דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קטז

דרך בישול וז"ב. אמנם היא גופא קשי' דאמאי אינו אסור רק דרך בישול והא כל שנתחבר אסור וא"כ יהיה אסור אף בכבישה. ומעתה זאת היא ביאור דברי הש"ס דבתחלה דצה לומר דהחידוש הוא דכל חד בפ"ע שרי ומ"ז אמר דגם כלאים אינו אסור רק החיבור ואף דבב"ח אינו אסור רק בטעם הוא משום דכל זמן שאינו נותן טעם ל"ש בישול בב"ח אבל עיקר האיסור הוא החיבור וע"ז אמר דאכתי חידושא היא דאי תרו ליה כל יומא שרי ואם נימא דהחיבור אסור א"כ גם בכבישה יהיה אסור וניהו דאינו נ"ט כל כך אבל בב"ח מהראוי לאסור דהחיבור אוסר וכמו בכלאים וע"כ דחידוש הוא וז"ב ומיושב הקושיא הלז דניהו דבכל איסורים ל"ש כבוש אבל בב"ח מהראוי לאסור דהחיבור אוסר וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה הא דקאמר הש"ס בחולין דף קיח אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נו"ט כמי ומאי קושיא דאם יאסור אפי' בלא נו"ט ליכא חידוש כלל דהא דאוסר החיבור נמצא גם בכלאים. אמנם באמת הדבר נכון דאכתי איכא חידוש דבתרו שרי ואם מטעם חיבור אסור גם ע"י כבוש יהיה אסור דהרי נתחבר ואף משהו יאסר וכמ"ש רש"י שם. ובזה מיושב היטב פירש"י שם שכתב דהחידוש הוא דכל חד בפני עצמו שרי והקשו בתוס' דהרי בפסחים דחו זאת והחידוש הוא משום דאי תרו ליה. ולפמ"ש א"ש דבאמת החידוש היא משום דאי תרו ליה ורק דזה בפ"ע אין חידוש דגם בשאר איסורים כבוש אינו אסור לשיטת רש"י דל"ל כבוש רק בציר וחומץ ועיקר החידוש דכל חד בפ"ע שרי דא"ל דהחיבור אוסר כמו בכלאים דא"כ גם בתרו ליה אסור ונמצא ממיל' עיקר החידוש הוא דכל חד בפ"ע שרי ולכך קאמר אי חידוש הוא כי ליכא נותן טעם נמי וע"כ דזה לא מקרי חידוש דהתורה לא רצתה לאסור רק בבישול החיבור ולא בכבישה וא"כ ניליף מיניה וע"ז קאמר רבא דרך בישול אסרה תורה ובאמת תרו לי' הוא חידוש ונו"ט אינו חידוש דדרך בישול אסרה תורה וכפירש"י. ובזה מיושב קושית הנוב"י דמאי קאמר החידוש דאי תרו ליה והא גם בציר דגים אינו אסור הכבישה רק הבישול ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר החידוש דכל חד בפ"ע שרי וז"ב ודו"ק

והנה הכרו"פ הקשה דא"כ למה אסרו השמן ור"י נשיאה התיר משום דהוה נטל"פ וכתבו התוס' דע"כ סתם כלי נכרים אינם בני יומא ול"ל כל זאת דע"כ לא אסור רק מכח כבוש ובכלי ל"ש כבוש כמ"ש הט"ז והנה"כ דנטל"פ אחר יומו. ולפענ"ד נראה דלפמ"ש הנוב"י דאף אם כבוש אינו כמבושל עכ"פ אסור כדי קליפה א"כ ממילא היה צריך ס' נגד הקליפה ולכך הוצרך לבא מכח דכלי עכו"ם אינן ב"י ובזה מיושב קושית הכו"פ דהרמב"ם לא הביא דין כבוש כלל ובשבת פסק דהמכבש חייב. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ כדי קליפה אוסר וא"כ חייב בשבת. ובזה מיושב מ"ש הגש"ד הובא בב"י סי' צ"א דע"כ כבוש אסור מדרבנן דאל"כ מאי קאמר דאי תרו ליה ותמה הפר"ח דא"כ מוכח דאסור מה"ת. ולפמ"ש א"ש דמה"ת אינו מוכח דעכ"פ בשאר איסורים כבוש אסור כדי קליפה ורק מדרבנן קי"ל דאסור בס' אף במליחה דלא בקיאין וא"כ אשור וז"ב והבן

