דברי שאול חלק לשבעה סו

עצמה רק לזה זה מותר בשבת כנלפענ"ד. ומה שהקשה השעה"מ שם לפי שיטת הריטב"א דאסור להפקיר בשבת א"כ מה קאמר בשבת דף קכ"ז דמאי הא לא' חזי ליה ומשני מיגו דאי בעי מפקיר לנכסי' והא כל שלא יוכל להפקיר בשבת שוב הו"ל מוקצה מחמת איסור. הנה לכל השיטות לא קשה דל"מ לשיטת רש"י בביצה דף ל"א דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מוקצה א"כ גם כאן כן הוא וגם לשיטת הרמב"ן דכל דהאיסור מסתלק מאיליו ה"ה כאן הוא כן ודו"ק:

והנה במה שהאריכו במה דאמרו הלין דכנסין ארמלין צריך ליחד ע"ש דאל"כ הוה כקונה קנין בשבת ודחקו התוס' דמה הבדל בין אלמנה לבתולה ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דאמרו גזירה שמא יעבירנו הקשו הקדמונים דא"כ במילה למה לא גזרו שמא יעבירנו וכתבו בשם הראב"ד בתמים דעים כיון דהותר גוף המילה שהוא מה"ת איך שייך למגזר בשביל איסור דרבנן וגם החשש דרבנן הותר ע"ש ולפ"ז גם אנן נימא כעין זה דהרי האגודה כתב דאסור למבעל בתחלה בשבת משום דעושה חבורה ואנן מתירין כמבואר סי' ר"פ ולפ"ז יש לומר דאם נימא דדם חבורי מחבר ולא הוה מקלקל ואפ"ה הותר ממילא גם חשש דרבנן ליכא משום קונה קנין ולפ"ז באלמנה דלא שייך משום חבורה שכבר נבעלה שוב לא הותר איסור תורה וממילא שייך איסור קנין אלא שלפי זה שוב אלמנה מן האירוסין יהי' מותר וזה לא מצינו וגם דאם נימא דחבורי מחבר והו"ל מתקן שוב אסור באמת לבעול בשבת. והנה בגוף הדבר שמתירין משום דדם מפקד פקיד ומקלקל הוא קשה דאכתי שייך משום בנין דלפתח הוא צריך מיהו אנן קיי"ל דפתח ממילא קאתי מיהו לפ"ז בבתולה שייך לדם הוא צריך ופתח ממילא קאתי אבל באלמנה דלא שייך לדם הוא צריך דלשיטת ר"י דוקא בתולה צריך לדם ועיין תוס' ד"ה לדם הוא צריך וא"כ באלמנה כל שנתארסה שוב לא צריך לדם ואסור משום דשמא לפתח הוא צריך ומיהו באלמנה לא שייך לפתח ג"כ. ומיהו קשה בהא דשרי ר"י ביו"ט ולא בשבת וקאמר מה דעתיך משום מתוך וקשה למה לא נימא דמשום לפתח הוא צריך וביו"ט מותר לבנות לפמ"ש התוס' בשבת דף צ"ה כל שלא היה אפשר מאתמול וכאן מקרי לא אפשר דה' בא הזמן בי"ט ודו"ק ויש לדחות דמכל מקום היה יכול לעשות מקודם:

והנה במ"ש למעלה דכל שכבר קדשה אף באלמנה שרי למבעל בשבת והירושלמי לא אסר רק בחופה וביאה בזה אתי שפיר הא דהקשה בספר קדושת ישראל הובא בטעם המלך בחופת חתנים בשבת בהא דאמרו א"נ יו"ט שחל להיות ע"ש ומשמע דלמ"ד משום ברכה לאדם מותר לבעול בששי והא אסור לבעול בשבת ויו"ט כמבואר בא"ח סי' של"ט ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי כשכבר קדשה ע"י כסף ושטר וא"כ שוב מותר לבא בשבת ויסלק עצמו מזה ודו"ק היטב:

והנה מדברי ש"ס הללו מבואר דמותר לישא ערב הרגל אף דמסתמא יעשה הסעודה ברגל ועיין מג"א סי' תקמ"ו ס"ק ד' ודו"ק היטב ואף ביו"ט שרי למבעל וע"כ שנשא ערב הרגל ודו"ק. עוד יש לי לומר דמה דאמרו א"נ יו"ט שחל להיות בע"ש היינו הכוונה שיבא עליה בהעראה בעלמא דאינו קונה לענין ירושה ומציאה רק בביאה גמורה וחיבת ביאה היינו בביאה גמורה ולענין ברכה דאדם סגי ליה בזה ג"כ ומה דמבואר בש"ע דאסור לבא עליה היינו ביאה גמורה דוקא ודו"ק היטב:

ואגב אכתוב קצת מעניני גיטין בסוגיא דב"א והנה הפ"י הקשה שם דמה הועילו בזמן הא אכתי תטמין הגט ותטעון נתגרשתי והאשה שאמרה גרשתני נאמנת. ונראה לפענ"ד בכמה דרכים ליישב דלפמ"ש הרא"ש סוף נדרים דלכך האשה נאמנ' בטוענת גרשתני משום דאם לא קבלה הגט תאסור לעולם ע"ש ולפ"ז כאן דחיישינן שמא חיפה כיון דעדים מעידים שזינתה וא"כ חיישינן שמא גירשה רק שגרשה לאחר זנות אבל עכ"פ כעת נתגרשה ושוב לא תאסר לעולם ושוב אינה נאמנת. ובלא"ה יש לומר דל"ש כאן החזקה דאינה מעיזה דהא כעת כבר נתגרשה רק שהיא טוענת שנתגרש' מקודם אבל עכ"פ שפיר תוכל להעיז דכעת עכ"פ אינו בעלה ועוד י"ל דכל הטעם דאשה נאמנת הוא משום חזקה דאינה מעיזה בפני בעלה שתאסור עליו אבל להכניס עצמה תחת בעלה פשיט' דלא שייך החזקה הנ"ל ועיין בחלקת מחוקק סי' י"ז ס"ק ב' ובמהרי"ק שורש ע"ב וכאן אדרבא הרי היא מכניסה עצמה ברשות בעלה דכיון דחיישינן שזינתה תחתיו והיתה אסורה עליו לקחתה אחר גירושין וכשטוענת שנתגרשה מקודם היא מותרת עליו וא"כ מכניסה עצמה תחתיו וא"ל כיון דזנות ל"ש א"כ מה"ת לחוש שזינתה מקודם דהא בעלה משמרה דז"א דא"כ ממנ"פ למה תקנו זמן כלל וע"כ דתקנו, אף על ל"ש וכיון שכן שפיר הועילו בתקנתם וז"ב ובלא"ה יש לומר כיון דחיישינן לחיפוי שוב אינה מעיזה דגם בעלה רוצה בזה כדי שלא תמות וגם לפמ"ש בש"ע סי' י"ז דאם מבקשת כתובה אינה נאמנת דמעיזה בשביל ממון מכ"ש בשביל שלא תהרג ודאי מעיזה. ובלא"ה י"ל בישוב קושית הפ"י דכיון דכבר הבאתי בשם השטמ"ק דהא דזנות ל"ש הוא משום דבעלה משמרה ולפ"ז כיון דאם תטעון שנתגרשת מקודם יש לה חזקה דמסייע דחזקת