דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קה

שאין כאן ריעותא המטריף כלל וגם הסברא דזיהרא מקלי קלי לא ידעינן באבעיא שם ופשיטא דאין לחוש בזה וז"ב ופשוט. ובמ"ש יש ליישב קושית התוס' בדף כ"ח דלרש"י דס"ל דגם לנקובה אין בדיקה מבחוץ למה קאמר בדף מ"ג נ"מ לספק דרוסה ולא אמר לספק נקובה ולפמ"ש אתי שפיר דרבותא קמ"ל דל"מ לנקובה ודאי מועיל עכ"פ בדיקה מבפנים דל"ש סברת הרא"ש גבי נקובה אלא אף בדרוסה דשכיח הוא דניחוש שמא עבר גם בחוץ אפ"ה ל"ח כסברת הרא"ש דכל דא"א סמכינן ע"ז ודו"ק

סעיף ט' נמצא קוץ בוושט. הנה התוס' הקשו למה חיישינן לספק דרוסה הא נשחטה הותרה. והנה התב"ש סי' כ"ט האריך בזה דאיך שייך חזקת כשרות הא הו"ל חזקה שאינה מבוררת כמ"ש התוס' בחולין דף י"א גבי גבינות ועיין בכרו"פ סי' נ' שגם הוא כרכר בזה הרבה ועיין בפ"י בכתובות בסוגיא דהי' בה מומין שהאריך ג"כ בזה וכלם בחדא רוק אתפו דכאן ל"ש חזקה שלא נתבררה דלענין הקוץ והמחט אנו דנין וזה ודאי דלא נולדה בקוץ או מחט ע"ש. ואני בעניי לא באתי לידי מדה זו ולא זכיתי להבין קושייתם דלדבריהם כל שיש חשש טריפות לא שייך חזקת כשרות כלל וזה דבר שא"א כלל והרי ר"ה אמר נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה והיינו באתיליד בה ריעותא וכדאמרו בחולין דף ט'. אך לפענ"ד העיקר בזה דבאמת צריך להבין גוף סברת התוס' דהא מ"מ הו"ל חזקה מכח רובא דרוב בהמות כשרות וכמו שכתב באמת ר"ש להכשיר בגבינות בשביל זה וצריך לומר דסברת התוס' היא דכאן שנמצא אחת מהפרות טריפה ורק דאנו דנין דלמא השתא היא דנטרפה בזה שפיר אמרינן כיון דלגבי בהמה זו ל"ש דתיזיל בתר רוב דהרי חזינן דהיא מהמיעוט דבאמת נטרפה ורק מכח חזקת כשרות אתה דן עליה בזה כיון דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוה חזקה כלל וז"ב. ומעתה בכל ספק שנולד לך כל דלא נודע שהיא בודאי טריפה שפיר יש להעמיד בחזקת כשרות והיינו חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות ועיין פר"ח באו"ח סי' תל"ז שכתב בהדיא דחזקת כשרות של כל בהמות הוא משום חזקה דאתיא מכח רובא והוא בעצמו הביא דברי התוס' שם לעיל מיניה בקושייתו על הב"י שם וע"כ דבזה כ"ע מודו דיש לו חזקה מכח רוב וזה ברור כשמש לדעתי

ובמ"ש יש ליישב מה דקשיא להו להרבה מחברים אחרונים דמה מקשו התוס' דנימא נשחטה הותרה הא הו"ל ספק בשחיטה דכיון דחיישינן לקוץ ומחט א"כ לא נשחטה דהא נקובת הוושט הו"ל נבילה ואף להפוסקים דלא הו"ל נבילה עכ"פ ספק בשחיטה הוה דלא נשחטה ועיין ש"ך כאן ס"ק ג' והיא קושיא עצומה למעיין בתוס' יבמות דף ל"א דשם כתבו בבירור גם לענין קוץ דנוקי בחזקת היתר והיא תמוה מאד ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבאמת כאן ל"ש חזקה דהוה חזקה שלא נתבררה ורק חזקה מכח רובא דרוב בהמות כשרות אתינן עלה א"כ כיון דרוב בהמות כשרות היאך שייך לומר דהוה ספק בשחיטה ומוקמינן אחזקת איסור דהא איכא רובא כנגדה רוב בהמות כשרות לאחר שישחטנה כהוגן וכאן נשחטה כהוגן רק דאיכא ספק שמא הי' קוץ או מחט ולא נשחטה וכל דאיכא רוב דאין כאן קוץ ומחט ממילא היא בחזקת כשרות מכח רוב ושפיר הקשו בתוס' וגם לפמ"ש התב"ש והפ"י הנ"ל ליישב דגבי קוץ ומחט שהוא ענין מבחוץ ולא נולדה עמו יש ג"כ חזקת כשרות וא"כ שפיר הוה בחזקת כשרות וז"ב מאד