שם ס"ד אינו אוסר אלא כדי נטילה. בש"ס חולין דף צ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אבל נצלה הקשו דל"ל לאשמעי' זאת ת"ל דאל"כ ל"ל נתבשל הא משעת מליחה נאסר דמליח הרי הוא כרותח דצלי ותירצו דה"א דנתבשל היינו שנצלה ע"ש. ובאמת שזה דחוק וגם דיקשה למה קתני במשנה לשון נתבשל והוא צלי ולא נקט במליחה גופה דהוא כצלי. איברא דבגוף קושית התוס' לדעת רש"י דמליח ה"ה כרותח דהוא דוקא אינו נאכל מחמת מלחו או כמליח לעבוד ועיין ביו"ד סי' צ"א א"כ לק"מ דמליחה לקדירה לא הוה עדיין מליחה כרותח (וכן מצאתי בחידושי ר"ן שכ"כ) אלא שהתוס' אזלו לשיטתייהו בדף קי"ב שכתבו בשם ר"ת דמליחה לקדירה נמי הוה כרותח והוכיחו כן מכמה מקומות ע"ש וא"כ שפיר הקשו. אמנם נראה דגם לשיטת ר"ת זה דוק' לפי המסקנ' דמליח כרותח דצלי אבל להס"ד דשם דהוה כמבושל בזה שפיר יש לומר דבעינן מליח שאינו נאכל מחמת מלח לענין דיהיה כמבושל

ובזה יש ליישב קושית הזכרון יוסף שהקשה דהיאך אמרי' וכ"ת כרותח דמבושל דא"כ הדר תקשה קושית התוס' הנ"ל דל"ל נתבשל הא אסור מחמת המליחה וא"ל דנתבשל היינו נצלה דלפי האמת צלי אינו רק קליפה. ולפמ"ש א"ש דלפי הס"ד דמליח הוא כמבושל א"כ ממילא בעינן מליח שאינו נאכל מחמת מלחו וא"כ ממיל' אין התחלה לקושית התוס' דשם לא הוה נמלח לאורח' ומליח כרותח היינו באינו נאכל מחמת מלחו וכל הראיות שהביאו התוס' בדף קי"ב ע"כ נצטרך לומר דמיירי במליח לאורח' דאל"כ אין סברא שיהיה כמבושל

הנה המ"כ הובא בפר"ח כתב דיש שלשה ענינים אחד איסור שמן דמפעפע בכלו ואחד כחוש דאינו מפעפע כלל והשלישי דברים שמנים קצת דמפעפעים אבל אינם מפעפעים לגמרי רק כדי נטילה או קליפה והאריך לפרש בזה דברי הש"ע והפר"ח דחה דבריו. ולפענ"ד ראיה לדבריו מהא דאמרו בש"ס חולין דף צ"ו שאני חלב דמפעפע ובחלב אסור וכו' ובסוגיא תמוה דמעיקר' פריך דיהיה אסור בצלי כלו ואח"כ פריך ובחלב אסור וגם אמאי לא פריך דר"ה אדר"י ועיין בפליתי סי' צ"ח ע"ש ולפי הנ"ל א"ש דלכך לא פריך דר"ה אדר"י די"ל דגם הס"ד ידע דהתם כחוש היה ואינו מפעפע כלל ולכך התיר ר"י ור"ה בשמן מיירי אבל כיון דהש"ס חידש דשאני חלב דמפעפע ובהס"ד לא ידע דדבר שמפעפע במקצת והוה ס"ד או דאם מפעפע מפעפע לגמרי או דאם אינו מפעפע אינו מפעפע כלל וע"ז הקשה ובחלב אסור וכו' וא"ל דהתם כחוש הוא דהא אמרת דחלב מפעפע וכיון דמפעפע מפעפע בכלו וע"ז חידש לו דהתם כחוש הוה והיינו דיש חילוק דאף בדבר המפעפע כיון שכחוש הוא אינו מפעפע בכלו וקולף ואוכל עד שמגיע לחלבו היינו עד כדי קליפה כמ"ש בתוס' לעיל ד"ה עד שמגיע לגיד וכשתעיין בדברי המ"כ שם תראה שדברי כנים ודו"ק

