דברי שאול חלק לשבעה עב

בחבור' חייב והיינו לר"ש דל"צ התיקון מיד וכמ"ש התוס' דבזה פליגי ר"י ור"ש ולדידיה שפיר חייב. ובזה מדוקדק הא דקאמר הש"ס בכריתות דף י"ט הנח לתינוקות הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב ומהיכן פשיטא ליה דאתיא כמ"ד דמקלקל חייב. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ ס"ל דמקלקל חייב דאל"כ לא מחייב כלל. והנה הרא"ש פר"א דמילה סי' ה' הביא קושיא בשם הר"ש דאם נימא דמל תוך זמנו צריך להטיף דם ברית א"כ אמאי במל של ערב שבת בשבת וקדם ומל של שבת בע"ש חייב דלא ניתן שבת לדחות הא אכתי ניתן לדחות משום דצריך לחזור ולהטיף ולפענ"ד אין קושיא דעיקר הטעם דניתן לדחות שבת הוא דבשביל כך טרוד והיה לו במה לטעות אבל כאן דזה א"צ רק הטפת דם ברית וזה צריך מילה גמורה לא היה לו במה לטעות וז"ב. והנה לכאורה נראה לי דבר חדש בהא דאמר דלא ניתן שבת לדחות אצלו נ"ל דהנה הרז"ה והרמב"ן נחלקו במי שלא הכין מים בע"ש לרחוץ המילה בשבת דדעת הרז"ה דאין למול בשבת שמא יצטרך לחלל שבת עבורו והרמב"ן מתיר דכעת מקיים המצוה ואח"כ יהי' סכנת הולד והוה פקוח נפש ולפ"ז נ"ל בכה"ג שאין זמנו היום בשבת פשיטא דאף הרמב"ן מודה דאסור למול בשבת שמא יצטרך לחלל שבת עבורו ולפ"ז בכה"ג לא מקרי טרוד במצוה דהא אסור למולו בשבת דשמא יצטרך לחלל שבת עבורו דיהיה סכנה לולד. ובזה מיושב מה שהקשו דאם א"צ להטיף דם ברית א"כ אמאי במל של אחר שבת חייב והא מקיים המצוה והוה עשה מצוה ולפמ"ש אתי שפיר דחיישינן שמא יצטרך לחלל שבת. ובזה יש לומר הא דנקט הרמב"ם ומל שתיהם ועיין בכ"מ ולח"מ ולפמ"ש אתי שפיר דאם כבר מל אחד או שלא מל רק אחד בזה שפיר אסור דשמא יצטרך לחלל שבת משא"כ כשיש לו שתיהם דאז כיון שניתן שבת לדחות בשביל זה שמל בשבת א"כ יחום אגב זה ולא יחלל שבת עבור זה בלבד וזה ברור:

והנה התוס' ד"ה לדברי הקשו כיון דס"ד דליכא תיקון כלל א"כ אף אם ס"ל מקלקל בחבורה חייב נמי קשה היכי מחייב לר"ש דהו"ל משאצ"ל ופטור אף בחבור' ותמה אא"ז המג"ש דמאי קשיא להו הא כיון שהוא סבר שכשר בשלא לאוכליו או שנעלם ממנו שבת א"כ הוה משאל"ג והרי גם בחובל וצריך לדם הקשו התוס' בשבת דף ק"ו דהוה משאצ"ל וכתבו דמיירי בא"ה והוא סבור שמותר להנות מהם ובכה"ג חשוב משצ"ל וה"ה כאן וגם אא"ז המהרש"א רמז כאן לזה. אמנם לפענ"ד נראה דל"ד לשם דשם כיון דסבר מותר להנות מא"ה שפיר צריך לגוף המלאכ' אבל כאן ניהו דסבר דהפסח כשר ולא נפסל אף שנשחט שלא לאוכליו אבל מ"מ א"צ להפסח כיון דהוה שלא לאוכליו ובזה פשיטא דלא טעה דערל וטמא או החול' יאכל ממנו רק דחשב דמ"מ הפסח כשר ומכ"ש בנעלם שבת ממנו דהוה משאצ"ל וז"ב. ובזה י"ל הא דהקש' הצל"ח אמאי לא משני הש"ס תיכף להוציאו מידי אבמה"ח או מידי נבלה ולפמ"ש י"ל כיון דקושית הש"ס אזלא אליבא דר"ש וכמ"ש התוס' וא"כ ניהו דלענין תיקון שפיר חשוב תיקון מה שמוציא מידי נבלה או מידי אבמה"ח אבל מ"מ משאצל"ג דא"צ לגוף המלאכ' רק לסלק הנזק מעליו דדעת רש"י בשבת דף צ"ג דבכה"ג חשוב משאצל"ג כל שלא עשה מרצונו רק לסלק הנזק מעליו ועיין היטב בתוס' שם דף צ"ד ד"ה ר"ש וה"ה כאן אין רצונו במלאכ' זו רק לסלק הנזק הוה משאצל"ג וז"ב ואח"כ חידש כיון דעכ"פ כעת א"א בלתי זאת לסלק הנזק הו"ל כמפיס מורסא דהו"ל מלאכ' שצריכ' לגופ' דניהו דלא הי' רצונו במורסא אבל כעת שנעש' המורסא צריך להוציא הליח' ולעשות לה פה וכמו שהאריך המהרמב"ח בכ"ת בסוגיא דאין ממעטין וה"ה בזה כעת צריך לעשות החבור' להוציא' מידי אבמה"ח וא"א בענין אחר הוה משצל"ג ועדיפא טפי מהתם ובזה נחלקו הס"ד והמסקנא וז"ב. ובזה יש לישב קושית המהרש"א שהקש' אמאי לא פריך מרישא מפסח ששחטו שלא לשמו דמאי תיקן. ולפמ"ש א"ש דשם יש לומר דתיקן להוציא מידי אבמה"ח או נבילה וא"ל דמ"מ הו"ל משאצל"ג לפי הס"ד דזה אינו דשם מיירי דטעה וסבר דמותר הפסח אף שלא לשמו וכמ"ש רש"י והיינו בעוקר וסבר דמותר וא"כ בזה הוה מלאכ' הצריכ' לגופ' כיון דטעה וסבר דמותר ואזלינן בתר דעתו וכמ"ש בשבת וכאן שפיר צריך לגופו כשטע' וז"ב. ובזה מדוקדק מה שפירש"י דוקא בטעה ולא פירש דנעלם ממנו שבת כדפירש בשאר זבחים ועיין מהרש"א משום דאם נעלם ממנו שבת אבל ידע שאינו כשר שלא לשמו ועיקר ממש א"כ הוה משאצל"ג והדר יקשה אמאי לא פריך מרישא מאי תיקן וע"כ דמיירי בטעה דמותר שלא לשמו וז"ב איברא דאכתי יקשה אמאי לא פריך משאר כל הזבחים דשם פירש"י דנעלם ממנו שבת וא"כ מאי תיקן. אך ז"א דבאינן ראוין לפסח כלל ומיירי בטועה וא"כ כשר לשם שאר זבחים שלא לשמן אף לר"א דס"ל דשאר כל הזבחים לשם פסח פסולין היינו בראוין ולא שא"ר וכיון דעלה לו לשם זבח א"כ שפיר מקרי מלאכ' הצריכ' לגופה דהרי צריך לו דעלת' לו אף דהוא לא נתכוין לד"א וניהו דלא מקרי טועה במצו' דאין לו במה לטעות לשם פסח דלא ראוי לפסח אבל מלאכ' הצריכ' מקרי