דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קיט

שתמה על הרמ"א והביא ראיה מרש"י ע"ז דף ס"ב ע"ב ברש"י ד"ה ולא משום יי"נ וד"ה שנשא והמעיין שם ימצא להיפך דאם נשא ונתן ביד או לל"ק אף בשלא נשא ונתן כל שאומר אני פורע אסור וז"ב ומה שנחלקו הב"ח עם הט"ז בענין שלוקח מהישראל כדי להרוויח אי שרי או אסיר הנה שניהם מודים דאם אינו מרוויח וראי מותר ובזה ל"ק קושית הגאון מוהר"ר דוב בעריש ז"ל בשו"ת קרית חנה בהא דאמר בב"ק דף י"א השתא סיבין נבילה וטריפות לא כ"ש ומה קושיא הא אי לא כתיב והמת יהיה לו ה"א דאסור לתת לו דלא הוה גביה דניזק נזדמנו רק לגבי המזיק. ולפמ"ש לק"מ דאם יתן לו בלא ריווח ודאי שרי ומסתמא לא מקבל יותר מכפי מה שיוכל למכור לעכו"ם ודו"ק ועט"ז ס"ק ד' מה שהאריך אי מותר לנחור ובעת למודי הקשיתי ממ"ש התוספות ריש חולין בשם ר"ת דאסור ליתן להם לשחוט אף להשליך לכלבים דלמא יחשוב שמותר לאכול מזה ולמה לא כתבו דיש לחוש שמא יאכל ממנו לפמ"ש הטו"ז להשיג על הגהת מ"ב יעו"ש ומצאתי בשו"ת בית יעקב סימן מ"ב שהאריך בענין הלז והביא דברי התוס' הנ"ל אבל לא כתב כמ"ש וצ"ע כי אין הזמן מסכים בזה ועיין ש"ך ס"ק ד' מה שהשיג על האו"ח דלא חילק בין חלב בהמה טהורה לטמאה ובזבחים אמרו דהקרא לא מיירי רק בחלב בהמה טהורה ולא זכיתי להבין דאף אם נימא דהוא מן התורה מכל מקום כל הטעם הוא דלמא אתי למיכל מיניה וגם התורה עשתה סייג ועיין ט"ז ס"ק א' ולפ"ז כל שבחלב אמרה תורה שיעשה לכל מלאכה א"כ לא חששה התורה. אף שהוא אסור מצד חלב ומכ"ש כשיש עוד איסור בהמה טמאה דודאי יזכור ולא יאכל ממנו ומכ"ש אם אינו רק איסור דרבנן דלא שייך החשש מיהו לפמ"ש הט"ז דאין כח ביד חז"ל לגזור בדבר שהתורה התירה א"כ יש לומר דזה כוונת הרמב"ם דבחלב ע"כ מותר משום דכתיב אך אשר יעשה לכל מלאכה וא"א לגזור וכיון שלא מיירי בחלב טמא א"כ אפשר דעכ"פ מפורש בתורה אינו ומצי חז"ל לגזור ודו"ק. והנה הנו"ב בדג"מ הובא בשו"ת גוא"י סי' ק"י הקשה על הרמב"ם דנפיק לי' חלב להיתר בשביל דכתיב יעשה לכל מלאכה ודלמא מיירי בנזדמנו ותדע שהרי נבלה כתיב בהדיא או מכור לנכרי וע"כ דמיירי בנזדמנו כמ"ש הר"ש במס' שביעית פ"ח וה"ה בחלב והיא קושיא גדולה וכבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דיצא לו לרבינו ממה דדרשו בזבחים דף מ"ה דכתיב ואכול לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר ואם איתא מהיכן יליף זאת ודלמא קרא איצטריך דה"א כיון דכתיב יעשה לכל מלאכה נטעי דמותר באכילה דאל"כ שוב אסור למלאכה אך ז"א דהא כבר כתיב לא תאכלו וגם הא יש לומר דהקרא מיירי בנזדמנו אך בפשיטות יש לומר כיון דהקדימה התורה היתר של סחורה טרם שכתוב ואכול לא תאכלוהו א"כ משמע דלא מיירי בנזדמנו דוקא דאל"כ בודאי אין שייך לאסור סחורה כל שמותר באכילה ומדהקדימה זאת משמע להיפך דכיון שהתירה לכל מלאכה אף בלא נזדמנו ממילא הוא דמותר באכילה ולכך כתיב ואכל לא תאכלוהו מיהו עדיין קשה א"כ איצטריך קרא ע"ז ואיך דרשו בזבחים למעט חי'. אמנם בלא"ה נראה דל"ק דאם אין ההיתר רק בנזדמנו יקשה דל"צ קרא דהא כל בהמה דיש בה חלב יש בה בשר ג"כ והו"ל כנזדמנו טהור וטמא יחדיו ומכ"ש בנבילה וטריפה דמה אריא חלב הא גם הנבלה גופה מותר דהו"ל נזדמנו וא"ל דמיירי בקונה החלב ממי שנזדמן לו דהא להב"ח בכה"ג אסור וא"ב הו"ל כלא נזדמנו ואפ"ה התירה התורה, וע"כ דחלב שרי בכ"מ ולהט"ז שוב גם זה הי"ל כנזדמנו ולאיזה צורך כתבה התורה וע"כ דמותר בכ"מ

סי' קי"ח ס"א וחלב עיין ש"ך מ"ש בזה על הב"ח ולכאורה הדבר תמוה דהא בש"ס מבואר כהב"ח דהרי הש"ס פריך ומ"ש גבינה דל"ח דזייף חלב נמי וא"כ מבואר דעיקר החשש הי' שמא יחליף רק דל"ח כיון דלית ליה רווחא וכן מבואר בהדיא בב"ח וכל יסודו הוא זאת והש"ך לא כתב בזה כלום. ולכאורה רציתי לומר דבאמת הש"ס בס"ד היה דהחלב נאסר בשביל זה דטרח ומזייף ואח"כ מסיק הש"ס דהחלב באמת אין החשש דטרח ומזייף ורק משום עירוב חלב ובאמת בטל אבל תמוה דלא נזכר כלל בש"ס זאת. והנראה בזה דבאמת דברי הפרישה דלכך ל"ח דהחלב טמא ברוב דמב"מ בטל הוא תמוה דלרב ס"ל כר"י א"כ קשה למה לא יצטרך מב"ח וכבר הרגיש בזה הדגול מרבבה ומ"ש בזה הוא דחוק דכיון דהוה מבשא"מ שוב בודאי לא שייך ביטול דמ"ש בזה דמכל מקום הטעם בטל הוא תמוה דממנ"פ או דמקרי מב"מ או שא"מ וע"כ נראה דלרב ע"כ דהטעם הי' בשביל דטרח ומזייף ול"ח כלל לחלב טמא משום דזה ירוק ולכך פריך מ"ש מגבינה ולכך אפיק חלב ועייל חתיכת דג אבל לדידן באמת ליתא לזה דלדידן בטל ברובו. ובזה יתיישב מלתא דקשאי בה דבש"ס חשוב בחמפ"ג חלתית וגם שמואל לא נחלק ע"ז ואלו בטוש"ע נתחלף במקום חלתית חלב ולא ראיתי למי שהתעורר בזה. ולפמ"ש רב ושמואל לשיטתייהו דבחלב באמת יש לאסור משום דמב"מ לא בטל משא"כ לדידן ודו"ק היטב. איברא דגוף קושית הדג"מ לרב לפמ"ש הריטב"א בע"ז דף ע"ד דרב ושמואל ס"ל כרבנן דר"י רק דס"ל דגם רבנן דר"י ס"ל דעכ"פ מדרבנן לא בטיל מב"מ א"כ שוב אינו רק דרבנן ובדרבנן סגי בחותם אחד ודו"ק

סי"א בהג"ה יש לזהר אפי' בשני קדירות עיין ט"ז מ"ש דהמ"מ שנרשם בטור ליתא. ולפענ"ד הדבר מבואר דהם הבינו דברי הטור מ"ש בפסקיו בפ"ק דעכו"ם גבי לא הלכת לצור מימיך דאף דמותר מדינא נכון להחמיר והבינו דקאי גם על שפיתת ב' קדירות דנכון להחמיר כמו שרצה הש"ך בס"ק ל"ז ובאמת הש"ך מסיק דלא קאי ע"ז כ"א על הליכה לבהכ"נ ואני תמה על הש"ך דנסתפק בזה והלא המעיין בפסקיו ימצא דהדברים כנים וכן הבין בנו בפסקי הרא"ש שם ודו"ק: ס"א צריך ב"ח אעתיק כאן מה, שהשבתי להרב מוה' בעריש דיין ומו"ץ בק' דוקלא בשנת תרי"ט י"ט אדר ראשון במה שאיש אחד מפה קהילתינו קנה יי"ש של פסח הנעשה משזופין באונגרן והוליך אותו לעיר אונגוואהר בעצמו והניח אותו אצל חותנו הדר שם חתום בחתימתו היטב ואח"כ כשהביא בע"ג ערל את היי"ש הנ"ל מצא החתימה מקולקל לגמרי ולא נשאר ממנו רק מעט מן המעט ובדוחק שהוכרה החתימה וגם היה נחסר ממשקל הגראד כי בתחלה הי' לו משקל כ"ת גראד ועתה אין לו רק כ"ד גראד והיי"ש הוא בשני חביות האחד יש בו ארבעים וחמשה וע"פ ובאחד שלשים וששה טע"פ ומשקל הגראדין משני החביות שוה בשוה ממש לא פחות ולא יותר מעט מזעיר והאיש הנ"ל אמר שבודאי נעשה זה ע"י חותנו באונגוואהר כי יודע שגם לחותנו היה לו י"ש של פסח והיה משקלו קל מאד והוא התנכל לערב יפה ברע והרע ביפה וגם כל אנשי העיר המכירים אותו אומרים בי חשוד הוא בכך לעשות רמאות כזה אפי' לאחד מבניו ולכך החתימה מקולקלת והגראד נחסר זהו תורף השאלה

והנה מעלתו פתח בהצלה תחלה ובאמת שבמפקיד די בחותם אחד אך מה שמצא החותם מקולקל ומה גם שמצא הגראד חסר זה ל"מ אף בב"ח כמבואר ס"ב. והנה מעלתו כתב להקל דאף אם נימא כמ"ש הנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ס"ו דמקרי מבא"מ מכל מקום כאן היי"ש של חמץ פוגם בטעם יי"ש של שזופין והנה גם בחשש שמא עירב ביי"ש שזופין של חמץ ג"כ אין לחוש דהא אינו רק בלע של הכלי ובודאי יש ששים נגד הבלוע בכלי ובפרט כל היכא דהיתיר' בלע ובאמת לפענ"ד בלא"ה אין לחוש בזה דממנ"פ אם רצה אחר לגנוב למה לו לערב דבר אחר והא די לו בשגנב ד' גראדין ולמה לו לעשות כזאת. וגם נראה לפענ"ד דזה בודאי אין לחוש דהרי קי"ל כל היכא דאינו נהנה בחליפין אין לחוש וא"כ ממנ"פ דודאי העכו"ם לא גנב היי"ש של שזופין דלגבי הנכרי פשיט' די"ש של חמץ שוה טפי מיי"ש של שזופין ולמה לו לעשות כזאת וע"כ שיהודי חותנו עשה כזאת כדי לוותר איזה גראד וא"כ פשיטא שלא ערב יי"ש של חמץ דפשיט' דאף דחשיד על הגניבה לא חשיד לעשות רשע כזאת לערב עוד י"ש של חמץ ולהכשיל רבים ועיין בשו"ת פ"י חאו"ח סי' ח' ודו"ק. וא"ל דנחוש שמא לקח הנכרי בפני הישראל וא"כ שוב נהנה בחליפין דז"א דמה"ת לחוש על ישראל שעשה גניבה ומה גם בדבר מועט כזה שאם יתוודע הדבר יענש בפלילים ומה גם שיהיה לו מעט יי"ש של פסח ל"ח לאחלופי וא"כ ל"מ שאין לחוש שהחליפו הגוים ביי"ש של שזופין חמץ דהא אין הגוי נהנה אלא אף ביי"ש של חמץ דמסתמ' היי"ש של חמץ שוה יותר מזה היין שרף של שזופין ואף את"ל שהעכו"ם רצה ביי"ש של שזופין מ"מ בשביל הנאה מועטת לא טרח ומקלקל החתימה ומה גם למה לו לערב יי"ש של חמץ מי ביקש זאת מידו הי' לו לערב מים וכדומה ומה גם שהיי"ש של חמץ מקלקל היי"ש של שזופין כמ"ש מעלתו ואף דהמהרי"ט בתשובה כתב דאף שאין העכ"ום נהנה ג"כ יש לחוש לאחלופי כבר האריך זקני הח"ץ ז"ל סי' ל"ט דל"ח לאחלופי רק בשנהנה ועיין ב"ש סי' י"ז שהסכים ג"כ כן ועיין מ"ג סי' כ"ף מ"ש בזה ודו"ק

