דברי שאול חלק לשבעה עא

שם) ובזה יש מקום לומר דמכאן הוציא רבינו דינו בפט"ו מפסהמ"ק ה"א והט"ז דעקירה בטעות ל"ש עקיר' והיינו משום דקיי"ל כר"י דהקדש בטעות ל"ש הקדש והכ"מ והבה"ז נדחקו בטעמו של רבינו. אמנם בגוף דבריו לפענ"ד ל"ד להקדש בטעות דשם נתפס קדושה לר"א אף בטעות אבל כאן כבר נקדש ומה נ"מ בקדושה זו או זו ועוד דהרי בתמורה דכ"ע מודו דהוה תמורה בטעות אפ"ה כל שכבר המיר לשם עולה וחזר והמיר בטעות לשם ד"א אינו חל וכמ"ש רש"י בנזיר דף ל"ב והובא במלמ"ל פ"א מתמור' וגם ר"ח דסובר במנחות דף מ"ט דעקיר' בטעות שמיה עקירה לא יסבור כב"ה רק כב"ש דהקדש בטעות לא שמיה הקדש אתמהה:

והנה ראוי להסתפק בכל הני דקתני במשנ' דהפסח פסול אם עבר ושחט בכה"ג ועבר זמן השחיט' אי חייב כרת בלא עשה בשני או דלמא כיון דבכל הני הי' טעות דקסבר מותר הי' בכה"ג כמ"ש רש"י וא"כ הו"ל כשוגג או נאנס דפטור מכרת ולפענ"ד נראה דבכה"ג נפטר מכרת דהו"ל שוגג או אונס דפטור מכרת אם שגג בשני לדעת הרמב"ם פ"ה מק"פ ולדעת הראב"ד שם אף כשהזיד בשני כיון שהי' שוגג או אונס בראשון ואין לך שוגג או אונס גדול מזה דהיה טועה וסבור דבכה"ג כשר לפסח. איברא דלפ"ז יקשה בהא דפריך בדף ע"ג שחטו שלא לאוכליו לדברי האומר מקלקל בחבור' פטור מה תיקן וקשה הא טובא קא מתקן שיפטור מכרת עי"ז דאם לא שחט היה חייב ועכשיו ששחט נפטר ואין לך תיקון גדול יותר מזה. והוא קושיא גדולה. אמנם אחר העיון הדבר נכון דהרי רש"י פירש דשלא לאוכליו היינו לחולה או לזקן וא"כ לדידיה לא תיקן כלל דהם בלא"ה פטורים דאינם ראוים לאכול ולאוכליו ושלא לאוכליו אינו חייב ורק בשלא לאוכליו כולה הוא דחייב ולגבייהו לא תיקן כלל דהם בלא"ה פטורין וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שהקש' דמדוע לא פריך מרישא משחטו שלא לשמו דפסול מה תיקן ולפמ"ש אתי שפיר דשם שפיר תיקן לפטור מכרת וכן בכל הני דקתני במשנ' רק משחטו שלא לאוכליו פריך מה תיקן והא דפריך משחט בע"מ או טריפ' בגלוי אף דתיקן שלא יתחייב כרת אפשר דבכה"ג דהוה בע"מ והיה לו לבקורי לא פטר מכרת דהיה לו לבקורי ושם צריך שיהי' עכ"פ שוגג קרוב לאונס מדנקט שוגג או אונס ובכה"ג לא פטר ומכ"ש בטריפ' בגלוי דודאי הי' לו לראות ולא נפטר וז"ב ודו"ק היטב:

והנה בהא דמשני הש"ס לבסוף דתיקן להוציא מידי אבמה"ח ופירש"י לב"נ לכאור' קשה לפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו ד"ה חוץ דלכך פטר ר"י בחובל וצריך לכלבו משום דהתיקון בא אחר הקלקו ע"ש וא"כ גם כאן כיון דלב"נ מפרכסת אסור משום דבמית' תליא א"כ התיקון בא לאחר מכאן ולא הוה מתקן ודוחק לומר דהתירוץ לא קאי רק לר"ש בלבד דאכתי לר"י קשה וא"ל דאי לאו הקלקול לא בא התיקון וכמ"ש התוס' לענין מוחק ע"מ לכתוב דז"א דכאן הי' יכול להכות'. עד שתצא נפשה ולא יעשה בה חבורה אם נימא דחבור' הוא משום צביע' ועיין בתוס' כתובות דף ה'. אמנם צ"ל דהרי באמת הקשו כלם דלפי דעת. הרמב"ם דאבמה"ח לב"נ אינו נוהג בעוף א"כ כיון דמוקי בחולין דף מ' בעוף ל"ש אבמה"ח וצ"ל כדעת הכ"מ דמ"מ איסורא איכא והיינו דניהו דל"ש אבמה"ח אבל מ"מ אסור לאכול חי משום צער בע"ח ואכזריות וא"כ עכ"פ במפרכסת מותר כדמותר לישראל או דבאמת הקשו איך אפשר דיהי' אסור מפרכסת לב"נ ומי איכא מידי דלישראל שרי וצ"ל דלישראל ג"כ אסור בעודה מפרכסת כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' כ"ז דאסור לאכול מבהמ' קודם שתצא נפשה ולפ"ז כיון דבטוש"ע לא נקט רק בהמה ומשמע דבעוף ל"ש זאת וצ"ל דקרא דלא תאכל על הדם לא מיירי רק בבהמ' או דבעוף כיון דזוטר חיותא אינו מתעורר הדם כ"כ וגם תיכף לאחר השחיט' יוצא נפשה וא"כ לכך גם בב"נ ל"ש איסור דמפרכסת דמי איכא מידי וא"כ שפיר משני תיקן להוציאו מידי אבמה"ח וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקש' הצל"ח דאמאי לא משני תיכף כשהקש' משלא לאוכלים דתיקן להוציא מידי אבמה"ח ולא מצי תו להקשות כלל. ולפמ"ש אתי שפיר דשם ל"ש זאת דהרי בבהמ' אסור גם לישראל עד שתצא נפשה וא"כ לא בא התיקון מיד וכמ"ש. ובאמת שלפ"ז צריך להבין מ"ש התוס' בשבת דתיקון דשחיט' היא תיכף לקלקול דמוציא מידי אבמה"ח והא אינו בא מיד וכמ"ש וצ"ל דהם סוברים דחבור' היא משום נטילת נשמה וא"כ התיקון א"א בלתי הקלקול ועי"ז בא מיהו משטחת לשונם לא נראה כן וצ"ע. והנה לכאור' לפמ"ש התוס' דהתיקון צריך להיות מיד בשעת הקלקול לר"י דס"ל מקלקל בחבור' פטור א"כ קשה אמאי במל של אחר השבת בשבת חייב הא אם נימא דצריך להטיף דם ברית כשמל בתוך זמנו א"כ לא תיקן בשעת הקלקול דניהו דנימול כל שצריך עדיין הטפת דם ברית לא בא התיקון מיד והוה מקלקל בחבור' ופטור דכל הטעם דמילה חייב במקלקל משום דהוה תיקון מצוה וכדאמרו בש"ס שבת דף ק"ו וא"ל כמ"ש התוס' דכל דא"א להתיקון בלתי הקלקול דכאן ודאי אפשר למולו אחר, השבת ולא למולו בשבת כלל בתוך זמן חיובו וצ"ל דע"כ הך דתניקות סובר דמקלקל