דברי שאול חלק לשבעה סז

שעל הרוב שבעלה ודאי משמרה והרי מקרי ל"ש וכיון שכן שוב לא שייך חזקה דאינה מעיזה דהרי היכא דהחזקה מסייע לה מעיזה וכאן הרוב מסייע לה דודאי נתגרשה מקודם ושפיר מעיזה וז"ב:

ובזה יש ליישב היטב קושית התוס' דאמאי יוכל לחפות הא יש לה חזקת א"א. ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא תזיל בתר חזקת א"א ודאי אינה נהרגת ואם תיזול בתר חזקת א"א שוב יהיה לה חזקה דאין אשה מעיזה וא"ל דהרוב מסייע לה דזנות ל"ש דזה אינו דהרי אתה מחזיקה בחזקת א"א ויש לפקפק בזה עכ"פ קושית הפ"י מיושב:

איברא דלפ"ז בארוסה דזנות שכיח כמ"ש השיטה מקובצת דאין בעלה משמרה וא"כ מה הועילו בזמן הא תהיה נאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה ואפשר דמכאן ראיה למ"ש המשנה למלך בהלכות אישות בשם הר"י ערמאה דבארוסה יכולה להעיז. אבל העיקר נראה דכיון דבנשואה תקנו זמן שוב המשיכו גם בארוסה הזמן משוב שלא יחפה ושמח לא תטמין וכעין שכתבו התוס' והרא"ש לענין זה"ז וז"ב:

ובזה אמרתי ליישב מה שהקשו כלם בהא דאמרו בגיטין דף כ"ו אלא לר"ל ארוסה מי אית לה פירי והקשו כלם דהא בארוסה שפיר גם ר"י מודה דשייך משום בת אחותו דבזה זנות שכיח והיא קושי' גדול' ועיין ביש"י סי' קכ"ז ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ל דלא תקנו בנשוא' משום ב"א א"כ בשביל ארוס' לחוד ל"ש תקנת הזמן דהא תוכל להטמין הגט ותאמר נתגרשתי וכמ"ש ורק לר"י דהמשיכו הזמן בשביל שבנשוא' שייך החשש הנ"ל והועילו בתקנתם המשיכו בארוס' ג"כ אבל לר"ל דבארוס' בלבד תקנו הזמן שוב שייך קושית הפ"י וז"ב:

ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דאמאי לא פריך על ר"ל מנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מוקדם מהראוי לפסול משום ב"א דבזה יחפה בטוב אבל לתקן זמן בשביל זה לא הוצרכו דלא הועילו בתקנתם וכמ"ש הפ"י וז"ב:

אמנם אי קשיא הא קשיא דמאי פריך אלא לר"ל ארוסה מי אית לה פירי דהרי הפ"י הקשה דאמאי אינו צריך זמן בשביל דו"ח אבל כבר כתבתי בגליון שם דבמחכ"ת לא נזכר מתשובות הרשב"א סי' קי"ג והובא בקצרה בב"י אהע"ז סי' י"א דהוכיח מזה דגיטי נשים שווין לד"מ דלא בעי דו"ח ע"ש והנה כל הטעם דשוה לד"מ בשביל דפתיך ביה ממון כתובה ופירי ולפ"ז בארוסה דאין לה כתובה ופירי שוב צריך זמן משום דו"ח דלא שוה לד"מ דלית בי' ממון. אמנם צ"ל דכיון דבנשואה א"צ גיטי נשים זמן משום דו"ח דשוה לד"מ תו לא הצריכו גם בארוסה דו"ח משום לא פלוג וכעין זה כתבו הפוסקים לענין עדות נשים לאסור על בעלה דגם בארוסה משום לא פלוג לא הצריכו דו"ח:

ובזה מיושב הטיב קושית התוס' ממוקדם ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא בעי דו"ח דשוה לד"מ והרי קי"ל דגם בממון היכא דהוה דין מרומה צריך דו"ח ועיין בחו"מ סי' י"ז ולפ"ז כיון דהוה מוקדם אין לך דין מרומה גדול מזה ושוב צריך דו"ח ושפיר פסול ולכך פריך רק בסתם ארוסה דאמאי תקנו שיהיה צריך זמן ועיין בפ"י ודו"ק. איברא דלפ"ז צריך להבין הא אמרו בסוגיא דב"א אליבא דר"ש לא קאמינא והיינו דר"ש ל"ל משום ב"א ואכתי ניהו דלא ס"ל משום בת אחותו אבל אכתי איכא משום דו"ח דהוה דין מרומה. וע"כ נראה לפענ"ד דבר חדש בישוב קושית הפ"י והרשב"א דהא בעי זמן בשביל דו"ח דהנה כל הטעם דבעי דו"ח בד"נ היא כדי שיהיה העדות מבורר דאל"כ חששה התורה דשמא משקרי ומכ"ש אם נימא דהוה משום שיהי' עדות שאאי"ל וע' ש"ך חו"מ סי' ל"ג ס"ק מ"ז וע"כ גם בד"מ צריך דו"ח דחיישינן שמא משקרי בשביל ממון או שהשכירום כל דאינו מבורר בדו"ח ולכך בדבר איסור לא בעי דו"ח דהרי אף ע"א נאמן באיסורין משום דלגבי איסור הכל נאמנים וגם היכא דאתחזיק איסורא דבעי תרי לא שמענו דצריך דו"ח משום דלגבי איסור לא חששה התורה בזה ולפ"ז גם בגט דהוה דבר איסור ולהס"ד דלא ידענו מחשש ב"א ופירי א"כ מה"ת להצריך דו"ח ולמה ניחוש דמשקרי בדבר איסור חמור כמוהו ולכך הוצרך לומר דיש חשש ב"א ופירי ולכך ממילא צריך דו"ח וז"ב לדעתי. ובזה ממילא שפיר פריך הש"ס כאן אלא ארוסה מי אית לה פירי והקשה דלבעי זמן משום דו"ח. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלר"ל ל"ח לזנות דל"ש ומשום פירי ליכא שוב ל"צ דו"ח ומעתה גם לר"ש דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה והטעם דמשום פירי סובר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירי ומשום ב"א סובר דאין בין יום ולילה שיתחדש כמו זה וכמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש וא"כ א"צ דו"ח כלל וז"ב ות"ק דפוסל צ"ל דס"ל כיון דלר"י כל עיקר החשש ב"א דזה ל"ש דגם ר"י לא יחלוק דזנות ל"ש ואפ"ה חשו גם על ל"ש ממילא חשו על כל ל"ש ובזה נחלקו ר"ש ורבנן ושפיר אמר אליבא דר"ש לא קאמינא דהוא ס"ל דבל"ש כזה לא חיישינן ומיושב היטב דברי הפיהמ"ש דלכאורה הו' היפך דברי הש"ס ומנ"ל לחדש זאת ורבים קמו עליו ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ודו"ק: