דברי שאול חלק לשבעה ט

ב"ש סי' קל"ד ולכך לא קנה אף הקנס וז"ב:

מזונות שתי שנים הנ"ש הביא דברי הת"ה סי' שי"ז הובא בחו"מ סי' רמ"ו ובאה"ע סי' ע' דאם האכיל לחתנו ולבתו יותר משתי שנים דחייב חתנו לשלם לו בעד מזונותיו אבל לא בעד מזונו' אשתו והנה הש"ך טען דהא כל ראיי' הת"ה שם מקרע כסותי היכא שלא א"ל ע"מ לפטור דחייב והרי מבואר בסי' ש"א דהיכא דלא אתי לידי' בתור' שמירה דפטור והניח בצ"ע ולפיע"ד הדבר נכון דעיקר אזיל בתר הכונה דבאכל עמו מסתמא כוונתו דישלם לו דלמה יהנה לחבירו בחנם אבל בקרע כסותי בודאי כונתו לפטור דלמה יתחייב חבירו אחרי שלא נהנה ולא הזיקו במתכוין והא דחייב באתי לידו בתור' שמירה הוא משום דאין המעש' משתנה בחילוף הדברים כמ"ש המרדכי ר"פ החובל שם ולא מייתי ראי' רק דבזה הלשון אין בו פטור דאם לא כן הרי פטרו בפירוש וגם באתי לידי' בתור' שמירה הי' מהראוי לפטור וע"כ דאין בלשון זה פטור ורק דבלא אתי לידי' בתור' שמירה מסתמא דעתו הי' לפטור ולפ"ז ממילא באכול עמי דאין בדעתו לפטור ממילא אין בלשון הזה פטור ולכך חייב:

ובזה יש לישב הא דפסק הרמ"א סי' שס"ג דהאומר דור בחצרי דפטור והקשה הב"ח והש"ך דמ"ש מאכול עמי דחייב ולפמ"ש א"ש דאפשר דמיירי שם בחצר דלא קיימא לאגרא אף דהוא עביד למיגר אפ"ה כיון דדעתו עכ"פ לפטרו לכך פטור וז"ב:

ובזה יש לישב קושי' מוהרי"ט חלק אה"ע סי' כ"א דהקשה דאמאי באכול עמו חייב ולא מצי לומר הייתי מתענה כמ"ש התוס' בחולין דף קל"א לענין מתנו' כהונה ולפמ"ש א"ש דמאי איכפ' לי' בזה הוא יכול לומר כיון דעכ"פ אכלת שלי לכך חייב ומה לי בזה שאתה היית מתענה עכשיו שאכלת סבר' וקבל' לשלם דידעת שבודאי לא כונתי לפטור וז"ב ובחידושי הארכתי בישוב קושי' מהרי"ט ואכ"מ ועי' במלמ"ל פי"ג ממלוה מ"ש בזה ופ"ב מגזילה ודו"ק:

והנה בהא דפטר ממזונו' אשתו כתב הת"ה דהוא משום דהניח מעותיו על קרן הצבי וכתב ואפשר יש לחלק לפי סבר' ר"ת דדוקא במזונו' אשתו הוא דפרע חובו וכו' ודבריו תמוהים דלדעת השאר פוסקים פשיטא דאיכא חילוק וכבר הרגיש הח"מ שם ולפענ"ד כוונתו דהנה הת"ה שם כתב דלכך פטור דהניח מעותיו על קרן הצבי והמרדכי כ' דלאו דוקא בהלך למדה"י אלא אף כשהוא בביתו ע"ש והנה זה דוקא לפי דעת שאר פוסקים אבל לר"ת דמחלק דיכול לומר דהיתה מצמצמ' א"כ ל"ש כשהוא בבית דראה דאינה מצמצמ' ולכך חייב בהי' בביתו וזה כוונ' הת"ה דלר"ת יש לחלק בין מדה"י לבית ולא כח"מ שכ' שכוונתו לחילוק שלא נזכר כלל בת"ה והי' לו לפרש והנה ממילא מיושב מה שהקשה על הסמ"ע דפסק כר"ת משום דהסמ"ע סובר כר"ב דלאו דוקא מדה"י ואף לר"ת לו הי' יודע דיתחייב היתה מצמצמ' ולפמ"ש פטור ממזונו' אשתו ודו"ק כי קצרתי:

(ח') להזוג כתב הנ"ש אם מתה בתו בשנה של מזונות אין חייב לשלם לחתנו דמי מזונות של אשתו כמבואר בחו"מ סי' סמ"ך והוא סעיף ג' ברמ"א בשם שו"ת הרשב"א וכפי הנראה גם הוא סובר דטעם שלא נתחייב לזונה רק כ"ז שצריכה מזונות וכן הבינו הרמ"א והלבוש אבל הש"ך כתב ס"ק י"ז דאפילו קצב לה סך דמים נמי פטור לתת לבעלה דהוה ראוי אבל להיורשים מחויב ליתן וכדבריו מבואר בהדיא במקור הדין ברשב"א שם סי' תתק"ע ע"ש אמנם כאן אם מתה בשנה ראשונה או שניה יש לפטור מטעם אחר דאומדנא הוא דכוונתו שתהנה בתו והדבר צ"ע אם מחוייב לתת ליורשיה. שוב ראיתי כי שאלתי כשאלת הראשונים שמצאתי בט"ז שם הביא שאלה באחד שפסק מזונות לבנו ולכלתו ובתוך הזמן מת הבן ותובעת כלתו המזונות של חלקה והי' דעת כמה חכמים לדמות זאת למ"ש ר"ת לענין נדונית חתנים דאומדנא הי' ע"מ שתהנה בתו וה"ה הכא ע"מ שיהנה בנו והט"ז כתב להשיב מהא דקי"ל הנושא אשה ופסק עמה לזון את בתה דמחויב לזונה אף שמגרש אמה וה"ה הכא וגם מדין הרשב"א הנ"ל דגם שם נימא אומדנא הי' שלא כתב לו מזונות רק אם ישא דינה ועתה שדינה מתה אין לו מזונות. והנה מדין הרשב"א הנ"ל לא זכיתי להבין ראייתו דמאי אומדנא שייך בזה דא"ל אומדנא ע"מ שתהנה היא מזה ז"א דע"כ לא כתב ר"ת רק גבי בתו דאומדנא גלויה ומפורסמת היא דלא כוון רק ע"מ שתהנה היא אבל באיש זר אף אם היתה קרובתו לא שייך האומדנא הלז והבן דלא לוסיף עלה ואי משום דאומדנא הי' ע"מ שישאנה ג"ז אינו דהרי כבר נשאה וכבר קיים זה התנאי ואטו אם אחד כותב כתובה ותוספות לאשה, ומת אחר נישואין מיד נימא אומדנא דלא כתב לה רק ע"מ שיחיה שנים רבות זה בודאי אינו [ועיין בח"מ אהע"ז סי' נ"ו ס"ק י"ט] דכל שהי' חיבת ביאה בודאי מחויב וה"ה הכא כבר נשאה וקיים תנאו ומה לו בזה שמתה וז"ב. אמנם ראייתו מהנושא אשה ופסק ע"מ שיזון את בתה חמש שנים בזה ראייתו נכונה דגם התם נימא דאומדנא הי' כ"ז שהיא עמו דגלוי וידוע שכל חיובו הי' מחמת חיבת אמה. אמנם באמת בטעם הדבר דלא, אמרינן כן כתב הט"ז דשאני התם דנתברר החיוב לה בפירוש בשעה שנשאה אבל בנדונית חתנים דהוה החיוב מדידה לדידי'