דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קד

והנה מ"ש הנוב"י שם ראיה דהא דאמרו בדף נ"ו נשבר עצם אף שלא ניקב הקרום דהוא טריפות מצד עצמו ולא משום שסוף הקרום לנקוב דאם הטעם משום שסוף הקרום לנקב א"כ יקשה אמאי חשיב יתר בעוף נשבר העצם והא גם בבהמה קרום שניקב טריפה וכעין זה כתבו התוס' בדף ע"ו ע"ב לענין אפסק חוט דמש"ה לא חשבו שסופו לפסק כלו ע"ש. ולכאורה ראיה ברורה היא. ולפענ"ד נראה דלפי מה דגרס הרא"ש בדף מ"ה גבי ניקב קרום של מוח רב ושמואל ולוי דאמרו קרמא עלאה ואמרי לה קרמא תתאה וכן נראה בדף נ"ו דפריך על רב ושמואל ולוי דאמרו דמכניס ידו ובודק הניחא למ"ד קרמא עלאה וכו'. והנה לא מבעיא אם נימא דלוי סבר קרמא תתאה ועלאה לא וא"כ ממילא אינו ענין אחד דבעוף אף בנשבר עצם בלבד אמרינן דסוף לנקוב הקרומים ולכך חשב לוי דיתר עליהם העוף וגם אם נימא דס"ל קרמא עלאה והוא משום שסופו לנקוב תתאה ועיין ברא"ש שם וא"כ ג"כ אינו ענין לזה דא"כ בניקב התתאה בלבד אינו טריפה מלבד דעת הבה"ג דחשש גם בניקב אחד בלבד וגם זה הוא רק משום ספק בין הלשונות ועיין בב"ח סי' ל"א וא"כ ממילא שפיר יתר עליהם העוף. ובלא"ה נראה דשפיר הוה יתר עליהם העוף דאם נימא דהטעם משום דסופו לנקוב א"כ ממילא ל"מ אף כשנקשר יפה וכמ"ש הפר"ח בסי' למ"ד לחלוק על המהרי"קש וגם שהיית י"ב חרש לא מהני כמ"ש בסי' נ"ז והארכתי בזה לעיל א"כ ממילא יש די והותר בעוף יתר על הבהמה דגם אם נקשר יפה ושהה יב"ח כל שנשבר העצם טריפה ובבהמה דוקא בניקב הקרום הוא דטריפה הא שבירת העצם ל"ל בה וגם אם ניקב הקרום אם נימא דניקב אחד בלבד טריפה או ניקב התחתון דטריפתו מצד עצמו א"כ היה מהני קשירה יפה. ומעתה ממילא אין ראיה מזה. ובאמת מפשט הלשון משמע דמטעם קרום המוח נגעי ביה. דאל"כ מאי אף שלא ניקב קרום לימא אף שלא היה שאר טריפות וע"כ דהכוונה אף שלא ראינו שניקב הקרום מ"מ חוששין שמא ינקוב הקרום וז"ב. ומ"ש ראיה מהג"א שכתב גבי הוריקה כבד כנגד בני מעיים דטריפה דכתב דשיעור ירוקתו במשהו אע"ג דניקב הכבד כשרה מ"מ כיון שהוריקה וכו' חיישינן אף ללב ועוד יש לחוש שסופו לנטל כלו. ומכאן יש סמך לדברי הגאונים המטריפים כשניקב חצר הכבד דחשו שסופו לנטל כלו מדמטרפינן כשהוריקה כבד כשיעור נקב משהו דאסרו תחלתו משום סופו עכ"ל ולמה לא הביא מנשבר עצם דמטרפינן ע"ש סופו. הנה מלבד זה יש לנו כמה דברים דמטרפינן ע"ש סופו וגם בחסרון בגלגולת כמה מהפוסקים אוסרין בשביל שסוף לפסק הקרום וגם באפסיק אחד מהגידין דסופו לפסק כלן כמ"ש התוס' וכמה דברים והג"א מביא ראיה מכבד עצמו כמ"ש הנוב"י שם בעצמו אבל בלא"ה אין ראיה משם דנ"ל דהג"א כוון בזה כוונה גדולה עפימ"ש בחידושי בסי' מ"א להקשות על הרשב"א בת"ה שכתב הטעם דניטל הכבד דטריפה משום המרה ע"ש וא"כ היאך מטרפינן בניקב חצר הכבד משום שסופו לנטל הכבד והרי נטילת הכבד בעצמה אינה טריפה רק משום המרה וא"כ הו"ל תרי רואין דדעת המ"ב הובא בש"ך סי' ל"ה דלא אמרינן לענין שני כיסים וע"כ דמכאן ראיה דטריפות נטילת הכבד הוא מצד עצמו אף דניקב הכבד כשר מ"מ ניטל כלו חמיר מיניה. ולפ"ז לזה היה דעת הג"א תחלה דטעם הורקת הכבד הוא משום הלב דמטעם נקובה א"א דניקב הכבד כשר ומטעם נטילת הכבד א"א דהו"ל תרי רואין דהי' סבר דנטילת הכבד אינו מצד עצמו רק בשביל המרה ואח"כ חידש דנטילת הכבד היא מצד עצמו טריפה ושפיר מטרפינן הורקת תחלתו אטו סופו דניטל כלו וע"ז שפיר הביא מכאן סמך לחצר הכבד דלא מקרי תרי רואין. ומעתה ע"כ הוצרך להביא ראיה מכבד ודו"ק

אמנם בגוף דברי הפר"ח שהבאתי למעלה דדעתו דכל דאין טריפתו מצד עצמו רק משום דבר אחר כמו בשבורת הגף דהיא משום דריאה לא מועיל שהיית י"ב חדש דאפשר דבי"ב חדשים האחרוני' ינקוב הריאה אם כי דבר חכמה אמר כבר כתבתי לעיל דמדברי התוס' בדף מ"ב גבי חסרון בגלגלת מבואר דלא כדבריו ואף שישבתי הדבר אבל פשטת הלשון מורה דאינו כן וכ"כ היש"ש בפא"ט סי' פ' בהדיא דשמוטת הגף בעוף או נחבסה הגלגלת דמשום דסוף הקרום לפסק הוא בחיתה י"ב חדש יצאה מכלל טריפות הרי בהדיא דלא כפר"ח וכ"כ הנוב"י שם בהדיא דהכתה חולדה בראשה למ"ד דלית ליה בדיקתא אם חיה י"ב חדש או שהטילה ביצים מועיל אף דמשום הקרום היא הטריפות מיהו גוף דברי הנוב"י שם שהאריך למה נקט הכתה חולדה על ראשה ורוצה לחדש בזה דברים חדשים. באמת אין כדאי לבנות ע"ז יסוד ועיין בתוי"ט ובתורת חיים שם מ"ש בזה

והנה לכאורה קשה מאי פריך הש"ס מדאמר שמואל בדיק וכו' והתני לוי טריפות שמנו חכמים וכו' יתר עליהם עוף נשבר העצם אף שלא ניקב קרום של מוח. ומאי קושיא ודלמא מספקא להו הטריפות במה הוא אם כח השבירה גדול כ"כ שטריפה מצד עצמו או מצד הקרום. והנה אם הטריפה מצד עצמו מועיל קשירה יפה דבמידי דמטרפא ודאי לא משבחה ומסתמא לא היה השבירה חזק כ"כ וגם שהייה י"ב חודש מועיל דאינו רק ספק טריפה ומועיל שהייה כמ"ש לקמן סי' נ"ז אבל אם הטריפו' מצד הקרום לא מועיל קשירה ולא שהייה יב"ח וכמ"ש הפר"ח ולכך בדיק ליה תיכף כדי להוציא מידי ספק טריפות של קרום ואח"כ כשיקשר יפה מועיל ויהי' מועיל ג"כ שהייה י"ב חודש ובשלמ' בהא דפריך לעיל שם אמרת בודקין לחולדה ביד אלמא אית ליה בדיקותא והדר תני נשבר העצם אף שלא ניקב קרום של מוח ל"ק כיון דבחדא מחתא מחתיכה לא משמע ליה דמספקא ליה אבל כאן מה קשיא ליה מדשמואל אדתני לוי דלמא הא והא איתנהו והיא קושיא נפלאה. וצריך לומר דפריך מדשמואל דס"ל טריפה חיה בנדה דף כ"ד ועיין ברש"י שם ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ע"ז ולדידיה ל"מ שהיית י"ב חודש דהא טריפה חיה ואפשר דגם קשירה לא יועיל כיון דיכולה לחיות יכולה להתקשר יפה ואפ"ה טריפה ואף, דבמידי דמטרפא לא משבחא היינו להיות יפה יותר אבל להתקשר עצם אל עצם אין ראיה מזה ושפיר מקשה על שמואל דכיון דטריפה מצד שבירת העצם מה מועיל הבדיקה

ובזה מיושב היטב קושית התוס' שם ד"ה והא דלמה לא פריך לוי אדלוי דגם לוי סבר דבדיק לה ביד והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דעל לוי לא מצי פריך ולכך פריך מדשמואל ואגב מייתי גם דרב אף דרב משמע דס"ל טריפה אינה חיה בנדה שם ע"ש ודו"ק. עכ"פ דברי הפר"ח נראה שאינם מוסכמים

שוב ראיתי בפרמ"ג בסי' למ"ד ס"ק ה' בשפ"ד שכתב בהדיא דגם בדבר שסופו לנקוב וכדומה ג"כ מועיל שהיית י"ב חדש והביא ראיה מדברי המהרש"ל הנ"ל ולא הזכיר כלל מדברי הפר"ח הנ"ל ובס"ק ב' שם משמע קצת להיפך וצ"ע

וראיתי בכנפי יונה בסי' ל"א שהקשה על דברת התוס' אלו במה דפריך מלוי ארב ושמואל ולא פריך מלוי על לוי כמה קושיות ע"ש ואם נימא דהתוס' ג"כ גרסי גבי קרמא עלאה או תתאה גם לוי בהדי רב ושמואל כמו שהיא גירסת הרא"ש לק"מ ודו"ק

וראיתי באו"ה כלל נ"א אות כ"ד שכתב כל דאיכא ריעותא וחולשא אומר כל העומד לטרוף כטרוף דמי ע"ש ומבואר דאף מה שסופו לטרוף הוה כטרוף עתה ושוב מועיל י"ב חדש ודברי או"ה אלו לא ראיתי מוזכר בשים פוסק וחדש הוא

ובשנת תרכ"ג אור ליום ג' לך למדתי עם הדיינים שלי ועם הרב החריף מו"ה אורי זאב וואלף סאלאט ואמרתי ליישב דברי הטור והב"י ממה שהקשה הפ"מ הנ"ל ואמרתי בזה כיון דכל יסודו של של הפ"מ דמ"ד קרמא עלאה הוא מטריף בשביל שסוף הקרום התחתון לפסק והרי בדף מ"ה אמרו קרמא עלאה אף דלא אנקב תתאה ולדבריו הי' צ"ל אף דלא מנקיב דיש חילוק בין לשון מנקיב דמורה שכבר ניקב ובין אנקיב דמורה שסופו לנקוב וכמ"ש התוס' בחולין דף ע"ו בד"ה היינו רביתייהו שכתבו דלא הו"ל לומר אי האי אנקיב אלא מנקב ואף שכתבו התוס' שם דשמא אנקיב כמו מנקיב היינו שם אבל כאן דרצה להטריף בשב"ל שסופו לנקוב בודאי הי' לו לומר אע"ג דלא מנקיב והיינו אף שעדיין לא ניקב טריפה בשביל שסופו לנקוב קרום אחר ושאני ריאה דאותו דבר סופו לנקוב וע"כ כמ"ש ודו"ק

סי' ל"ג סעיף ה' וכ"ש אם יש לו שני וושטים עיין ש"ך ס"ק יו"ד דכל יתר כנטול דמי. בלמדינו בשנת תרכ"ג י"א מרחשון הקשה הרב החריף מו"ה אורי זאב וואלף סאלאט נ"י דא"כ מהראוי להיות נבילה. והנה בפרמ"ג כתב באמת דהוה נבילה. ואני אמרתי דיתר אינו נבילה דהרי יתר אף שכחול ירבה ימים אפ"ה הוא טריפה כמ"ש הרשב"א הובא בש"ך סי' נ"ו וא"כ לא הוה נבלה מחיים והשיב הנ"ל דניהו דלא הוה נבלה מחיים אבל עכ"פ פסול בשחיטה היא דהוה כאילו ניטל וא"כ שוב א"א לשחטו והו"ל נבלה ויפה דיבר

סעיף ו' וושט אין לו בדיקה מבחוץ וכו'. הרא"ש הקשה בהא דאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים דאכתי ניחוש שמא עבר הארס מבחוץ ולא ניכר מבחוץ וכתב כיון דא"א לא החמירו בספק דריסה הואיל ואי אפשר בענין אחר וביאר התב"ש בס"ק י"א כפי מה שראיתי מובא בשמו דלכך ל"ח כיון דסימנים קשים אצל דריסה א"כ אינו רק מיעוט בעלמא לכך לא חיישינן אם אי אפשר בענין אחר ע"ש. איברא דלפ"ז יקשה דא"כ גבי נקב לשיטת רש"י דל"מ בדיקה בחוץ כמ"ש בדף כ"ח ובדף מ"ג א"כ איך מועיל מבפנים וניחוש שמא עבר גם בחיצון וכאן ל"ש זאת דלענין נקב אין הסימנים קשים מיהו יש לומר דבאמת גוף סברת הרא"ש בקושיתו צריך להבין דלמה ניחוש כל דלא חזינן ריעותא ובפנים היא כשר ולמה נחזיק ריעותא וצריך לומר כיון דספק דדרוסה שכיח כמ"ש התוס' ד"ה קסבר בדף מ"ג ע"ב ולכך שפיר יש לחוש שמא עבר בחיצון ולא ניכר ול"ש כאן נשחטה הותרה או דכיון דאמרו בדף נ"ד דדריסה מקלי קלי אף במשהו לכך היא סברת הרא"ש דניחוש שמא ישנו בחיצון אבל בנקיבה מהכ"ת לחוש לזה וז"ב לדעתי

וראיתי במקור מים חיים שהקשה דא"כ בהא דבעי בדף נ"ד קנה דריסתו בכמה ומאי קמבעיא ליה הא כאן יש לחוש מחמת הוושט בחוץ וכאן לא שייך סברא דסימנים קשים אצל דריסה דהרי חזינן דשלטה בקנה. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא הקשה הרא"ש רק משום דספק בדרוסה שכיח והנה זה דוקא היכא שיש לפנינו ריעותא ברורה וכאן כיון דבקנה אין טריפה בשביל זה מהכ"ת לחוש דהרי חזינן דלא שלט רק בקנה ובפנים הוושט לא שלט ומהכ"ת להחזיק איסור ממקום למקום כל