דברי שאול חלק לשבעה סב

הב"י דטעות נפל במהרי"ק וצ"ל שיש לכתוב' בארות ולא מעיינות וכן כתב הד"מ ובחידושי הגרשוני כ' דהב"י והד"מ שגו ומהרי"ק סובב הולך על נהר מרצאני שהזכיר למעלה וכוונתו כיון דהסכים לכתוב איימיני תו א"צ להזכיר לא בארות ולא מעיינות כדעת המרדכי בשם הר"י מפריש המובא בב"י ובש"ע סעיף ו' ע"ש. ואני אומר אם כי דבריו חן וכן נראה מהמפתחות שסידר הגאון מוה' יחייא מאיר ז"ל שלא הזכיר דין זה בפרטות וגם הוא חשב שדין אחד עם מ"ש למעלה בכל זאת נראה העיקר כהבנת הב"י והד"מ דאל"כ הי' לו למהרי"ק לכוללו עם הדין האמור למעלה והי' לו לכתוב וע"כ א"צ שוב להזכיר לא בארות ולא מעיינות והרי המהרי"ק התחיל וע"ד המעיין שהוא רחוק מן העיר יותר משני מילין וכו' וכל העיר מלאה בארות בארות א"כ משמע שמהרי"ק מתחיל ענין אחר וכמו כל הדינים אשר כתב שם שבכלם כתב שם וע"ד ע"ש וע"כ הגיהו הב"י והד"מ כנלפענ"ד נכון להמעיין במהרי"ק עצמו:

(תם בעזה"י מהדורא בתרא) מהדורא תליתאה מ"ש הנ"ש בכללים (ס"א ס"ק ג') דהבעל משלם שכר כתיבת הגט אף שכן כתב בסדר הגט סי"ט וכמ"ש בשמו אבל באמת זהו פלוגתא דרבוותא דלשיטת הרמב"ם אחר התקנ' היא משלמת ועיין בב"ש אהע"ז סי' ק"כ ס"ק ב' מ"ש (שם ס"ק ו') דאם המלו' אבד השטר לאחר שפרע הלו' צריך ליתן המלו' שכר שובר וציין ח"ה סי' נ"ד באמת בח"ה אינו מבואר כלל בזה רק לענין אם פורע מקצת חובו וכפי הנרא' קשיא לי' קושית הש"ך שם ס"ק ג' דאמאי ישלם בזה כיון שאינו לתועלתו וע"כ פירשו דקאי על אבד השטר אבל גם הש"ך רצה לפרש כן ודחאו דמלשון הרמ"א והלבוש והסמ"ע מבואר דקאי לענין פרע מקצת חובו ובאמת לפענ"ד קושית הש"ך ל"ק דגם בזה הוא לתועלת המלו' כדי שיפרע לו הלו' מהר שיחוש שמא יאבד השובר וכמ"ש הסמ"ע ס"ק ד' ואף דגם ללו' יש תועלת בשובר דעכ"פ שטרו של מלו' פגום לא מקרי ניחותא דאם הוא איש אמונים גם בכה"ג לא יכפור בו ומכ"ש לטעם הלבוש דהמלו' מתיירא שמא יצא עליו קול ששטרו פרוע וכמ"ש הסמ"ע בשמו ס"ק א' א"כ איכא ניחותא דמלו' טפי ובודאי צריך לשלם שכר השובר וזה דוקא בהי' לו שטר דאז עכ"פ צריך ליתן שובר להלו' דאל"כ יטעון הלו' שלא יפרענו עד שיכתוב לו שטר אחר על מקצת חובו הנשאר אבל אם לא הי' לו שטר כלל א"כ אינו לטובת המלו' כלל לא לטעם הסמ"ע ולא לטעם הלבוש א"כ פשיטא דהלוה צריך לשלם שכר השובר והש"ך נדחק ופירש דמיירי שאמר לו אל תפרעני אלא בעדים וזה דוחק ולפמ"ש הדברים כפשטן דמיירי שהי' מלוה בע"פ ועתה רוצה הלו' שובר כיון שפורע לו מקצת חובו ומ"ש הש"ך דה"נ קאי לענין אבד באמת מלשון הנ"י שהעתיק משמע כן אבל בכ"ז דקדק ממנו דכמו באבד צריך ליתן השכר דהוא לטובתו כמו כן בפורע מקצת חובו דהוא ג"כ לטובתו וז"ב. עכ"פ דינו של הנ"ש בודאי אמת כמ"ש הנ"י וה"ה פכ"ד ממלו' רק שלא העתיק יפה מהש"ע וכמ"ש:

וקנינא מיני'. נשאלתי מהמופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י באור ליום וא"ו ויחי י"ג טבת תרי"ז דהא קנין בעי שנים וא"כ איך אמרו וקנינא מיני' באל"ף דהוא לשון יחיד והי' לכתבו בלשון רבים וקנינו. והשבתי דבתרגום מ"ש נא בסוף הוא לשון רבים ועיין ט"ז או"ח סימן תרי"ט דנדרנא נא בסוף הוא לשון רבים ודו"ק היטב:

מ"ש הנ"ש (שם ס"ק י"ג) דהבעל משלם שכר שובר הכתובה וכמ"ש באהע"ז סי' ק"י סתם ולא ביאר אם מיירי באבדה הכתוב' באונס או אף בפשיע' או במקום שאין כותבין כתובה כלל ודעת הח"מ שם ס"ק ג' דאף אם היא הגורמת חייב הוא לשלם ומלשונו משמע דאף אם היא פשעה שאבדה בפשיע' דאל"כ לא שייך לשון גורמת אבל הב"ש שם כתב דמלשון הנ"י וה"ה והג"א משמע דמיירי באבדה באונס דוקא אבל בפשיע' לא וכן מסתבר ואף לדעת הפוסקים דגובה הכתוב' בלא הכתוב' אף במקום שכותבין ע"ש ולפ"ז אף דאנן קי"ל כדיעה זו כמבואר סי' ק' אפ"ה צריכה היא לשלם כשפשעה. וכפי הנרא' הנ"ש אזיל לשיטתו דפירש דשובר על הכתוב' היינו מה שמוותרת נגדו שאינו נותן לה כפי המנהג המדינה וע"כ דן מינה לענין שח"ז ולכך לא חלק כלל דבזה בכל ענין הבעל משלם וכמ"ש הנ"ש שם היכא דמחלה לו דבודאי הוא משלם אבל מכל הפוסקים לא משמע כפירוש הנ"ל וכמ"ש במהד"ק וז"ב ועיין בחידושי הרמב"ן שמביא ג"כ סברא זו של הנ"י והרשב"א וכתב דלא מסתברא. ומ"ש הב"ש דמלשון הג"א לא משמע כן וכוונתו דבהג"א מבואר דלר"י דלא נאמן לומר פרעתי אחר מעב"ד א"כ לעולם צריך שובר ומשמע דלא מועיל מה שהי' הכתוב' ת"י באמת שגם ברמב"ן בחידושיו מבואר סברא זו ועיין בס' בית מאיר מ"ש בזה דהטעם הוא דמאחר שכותבין כתובה בלי דעת האשה א"כ אין ראי' מכתוב' דשמא כתב ליתן ע"ש. אך לפענ"ד דמה"ט גופא אין לכתוב בלי ידיעת' ודו"ק: