דברי שאול - יוסף דעת - א (יו"ד) י

ולפ"ז גם השמנונית המועט שהוא בעין ניהו דבעצמותו אסור מכל מקום נפגם קצת וא"א שיבליע טעם לשבח בהתבשיל או המאכל שיתן ויבליע הטעם כנלפענ"ד לנכון והנה הפר"ח סי' צ"ד ס"ק כיד כתב דבסי' קכ"א ס"ק י"ט ביאר דברזל אין בולע ע"י רותח יותר מכדי קליפה ובפרי מגדים כאן ס"ק ואו כתב דזה כלל מחודש דברזל או כסף שאין האור מהלך תחתיו סגי בכך והאריך להשיג עליו ובמשבצות ס"ק ואו ויעיין בשפ"ד ס"ק כ"ב ובאמת שלא קי"ל כן אך לפענ"ד ראי' להפר"ח ממה דכתב' התורה אך את הזהב והכסף וכו' כל אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ואשר לא יבא באש תעבירו במים וטהר וקשה אי נימא דדוחקא דסכינא ורותח קצת אף שאין האש מהלך תחתיו אוסר בששים קשה למה לא גלתה התורה מה נעשה בסכינים דיש דוחקא ולפעמים חותכים בו קצת רותח או ששוחטין בו ומה נעשה בזה ובכ"ק או נטילה זה אינו רק מדרבנן ומה"ת אינו רק באש ועד ששים אבל אם דוחקא דסכינא ורותח קצת יאסר עד ששים הי' לו לכתוב וע"כ דאינו אוסר רק כדי קליפה ולכך לא כתיב רק אשר יבא באש והיינו שהאש מהלך תחתיו ודו"ק היטב:

והנה אור ליום ואו וישב כ"ב כסליו תרי"ז נשאלתי במה שאירע שנר של חלב שלא דלק נפל למלח ולא הרגישו בזה ולקחו מאותו מלח ועשו בכמה קדירות מזה אח"כ לקח אותו מלח עם הנר של חלב שלא הרגישו בזה וחתכו דק דק בבצלים ומלחו באותו מנח וכשהרגישו שאינו נידק היטב ראו שיש בתוכו חתיכות חלב ואמר אחד שינעצו הסכין עשרה פעמים בקרקע קשה והנה כשבעצו פ"א לקחו הילדים אותו סכין מן הארץ ואח"כ חתכו באותו סכין בשר להרבה קדרות ואף שיש שם עוד סכין מ"מ גם באותו סכין לקחו וחתכו והנה כבר נאכל מכל הקדירות ובאו לשאול על הקדירות והכלים שנשתמשו בהם מה משפטם והורה מורה אחד שלא ישתמשו מעל"ע בהם והנה הוא עני וצריך להקדירות להשתמש בהם לכבוד שבת ואי אפשר להמתין מעל"ע ונשאלתי בזה ואני אמרתי בזה הנה באמת בסי' צ"ב ס"ז כתיב דאם חתכו בשר רותח שבכ"ר צריך ששים נגד מקום הסכין שחתך בה אבל בכ"ש א"צ רק כ"ק. והנה אף אם נימא דחריפות של בצלים ומלח חשוב ככ"ר מ"מ כיון דלא נודע איזה קדירה שימש בסכין הלז ואיזה בסכין אחר שוב הכל נכנס לבית הספק והי' ששים נגד הסכין מה גם שכבר נעץ בקרקע עכ"פ פ"א ולא הי' שום בעין ומכ"ש אם נימא דהוה רק ככ"ש ומה גם דיש לסמוך על הפר"ח הנ"ל דכל שאין החור מהלך תחתיו אינו אוסר רק כדי קליפה וע"כ הוריתי מה שאפשר להגעיל או לנעוץ בקרקע כגון כלי מתכות וגם הסכין מה טוב אבל הקדרות של חרס הכל מותר דהכל נכנס לבית הספק וכמ"ש ודו"ק ואף דבשא"מ ל"ש הכל נכנס לבית הספק כיון דאפשר לברר כמ"ש הש"ך סי' צ"ב ס"ק ואו וסי' ק"ה ס"ק למ"ד מ"מ כיון שיש ספק אם אולי א"צ רק כדי קליפה בלבד וכמ"ש גם במה דנחתך בשר לא שייך דוחקא דסכינא ועיין בטור סי' ס"ד שמבואר שם דל"ש דוחקא דסכינא בחתך בשר ע"כ יש להקל והנה לעיל כתבתי דכ"מ דצריך קליפה אינו רק מדרבנן וכעת א' וארא תרי"ז כ"ב טבת מצאתי כן בשו"ת דרכי נועם סי' ה' שכ"כ בפשיטות ע"ש ונהניתי:

והנה במה שהקשו התוס' בחולין שם ד"ה מותר בהא דאמרו מקלקל הוא והרי בפסחים דף ע"ז אמרו דתיקן להוציא מידי אבמה"ח וכתבו דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שיש תיקון פורתא חשוב מלאכת מחשבת שלכך נתכוין אף שתיקונו יותר מקלקולו אבל בע"ז לא חשיב הנאה כיון שקלקולו יותר על תיקונו והפרי מגדים כאן במשבצות אות ב' האריך דלמה לא הקשו התוס' כאן מכל שוחט בשבת דאמאי חייב והא מקלקל הוא כדהקשו בשבת דף ק"ו ע"ש שהאריך וכן בספרו ראש יוסף בחולין הקשה כן. והנרא' בזה ע"פ מה שמצאתי ביראים מצוה ק"ב במלאכת שחיטה כתב ג"כ להקשות כן מפסחים כקושית התוס' וכתב דבר חדש דבשבת מה דמקלקלין פטורין היינו שלא עשה כמשפט אותה מלאכה אבל כל שעשה כדרך מלאכה אף שקלקולו יותר על תיקונו מתקן קרינא ביה שהרי הרבה מלאכות שבת הוא כן כמו חתך בגד ועשאו חלוק שפחתו מדמי' ואפ"ה חייב כל שעשה דרך מלאכתו אבל בע"ז בעינן שיהי' רווח לו ממון ששוה יותר הקפיד' תורה ע"ש להאריך ולפענ"ד אף שאיני כדאי נגד רבינו היראים בכ"ז תורה היא ומלבד דגוף הדברים הם חדשים ולדבריו בע"ז כל שאינו מרוויח יותר בהתיקון מותר וזה אינו דאדרבא התורה אמרה ולא ידבק בידך מאומה ובעינן שיקלקל לגמרי שלא ידבק בידו מאומ' אף גם דבפסחים שם דאמרו מה תיקן והוצרכו לחדש דתיקן להוציא מידי אבמה"ח ולמה לו כ"ז ניהו דקלקל בהשחיטה מ"מ מלאכתו עשה במה שנתכוין לעשות ואין אנו משגיחין בשבת אם קלקולו יותר על תיקונו או שפחתו בדמים כמ"ש הוא וגם הדבר תמוה במ"ש דכל המקלקלין פטורין היינו כשלא עשה כתורת משפט המלאכה הזאת היא תימה דהרי בשבת ק"ו אמרו כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר ואמרו פיק תני לברא חובל ומבעיר אינו משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו וע"ש ברש"י ותוס' ולדבריו למה הוה חובל ומבעיר מקלקל עד דאמר דאינו משנה ואמאי הא ניהו דפחת הדמים וקלקל מ"מ עשה המלאכ' שצריך לעשות ואף אם נדחוק בחובל דאינו עושה כדרך מלאכ' לחבול באדם אבל מה יענה למבעיר וגם בחובל שצריך לכלבו או מבעיר שצריך לאפרו חשוב מקלקל רק שצריך לאפר הוה מתקן אצל הכל או האפר וגם בזה תלוי בפלוגתת ר' יהודה ור"ש פוטר אף במבעיר לקדרתו כמ"ש רש"י ותוס' שם ולדבריו אינו מובן כל הסוגיא וצע"ג. ועכ"פ משוחט בשבת לא הוה מצי תוס' להקשות דיש לומר כשיטת הרא"ם ביראים שם הנ"ל דעיקר הוא שיעשה המלאכ' כמו שהוא ולכך הקשו מפסחים שם דאמרו שתיקן להוציא מידי אבר מן החי אבל בשבת שם מבואר בהדיא דלא כשיטת היראים ותלוי רק בקלקול פחת מהדמים ששוה כמ"ש התוס' שם מקורם ולכך שפיר הקשו מכל שוחט בשבת והוצרכו לחלק דרק בע"ז מקרי קלקול כל דלא נהנה אבל בשבת לא חשוב מקלקל כל שתקן פורתא ודו"ק