ודרך אגב אזכיר מה דהקשה אותי אחד בשבת בשנת תרכ"ג בהא דפריך הש"ס בפסחים דף ז' אלא יו"ט לבתר איסורו והיאך מצי לבטלו וע"ז הקשה לפמ"ש הרמ"א דאם נתערב מב"מ דבטל ומכל מקום בביעור חייב דמכל מקום יש בצירוף כזית ע"ש במ"א ריש סי' תמ"ב והקשה דלפ"ז משכחת לה דנזכר שהיה לו עיסה מעורבת וביטול מ"מ צריך ויכול לבטלו אף לאחר זמן איסורו דהא באכילה מותרת ומקיים באכילתו מצות תשביתו והנה אם מקיים באכילה מצוה דהשבתה בזה האריך בטעם המלך בפ"א מחמץ ה"ג דאינו מקיים אמנם אף אם נימא דמקיים מ"מ ל"ק לפמ"ש הר"ן דהא דמועיל ביטול בלב והא בעי הפקר בפני שלשה משום דבגילוי דעת סגי כיון דא"ב ע"ש רפ"ק ולפ"ז כאן מבואר דמבטלו בלבו ואם נימא דמיירי בכה"ג שהוא ברשותו שוב ל"מ השבתה בלב

סקי"ט ס"ב אם אינו חשוד לאכול הדברים וכו' ואם חשוד לאכול דברים האסורים ואינו חשוד להאכיל דעת הרא"ה בבדק הבית דמותר דלא חשוד להאכיל אף שחשוד לאכול והרשב"א חולק עליו ודבר זה תלוי בפירוש הסוגי' בע"ז ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ג שהכריע כהרשב"א אמנם לפירוש הרא"ה אתי שפיר הא דמבואר כאן בהג"ה דעובר לתיאבון אינו כחשוד והוא כמ"ש הרא"ה לפרש דלא שביק היתירא ואכיל איסורא דהיינו כמו כל מומר לתיאבון והט"ז הקשה על הרמ"א ויפה הקשה דהרי מקור הדין ברמ"א הוא מהרשב"א ולרשב"א בודאי ליתא לדין הלז אבל להרא"ה הדין מבואר בש"ס לפי פירושו

ס"ה החשוד על החמור עיין ש"ך ס"ק י"ב מ"ש דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה אף דמילה חמור בעונש ובעיני הבריות משחיטה והדגול מרבבה השיג ע"ז שאף שהוא חמור בעונש כרת מכל מקום יש לו זמן כל ימיו משא"כ שאר איסורים שאם עבר שוב אין לו תקנה והוא תמוה לפענ"ד דא"כ מה מקשה הש"ס בדף ד' ובדף ה' בחולין ואפי' מומר ה"ד אילימא מומר