והנה הרמב"ן הובא בר"ן כתב דאף דשומן הגיד מפעפע מ"מ במליחה אינו מפעפע דניהו דמליח הרי הוא כרותח דצלי היינו למעוטי כרותח דמבושל אבל גם כצלי לא הוה שיהיה מפעפע ע"ש ומ"ש הרמב"ן גבי דג טמא שמלחו עם דג טהור דאסור כלו לפי שהטפות חמות אף דלהרמב"ן מליח גרע מצלי ומכ"ש דלא הוה כמבושל כדאמר בש"ס כאן צ"ל דשאני התם שנבלע גוף תמצית הנבלה בהטהורה וא"א לשער כלל כמ"ש הרמב"ם שם ועיין בב"י יו"ד סי' ע' וע"כ אינו מבין מ"ש הב"י כאן על דברת הטור כאן דמליחה אינו אוסר רק כדי קליפה דזה דלא כהרמב"ן הנ"ל וא"י מה ענין זה לזה וע"כ צ"ל כמו שחלקתי דאל"כ איך יפרנס הרמב"ן דברי הש"ס דאמרו בהדיא דמליח אינו כמבושל וגם דברי עצמו שכתב כאן דגרע אף מצלי וע"כ גם מה שהקשה הב"י דברי הרמב"ם אהדדי נ"ל דל"ק דמ"ש הרמב"ם דאם עשה כן לא נאסר הבשר היינו שלא נאסר כלל דהוא סובר דמליחה גרע מצלי כסברת הרמב"ן ואף אם בעי קליפה אבל לא נאסר הבשר כלו אבל כאן דנתערב תמצית הנבילה בזה אסור ואין מועיל ששים כלל ועיין בה"ה פ"ז ממ"א שם וצע"ג ומצאתי להבאר שבע שהרגיש בזה

והנה נראה ראיית הרמב"ן דאל"כ למה לא אמר שמואל מליח כצלי וע"כ דגרע מצלי ולכך לא אמר כרותח דצלי ובזה מיושב קושית הלב אריה דלמא רבינא דאסר סובר דמליח כצלי ממש ולכך אסר ולפמ"ש א"ש דא"כ היה לו לומר מליח כצלי וע"כ דגרע מצלי וכמ"ש הרמב"ן וז"ב ודו"ק