סי' י"א ס"א במה דברים אמורים כשאבוק' כנגדו נשאלתי בשנת תרכ"ד עש"ק שמות מהשו"ב דפה לבוב אם מותר לשחוט נגד אור שעושין מנפט דאורה רב ומאיר בחוזק כי הנר חלב מטפטף הרבה והתרתי דאף דבעינן ב' נרות היינו משום דחיישי' שמא תכבה וכאן בנפט דלא שייך כ"כ שיכבה הוי כאבוק' דאורה רב ולא שייך שתכב' וכמ"ש התב"ש דאבוק' ל"ש שתכב' וה"ה נפט דאורה רב ובאמת שצ"ע למה התירו כאן באבוק' דוקא ולא בנירות ובה"פ לענין בדיקת חמץ אסור באבוק' משום דחיישי' שאורה רב שמא תשרף הבית ומתיירא לבדוק וגם דמקטף קטופי והנה לענין החשש דמתירא שמא תשרוף הבית לא שייך בשחיט' דאינו מכניס לחורין וסדקים אבל משום מקטף קטופי ואור נסוג לאחוריו קשה דכאן שייך ג"כ זאת והרי בנכב' הנר באמצע שחיטה אוסר השבות יעקב דמבעית וגם בזה יש לחוש וצ"ע. ועכ"פ נפט לפענ"ד הדין דאבוק' יש לו ודו"ק

שם השוחט בשבת כלם הקשו דהא אנן קי"ל כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ והמהרי"ט תירץ דכאן לא שייך זאת דגם אם נימא דל"מ מ"מ יעבור על איסור דנטילת כשמה ע"ש ועדיין קשה דאי נימא דל"מ שוב נתקן האיסור דיהי' מקלקל ופטור בשבת וצ"ל דמ"מ נטהר מידי נבלה דמ"מ לא נתנבל'. אמנם אי קשיא הא קשיא במ"ש התוס' בחולין דף י"ד ד"ה מחתכין דיושב ומצפה שמא ישחטו חש"ו ואחרים רואין אותן וקשה כיון דלולא דאחרים רואין אותן הי' שחיטתן נבלה וא"כ למה יראו אותן שוחטים מוטב שלא יראו ויהי' שחיטתן נבילה והוה מקלקל גמור ולא יעברו על איסור שבת מיהו זה אינו דהרי חש"ו לאו בני חיוב' הם ומה שרוא' אותן אחר אינו עושה איסור דהן אינן מצווים על שביתת חש"ו כמ"ש הר"מ הובא בב"י או"ח סי' רס"ו וגם אף דשחיטתן נבלה מ"מ אפשר דנטהר מטומאת נבלות דמ"מ נשחט ודו"ק

