דברי שאול חלק לשבעה י

כמ"ש ודין נדוניא דהנעלת לי' בזה דוקא כיון שעיקר החיוב מתייחס לדידה ובשביל זה מקבל נצ"ב שלה משא"כ בחיוב מזונות ודירה שנותן לשניהם בשוה בזה כיון שנשא חל החיוב. וראיתי לזקני הח"ץ שם בהגהותיו שתמה על חילוק זה דא"כ מה הקשו התוס' בכתובות דף מ"ז לר"ת מהא דתני בת"כ ותם לריק לחכם זה הפוסק מעות לבתו ומתה דהפסיד מעותיו ובתו ולדברי הט"ז הי' לאוקמא בכותב סתם ולא כתב לשון שיבואו עמה מבית אביה ע"ש שנסתייע מהת"ה סי' שכ"א שדייק ג"כ מהתוס' דלא מוקי בזקף עליו במלוה. ולפענ"ד אין כאן קושיא דאטו הט"ז דורש הלשון הוא דורש הכוונה דבנדונית חתנים הוא נותן לה ולא נתן לו כלום שהרי הוא מקבל זאת באחריות ונקרא נצ"ב או נ"מ אבל במזונות הוא נותן מתנה להזוג וכן כתב הט"ז בהדיא ואח"כ מחלק בין מחוסר מעשה ההבאה או לא ואם כוונת זקני הוא דלוקמא בנותן לו במתנה גמורה זה בודאי אין כאן קושיא דפשיטא דע"ז לא דרשו ותם לריק כחכם דהרי רצה לזוק בנכסיו וע"כ לא דייק הת"ה רק בזקיפ' במלוה דעיקר הנתינה לבתו רק שנותן לו שט"ח כעת לבטחון אבל אינו נותן לו במתנה גמורה וז"ב. וכפי הנראה גם הח"ץ נרגש מזה וכתב שיש לחלק כן מצד הענין ולא מצד הלשון ע"ש אבל באמת גם כוונת הט"ז כן וכמ"ש בהדיא. אמנם בכ"ז יפה הקשה הח"ץ מדברי הרמ"א בסי' נו"ן שכתב דאף בבנו הדין כן ושם לא שייך חילוק זה דמיד זכה בנכסים ע"ש וגם חלוקיו אינם מתיישבים יפה כמ"ש בעצמו הח"ץ שם. אמנם לפענ"ד נראה לחלק ע"פ מ"ש התוס' לחלק שם דע"כ לא אמרינן אומדנא רק כשתלוי במתנה בלבד לא כשתלוי בשניהם וביאור הדבר כתב המלמ"ל בהלכות זכייה פ"ו דבארוסה לא שייך לומר דתלוי בשניהם דגם היא דעתה כן דאם ימות לא תקח הכתובה דמאי אפסדה ה"ה כמעיקרא ע"ש ומעתה החילוק ברור דבשלמא בפוסק לזון את בת אשתו ניהו דדעתו הי' כ"ז שאמה עמו אבל האם אין דעתה כן ולבת יש פסידא המזונות ומי יודע אם ירצה בעל שני לפסוק לה מזונות ולכך לא מועיל האומדנא משא"כ בנדונית חתנים וז"ב. ומעתה בזה יש להסתפק אם מקרי פסידא או לא ועיין בשו"ת ח"ץ סי' מ"א ובנוב"י סי' ס"ח שהאריכו בדברי תוס' האלו ולכל חלוקי הנוב"י יש לחלק בזה ואכ"מ להאריך בזה ובדברי הנוב"י יש ליישב קושית הב"ש סי' צ' וסי' קי"ד ודו"ק עכ"פ במ"ש בודאי הוה אומדנא וז"ב ודו"ק:

והנה הב"ש סי' נו"ן וסי' קי"ד תירץ קושית הט"ז הנ"ל דהיינו משום דלא אמרינן אומדנא כשזה שהוא חייב לו הוא חי ושם הבת אשתו חי' משא"כ בנדונית חתנים דהחיוב הי' לבת ובתו מתה ע"ש וביאור דבריו דאף דפסק מזונות גם לחתנו עם בתו ביחד וחתנו הוא חי ומהראוי ליקח חלקו עכ"פ אפ"ה אמרינן כיון דגם מה שפסק לחתנו הוא רק מחמת חיבת בתו שניסת לאיש הזה וע"כ פסק לשניהם מזונות וא"כ גם מזונותיו נצמחים כדי שתהנה בתו וכל שמתה אזל ליה חיובו וז"ב ופשוט. וראיתי להמגיה בט"ז סי' נ"ג שנתקשה בזה על הב"ש והביא דברי התוס' שכתבו דאנן סהדי שלא היה דעתו רק שתהנה בתו כמו הבעל ע"ש ולפמ"ש אין כאן קושיא ואדרבא התוס' ביארו בהדיא דגם חלקו הי' עיקר כוונתו כדי שתהנה בתו וז"פ, ומה שהקשה עוד על הב"ש מהא דקאמר לימא בפלוגתא דראב"ע ורבנן קא מפלגי ואמאי לא קאמר דכ"ע כרבנן דראב"ע וע"כ לא קאמרי התם דזכה אלא שם דהיא חי' ולדידה נתחייב ולכך לא אמרינן אומדנא משא"כ כאן דבתו מתה ועוד דהש"ס מחלק שם איפכא ע"כ לא קאמר ראב"ע אלא מדידי' לדידה שלא כתב לה אלא ע"מ לכנסה אבל מדידה לדידיה דמשום אחתוני הוא והא אתחתן להו והרי אדרבא הסברא איפכא שם היא חי' וכאן הבת מתה ע"ש שהאריך. לפענ"ד נראה ליישב דע"כ לא כתב הב"ש דיש לחלק בין כשהיא חי' או מתה רק היכא דהמעש' שעל ידו נתחייב כבר נעש' ורק לא נגמר פעולתו בזה שפיר יש לחלק דכל היכא שהיא חי' שפיר אמרינן כיון שמעש' חיוב כבר התחיל לבא וא"כ מה לי באומדנך אין אומדנא מוציא מידי חיוב ודאי וכמו התם בבת אשתו דכבר נעשה המעש' המביא החיוב דהיינו שנשא האם וכבר התחיל החיוב לזון רק שלא נגמר משא"כ בפלוגתא דראב"ע דשם אם אמרינן האומדנא שלא נתחייב רק ע"מ לכנס' לא התחיל מעולם החיוב כלל ומה לי בזה שמי שמחוייבין לו הוא חי הלא אנו מסופקין אם החל החיוב כלל ולכך שפיר קאמר דפליגי בפלוגתא דראב"ע ורבנן וכמו דלראב"ע אמרינן אומדנא משום דעדיין לא נתחייב ה"ה שם אף דהחל החיוב עכ"פ מי שמחוייבין לו הוא מת לכך פטור אבל לרבנן דמחייבין גם כאן אין אומרים אומדנא ולזה קאמר ע"כ לא קאמר ראב"ע רק מדידי' לדיד' שלא כתב לה רק ע"מ לכנס' וכמ"ש. ובזה יש ליישב דברי התוס' שם מקושית המהרש"א ואכ"מ וז"ב ודו"ק עכ"פ דברי הב"ש נכונים:

(יא) כאחד משאר אוכלי שלחנו. כתב הנ"ש דלאפוקי מדעת הרמ"ה באהע"ז סי' קי"ד שכתב גבי בת אשתו דהדין הוא כמו משרה אשתו ע"י שליש והרא"ש חולק עליו ולכך כותב כן ואף דגם שם קי"ל כהרא"ש כותבין כן בפירוש וזה דחוק עוד כתב דלקוח הלשון הזה מלשון הש"ע שם שכתב דניזונ' כאחד משאר אוכלי' שלחנו ותמהני דאם ראה דברי הש"ע הי' לו לדלו' מרגנית