סי' קי"ב ס"א פת של עכו"ם. הנה שיטת הר"ן דפת של עכו"ם אף שאפאה ישראל אסורה ומש"ה פלגינהו תנא לפת ושלקות בתרתי ותדע לך דלשמואל דאמר שמן שאסר תנא דידן משום זליפתן של כלים אסורים אסרו ע"כ הפת אפילו לא אפאה הגוי אסור משום זליפתן של עכו"ם וכיון דלשמואל כל שנלוש ביד גוי אסור אף לרב"ז אסור משום חתנות דהא לא אפליגי בהכי ע"ש ולפענ"ד נראה ליישב ראיה זו דהנה באמת התוס' הקשו בהא דאמר שמואל דזליפתן של כלים אסורים אוסרתן והיינו דנטל"פ אסור ואיך נאמר דתנא דמתניתין ס"ל דנטל"פ אסור ע"ש שהאריכו בזה בהרבה קושיות. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה מצאתי ברדב"ז ח"ג סימן תקמ"ז שאוסר ליקח מן העכו"ם דבר שנתבטל בששים משום דזה שלוקח הוה כלכתחילה ואסור לבטל לכתחלה וע"ז הקשה דא"כ היאך כתב הרשב"א דלוקחין מן העכו"ם דבר דנטל"פ והא הוה כלכתחלה וכתב דדבר שהוא נטל"פ לא חיישינן שיאמר לעכו"ם לעשות אבל דבר שבטל בששים יש לחוש סמא יאמר לעכו"ם לבטל ע"ש. ולפ"ז שמן שזליפתן של כלים אוסרתן ואין לוקחין השמן מעכו"ם חיישינן שמא יאמר לעכו"ם לעשות עבורו כיון דמותר ליקח שמן מן העכו"ם כנלפענ"ד. וגם כיון דהוא דבר הרגיל הו"ל כאומר לעכו"ם לעשות עבורו והש"ס דאמר בשלמא לדידי נטל"פ מותר היינו כיון דנטל"פ מותר לכך התירו רבי וב"ד כיון דראו שאי אפשר הו"ל כדיעבד דכל דאי אפשר בענין אחר הו"ל כדיעבד ושרי ולפ"ז אתי שפיר דבתנור לענין פת דאין שום איסור רק מחמת שהתנור קיבל טעם איסור והרי תנור כל דאי אפשר רק בנתיצה כתב הר"ן דהו"ל כדיעבד כמ"ש ברין פסחים בסוגיא דיש שבח עצים בפת ואף דבקדיר' כתב הר"ן דהוה כלכתחלה כבר כתבתי בגליון הרי"ף שם לחלק בזה ועיין ברדב"ז ח"ג סי' ת' ובסי' תרי"ז ע"ש ולפ"ז אף לשמואל דמשום זליפתן של כלים אוסרתן בתנור ודאי ל"ח דהו"ל כדיעבד. ובזה מבואר היטב ההבדל שבין בישולי עכו"ם לפת של עכו"ם דבבישול דלשמואל אסור משום זליפתן לכך אסור גם לרב גם בבישל ישראל אבל בפת שהוא רק בתנור בזה לשמואל לא נאסר כל שאפאו ישראל מכ"ש לרב וז"ב

והנה הב"י האריך אם לקח שאור של עכו"ם ונתן בעיסה אם אסור וכתב דא"ל דמחמץ בשל דבריהם מותר והביא דברי הש"ס חולין דשאור לטעמא עביד הרי אף בדמאי דרבנן אסור בשאור ע"ש. ולפענ"ד מזה ראיה ברורה למ"ש הפר"ח ביו"ד סי' צ"ח ס"ק זיין דמחמץ אסור בשביל פרסום הפעולה ולא משום נ"ט דלא כמ"מ יעו"ש דהרי התוס' כתבו בע"ז דף ל"ה ע"ב ד"ה מכלל דבפת לא גזרו רק כשהוא בעינו ולפ"ז בשאור ע"כ דהוא משום דהו"ל כאילו בעיני' דמשום טעם כתבו התוס' בהדיא שם דלא גזרו יעו"ש ודו"ק והב"י כתב דשאור ודאי מותר דהוה כלשו ולא ערכו והביא ראיה מהא דאמרו פוקו זבינו חמירא דבני חילא והרי בלי ספק ר"נ הי' מהמקומות שאסרו פת של עכו"ם ואפ"ה מותר וע"כ דמשום שאור היו לוקחין ומחמצין ע"ש ודברי רש"י שם נדחק לפרש. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דאין ראיה דהרי שם היו באפוקי שבעה דימי פסחא ואז אין שכיח פת של ישראל ובכה"ג שאין פלטר של ישראל מצוי ודאי מותר. ומצאתי בישוע"י לדו"ז הגאון ז"ל שכתב כן ונהניתי ולפ"ז גם ראיית הבדק הבית