דברי שאול חלק לשבעה ו

וכתב משום דלא יצטרך קנין חדש מן הערבות אבל אם ירחיבו הזמן יצטרכו ערבו' חדש ואף דבהלוא' ערב נשתעבד אף לאחר הזמן שאני כאן דאינו רק מחמת ביוש ואינו ערב אח"כ. והסמ"ע סי' קל"א כתב וז"ל והא דמקבלין קנין חדש מן הערבות א"ל משום חשש שמא יכפה הערב לעשו' הנשואין או שיפטרו אבי החתן מן הערבו' דא"כ אם בטוח כל אחד שיערב בעדו לצד שכנגדו לא הי' צריך ערבו' חדש ואין נוהגין כן אלא דחששו לדע' היש חולקין דכתב הרמ"א כאן או משום דאינו רק קנס בעלמא ע"ש והנה דבריו תמוהים מ"ש אלא אפשר שחששו לדעת החולקין דאם בטוח כל צד שלא יכפוהו א"כ גם היש חולקין מודים כמבואר בטור וש"ע שם וכבר תמה בזה הנ"ש כאן וכנרא' שלזה רמז הש"ך שם שכתב שדברי הסמ"ע צ"ע אך כדי דלא נחשוב להסמ"ע כמדבר בלי דעת ח"ו עיינתי ומצאתי כוונתו דבאמ' שם מבואר שני דינים אחד דבהגיע הזמן ובא הערב אצל המלו' שיפטרו מהערבו' דעת הרמב"ן שם דעומד בחיובו והי"ח דעתם דמחויב לפטרו ומיהו כשאומר ללוה עצמו בזה כ"ע מודו דמחויב לפטרו ומעת' הכי כוונת' דא"ל משום דלא יכפה לצד שנכנס לערב בעדו וע"ז כתב דאם אותו צד בטוח שלא יכפוהו ל"צ לערבו' ואין לחוש שמא ילכו לצד שכנגדו ויאבו לפוטרם דבשלמא להצד שנכנס לערב יש לומר דבטוח באהבתו שיהי' ערב עוד אבל הצד שכנגדו במה יודע איפוא להם אם הוא יאבה או לא וע"ז כתב דלדע' הי"ח דיכולין לכוף להמלו' א"כ ה"ה לצד שכנגדו ממילא לכך בעי קנין חדש משא"כ אם נימא כדע' הרמב"ן א"כ אין לחוש כלל דהצד שכנגדו לא יחיש כיון דאליו הוא משועבד והצד שנכנס תחתיו הוא בטוח באהבתו שלא ישנה וז"ב בכוונ' הסמ"ע מיהו העיקר כתרוצו השני וכמ"ש הגה"ת ת"ש ומה שהקש' הנ"ש אטו בושת מילתא זוטר' הוא ואדרב' מטעם בושת הוא משתעבד אף בלא קנין לפענ"ד הכי כוונתם דל"ש ערבו' בדבר שאינו מחויב ממון מצד הדין רק מטעם קנס והבו דלא לוסיף עלה. ומ"ש הנ"ש בטעמו אינו נראה וגם מ"ש הש"ך שם דל"ד ערבו' דממון לערבו' דשדוכים לא ביאר ההבדל ואם כוונתו לחילוק הזה הנה כבר כתבו הסמ"ע ואם כוונתו לחילוק אחר היה לו לבאר וצ"ע:

