דברי שאול חלק לשבעה סח

ובזה יש ליישב מה דפירש"י דר"ש ס"ל שנתן עיניו לגרשה ולא פירש דס"ל כרבנן עד שעת נתינה ועוד קושיות. ולפמ"ש אתי שפיר ויש להאריך בזה גם בגזייה לזמן דעכ"פ דין מרומה הוה ובעי דו"ח וליישב בזה דברי רש"י ועיין בקצה"ח סי' למ"ד וגם בגט מאוחר ואכ"מ. ובאמת צריך להבין בגזיא לזמן דאמר דלרמאי לא חיישינן והרי בלא"ה ל"ח דבאמת יקטלה דהרי הוה דין מרומה ובעי דו"ח ומ"ש הקצה"ח בסי' למ"ד דבאמת כן כוונת רש"י דחוק מאד אמנם נראה דכל הטעם דבעי דו"ח בדין מרומ' דכיון דרואין דהדין מרומה חיישינן על העדים דלמא עשו שלא כהוגן ולפי"ז בגזיזה דניכר שהי' בו זמן ונגזז וכמ"ש המהרש"א בהדיא וא"כ אין על עדים שום חשש ומה"ת לפוסלם מספק וא"כ לא מקרי דין מרומה כלל ובזה ממיל' מיושב קושית התוס' על רש"י ממחיקה דבמחיקה שפיר קטלינן לה דבמחיקה לא ניכר אם הי' בו זמן וכיון דחז"ל תקנו זמן ממילא בעי דו"ח דעכ"פ דין מרועה הוה כיון שתקנו זמן ולא נכתב ויש להאריך בזה ואכ"מ עכ"פ במ"ש למעלה ליישב קושית הפ"י דתהי' נאמנת בחזקה דאין אשה מעיזה מיושב קושית הבע"ה שהקש' בהא דקאמר מצא גיטי נשים בזמן שהבעל מודה יחזור לאשה ואמאי ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וביני לביני זינתה ויחפה עליה ולפמ"ש למעלה דבזה הדר קושית הפ"י לדוכתי' הא הוה חזקה דא"א מע"פ וכאן ל"ש שכתבתי למעלה דכיון דחיישינן שכתב ליתן ולא נתן א"כ לא נתגרשה עדיין וא"כ לא היתה יכולה להעיז כלל וז"ב ודו"ק:

בגיטין דף נ"ג ע"ב מיתיבי גזל תרומה ונטמאת וכו' חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמי' היזק ממונא מעליא בעי שלומי ליה. ושאלני הרב החריף מוהר"ץ ליב הכהן נ"י מראווא דלמא אתי' כר"ש דס"ל דקנסא קניס וכיון שאינו רק מדרבנן א"כ לא חשוב שינוי מן התורה וכעין דאמרו בב"ק דף ע"ב ש"מ חשנב"ע לאו דאוריית' ופירשו התוס' דאז חשוב דמר' וה"ה כאן דקנאו בשינוי אם אינו רק דרבנן לא חשוב שינוי. והנה בתכ"ד השבתי דע"כ אתיא כר"י דאל"כ לא שייך שם קנס דהא הנגזל מה היה לו לעשות וכמ"ש הנ"ב מהד"ק והאריך בזה אך אף אם נימא דל"פ ובכ"מ אסור אף במקום דל"ש קנס על האיש דהחמץ קנסו וכמ"ש הרמב"ן מכל מקום כמה תשובות בדבר חדא דלפמ"ש התוס' בב"ק שם לחלק דתקרובת ע"ז כיון דאסור בכל הנאות אף דאינו רק מדרבנן חשוב לאו דמר' ה"ה בחמץ בפסח וגם דלמא קושית הש"ס בגיטין אזל' מתרומה וממטבע ולא מחמץ וגם בלא"ה אין התחל' לקושיא דש"ה דכל דאין האיסור רק מדרבנן עדיין רשות מרא עלווי' וקרינן ביה וטבחו ולא שייך לומר דקנין דרבנן הוה אח"כ קנין דאוריית' דעל עצמו בודאי אסרה ורק דהפקיע' ממר' בזה אמרינן כל דאינו רק דרבנן לא הפקיעה ממר' אבל כאן כל שקנאו ע"י שינוי ניהו דלא נשתנ' רק מדרבנן אבל עכ"פ קנאו בשינוי והוה קנין תורה ועיין ב"ש סי' כ"ח ודו"ק:

ויש להמתיק הדבר ביותר דלפמ"ש המל"מ בפ"ב מנער' ובתולה הלכה ה' דכל דהכתוב כתב סתם אין חילוק בין קנין דאוריית' לדרבנן ע"ש וא"כ בשלמא כאן דכתבה התורה דכל דקנאו הגזלן ועשה בו שינוי חייב א"כ אף קנין דרבנן בכלל אבל התם דבעינן וטבחו וכל שעדיין רשות דמרה עלי' קרינן ביה וטבחו והבן כי ברור הוא:

בירושלמי אמרו דצריך לומר שליח המביא גנו בפני נכתב היום ובפני נחתם היום לפי שאין בקיאין לשמה והוא תמוה דמה ענין לשמה להיום ואמר אא"מ הרב הגאון ני' דהנה באמת בש"ס אמרו מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה ומוקי לה כר"י אמנם הירושלמי יש לומר דהנה בדף י"ז אמרו דר"ש מכשיר וכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק והיינו מטעם דכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ולפ"ז זה כשבקיאין לשמה אבל כשאין בקיאין לשמה יוכל להיות דלא נתן עיניו לגרש זאת וא"כ לכך בעי שיאמר בפני נכתב היום ובפני נחתם היום ואז כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ואין לחוש ודפח"ח. ואני אומר לפי מה דאמרו שם דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה וע"ש ברש"י ותוס' כי אינם לפני ולפ"ז זה כשבקיאין לשמה דאז בודאי לא מקדים אינש פורעניות לנפשי' וליכא למיחש לאנחי' בכסתי' אבל בשאינם בקיאין לשמה אז יש לחוש שמא בשעת כתיבה היה דעתו על אשה אחרת שיש לו או לחברו ובאמת דעתו לא היה לגרש זאת ואח"כ נעלך וחתמו לשם האשה הזאת וא"כ שוב הוה מוקדם ולכך צריך שיאמר בפני נכתב היום ובפני נחתם היום לשמה של זאת וא"כ שוב לא חיישינן לאנחי' בכיסתי' דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי':

עוד נראה לי ע"ד הפלפול דהנה בהא דאמרו ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן ומשני זנות לא שכיחא והקשו בתוס' מהא דתקנו זמן לנשואין כדי שישכים לב"ד והרי זנית לא שכיחא ובשיטה מקובצת כתובות נמצא תירוץ לזה בשם אחי הרא"ה דארוסה דאין בעלה משמרה זנות שכיחא משא"כ זנות דנשואה