילה רק מדרבנן אך אם נימא דטבילת כלי חדש הוא מה"ת שייך מקים לגזור ולפי זה בשלמא לטעמא דמתקן או שמא יעבירנו דצריך טבילה מה"ת משום גיעולי עכו"ם אבל לטעמא דשמא ישהנו כיון שישהנו לא שייך חשש גיעולי עכו"ם דלא אסרה תורה רק קדירה בת יומא וא"כ אינו רק מדרבנן ובדרבנן לא חשו לזה וגם לסחיטה לא חיישינן כיון דעיקר טבילה אינו רק בכלי מתכות הצריכים לסעודה ולא שייך בהו סחיטה וז"ב וכלם נדחקו בישוב דברי הרא"ש ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק

והנה דעת הרמב"ן דהיא מן התורה וכמ"ש בשמו הרשב"א וכן נראה ממ"ש הר"ן בפכ"ש משמו לענין דצריך הגעלה ברישא והדר טבילה כדכתיב תעבירו באש דהיינו הגעלה והדר וטהר דהיינו טבילה דאל"כ הו"ל כטובל ושרץ בידו. ובזה מיושב לנכון מה דמקשים העולם בהא דיליף מגיעולי עדין והקשו דלמא הי' משום בשר בחלב. ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כ' הב"ח דאם כבר נעשה בב"ח תו הוה כשאר איסורים ואין חשש רק שמא בישל העכו"ם בשר או חלב ואנן נבשל איפכא ובזה יקשה למה כתיב תעבירו ברישא והדר וטהר דא"ל דאל"כ הוה כטובל ושרץ בידו דזה אינו דהא אכתי לא היה נבלה דבשאר איסורים טעם כעיקר לאו דאורייתא ורק משום בב"ח וכל דלא היה רק אחת לא הוה נבילה עדיין וע"כ דמשום שאר איסורים הוא

שם צריך להטבילם. עיין טור שהביא דברי הסמ"ק דבכלים לא סגי במעיין בכ"ש וביאר טעמו משום דבע"ז דף ל"ה מצריך תרי קראי דאי כתיב וטהר ה"א בכ"ש וא"ל דהאי כ"ש היינו פחות מרביעית במקוה ובמשהו דמעיין וכלי גדול ואין כל גופו עולה דהא בזה אפי' בטומאה ל"מ וע"כ דמיירי באופן שמועיל בטומאה ואפ"ה בט"כ חדשים לא מועיל ע"ש והוא תימה לפענ"ד דמנ"ל דט"כ חדשים חמור יותר מטומאה אמתית ועי"כ נצטרך לומר דהתורה הקפידה דוקא במ' סאה והרי באמת שיטת הרמב"ם דאינו רק אסמכתא וא"כ עכ"פ נוכל לומר דלהס"ד הא דבכ"ש היינו פחות מרביעית והוי קיל מטומאה ע"ז קמ"ל דבעי מ"ם סאה וצ"ל דא"כ היאך אפשר דהמקשן ס"ל דל"צ רק כ"ש ממש ובהמסקנא קמ"ל דבעי מים סאה ואיך יהיו חלוקים כ"כ המקשה מהמסקנא וע"כ דגם בהס"ד ידענו דבעי עכ"פ רביעית ובמעיין בכל גופו עולה בהן ובמסקנא מסקינן דבעי מ"ם סאה ודו"ק

שם סט"ו אם הטביל כלים ע"י עכו"ם עיין ט"ז מ"ש על דברת הב"ה ויפה כתב ועיין שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רנ"ה אבל מה שתמה איך יברך על מה שיעשה העכו"ם לא נהירא לפענ"ד דהרי הרשב"א כתב בהדיא בתשובה ח"א סי' שמ"ו דנטילת נשמה דהיינו שריפת בת כהן יכול להיות ע"י עכו"ם אלמא דגם מצוה יכול להיות ע"י עכו"ם ע"ש שהוכיח זאת בראיות וא"כ למה לא יברך ע"ז ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' י"א שהעלה דהגוי יכול לעשו' המעקה והישראל מברך. ומצאתי בשו"ת בשמים ראש המיוחסים להרא"ש שכתב בפשיטו' דאין עושין מצות ע"י עכו"ם וע"ש סי' ח' ובאמת הרשב"א כתב בהדיא דמותר לעשו' ע"י עכו"ם ובאמת לאו גושפנקא דהרא"ש עלה כנודע ועיין שעה"מ פי"ב מעכו"ם שהביא ג"כ הקושיא דלמ"ד מילה בגוי כשרה למה ידחה מילה שבת יעו"ש ולא כתב תירוצי של הבשמים ראש הנ"ל והנה בזהב מזוקק שבט"ז הקשה דאם כשר ע"י גוי כל מצוה שעשייתה ע"י עכו"ם איך ישראל מברך על עשייתה ולפענ"ד לק"מ דדוקא שם דגוף המצוה של סוכה ולולב וכדומה יקיים רק דעשייה היא מצוה בפ"ע ובזה כל שיכול לעשות ע"י עכו"ם סגי בזה ואינו מברך רק על גוף המצוה אבל כאן אם יעשה ע"י עכו"ם ולא יברך שוב נתערטל מן המצוה לגמרי ובכה"ג לא אמרינן זאת דא"כ לא יקיים המצוה כלל וזה ודאי אינו נכון ולכך צריך לברך על עשיית עכו"ם. ותדע שהוא כן דאטו למ"ד דמילה בזמנה מותר ע"י עכו"ם אטו לא יברך המל ישראל הברכה וע"כ דעל גוף המצוה צריך לברך ודו"ק היטב כי נכון הוא

סי' קכ"א ס"ו כלי מתכות וכו' עיין ט"ז וש"ך שהאריכו בזה ולפענ"ד נראה וטרם יהיה כל שיח אומר במה שנתקשו התוס' בזבחים דף צ"ו בעי מיניה בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה או אין טעון והקשו בתוס' שם ד"ה בישל דמה קמבעיא לי וכו' אי במקצת כלי על האש שהתבשל בו חם ושאר כל הכלי צונן א"כ מה קאמר בישול מפעפע הא לא מפעפע בכלו ואי כשכל הכלי חם הא פשיטא דמפעפע בכלו ואי מבעיא לי' אי מפעפע בכל הכלי או לא הא בשאר איסורים נמי תבעיא לי' והניחו בקושי' ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ג ובחידושיו לזבחים דף צ"ו שם האריך בזה דמשמע מדברי התוס' דלא אמרינן חם מקצתו חם כלו כל שהכלי מקצתו שלא על האש והוא צונן וע"ז בנה יסוד שם וגם הכו"פ סי' צ"ד נרגש מזה ע"ש וגם בחו"ד שם האריכו בזה ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה זה ודאי דחם מקצתו חם כולו כדאמרו ר"פ כיצד צולין דלכך אין צולין בכלי מתכות דחם מקצתו חם כלו ואי אפשר להכחיש זאת. אמנם נראה דהנה בשו"ת רמ"ע סי' צ"ו והובא בש"ך כאן ס"ק ח' דיש חילוק בין שנתבשל ע"י מים לבין שהוא ע"י אור בלי אמצעית המים ולפ"ז שם בשפוד דצולין הוא ע"י אור ממש בזה ודאי דחם מקצתו חם כלו אבל ע"י בישול במים ה"א דלא שייך חם מקצתו חם כלו וע"ז מבעיא לי' וע"ז אמר טעמא מאי והיינו דדלמא לא שייך בזה חם מקצתו וע"ז משני דכתיב ואם בכ"ח בשלה וא"כ מבואר דגם ע"י בישול שייך חם מקצתו חם כלו ומעתה ע"ז נחלקו הרא"ה והרשב"א אמנם בשאר איסורים ע"י בישול שייך חם