וראיתי לשארי בעל חוות דעת סי' ק"י בכללי הס"ס שעמד ג"כ בדברי התוס' אלו וכתב דספק בשחיטה לא מקרי רק היכא דנולד פסול בשחיטה כגון ספק שהה דבשחיטה גופא נולד פסול משא"כ כאן דהשחיטה היה כהוגן רק דספק אם יש כאן נקובת הוושט והביא ראיה מדברי הרשב"א ביבמות דף ל"א דכתב דכל הנעשה בה מעשה המכשיר רק שספק אם נעשה כהוגן עליך להביא ראיה דלא נעשה כהוגן ובמחכ"ת עירוב דברים אני רואה כאן ולדבריו כל ספק בשחיטה נמי כמו ספק שהה וכדומה נימא כיון שהוחל מעשה המכשיר אי לא שהה ועליך להביא ראיה אי לא נעשה כהוגן וגם כאן כל שיש ספק אם הי' נקובת הוושט הרי לא נשחט' והרי הוה נבלה עכ"פ לאחר מיתה אליבא דכ"ע ועיין בש"ך כאן ס"ק ג'. ומ"ש ראיה מדברי הרשב"א במח"כ לא שמיה מתיא למעיין בדברי רשב"א שם וא"צ להאריך למעיין שם אך תיח שאמר דבר וכו' דעפ"י דברי הרשב"א אלו יש ליישב לפמ"ש דכאן עיקר החזקה מכח רובא דרוב בהמות כשרות וא"כ לא שייך כאן חזקת איסור דכל ספק בשחיטה הוא משום דהו"ל חזקת איסור קודם שחיטה ולפ"ז כיון דלענין קוץ או מחט הי' עומד קודם שחיטה דכל שישחטנו יהי' כשר ולא ניחוש למחט או קוץ א"כ לא שייך חזקת איסור וכמ"ש הרשב"א חלק שם דלכך בשחיטה מחזקינן מאיסור לאיסור משום דכל זמן שלא נשחטה כהוגן עליך להביא ראיה שנעשה מעשה המכשיר וכאן דנשחטה ומתחלה היתה עומדת דאם ישחטנה כראוי לא ניחוש לקוץ ולמחט א"כ אתה בא כעת לחדש איסור וכיון שלענין זה לא אתחזקת מעולם באיסור זה ממילא היא מותרת וז"ב. יהיה איך שיהיה הדבר נכון מאד. ובזה י"ל הא דפריך הש"ס בדף מ"ג על עולא ומ"ש מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה והדבר תמוה כמו שהקשו כל האחרונים דמה פריך מזה והא הוה שם ספק בשחיטה ופשיטא דאתחזיק איסורא מקרי וכבר שני הש"ס דהיכא דאתחזיק איסורא חיישינן

ולפמ"ש אתי שפיר דס"ד דגם קוץ בושט מקרי אתחזיק איסורא וע"ז משני דאיתיליד איסורא משא"כ כאן דלא אתיליד ריעותא ויש לפקפק בזה דא"כ מה משני גבי שתי חתיכות דאתחזיק איסורא הא גם כאן אתחזיק איסורא וצ"ע. שוב מצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ק בחיו"ד סי' ח' שהאריך ג"כ בביאור דברי הש"ס אלו וכתב ג"כ לחלק בין נקובת קוץ לספק בשחיטה ע"ש כעין מ"ש אבל לא ביאר הדברים גם לא הרגיש לבאר דברי התוס' ביבמות הנ"ל

עוד נראה לי דלכך נקובת הוושט לא מקרי ספק בשחיטה דהוה כעין דאמרו בש"ס בחולין דף ט' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי. וביאור הדברים דבכל מקום יש לנו להלך אחר עיקר הדבר ולא על דברים המסתעפים וכמ"ש הריטב"א גבי שליא ובעירובין דף ל"ו. ולפ"ז בשלמא כל ספק בשחיטה הספק בענין השחיטה איך נשחט אבל כאן עיקר הספק היא אם ניקבה כבר ע"י קוץ או לא אבל השחיטה היתה כהוגן ורק שיש ספק שמא בבר נשחטה ולא היה לו מה לשחוט אבל השחיטה היתה כהוגן ובכה"ג לא מקרי ספק בשחיטה דבשחיטה לא אתיליד ריעותא וא"כ בין לרש"י דספק בשחיטה משום אבמה"ח או לשיטת התוס' משום חזקת שאינה זבוחה כאן יצאה מחזקות אלו דעכ"פ נשחטה ואינה אבר מן החי וגם נזבחה בכל דיני שחיטה והספק הוא מבחוץ אם אולי לא היה לו מה לשחוט ובכה"ג לא מקרי ספק בשחיטה וז"ב לדעתי. ובזה יתיישב היטב מה דקשה לי טובא מה פריך מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה ולא פריך מכל ספק בשחיטה דחיישינן. ולפמ"ש אתי שפיר דבספק בשחיטה ל"ק דאתחזיק איסורא וע"כ פריך משוחט ונמצאת סכין פגומה דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ואפ"ה חיישינן וה"ה בקוץ ומחט וע"ז משני דמכל מקום לא דמי דשם אתיליד ריעותא בסכין עכ"פ משא"כ כאן דלא אתיליד ריעותא כלל וז"ב ודו"ק

וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' א' שהאריך לדחות דברי הב"ח דדעתו דלשיטת הפוסקים דפסקו כעולא אף בדיקה א"צ והוא כתב דגם הראב"ן דפסק כעולא היינו רק דלא נימא דחיישינן שמא הבריא ונתרפא ואז אינו מועיל בדיקה אף מבחוץ דחיישינן שמא נתרפא וע"כ דימה לבה"כ דמועיל בדיקה אבל עכ"פ בדיקה בודאי צריך וכ' דמאן דמפרש דהראב"ן והרא"ש לא מצרכי בדיקה הוא שגגה. ובמחכת"ה לא ידעתי איך כתב כן הא הטור ברמזים כתב בהדיא כן דלהראב"ן והרא"ש א"צ בדיקה כלל ובלי ספק ידע במילי דאבות. גם מ"ש ראיה דאל"כ מה מקשו מבה"כ דהא גם שם צריך בדיקה דבריו תמוהים דבאמת הם הביאו מהא דאמר כשרה דמשמע דא"צ בדיקה כלל וע' בסי' מ"ח בש"ך ס"ק ל"ב שתמה באמת על הב"ח דהצריך בדיקה והביא דברי הרא"ש אלו דפשיטא לי' דאין צריך בדיקה. ומה שנסתייע מדברי הב"ח שם באמת דברי הב"ח סותרין זמ"ז מסי' ל"ג לסי' מ"ח והש"ך הרגיש שם ולא ידעתי מדוע נראו לו דברי הב"ח שם ולא מ"ש כאן. ומה שתמה שם על הט"ז שכתב דהלעטה דמי למחמת חולי וע"ז תמה כבר קדמו בנקה"כ. ומה שתמה על הדרישה הנה לפמ"ש אין כאן שום קושיא והדרישה תמך יסודותיו על הטור שהבין כן בהדיא מהרא"ש וכן הוא פשטת לשון הרא"ש

סי' מ"א ס"א ניטל הכבד וכו'. הנה בטעם ניטל הכבד דטריפה דעת הפוסקים דטריפה מצד עצמו אבל הרשב"א בת"ה בהשגתו על הרמב"ם לענין חסר כתב דכל הטעם דניטל הכבד טריפה הוא משום המרה ע"ש. והנה הכרו"פ תמה מהא דפריך בדף מ"ח אילו אנקב הכבד להדה מאי טריפה ליתני נקובת הכבד אלא טריפות דשלא מינה לא קחשיב וכיון דניטל הכבד תנן במשנה ע"כ דהיא טריפות מצד עצמו. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין דאמאי לא קחשיב טריפות דשלא מינה הא מ"מ בא מינה דעי"ז שאין הכבד סותם נטרף וע"י נקיבת הדופן נטרף. וצ"ל דכיון דכבר, חשב המשנה נקיבת המרה ונקיבת הריאה רק דאילו היה הכבד סותם או הדופן היה נכשר וכיון שהם נקבו הרי הוא על טריפותו הראשון שעצמותו בא מחמת נקיבת המרה או הריאה ואיך אפשר למנקט נקיבת הכבד ונקיבת הדופן דהי' משמע דטריפה מצד עצמה דאל"כ למה אחשבה הא כבר חשב נקיבת הריאה והמרה. ומעתה זהו בנקיבת הכבד דמ"מ אינו טריפה רק בנקיבת המרה אבל בניטל הכבד דטריפה אף שלא ניקב המרה מטעם דאין להמרה הגנה וא"כ שפיר חשיב לניטל הכבד דעיקר הוא משום הכבד דהרי המרה קיים ואפ"ה טריפה וז"ב

והנה יש להסתפק בריאה שניקבה ודופן סותמתה ואח"כ ניקב הדופן דטריפה וכן במרה דניקב והכבד סותמו ואחר כך ניקב הכבד דטריפה אי מועיל אם אח"כ העלה ארוכה לדופן או להכבד וסתמו הנקב. ולפענ"ד נראה דכשר ולא הוה פסול החוזר להכשירו דשאני הכא דסתמה מעיקרא והיינו כמ"ש הדרישה דמתחלת ברייתו היה כאן הדופן והכבד רק שבמקרה נקבו וא"כ כל שהעלה ארוכה חזרה להכשירו ואף לפירוש הט"ז והש"ך בסי' ל"ו דסתימה דמעיקרא היינו דמיד שהיה הנקב נסתם ג"כ י"ל כיון דבשעה שניקב היה הסתימה רק שאח"כ נסתר כל שאח"כ העלה ארוכה כשר וז"ב ולפ"ז שפיר קאמר דטריפות דשלא מינה לא קחשיב משום דבזה מועיל שתעלה ארוכה והיאך אפשר לחשבה בין הטריפות דאפשר