(יתן צד העובר לצד המקיים) הנ"ש האריך כאן למה בפולין כותבין והקנס לא יפטור את החרם ובאשכנז אין כותבין כן ע"ש שהאריך דכל היכא דכותבין והקנס לא יפטור את החרם צריך לקבל קנין גם מן הצדדין דעל הצדדין נשאר החרם אף שכבר נתנו ע"ק הקנס ובאשכנז שאין מקבלין קנין מן הצדדין ממילא כל שנתנו הקנס אין חרם עוד והא דבאמת אין מקבלין קנין ונפטרו מן החרם כששלמו הקנס הוא משום דהם סוברים דהא דבוש' מסלק אסמכתא הוא משום דיש לו פסידא דלשידוך אחר יצטרך לתת מעו' הרב' ולכך כל ששלמו הקנס שוב אין כאן חרם ולזה א"צ קנין משא"כ בפולין דסוברים דהטעם הוא משום הבוש' ולכך אינו מועיל אף ששילם הקנס ע"ש שהאריך וכל דבריו לא נהירין דמ"ש דבאשכנז סוברים דהטעם של קנס הוא משום פסידא כמו במלמד היא דבר זר דמעולם התוס' לא הקישו מלמד לשדוכין ובשידוכין איכא בוש' שיאמר בודאי יש פסול וכל מום רע במשפח' מדלא זיווגו יחד וכדי בזיון וקצף ותדע דהרי דעת הרמ"א בחו"מ סי' ר"ז דצריך קנין ואלו במלמד כ"ע מודו דא"צ קנין כמ"ש המרדכי שם וע"כ דלאו בחדא מחתא מחתינהו ואף לדעת הש"ך שם דא"צ קנין עכ"פ הדבר ברור דאין הטעם שוה ומה שנתל' בלשון הכלבו בשם מהר"ם ע"ש באמת גם כוונת מהר"ם כן דכיון דלא ירצו לזווג לו ע"כ איכא בוש' טובא ועוד יש קושיו' רבו' על פירוש זה כמ"ש בעצמו בטעמו של מנהג פולין אך באמת לפענ"ד נרא' הטעם של אשכנז דהנה האחרונים הקשו דאמאי עושין חרמו' וקונמו' בקדושין שישאו זא"ז ומ"ש מגירושין דצריך לבטל כל השבועו' קודם שיגרש כדי שלא יהי' נראה כמוכרח על הגירושין וה"ה בקידושין למאן דסובר דאנסוהו לקדש לא מהני כמבואר בסי' מ"ב אמנם נראה דאם הקנס פוטר את החרם ממילא כל שישלם את הקנס אינו עובר על החרם ממילא אינו מוכרח על השבוע' כמבואר לקמן סי' קל"ד סעיף ד' ברמ"א דאם קיבל על עצמו קנסו אם לא יגרש לא מקרי אונס מאחר דיכול ליתן הקנס ולא יגרש ואף דיש מחמירין כבר כתב הלבוש דאפשר דגם הרשב"א מוד' ועיין בב"ש שם ומעתה נרא' דזה דעת חכמי אשכנז שלא כתבו והחרם לא יפטר מן הקנס דא"כ הוה מוכרח על הקידושין ובזה הי' נראה ראי' לדע' הסמ"ע סי' רמ"ה דאף שכתב דהחרם לא יפטור את הקנס וכן איפכא מ"מ כל שמשלם הקנס אין עליו חרם והאחרונים השיגו עליו ולפמ"ש יש ראי' מכאן דאל"כ הי' מוכרח. אמנם באמת יש לישב דעת פולין והוא דבאמ' בכה"ג לא שייך לומר דהוא מוכרח כל דאינו עוש' מחמ' הקנס כמבואר בש"ע שם דאם אינו עושה מחמ' הקנס לא שייך לומר דהוא מוכרח ועיין בשו"ת מהרי"ק הובא בב"י שם וה"ה כאן ואם באמת אינו רוצ' בודאי לא ישאנ' ואף אם הב"ד יכפותו יתירו לו החרם וישאנ' בהיתר וז"ב עכ"פ יש יסוד למנהג חכמי אשכנז ובזה ניחא גם מה שנהגו שאין מקבלין קנין מן הצדדין דא"כ הי' קאי הקנין על החרם והם לא רצו בחרם עבור גוף הקדושין וז"ב: