דברי שאול חלק לשבעה סד

יהי' מחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה וע"כ דמה שחתך דבר מועט מן הגט לא מקרי מחוסר קציצה ואם איתא לדברי המהר"א ששון הנ"ל אינו מחוסר קציצה כלל דהא הוה כנקצץ מתחלה ע"ש ולא זכיתי להבין דדברי מהר"א ששון נכונים דכל שעומד לקצוץ הו"ל כאילו נקצץ ומקרי ספרים רבים ולא ספר אחד אבל מ"מ כל דלא קצצו ניהו דלענין הדין הו"ל כנחתך אבל מכל מקום מחוסר קציצה הוה דעכ"פ כל שעדן לא קצצו הו"ל מחוסר עדן וז"ב ופשוט לפענ"ד ובאמת שלא ידעתי מה יענה לקושית מהר"א ששון וקושיתו היא חמורה לשיטת התוס' וע"כ צ"ל כסברת מהר"א ששון הנ"ל וכבר כתבתי למעלה ביני שיטי דלפענ"ד העיקר דצריך שיהי' מעורה וכמ"ש הט"ז ולא מטעמי' רק דבדברי התוס' מבואר כן בהדיא גם כתבתי שלא מועיל מה שהמשיכו הקו לתוך התיבות דעדיין יכול למקציי' ביני שיטי מיהו י"ל דכיון שהמשיכו לבין התיבות יהי' ניכר הזיוף דמה יעשו במה שנמשך לתוך התיבה ויהי' ניכר הזיוף וע"כ אני חוזר בי והי' מהראוי לכתוב גט שנית וגם הב"ש דחה דברי זקני הב"ח שוב ראיתי בר"ן באלפסי שביאר בהדיא דהא דאמרו ות"ל דספר אחד אמר רחמנא היינו משום דעומד לקציצה וכקצוץ דמי ע"ש הרי בהדיא כדברי המהר"א ששון ואפ"ה הביא ראיית התוס' והפוסקים לענין מחוסר גזיזה. והנה בחבורינו מגן גבורים סי' ל"ב ס"ק כ"ח כתבנו ליישב קושית המהר"א ששון עפ"י מה שהקשו התוס' דמחוסר קציצה וכתבנו דכל שא"צ לכך לא חשוב מחוסר קציצה ולפ"ז כל דבעי ספר אחד שוב מחוסר קציצה ע"ש. והנה אף שהדבר טוב להשמעת אזנים ואני מוסיף לפמ"ש הר"ן דמחוסר הקנאה כל שאינו בגוף הגט ל"ח מחוסר ע"ש א"כ ה"ה בזה דבין שיטה לשיטה כל שכשר בב' ספרים אינו מחוסר בגוף הגט. אמנם באמת זה א"א דא"כ למה פסלו התוס' והפוסקים בנייר גדול והא א"צ לגוף הגט וכבר נתקשה בזה הפ"י וע"כ צ"ל כמו שכתב הפ"י דבעינן וכתב ונתן שיהי' הכתיבה והנתינ' שוה ולא יתחסר בנתים ע"ש וא"כ אין מקום לכל הפלפול בזה. אמנם לפענ"ד הי' נראה דזה דוקא היכא שלא פירש דהשאר יהי' שלו אבל אם פירש בין שיטה לשיט' יהי' שלו א"כ גם הכתיב' הי' ג"כ שלא יהי' רק הכתיב' לבד אבל ביני לביני לא אכפת לן א"כ הוה הכתיב' והנתינ' שוה וז"ב לדעתי ולפ"ז כל שספר אחד אמר רחמנא ולא הי' אפשר לקצוץ בעת הכתיב' שוב לא הוה הכתיב' והנתינה שוה וז"ב כשמש ודו"ק היטב. עוד נראה לי דהנה לכאור' קשה מה פריך והא ספר אחד אמר רחמנא והא מועיל חזרת דעים ששוה מה שבין שיטה לשיטה ומידי דהוה אם אבדה אצטליתא דרשב"ג אמר תתן לו דמיה וא"ל דשם דוקא באבדה אבל כ"ז שהוא בעין ל"מ חזרת דמים וה"ה כאן כל דהוא בעין ל"מ חזרת דמים. אמנם ז"א דהרי כל שמכר או נתן הדבר מועיל חזרת דמים והטעם כמ"ש התה"ד כל שמכר כיון שא"א לחזור גוף הדבר הו"ל כאלו אבדה ע"ש בסי' שי"א וה"ה כאן כל דא"א בע"א דהא ספר אחד אמר רחמנא שוב הוה כאבד ומועיל חזרת דמים אמנם יש לומר כיון דאם הי' מעורה הי' יכול להקנות ביני שיטי ולא אכפת לן בספר אחד שוב פסול משום ספר אחד דלא הוה כאבד דאפשר בע"א וע"ז משני דל"צ דמעורה וא"כ שוב לא מפסל משום ספר אחד דבאמת הוא מעורה ולפ"ז מיושב קושית המהר"א ששון דשפיר פריך ות"ל דספר אחד וא"ל דהא כבר הי' ספר אחד דזה אינו דבאמת קשה קושית התוס' דמחוסר קציצה אך לפמ"ש אתי שפיר דכל דמחוסר קציצה ופסול שוב א"א בע"א ומועיל חזרת דמים וע"ז פריך שפיר ות"ל דספר אחד וא"כ שוב מחוסר קציצה וא"ל דאדרבא בשביל זה כשר דהוה כאבד דז"א דכל דיכול לעשות במעורה שוב פסול דהוה מחוסר קציצה והי' יכול לעשות מעורה וע"ז משני דבאמת הי' מעורה וא"כ שוב לא הוה מחוסר קציצה ודו"ק ועכ"פ מוכח מכאן דכשר אף כשלא הי' מעורה דאל"כ מה מקשה הש"ס ודו"ק היטב ועיין שו"ת פמ"א ח"ג סוף סי' מ"ז דמכשיר ג"כ בלא עירה ע"ש ודוקא במקום עיגון ועיין מרכבת המשנ' ח"א פ"ד מגירושין הלכ' ד' ואין דבריו נראין. והנה במ"ש בש"ע שצריך להאריך הנו"ן למעל' והלמ"ד למטה ועיין ט"ז מ"ש בזה ובאמת באחת מהם לא מועיל דאכתי יכול לקצוץ בנתים אמנם אם יכנס תוך חלל אות שוב יהי' ניכר במה שנכנס לתוך החלל ובזה די באחת מהן ועיין בתו"י שכתבו שיכנס לתוך החלל ואז א"צ רק באחת מהם אבל ברמ"א כתב עד שיטה עליונ' ולכך צריך שיהי' שניהם ותיבת או שכתב הרמ"א ט"ס כמ"ש הט"ז אבל נשתרבב מדברי התוס' ובאמת מתוס' אין ראיה וכמ"ש ודו"ק היטב ועיין שו"ת בית יעקב סי' ק"ו שכתב דאין קפידא באם אינו מעורה:

ראיתי בספר בני אהובה בהלכות אישות פ"ג ה"א הביא ראיה דיכול לקדש בקרקע דהרי שטר לענין שבועה דין קרקע יש לו משום דיש לו שעבוד קרקע ולפ"ז אם בקרקע אין מקדשין גם בשטר מהראוי שצא יהי' מקדשין והרי לולא דלא סמכה דעתה היתה מקודשת בשטר ע"ש. ואשתומם על המראה מה ראה על ככה דהטעם דאין מקדשין בקרקע הוא משום דהוה מחובר ואין כאן נתינה לגבה ומה ענינו