סי' י"ג ס"ג בהג"ה דחיישי' שמא אינו בן ט' עש"ך דכשימתין עד תחלת ח' ללידתו דאז יצא מכלל נפל שוב ניתר בשחיטת עצמו ובתב"ש השיג ע"ז דבנמצא במעי אמו לא שייך רוב דכלו לו חדשיו ובדג"מ השיג ע"ז דשייך רוב דאם הי' נפלים לא הי' יכולים לחיות שמנה ימים בבהמ' ע"ש ולפענ"ד צדקו דברי התב"ש דקודם שיצא לאויר העולם לא שייך לדון בזה על הרוב וכן מצאתי במזרחי פרשת משפטים על הקרא ולא יהי' אסון שכתב דלכך אינו נהרג ישראל שהרג את הוולדות במעי אמם דבמעי אמם יש לומר דלא יכלו חדשיהם ואף דבשאר אנשים אזלינן בתר רובא היינו ברובא דהאידנא אבל כאן כ"ז שלא נולד אנו דכין על רוב שיהי' לאחר זמן בצאתו לאויר העולם וזה לא אמרי' ע"ש וכ"כ הנוב"י במהד"ת חלק חו"מ סי' כ"ט סברא זו אלא שכתב שלא מצינו סברא זו. והנך רואה שהנשר הגדול המזרחי השתמש בזה וחילק בזה ובתשוב' הארכתי בזה ועכ"פ דברי התב"ש נכונים וכן הסכים הכו"פ ועיין תוס' ביצה דף ואו ד"ה וכי מה שכתבו דמיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום דבה"ש לא חזי והיינו דבה"ש לא הי' שייך לתלות דע"פ רוב יוכלו חדשיו דכל שלא נולד ל"ש בו הרוב אבל כעת שנולד שוב יש לו הרוב. ובזה מיושב קושית המהרש"א דבכל עגל דעלמא משכחת לה שנולד בעיו"ט ולא כלו לו חדשיו עד יו"ט ובה"ש לא חזי. ולפמ"ש א"ש דכל שנולד בע"ש שוב כלו חדשיו מקודם דהא ע"פ רוב יכלו חדשיו כל שנולד ובא לעולם סמכינן ארוב ודו"ק היטב

שם אבל שאר טריפות אין פוסל בה עיין בש"ס דנפל רובא ומבואר בר"ן די"א דאפי' דרוסה של זאב אינו פוסל ולכאור' קשה למה לא משכחת דאערב דרוסת הזאב של בן פקועה בדרוסת הזאב של בהמה דעלמא ובכה"ג לא ניכר מיהו זה אינו דבן פקועה פסול להקרב' דגמר שה שה מפסח כדאמרו בחולין דף ע"ד ועיין ברש"י ותוס' שם ועיין שעה"מ פ"ג מאיסורי מזבח ודו"ק

ס"ד אותו הולד אין לו תקנה כתב הט"ז דחלב של זה הולד ג"כ אסור דלא כב"ח ועיין בסי' י"ד בט"ז וש"ך סעיף ה' מה שנחלקו על הב"ח ולפענ"ד יש לומר כהב"ח ולא מטעמי' קצת דבאמת הדבר תמוה על מה אין לו תקנה לאותו ולד דאיך שייך לומר דהסי' הוה כשחוט בשביל שניתר בשחיטת אמו והרי מ"מ ניתר בסי' דידיה ג"כ ובאמת רש"י כתב דאם אמרי' דד' סי' אכשרי' רחמנא יש תקנה לאותו ולד אבל התוס' חלקו בזה אבל הסברא אינו מובן ולפענ"ד נראה דבאמת על כל שח ט' דעלמא יש ספק שמא במקום נקב קשחיט אלא דלפי המסקנא אזלי' בתר רובא ואף באפשר ולפ"ז כבר נודע מ"ש השיטה מקובצת ב"מ דף ז' גבי עשירי ודאי דכל רוב אינו רק ספק והתורה התיר' אותו ספק ולפ"ז זהו במקום שצריכ' התורה להתיר שייך לומר דהתור' התיר' אבל כאן דא"צ להתרת התורה וכל בבהמ' תאכלו וניתר בשחיטת אמו שוב א"צ ללכת בתר רוב בזה ושעיר יש לומר דלמא במקום נקב קשחיט ולכך אותו הולד אין לו תקנה דדלמא הי' נקב במקום השחיט' ולפ"ז זהו לענין אכילה אבל לענין החלב דבכל שחיטה