דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) קב

השמטות

[אחרי גמר החלק הזה מצאתי עוד בספר כתוב בכי"ק חדושים על יו"ד אחת הנה ואחת הנה וחסתי עלי דברים היקרים וחברתים לאחד]

הלכות שחיטה

סי' ב' ס"י התחיל פסול לשחוט. עיין ט"ז ס"ק י"ד מה שחידש בזה דבעינן מעשה הפוסל ודבריו תמוהים כמ"ש בנקה"כ שם. ולפענ"ד דברי הט"ז נכונים לדינא לענין מין דאף דבמקום שאומר בפירוש שכוונתו לע"ז סגי במעשה כל דהו אבל לומר שיהי' סתם מחשבת כותי לע"ז ע"י מעשה כל דהו זהו ל"מ דאדרבא כיון דחזינן דלא עשה מעשה נבלה רק מעשה כל דהו אמרינן דרצה להתעסק ולשחוט ולא לכוין לע"ז דאם היה מתכוין לע"ז היאך לא עשה מעשה גמורה והניח לכשר לגמור. ובזה מיושב קושית הב"ח כמ"ש הט"ז אבל מה שהביא ראיות כל ראיותיו תמוהין וכמ"ש הנקה"כ וכל שאמר בפירוש לשם ע"ז אסור אף במעשה כל שהוא

והנה הש"ך הביא קושית הדרישה דלמה לא יפסול בשחט הפסול במיעוט בתרא כמו שהיה במיעוט בתרא ודלא כהבנת הב"ח בקושית הדרישה. והנה לפ"ז לא נודע כוונת הדרישה בתירוצו דהכא שאני כיון שאחר גומר השחיטה. ולפענ"ד נראה דהכי כוונת הדרישה דשאני שהיה דאף לא נחתך הסימנים לגמרי ומדרבנן אמרו חז"ל דאף דברוב נגמר השחיטה אבל חתיכה מיהא בעי שיתחתך לגמרי אבל בשחט הפסול' שפיר מועיל דעכ"פ נחתך לגמרי ואף שאינו בר זביחה מ"מ חתך לגמרי וכעין דאמרו בחולין ד' ל"א דרבנן ניהו דלא בעי כונה לזביחה לחתיכה מיהא בעי כונה וה"ה כאן ועש"ך ס"ק כ"ט ואזיל לשיטתו דשהייה ג"כ פוסל אף באחר דלא כהב"ח בהבנת הדרישה ואף שהש"ך כתב לעיל ס"ק כ"ז די"ל דלא שהה כלל היינו כשתפס הקנה לבד וכמ"ש כאן ולשיטת הב"ח דע"י אחר נראה כשהייה אך זה בישראל ולא בעכו"ם אתי שפיר הכל ובאמת שכדברי הב"ח מבואר בתוס' יומא ד' ל"ג מ"ש גבי למה לי למרק ודברי הדרישה והש"ך תמוהים ע"ש ודו"ק

סי' ג' סעיף א' שחיטת חולין א"צ כונה. עט"ז שהקשה דהיאך יליף מדמתעסק בקדשים פסול מכלל דבחולין כשר דא"כ גבי לשויא גיסטרא נמי נימא הכי ע"ש ולפענ"ד פשוט דהנה באמת בקדשים בעינן שינה עליו לעכב וכן אמרו בחולין ד' י"ג בהדיא אשכחן למצוה לעיכוב מנלן וא"ל מדכתיב לרצונכם תזבחוהו מכלל דמתעסק פסול. ולפ"ז נ"ל ברור דכל דבחולין פסול או עכ"פ לכתחלה אסור מה"ת ל"צ בקדשים קרא לעכב דהשתא בחולין מצוה קדשים לא כ"ש. ולפ"ז אדרבא לענין גיסטרא למאן דיליף מושחט ולא ס"ל וזבחת א"כ גם בחולין פסול דאל"כ מנ"ל בקדשים לעכב אבל לענין מתעסק דיש קרא לעכב ולכך ע"כ דבחולין כשר וז"ש רש"י דיליף מלרצונכם תזבחוהו והיינו קרא דלעכב וע"כ דבחולין כשר וז"ב והנה בהא דאמרו שם מי כתיב וחתכת וזבחת כתיב ולכאורה תמוה דהא אצטריך וזבחת דלא לשוויא גסטרא. אבל זה אינו דעיקר הקושיא דכל דכתיב וזבחת א"כ מה חזית לומר דלא בעי זביחה בכונה וחתיכה בעי בכונה וכדמסיים שם אי בעינן כונה לחתיכה אף זביחה נמי וכו'. והנה בהא דמצריך הצריכותא פירש"י בד"ה אבל הכא דהא דלא פריך אמשנה ולכאורה צריך ביאור דאמאי נטר רש"י עד דמשני ולא כתב תיכף בהקושיא דהקושיא אינה על המשנה רק על רבא. אך נראה דבקושית הש"ס י"ל דהקושיא קאי על המשנה אבל למה דמשני צריכא ע"כ על רבא קאי ולא על המשנה דבמשנה קמ"ל רק בנפלה ועתוס' שם ד"ה ואי שכתבו דהצריכא אחריתא קאי על המשנה גופא ולכאורה תמוה דהא אצטריך המשנה לאשמעינן דבאחרים עע"ג כשר ול"ח למה שאינם בקיאים וצ"ל דזה פשיטא דאף שלא ידעו כל שאחרים עע"ג דכשר וכדפריך בדף י"ב פש פשיטא ודו"ק. ולכאורה קשה בהך דאחרים עומדים ע"ג דכשר הא החש"ו מועדין לקלקל וא"כ הו"ל כאתיליד ריעותא ומה יעשו בהברכה דלמא יקלקל וא"ל דאחרים מלמדין אותם דהא התוס' כתבו דמיירי דאינם מלמדין רק שרואים ובשלמא בהך דאמרו דרבא ברק גירי וחזי דמפרמי גדפי ל"ק היאך יעשה בברכה דלמא יהיה ברכה לבטלה דזה אינו דיש לומר דשחט אחר בהדיה ונתכוין לפטור גם את זה אבל כאן קשה. ובזה ישבתי לנכון מ"ש בטור על התורה פרשת תולדות דאיך סמך יצחק במה ששחט עשו ע"י חץ והדבר תמוה דהא רבא בדק חץ. ולפמ"ש אתי שפיר דהקושיא היא דיצחק קיים אפי' ע"ת והיאך עשה בברכה ודלמא לא יפרמו גדפי ויהיה ברכה לבטלה ועשו לא שחט אחרת רק מה שצייד ע"י חץ. ועכ"פ בהך דחש"ו יקשה דאחרים ל"מ לברך ממכ"ש החש"ו. וצ"ל דבאמת לכתחלה אסור להם לשחוט רק בדיעבד כששחטו. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בחולין ר"פ דל"ל למידק משמא יקלקלו דאסור למסור לכתחלה ולא דייקו מסיפא דקתני ששחטו. ולפמ"ש א"ש דה"א דשם אסור לכתחלה מצד הברכה ולפ"ז הי' מותר ע"י שישחטו אחרים בברכה ונפטר גם זאת וע"ז קמ"ל דאסור למסור להם שמועדים לקלקל ודו"ק היטב

הלכות טריפות סי' ל"א ס"א ויש מחמירין בניקב העליון לבד. יש בכאן שיטות רבות ואמרתי לבארם בש"ס אמרו דף מ"ה ניקב קרום של מוח רב ושמואל ולוי דאמרי לה קרמא עילאה ואמרי ליה קרמא תתאה וכתב הרא"ש ור"ת פסק כלישנא קמא לחומרא והיינו דקרמא עילאה אף דלא מנקב תתאה והנה לפי דבריו באנקב קרמא תתאה בלבד נראה דכשר וכ"כ הטור כאן בשם ר"ת וראיתי בשו"ת פ"מ ח"א סי' נ"ד דתמה ע"ז דמנ"ל דלמא באמת ר"ת מפרש דקרמא עילאה טריפה משום, שסופו לנקוב התחתון אבל בתחתון ג"כ טריפה והוא מפרש וא"ל אנקב תתאה היינו שתתאה בלבד הוא דטריפה אבל עילאה לבד לא ול"ק ס"ל דאף עלאה בלבד נמי משום שסוף לנקוב התחתון דהוא רך ועפי"ז רוצה לפרש דברי בה"ג שהוא ג"כ בשיטה זו של ר"ת והר"ש שהביא הרא"ש שם ע"ש שהאריך ולק"מ לפענ"ד דכיון דע"כ התחתון רך והעליון קשה א"כ ס"ל להטור בפשיטות דאין סברא כלל דיהיה טריפה בתתאה לבד דהעליון קשה ולא ינקוב מחמת תתאה ובאחד בלבד אין סברא להטור שיהיה טריפה וע"כ לא מטרפינן בעליון רק משום שסופו לנקוב התחתון שהוא רך אבל לא להיפך והם ע"כ גרסו בל"ב עד דאנקב תתאה והיינו שניהם בדוקא כמ"ש הרא"ש שם ואף דהרי"ף פסק באמת דקרמא תתאה בלבד טריפה היינו לפי שסובר דבתתאה בלבד מטרפא אבל לר"ת ור"ש שכתבו דבעליון טריפה לפי שסוף התחתון לנקוב לפי שהוא רך א"כ ע"כ דלדידהו אין סברא שיהיה טריפה באחד בלבד מ"ה אנקב תתאה בלבד אינו טריפה לפי שהעליון חזק. ובלא"ה נראה דהטור המציא כן מהא דכתב הרא"ש דר"ת פסק כל"ק לחומרא והשתא אם נימא דר"ת מודה דתחתון לבד טריפה א"כ מנ"ל לפסוק כל"ק משום דהוא חומרא הא יש לפרש דלישנא בתרא יהיה חומרא דהיינו דל"ק דס"ל קרמא עלאה א"כ אינו מטרף בקרמא תתאה בלבד דהא בעי שניהם והעליון חזק וקרמא עלאה בלבד הוא דטריפה משום דסופו לנקוב התחתון משא"כ לל"ב כיון דמטריף בקרמא תתאה משום דבחד סגי י"ל דמכ"ש דמטרף בקרמא עלאה בלבד משום דסופו לנקוב התחתון וע"כ דזה אין סברא לר"ת דבחד לבד ודאי אינו טריפה ולכך ל"ק הוא חומרא וא"ל דע"כ ל"ק הוא חומרא דר"ת גרס עד דאנקב תתאה וא"כ ל"ק מחמיר טפי דזה אינו דממנ"פ אם ר"ת גרס הכי ממילא בודאי אין סברא שיטרוף בקרמא תתאה בלבד דמנ"ל זאת דל"ק דס"ל דמטרף בעלאה בלבד הוא רק משום שסופו לנקוב התחתון ג"כ שהוא רך ומנ"ל שבתחתון בלבד נמי טריף וע"כ דבאמת כשר לר"ת בתחתון וז"ב

