דברי שאול חלק לשבעה סא

והנמשך ובסי' נ"ב דאף בדבר שאין בידו כל שמפחידו חשוב אונס ומכ"ש בזה שבידו ובבירור ובזה גם קושייתו השניה לא קשה דלרבינו דמי הפחידה בדבר שאפשר לעשות בירור כמו דבר שכבר עשה בבירור וכמ"ש. גם מ"ש הרמב"ם והם עדים שכפר בפניהם והם עדים שמסר מודעא בפניהם וכתב המלמ"ל דדבריו מגומגמים שהרי תחלה כתב שמסר מודעא בפני אחרים לא ידעתי היכן כתב כן ורבינו מפרש שהפחד' לא שמעו העדים כלל ורק הכפירה בב"ד וע"ז מסר מודעא לפניהם ואף שבעת ההוא לא ידעו אם אמת בפי' אח"כ כשמברר אונסו מקרי אונס כמ"ש ה"ה בשם הרשב"א ועיין בלח"מ וצ"ע ועיין בשו"ת משפטי שמואל סי' ל"ה שמחלק בין מגזם בדבר שאין בו מעשה דחשוב גיזום לדבר שיש בו מעשה ועיין בפסקי מר שמואל דף פ"ב ע"א:

הב"י כתב בשם העיטור דדוקא אנסוהו למכור הוא דזביניה זביני אבל אנסוהו לקנות לא קני כדאמר מודה שמואל היכא דיהיב זוזי והוא משולל ביאור דמשם מוכח דאנסוהו למכור מהני אבל לא מוכח דלקנות אינו מועיל וראיתי בעיטור עצמו הנדפס בווארשא שכתב באמת ראיה זו משמואל לענין אנסוהו למכור ולקנות כתב מסברא דנפשיה דלא קני וא"כ גם הב"י כוון לזה והוגד לי שבעיטור סופרים ותיקון סופרים להרב מוה' יעקב ז"ל הספרדי כתב שמצא נוסחת הב"י כתוב בעיטור בקלף ישן אבל באמת נוסחתינו יותר מדוייקת וכמ"ש וז"פ:

(סי' מ"ד) דיני הרשאה עיין סי' קכ"ג ס"ז דאין ליורשים רשות ליתן לאחר זולת בשהתנה עמו ע"ש ובסמ"ע וש"ך והש"ך שם ס"ק ט"ז הביא שו"ת מבי"ט בהרשא' שכתב בה שהרשה לפ' ופ' שימכרו ביתו אי רשאי אחד לבדו למכור ע"ש ולפענ"ד צ"ע ביו"ד סי' רכ"ט בש"ע שם בשם הרשב"א במי שנשבע לפלוני ופלוני ועיין בט"ז שם ועיין בשו"ת מהרא"ש לענין אם אחד עשה שני אפטרופסין ועיין לקמן סי' קע"ה סעיף כ"ב לענין אם המצרן יכול להרשות לאחר במקומו וע"ש בסמ"ע ובב"ח ובש"ך שם:

עיין בש"ע סי' קכ"ג סעיף י"ד לענין שיכול להרשות לעכו"ם ובלבד שלא יכתוב וקנינא מיניה עיין בסמ"ע שם מ"ש בזה והט"ז דחה פירושו ופירש פירוש אחר והח"ץ כתב עליו דדבריו שגבו ממנו ואני אומר דכוונת הט"ז הוא כמ"ש הע"ש הובא בסמ"ע דהוא משמע שקנו מעכו"ם ובאמת אין שליחות לעכו"ם וכן מתפרשים דברי הט"ז ודו"ק ועיין בש"ך שם שחולק על גוף דברי ר"ת דחליפין לא מועיל בעכו"ם וגם מ"ש בשם הרשד"ם ומהר"ם מינץ סי' ה' וע"ש בש"ך עוד ס"ק ל"א מ"ש בשם רש"ך:

אמנם אי קשיא הא קשיא דהיאך מועיל קנין חליפין בהרשא' כיון דקי"ל דשליח שויא והא התוס' כתבו בעירוכין דף למ"ד ד"ה לא ידענא דבמתנה ע"מ להחזיר לא מועיל קנין חליפין וה"ה בכל דבר שחוזר לבעליו והא הכא המעות חוזרין לבעליו וגרע ממתנה ע"מ להחזיר דהוה קנין לשעה עכ"פ. שוב ראיתי בקצה"ח סי' קצ"ח שהקשה לשיטת התוס' הנ"ל א"כ היאך מיעט מכסף מקנתו דאין ע"ע נקנה בחליפין והא העבד חזר לאחר שש או ביובל ע"ש אמנם לפענ"ד הדבר נכון דשם מיירי בנכרי שקונה ע"ע והיא קונה אותו שלא יצא כלל דגביה לא שייך הדינים האלו (ועוד דהא העכו"ם קנה אותו לגמרי ורק כשידינו תקיפה נוכל לכפותו שיחזירו ביובל) ואף דיכול לגרע פדיונו ויוצא היינו שקונה עצמו בכסף מיד האדון והוה כמו מכירה לזמן ופשיטא דבמכר לזמן מודו התוס' דשייך קנין חליפין וע"כ לא כתבו התוס' רק במתנה ע"מ להחזיר דחוזר מאיליו תיכף או בזמן שקבע דלא מקרי נתינה כלל כמ"ש התוס' דהוה כמו טובת הנאה ע"ש אבל כאן הרי מכר עצמו לזמן עד היובל ועד אותו הזמן נמכר מכירה גמורה ומקני בחליפין וז"ב:

ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל פ"ב מעבדים דלפמ"ש רבינו דעבד נקנה בכסף ולא הזכיר חליפין ובודאי אינו נקנה בחליפין ומאין יצא לו זאת כיון דמכסף מקנתו דריש ר"נ שם דרשא אחריתא ע"ש ולפמ"ש א"ש דבישראל בלא"ה ל"צ קרא למעט זאת דבלא"ה לא שייך חליפין כיון דיוצא בשש וביובל ע"כ ובזה נדחה דברי הש"ך כאן שדחה ראיית ר"ת וכ' דכסף מקנתו איצטריך לישראל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דישראל פשיטא דלא איצטריך וכנ"ל. ובעיקר הפירוש של הטור שכתב דלא יכתוב וקנינא מיניה דאין שליחות וזכייה לעכו"ם שנדחקו הסמ"ע והט"ז והב"ח נראה פירוש הדבר דהנה התוס' כתבו בכתובות דף נ"ה ע"ב דקנו מידו היינו ק"ס אבל קנינא מיניה משמע שאר קנינים ולפ"ז בעכו"ם דלא נקנה בשאר קנינים רק בק"ס דשוה לישראל אבל בכסף איכא שני דיעות וכן כל הקנינים אין שליחות וזכייה לעכו"ם א"כ שפיר כתב דלא לכתוב וקנינא מיניה דמשמע שאר קנינים ואין שליחות וזכייה לעכו"ם אלא יכתוב. וקנה עכו"ם וא"כ שפיר יכול להיות בק"ס או שיכתוב בפירוש וקנה בק"ס כנ"ל:

(סי' מ"ה ס"ק ט"ז) בסדר הגט על הנהר כתב המהרי"ק ק"י וע"ד שורש המעיין שהוא רחוק מהעיר יותר משני מילין ואין קרוב יותר מזה וכל העיר מלאות בארות בארות הלא דבר פשוט שאין לכתוב לא בארות ולא מעיינות ואם יכתוב מעיינות הוה הגט פסול וכתב