ומ"ש הפ"מ להקשות על הרא"ש שהבין מדברי ר"ש שבתחתון נקיל דמנ"ל זאת דלמא הא דנקט העליון לרבותא משום דה"א דבעליון לבד לא יטרוף ורק בהתחתון היא טריפות קמ"ל דמשום דסופו לנקוב התחתון הוא דמטרף לק"מ דלפמ"ש דע"כ הר"ש גריס בל"ב עד דאנקב התחתון וא"כ מנ"ל שהחמיר בתחתון בלבד והב' לשונות ל"פ רק בעליון לבד דל"ק ס"ל כיון דסופו לנקוב התחתון הוא דטריפה ול"ב ס"ל עד שינקוב התחתון אבל בתחתון מנ"ל לחדש טריפות והרי"ף דכתב דבתחתון בלבד טריפה הוא משום דגרס בל"ב ואמרי לה קרמא תתאה ע"כ טריפה אף דהעליון חזק ע"כ דקרמא תתאה בלבד טריפה ופסק כל"ב אבל לר"ת ור"ש דגרסי ער דאנקב תתאה אין ראיה ופשיטא דמצד הסברא אין להחמיר בתחתון בלבד יותר מבעליון לבד וז"ב. וגם מהגהת אשר"י מוכח דר"ת אינו מחמיר בתחתון לבד שהרי כתב תחלה דעת בה"ג שהחמיר בנקב אחד מן הקרומין ואח"כ כאב ור"ת כתב אם נמצא תולעת בקרום המוח והמוח קיים ובקרום התחתון אין רושם ולא קורט דם כשרה וסיים וטוב להחמיר כדברי ר"ת ה"ג

והנה מדלא כתב שקרום העליון אין עליו קורט דם ע"כ דלא אכפת לנו בזה רק בקרום התחתון לבד והיינו דאף דנקב קרום העליון מכל מקום כיון דכל טעמו של ר"ת דמחמיר בניקב קרום העליון הוא משום דסופו לנקוב גם התחתון זהו כשניקב מצד עצמו אמרינן דגם התחתון סופו לנקוב דהוא רך אבל אם נקב מחמת תולעת כל שלא שלט בתחתון כשר. ולפ"ז ע"כ מוכח דניקב העליון לבד אינו טריפה לדידיה משום דבעי תרווייהו וממילא לדידיה גם בתחתון לבד נמי אינו טריפה דמה"ת למטרף. ומ"ש וטוב להחמיר כדברי ר"ת ה"ג נראה לי שט"ס וצ"ל וטוב להחמיר כדברי ה"ג והיינו דאף באחד מן הקרומין טריפה ובפ"מ שם ראיתי שהסב דעת הגהת אשר"י דפירש דברי ר"ת דסובר כה"ג המחמיר באחד מהם. ומ"ש וטוב להחמיר כדברי ר"ת ה"ג היינו דהלכות גדולות מסיים שטוב להחמיר כדברי ר"ת דאף באחד טריפה ובמחכ"ת לא ידעתי כוונתו דאיך אפשר שה"ג יכתוב שטוב להחמיר כדברי ר"ת שהיה קודם לו הרבה וע"כ שהוא דברי הגהת אשר"י שטוב להחמיר כדברי ה"ג וט"ס ר"ת. וגם נראה דבלא"ה שם בדברי הגהת אשר"י צ"ל ר"ח והיינו רבינו חננאל שהרי כתב דמשמע דסובר קרמא תתאה דוקא והרי ר"ת פוסק כל"ק דאמר קרמא עלאה וע"כ דזה דברי ר"ח. ומ"ש להקשות על הב"י שפסק כמ"ד קרמא תתאה וא"כ לדידיה י"ל דחסרון הגלגלת אינו טריפה כלל רק עם נקיבת קרום העליון משום דנקיבת קרום העליון לבד אינו מטרף וכמ"ש התוס' בדף מ"ב ד"ה ואמר ר"י ולמה פסק בסי' למ"ד דחסרון בגלגלת לבד טריפה לפענ"ד נראה כיון דכל סברת התוס' שם דטריפת הגלגלת אינו רק עם הקרום הוא משום דחזינן